שאול ישראלי

רב דיין ופוסק, ראש ישיבת מרכז הרב

הרב שאול ישראלי (כ"ה בתמוז ה'תרס"ט, 14 ביולי 1909י"ט בסיוון ה'תשנ"ה, 17 ביוני 1995) היה רב ופוסק, מן הרבנים הבולטים של הציונות הדתית וראש ישיבת מרכז הרב. תלמיד מובהק וקרוב של הראי"ה קוק והרב חרל"פ.

הרב שאול ישראלי
הרב שאול ישראלי.JPG
לידה 14 ביולי 1909
כ"ה בתמוז ה'תרס"ט
סלוצק
פטירה 17 ביוני 1995 (בגיל 85)
י"ט בסיוון ה'תשנ"ה
ירושלים
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה ישיבת מרכז הרב עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ירושלים, כפר הרא"ה
תקופת הפעילות ? – 17 ביוני 1995 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה, מצוות התלויות בארץ, הלכות מדינה, מחשבת ישראל, ועוד
תפקידים נוספים ראש ישיבת מרכז הרב, רבו של כפר הרא"ה, דיין בבית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית
רבותיו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יעקב משה חרל"פ, הרב אברהם אליהו מייזס
תלמידיו הרב יעקב אריאל, הרב יהודה הלוי עמיחי, הרב יוסף כרמל, הרב משה הררי, הרב יהושע מגנס, הרב דוב ליאור
חיבוריו ארץ חמדה, עמוד הימיני, משפטי שאול, פרקים במחשבת ישראל
פרסים והוקרה פרס ישראל (1992) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כיהן כרבו הראשון של כפר הרא"ה, דיין בבית הדין הרבני הגדול, וכחבר מועצת הרבנות הראשית. נשיא מכון ארץ חמדה וחבר הנשיאות המייסדת של איחוד הרבנים למען ארץ ישראל. ממקימי חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי, דוברו ועורך ביטאונו - 'התורה והמדינה'.[1]

נחשב לפוסק בעל שיעור קומה בולט[2] - ובעיני רבים היה לפוסק הבולט בציונות הדתית. רבים ממורי ההוראה בציונות הדתית הם תלמידיו ותלמידי תלמידיו.[3] חתן פרס ישראל למדעי היהדות.

תולדות חייועריכה

בצעירותועריכה

נולד בעיר סלוצק שבבלארוס, לרב בנימין איזראעליט – רב העיירה קוידנוב שעל יד העיר מינסק. למד בתלמוד תורה ובישיבה קטנה בסלוצק בהנהלתם של הרב יחזקאל אברמסקי וראש הישיבה הרב איסר זלמן מלצר.

ילדותו ובחרותו עברו בצל המהפכה הקומוניסטית. אביו, שהמשיך ללמד תורה על אף האיסור על כך, נאסר בהאשמת שווא של "ריגול למען פולין" והוצא להורג בט"ו בטבת תרצ"ח (19 בדצמבר 1937). לימים, בשנת 1989, שלטונות ברית המועצות טיהרו את שמו.[4]

לאחר שהשלטונות סגרו את הישיבה בסלוצק עבר למינסק ולמד שם במחתרת אצל הרב יהושע צימבליסט מהורודנא, בבית הכנסת "שואבי מים". מאוחר יותר הצטרף להתארגנות של קבוצת בחורים מישיבות שנסגרו על ידי השלטונות ללמוד במחתרת אצל הרב אברהם אליהו מייזס (לימים איש העדה החרדית בירושלים) בבית הכנסת "משכיל לאיתן" בעיר. הרב ישראלי ייחס חשיבות רבה לתקופת לימודיו זו ואמר כי הרב מייזס "העמיד אותו על רגליו" מבחינה לימודית.

העלייה לארץ ישראלעריכה

בשנת ה'תר"צ מאס במגבלות לימוד התורה במחתרת ונסע למוסקבה כדי לנסות לקבל אישור להגר מברית המועצות. ניסיונות אלו כשלו, ויחד עם חברותא שלו מתקופת לימודיו המחתרתיים במינסק - הרב דוד סלומון (לימים רבו של כפר אברהם), והרב אברהם שדמי (אז פשעדמייסקי, לימים ראש כולל "בית זבול"), החליט לחצות את הגבול באופן בלתי חוקי.

בשל סכנת המוות הכרוכה במעבר הגבול הם פנו להתייעץ עם הרב יעקב קלמס במוסקבה (לימים חבר מועצת הרבנות הראשית). הרב קלמס ערך עבורם "גורל הגר"א", אשר נפתח בפסוק "פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד נהר הגדול נהר פרת" (דברים א' ו'). הדברים פורשו כמתייחסים לנהר פרוט שבגבול עם רומניה. בכ"ג בשבט ה'תרצ"ג (19 בפברואר 1933) חצו השלושה את הגבול מעל הנהר הקפוא. הם נתפסו על ידי משמר הגבול הפולני והובאו למעצר בבורשטשוב. הפולנים רצו למסור אותם לידי הרוסים, דבר שהיה כגזר דין מוות בעבורם. הם פנו דרך הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי לרב קוק שישיג בעבורם סֶרטִיפִיקָטִים, והוא פנה בעניין לנציב העליון. בינתיים פעל רבה של בורשטוב עם אחרים להשהיית הסגרתם לרוסיה. לאחר קבלת אישורי העלייה לארץ ישראל הם שוחררו והוא למד כחצי שנה בישיבת מיר עד לעלייתו.

בתחילת שנת ה'תרצ"ד עלה לארץ ישראל והחל ללמוד בישיבת מרכז הרב, שם יצר קשר חזק עם הרב יעקב משה חרל"פ ולמד איתו בחברותא. נבחר על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק להיות אחד מהשלושה שהכינו איתו את השיעור הכללי (יחד עם הרב יהודה גרשוני והרב דוד חנזין). לאחר פטירת הראי"ה ומינוי של הרב יעקב משה חרל"פ במקומו לראש הישיבה - נהג גם הרב חרל"פ להכין עימו את השיעור הכללי.

במשך חייו, מאז פטירת רבו הרב חרל"פ, המשיך את מנהגו של הרב חרל"פ לקיים מעמד שירת הים בליל שביעי של פסח בחגיגיות וברוב עם. לפני השירה נשא דברים עמוקים ונרגשים על משמעות המעמד, ולאחר מכן שרו את שירת הים בלחן המסורתי של הרב חרל"פ[5].

ברבנות כפר הרא"העריכה

בשנת ה'תרצ"ח קיבל סמיכה לרבנות מהרב חרל"פ ומהרב איסר זלמן מלצר ובחנוכה אותה שנה נבחר לרבו של כפר הרא"ה (המושב הראשון של יישובי הפועל המזרחי שמינה לעצמו רב) בתמיכתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. נשא לאישה את בת דודתו בת-שבע בורגנסקי. בכפר הרא"ה עיצב הרב ישראלי יחד עם חברי הכפר אורח חיים של יישוב חקלאי דתי, בין השאר גרם להם לפתור סכסוכים ביניהם בבית הדין בראשותו.[6]

במהלך תקופה זו עסק הרב ישראלי רבות בהלכות מצוות התלויות בארץ (הלכות שמיטה, עורלה, כלאי הכרם), הן בבירורה של הלכה למעשה והן בהטמעתה בהתיישבות הדתית.[7] כמומחה לנושאים אלו נבחר לימים לעמוד בראש המחלקה למצוות התלויות בארץ של הרבנות הראשית לישראל. כשהוקם מכון התורה והארץ על ידי תלמידו הרב יהודה הלוי עמיחי התייעצו בו רבני המכון. בירוריו ופסיקותיו בנושאים אלו ראו אור בספריו "ארץ חמדה" (שהשלים ביום הקמת המדינה, ה' באייר תש"ח) ו"חוות בנימין".

בשנת ה'ת"ש הקים הרב משה צבי נריה את ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה (ישיבת כפר הרא"ה, שהייתה בתחילה "ישיבה קטנה"). הסיבה המרכזית להקמתה באתר זה הייתה הסמיכות לרב ישראלי, והוא לימד בה את השיעור הגבוה במשך מספר שנים. בהמשך הקים את ה"מכון להלכה ברורה בהתיישבות חקלאית" שנסגר במהרה עקב קשיים כלכליים. עם סגירת המכון נענה לבקשתו של הרב יהושע יגל – ראש מדרשית נעם בפרדס חנה ללמד במדרשייה, ומסר בה שיעורים קבועים ב"מחשבת ישראל". את שיעוריו בנושא הוציא בספר "פרקים במחשבת ישראל" (מהדורה ראשונה ה'תשי"ב). עם פרסום הספר, שהציג סדר שיטתי ומקורי לנושא, הוכר המקצוע לבחינות הבגרות.[8]

פעילות רבניתעריכה

בשלהי ה'תש"ח הקים הרב ישראלי, עם רבנים נוספים ובראשם הרב כתריאל פישל טכורש, את "חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי", שמטרתו הייתה "להשפיע על צביון ודמות המדינה" ולתת מענה לשאלות ההלכתיות הקשורות בה. ואכן בשני עשוריו הראשונים היה "חבר הרבנים" גוף בעל השפעה רבה על הרבנות והקהילות בארץ. הוא עמד מאחרי רבים מן המאבקים על אופייה היהודי של מדינת ישראל. הרב ישראלי היה דוברו העיקרי של הארגון. הוא גם יסד וערך את ביטאונו "התורה והמדינה", שהפך לבמה מרכזית לבירורים הלכתיים במגוון הסוגיות הקשורות לניהול מדינה יהודית. הרב ישראלי עצמו פרסם בכל גיליון מאמר הלכתי משלו בנושאים אלו, כמו סמכות הכנסת והממשלה, מינוי נוכרים לכנסת, מפקד אוכלוסין ופעולות תגמול. המאמרים כונסו עם מאמרים אחרים שלו לספרו "עמוד הימיני" (הוצאה ראשונה, תשכ"ו).מועצת הרבנות הראשית קבלה את נוסח התפילה ליום העצמאות שהציע בשם חבר הרבנים.

בשנת ה'תשי"ג הרחיבה הרבנות הראשית את מסגרתה והרב ישראלי מונה כחבר במועצה המורחבת. עם פטירתו של הרב צבי פסח פרנק בשנת ה'תשכ"ו נבחר הרב ישראלי לכהן כחבר מלא במועצה, שבה כיהן, למעט בשנים ה'תשל"ג-ה'תשל"ח, עד שהתפטר מתפקידו בשנת ה'תשנ"ג. דעתו התקבלה במועצה בנושאים כמו הלכות שמיטה, כשרות "בני ישראל" מהודו, היחס לרפורמים, השתלות לב ועוד. בין תפקידיו במועצה כיהן כאחראי על מחלקת מצוות התלויות בארץ, ובמסגרתה פעל להטמעת שמירת השמיטה בישראל.[9]

בשנת ה'תשכ"ה מונה לדיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים. עקב כך עזב את הרבנות בכפר הרא"ה ועבר להתגורר בירושלים בקרבת הישיבה. הוא כיהן בבית הדין עד צאתו לגמלאות בשנת ה'תש"מ. פסקיו והכרעותיו משמשים רבות כיסודות לפסקי דין של דיינים מאוחרים יותר.[דרושה הבהרה][דרוש מקור] חלק מפסקיו בבית הדין כונסו ב"חוות בנימין" וב"משפטי שאול".

ערך את הביטאון "ברקאי" לרבני הארץ והתפוצות (תשמ"ג-תש"ן). היה חבר במערכת "דעת מקרא" על נביאים וכתובים והגיה את הסדרה כולה.

בשנת ה'תשמ"ז נענה לפנייתם של הרב משה ארנרייך והרב יוסף כרמל לשמש כנשיא מכון "ארץ חמדה" להכשרת דיינים.

קיבל את פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשנ"ב, פרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ח, פרס הרב מימון לשנת תשל"ב, והפרס על שם חיים משה שפירא לשנת תש"ן.

בראשות ישיבת מרכז הרבעריכה

בשנת ה'תשי"ג הציעו מקימי ישיבת כרם ביבנה לרב ישראלי לעמוד בראשה, אך הוא סירב. בשנת ה'תשי"ט ביקש ממנו ראש ישיבת מרכז הרב הרב צבי יהודה הכהן קוק, לכהן מתחתיו בישיבת מרכז הרב[דרושה הבהרה] ולהעביר שיעור כללי, בנוסף לרב אברהם אלקנה שפירא. הוא נענה לבקשה, החל במסירת השיעור. מאז, במשך 36 שנה, עד חודשים ספורים לפני פטירתו, לימד שיעור כללי בישיבה ביום חמישי, והרב שפירא ביום שלישי. שיעוריו אלו החלו לראות אור בסדרה "שערי שאול". את השיעורים מסר, בניגוד למקובל, על גרם המדרגות של ארון הקודש ולא על הדוכן עצמו, בנמקו שאינו יכול לעמוד במקום שבו עמד הרב קוק.[7]

כונה בתואר ראש הישיבה.[דרוש מקור] בוויכוח שהתגלע עם פטירתו של הרב צבי יהודה קוק בשנת תשמ"ב, תמך בסמכותו הבלעדית של הרב שפירא כראש הישיבה (כשהוא לצידו), ללא שותפות הרב צבי טאו. בעמדם יחד בראשות הישיבה הם בלטו בהנהגת הציבור, בין השאר בהובלת המאבקים על שלימות ארץ ישראל. הם אלו שייסדו, יחד עם הרב נחום אליעזר רבינוביץ את איחוד הרבנים למען ארץ ישראל בתקופת הסכמי אוסלו.

נפטר ביום שבת פרשת שלח לך, י"ט בסיוון ה'תשנ"ה, ונטמן למחרת בהלוויה רבת משתתפים בבית הקברות סנהדריה בירושלים, על פי בקשתו להיקבר סמוך ככל שניתן לרבו - הרב יעקב משה חרל"פ.

דרכו ההלכתיתעריכה

בפסקיו, מיעט הרב ישראלי לעסוק בספרות השו"ת של האחרונים, והכרעותיו בנויות לרוב מדיון בתלמוד, הראשונים והשולחן ערוך. עיונו באחרונים התמקד בעיקר באלה המרכזיים דוגמת החתם סופר והנודע ביהודה, וכן רבו הראי"ה קוק והחזון איש. הוא עסק בכתבי ה"אחרונים" תוך ביקורתיות ונכונות לחלוק עליהם בהתאם לדעתו בסוגיה. כן השתמש לעיתים בליבות רעיונותיהם, תוך הפקת כיווני הסבר מחודשים משל עצמו, מתוכן.

לצד רבנים דוגמת הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב אליעזר יהודה וולדנברג, נודע בבירורי ההלכה בענייני ציבור ומדינה ובחלוציותו בהם. פסיקתו במקרים רבים התבססה על עמדותיו הגאוליות ביחס לתהליך הציוני והקמת המדינה, והמשמעות ההלכתיות שייחס להם. הוא ראה בפועלו בתחום זה ניסיון להגשמת קריאתו של רבו הראי"ה להחיות את "תורת ארץ ישראל", כן היה ממניחי היסודות להלכות המצוות התלויות בארץ. שני נושאים אשר לא עובדו דיים מבחינה הלכתית בשנות הגלות, והצריכו בירור מן השורש. עובדה זו היא אחת הגורמים לבליטתם בפסקיו של רבו הראי"ה - בשני הנושאים, ושל החזון איש - בענייני מצוות התלויות בארץ, בהיות משנתם משמעותית ונצרכת לכך במיוחד.

ניתוחו ההלכתי מושפע מדרך הלימוד הישיבתית, המעמיקה בניתוח מושגי ולמדני. הוא משתמש לעיתים באבחנת צווי דינים במהלך דיונים בבעיות שונות. לדעתו בבירורי הלכות מדינה וכדומה הדברים אף מוכרחים, מפני שכאמור – אין תוכן רב בנושאים אלו בספרות הקדמונים, וסגנון הלכתי שנסמך בעיקר על המופיע בהם לא יצלח לבירורי הלכות אלו.[2]

עמדותיועריכה

סבר שאין מקום לחנך כיום ל"אמונה פשוטה" המסתמכת על קבלת האמונה כעובדה ללא בירור, אלא יש לעמול ולבאר את מהות האמונה ואת הראיות לה וביסוסה.[10]

ראה במדינת ישראל וקיבוץ הגלויות אתחלתא דגאולה, וסבר שגדולי תלמידי החכמים צריכים לעמול לברר את הסוגיות הנוגעות להנהגת מדינה יהודית על פי תורה ולפעול להוביל לכיוון זה את המדינה.[11]

בעקבות פעולת קיביה ופעולות תגמול אחרות שבהן נהרגו אזרחים שלא היו מעורבים בלחימה כתב הרב ישראלי מאמר נרחב, ובו אחת ההתייחסויות ההלכתיות הראשונות שנכתבו בנושאים אלה. במאמר הוא קובע שאסור לפגוע באופן מכוון בבלתי מעורבים, אולם מתיר פגיעה אגבית בבלתי מעורבים כאשר מנסים לפגוע במחבלים המסתתרים ביניהם. עוד כתב שכאשר רובה ככולה של האוכלוסייה מעודדת את פעולת הכנופיות והדבר מסייע להגברת פעולותיהן, יש לאוכלוסייה דין רודף, אולם גם אז אסור לפגוע בילדים בכוונה תחילה.[12]

בעקבות הסכמי אוסלו יצא בגילוי דעת רבני חריף נגדם יחד עם הרב משה צבי נריה והרב אברהם שפירא, במסגרת "איחוד הרבנים למען ארץ ישראל" שאותו הקימו. הוא חתום על פסק ההלכה הקורא לחיילים לסרב פקודה לפינוי מחנות צה"ל ויישובים יהודיים מיהודה ושומרון.

סבר שהאיסור הנלמד מדברי התורה למנות נוכרים לתפקידי שררה[13] חל רק על תפקידים העוברים בירושה[14]. סבר שאין מניעה הלכתית למנות נשים לתפקידים ציבוריים במדינה דמוקרטית.[2]

ב-1981, פרסם את עמדתו לפיה, במקום לשלול את כל רעיון גיוס הנשים, היה ראוי להשתדל לכוון אותן למקומות בו יוכלו למלא את חובת גמילות החסד, לאור הצורך המשווע בכוח אדם בצבא.[15]

הנצחהעריכה

שכונת "מעלה שאול" בכניסה לירושלים נקראת על שמו, כמו גם מספר רחובות בישראל והמכינה הקדם-צבאית "מגן שאול".

בשנת תשס"ה הוכרז על פרס ליצירה תורנית על שמו, המוענק מדי שנה במשותף על ידי מכון "ארץ חמדה", ישיבת "מרכז הרב" ומכון מרחבים.

נבחר לדמות המופת של החינוך הממלכתי דתי לשנת תשע"ה.

בכל שנה מתקיים יום עיון לזכרו בכולל ארץ חמדה, ישיבת מרכז הרב שותפה אף היא ביוזמה, והעומד בראשה - הרב יעקב שפירא מוסר בה אף הוא שיעורים בין הרבנים שמוסרים שיעורים לאורך היום.

משפחתועריכה

חתניו הם הרב עמנואל קוסובסקי (שחור), רב שכונת "יד אליהו" בתל אביב ומעורכי האנציקלופדיה התלמודית, והרב אברהם ישראל שריר, עורך כתבי חותנו.

מתלמידיועריכה

מספריועריכה

בהלכהעריכה

  • ארץ חמדה - בהלכות ארץ ישראל, לבירורה של הלכה ולהדרכתה בחיים החקלאיים. חלק ראשון - מבוא כללי, חלק שני - הלכות כלאים. על שם ספר זה נקרא כולל ארץ חמדה שהרב עמד בנשיאותו בשנותיו הראשונות.
  • חוות בנימין חלק א חוות בנימין חלק ב' - מאמרים, בירורים ועיונים הלכתיים בענייני התורה והארץ, התורה והמדינה, המועדים, דיני תורה ועוד. חלק ג' כולל מפתח לכל ספריו ההלכתיים של הרב ישראלי.
  • משפטי שאול - פסקי דין - פסקי דין אשר נידונו בבית הדין הגדול בירושלים, הוצאת ארץ חמדה.
  • משפטי שאול - ארץ ומדינה - עיונים, תשובות, הערות וביאורים בהלכות הארץ והמדינה, הוצאת מוסד הרב קוק.
  • עמוד הימיני - ברורי הלכה בענייני מדינה, שו"ת ובאורי סוגיות בכמה מקצועות התורה
  • שערי שאול - שיעורים שניתנו בישיבת 'מרכז הרב'. עד עתה[דרושה הבהרה] יצאו ארבעה כרכים, על מסכתות שבת, פסחים, נדרים ובבא קמא.
  • פרקי תורה ומדינה - אסופת מאמרים מאת הרב ישראלי ערוכים ומעובדים מחדש בתוספת מבואות והערות, בעריכת הרב ישראל שריר וחבר רבנים, בהוצאת אור עציון

באמונה והגותעריכה

  • הרבנות והמדינה - אסופת מאמרים, נאומים, שיחות ורשימות על 'רבנות ארצישראלית', הציונות הדתית, מדינת ישראל וארץ ישראל, הוצאת מוסד הרב קוק.
  • זה היום עשה ה' - אסופת דרשות ומאמרים ליום העצמאות וליום ירושלים, הוצאת מוסד הרב קוק.
  • פרקים במחשבת ישראל - לקט מקורות לברור עקרי השקפת היהדות, מהדורה ששית בהוצאת ארץ חמדה.
  • דבר לדור - אסופה של הספדים על הראי"ה קוק, הגרי"מ חרל"פ והרצי"ה קוק.
  • דרשות לימי הפסח
  • סדרת שיח שאול - שיחותיו, מאמריו ומקצת עיוניו בהלכה. הוצאת מוסד הרב קוק:

לקריאה נוספתעריכה

  • מספד תמרורים - קובץ הספדים שנשאו לזכר הרב שאול ישראלי.
  • גאון בתורה ובמידות - פרקים לדרכו ולדמותו של הרב שאול ישראלי, הוצאת ארז.
  • הרפתקאות ספריית רימונים 1 - אל עמוד הימיני - ספר ילדים לדמותו של הרב שאול ישראלי מאת יקהת רוזן, הוצאת אור עציון.

+ סיפור גאולה ישראלי - על עם ישראל ועל הרב שאול ישראלי - קומיקס לילדים בהוצאת בית המלמדים.

  • דרך ישראלי, פרקים ממשנתו, הוצאת רשת צביה, תשס"ו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שאול ישראלי בוויקישיתוף
  ציטוטים בנושא שאול ישראלי בוויקיציטוט

אודותיועריכה

מאמרים ושיעוריםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 'גאון בתורה ובמידות' בעריכת אברהם ישראל שריר,הוצאת ארז, תשנ"ט
  2. ^ 1 2 3 יצחק רונס, משנתו ההלכתית של הרב ישראלי באתר אסיף
  3. ^ הלינגר והרשקוביץ, "ציות ואי ציות בציונות הדתית - מגוש אמונים ועד תג מחיר" עמ' 272, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה
  4. ^ ארכיון N.K.V.D.[דרוש מקור]
  5. ^ ההקדמה לספר שיח שאול
  6. ^ מתוך: הרב שאול ישראלי
  7. ^ 1 2 הרב שאול ישראלי
  8. ^ מתוך: הרב שאול ישראלי
  9. ^ ראה: בצאת השנה, הוצאת היכל שלמה, תש"כ
  10. ^ הקדמתו לספרו פרקים במחשבת ישראל
  11. ^ הקדמתו לגיליון הראשון של קובץ התורה והמדינה של חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי
  12. ^ הרב שאול ישראלי, עמוד הימיני, סימן טז, "פעולות צבאיות להגנת המדינה", בספר "עמוד הימיני".
  13. ^ רמב"ם, הלכות מלכים פרק א הלכה ד, ויקיטקסט
  14. ^ הרב יהודה זולדן, מינוי נכרים לתפקידים ציבוריים (עמ' 205-206), ספריית אסיף, ‏2007
  15. ^ בצומת התורה והמדינה : מבחר מאמרים מתוך קבצי "התורה והמדינה", כרך ג, אלון שבות: מכון צומת, 1991, עמ' 235, הערה 7



הקודם:
הרב צבי יהודה הכהן קוק
ראשי ישיבת מרכז הרב
(יחד עם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא)
הבא:
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא