שאול ישראלי

הרב שאול ישראלי (כ"ה בתמוז ה'תרס"ט 14 ביולי 1909 - י"ט בסיוון ה'תשנ"ה 17 ביוני 1995) היה רב ופוסק, מן הרבנים הבולטים של הציונות הדתית. שימש דיין בבית הדין הרבני הגדול, חבר במועצת הרבנות הראשית, ראש ישיבת מרכז הרב ונשיא מכון ארץ חמדה. חתן פרס ישראל למדעי היהדות.

הרב שאול ישראלי
הרב שאול ישראלי.JPG
לידה 14 ביולי 1909
כ"ה בתמוז ה'תרס"ט
סלוצק
פטירה 17 ביוני 1995 (בגיל 85)
י"ט בסיוון ה'תשנ"ה
ירושלים
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ירושלים, כפר הרא"ה
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה, מצוות התלויות בארץ, הלכות מדינה ועוד
תפקידים נוספים ראש ישיבת מרכז הרב, דיין בבית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית
רבותיו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יעקב משה חרל"פ, הרב אברהם אליהו מייזס
תלמידיו הרב יעקב אריאל, הרב יהודה הלוי עמיחי, הרב יוסף כרמל, הרב משה הררי, הרב יהושע מגנס
חיבוריו ארץ חמדה, עמוד הימיני, משפטי שאול, פרקים במחשבת ישראל
פרסים והוקרה פרס ישראל (1992) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדות חייועריכה

בצעירותועריכה

נולד בעיר סלוצק שבבלארוס, לרב בנימין איזראעליט – רב העיירה קוינדוב שהייתה על יד העיר מינסק. למד בתלמוד תורה ובישיבה קטנה בסלוצק בהנהלתם של הרב יחזקאל אברמסקי וראש הישיבה הרב איסר זלמן מלצר.

ילדותו ובחרותו עברו בצל המהפכה הקומוניסטית. אביו, שהמשיך ללמד תורה על אף האיסור על כך, נשלח לסיביר על ידי השלטונות ומת שם. אמו נרצחה בשואה.

לאחר שהשלטונות סגרו את הישיבה בסלוצק עבר למינסק ולמד שם במחתרת אצל הרב יהושע צימבליסט מהורודנא, בבית הכנסת "שואבי מים". מאוחר יותר הצטרף להתארגנות של קבוצת בחורים מישיבות שנסגרו על ידי השלטונות ללמוד במחתרת אצל הרב אברהם אליהו מייזס (לימים איש העדה החרדית בירושלים) בבית הכנסת "משכיל לאיתן" בעיר. הרב ישראלי ייחס חשיבות רבה לתקופת לימודיו זו ואמר כי הרב מייזס "העמיד אותו על רגליו" מבחינה לימודית.

בשנת ה'תר"צ מאס במגבלות לימוד התורה במחתרת ונסע למוסקבה כדי לנסות לקבל אישור להגר מברית המועצות. ניסיונות אלו כשלו, ויחד עם חברותא שלו מתקופת לימודיו המחתרתיים במינסק - הרב דוד סלומון (לימים רבו של כפר אברהם), והרב אברהם שדמי (אז פשעדמייסקי, לימים ראש כולל "בית זבול"), החליט לחצות את הגבול באופן בלתי חוקי.

בשל סכנת המוות הכרוכה במעבר הגבול הם פנו להתייעץ עם הרב יעקב קלמס במוסקבה (לימים חבר מועצת הרבנות הראשית). הרב קלמס ערך עבורם "גורל הגר"א", אשר נפתח בפסוק "פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד נהר הגדול נהר פרת" (דברים א' ו'). הדברים פורשו כמתייחסים לנהר פרוט שבגבול עם רומניה. בכ"ג בשבט ה'תרצ"ג (19 בפברואר 1933) חצו השלושה את הגבול מעל הנהר הקפוא. הם נתפסו על ידי משמר הגבול הפולני והובאו למעצר בבורשטשוב. הפולנים רצו למסור אותם לידי הרוסים, דבר שהיה כגזר דין מוות בעבורם. הם פנו דרך הרב חיים עוזר גרודזנסקי לרב קוק שישיג בעבורם סֶרטִיפִיקָטִים, והוא פנה בעניין לנציב העליון. בינתיים פעל רבה של בורשטוב עם אחרים להשהיית הסגרתם לרוסיה. לאחר קבלת אישורי העלייה לארץ ישראל הם שוחררו והוא למד כחצי שנה בישיבת מיר עד לעלייתו.

בתחילת שנת ה'תרצ"ד עלה לארץ ישראל והחל ללמוד בישיבת מרכז הרב, שם יצר קשר חזק עם הרב יעקב משה חרל"פ ולמד איתו בחברותא. נבחר על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק להיות אחד מהשלושה שהכינו איתו את השיעור הכללי (יחד עם הרב יהודה גרשוני והרב דוד חנזין). לאחר פטירת הראי"ה ומינוי של הרב יעקב משה חרל"פ במקומו לראש הישיבה - נהג גם הרב חרל"פ להכין עימו את השיעור הכללי.

כפר הרא"העריכה

בשנת ה'תרצ"ח קיבל סמיכה לרבנות מהרב חרל"פ ומהרב איסר זלמן מלצר ובחנוכה אותה שנה נבחר לרבו של כפר הרא"ה (המושב הראשון של יישובי הפועל המזרחי שמינה לעצמו רב) בתמיכתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. נשא לאישה את בת דודתו בת-שבע בורגנסקי. בכפר הרא"ה עיצב הרב ישראלי יחד עם חברי הכפר אורח חיים של יישוב חקלאי דתי, בין השאר גרם להם לפתור סכסוכים ביניהם בבית הדין בראשותו.[1]

במהלך תקופה זו עסק הרב ישראלי רבות בהלכות מצוות התלויות בארץ (הלכות שמיטה, עורלה, כלאי הכרם), הן בבירורה של הלכה למעשה והן בהטמעתה בהתיישבות הדתית[2] כמומחה לנושאים אלו נבחר לימים לעמוד בראש המחלקה למצוות התלויות בארץ של הרבנות הראשית לישראל. כשהוקם מכון התורה והארץ התייעצו בו רבני המכון. בירוריו ופסיקותיו בנושאים אלו ראו אור בספריו "ארץ חמדה" (שהשלים ביום הקמת המדינה, ה' באייר תש"ח) ו"חוות בנימין".

בשנת ה'ת"ש הקים הרב משה צבי נריה את ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה (ישיבת כפר הרא"ה, שהייתה בתחילה "ישיבה קטנה"). הסיבה המרכזית להקמתה באתר זה הייתה הסמיכות לרב ישראלי, והוא לימד בה את השיעור הגבוה במשך מספר שנים. בהמשך הקים את ה"מכון להלכה ברורה בהתיישבות חקלאית" שנסגר במהרה עקב קשיים כלכליים. עם סגירת המכון נענה לבקשתו של הרב יהושע יגל – ראש מדרשיית נעם בפרדס חנה ללמד במדרשייה, ומסר בה שיעורים קבועים ב"מחשבת ישראל". את שיעוריו בנושא הוציא בספר "פרקים במחשבת ישראל" (מהדורה ראשונה ה'תשי"ב). עם פרסום הספר, שהציג סדר שיטתי ומקורי לנושא, הוכר המקצוע לבחינות הבגרות.[3]

לאחר קום המדינהעריכה

בשלהי ה'תש"ח הקים הרב ישראלי, עם רבנים נוספים ובראשם הרב כתריאל פישל טכורש, את "חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי", שמטרתו הייתה "להשפיע על צביון ודמות המדינה" ולתת מענה לשאלות ההלכתיות הקשורות בה. ואכן בשני עשוריו הראשונים היה "חבר הרבנים" גוף בעל השפעה רבה על הרבנות והקהילות בארץ. הוא עמד מאחרי רבים מן המאבקים על אופייה היהודי של מדינת ישראל. הרב ישראלי היה דוברו העיקרי של הארגון. הוא גם יסד וערך את ביטאונו "התורה והמדינה", שהפך לבמה מרכזית לבירורים הלכתיים במגוון הסוגיות שהקמת המדינה עוררה. הרב ישראלי עצמו פרסם בכל גיליון מאמר הלכתי משלו, בנושאים כמו סמכות הכנסת והממשלה, מינוי נוכרים לכנסת, מפקד אוכלוסין ופעולות תגמול. המאמרים כונסו עם מאמרים אחרים שלו לספרו "עמוד הימיני" (הוצאה ראשונה, תשכ"ו).

בעקבות פעולת קיביה ופעולות תגמול אחרות שבהן נהרגו אזרחים שלא היו מעורבים בלחימה כתב הרב ישראלי מאמר נרחב, ובו אחת ההתייחסויות ההלכתיות הראשונות שנכתבו בנושאים אלה. במאמר הוא קובע שאסור לפגוע באופן מכוון בבלתי מעורבים, אולם מתיר פגיעה אגבית בבלתי מעורבים כאשר מנסים לפגוע במחבלים המסתתרים ביניהם. עוד כתב שכאשר רובה ככולה של האוכלוסייה מעודדת את פעולת הכנופיות והדבר מסייע להגברת פעולותיהן, יש לאוכלוסייה דין רודף, אולם גם אז אסור לפגוע בילדים בכוונה תחילה.[4]

בשנת ה'תשי"ג הרחיבה הרבנות הראשית את מסגרתה והרב ישראלי מונה כחבר במועצה המורחבת. עם פטירתו של הרב צבי פסח פרנק בשנת ה'תשכ"ו נבחר הרב ישראלי לכהן כחבר מלא במועצה, שבה כיהן, למעט בשנים ה'תשל"ג-ה'תשל"ח, עד שהתפטר מתפקידו בשנת ה'תשנ"ג. דעתו התקבלה במועצה בנושאים כמו הלכות שמיטה, כשרות "בני ישראל" מהודו, היחס לרפורמים, השתלות לב ועוד. בין תפקידיו במועצה כיהן כאחראי על מחלקת מצוות התלויות בארץ, ובמסגרתה פעל להטמעת את שמירת השמיטה בישראל.[5]

בשנת ה'תשי"ט נענה הרב ישראלי לבקשתו של ראש ישיבת מרכז הרב, הרב צבי יהודה הכהן קוק, להצטרף אליו ואל הרב אברהם שפירא לראשות הישיבה והחל למסור שיעור כללי בישיבה, שאותו לימד 36 שנה, עד חודשים ספורים לפני פטירתו. שיעורים אלו החלו לראות אור בסדרה "שערי שאול". את שיעורים אלו מסר, בניגוד למקובל, על גרם המדרגות של ארון הקודש ולא על הדוכן עצמו, בנמקו שאינו יכול לעומד במקום שבו עמד הרב קוק.[2]

בשנת ה'תשכ"ה מונה לדיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים. עקב כך עזב את הרבנות בכפר הרא"ה ועבר להתגורר בירושלים בקרבת הישיבה. הוא כיהן בבית הדין עד צאתו לגמלאות בשנת ה'תש"מ. חלק מפסקיו בבית הדין כונסו ב"חוות בנימין" וב"משפטי שאול".

עם פטירתו של הרב צבי יהודה קוק בשנת תשמ"ב תמך בסמכותו של הרב שפירא כראש הישיבה (כשהוא לצידו), בניגוד לדעתם של מספר ר"מים שדרשו למנות לתפקיד את הרב צבי טאו.

ערך את הביטאון "ברקאי" לרבני הארץ והתפוצות (תשמ"ג-תש"ן). היה חבר במערכת "דעת מקרא" על נביאים וכתובים והגיה את הסדרה כולה.

בשנת ה'תשמ"ז נענה לפנייתם של הרב משה ארנרייך והרב יוסף כרמל לשמש כנשיא מכון "ארץ חמדה" להכשרת דיינים.

בעקבות הסכמי אוסלו יצא בגילוי דעת רבני חריף נגדו יחד עם הרב משה צבי נריה והרב אברהם שפירא, במסגרת "איחוד הרבנים למען ארץ ישראל" שאותו הקימו. הוא חתום על פסק ההלכה הקורא לחיילים לסרב פקודה לפינוי מחנות צה"ל ויישובים יהודיים מיהודה ושומרון.

קיבל את פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשנ"ב, פרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ח, פרס הרב מימון לשנת תשל"ב, והפרס על שם חיים משה שפירא לשנת תש"ן.

נפטר ביום שבת פרשת שלח לך, י"ט בסיוון ה'תשנ"ה, ונטמן למחרת בהלוויה רבת משתתפים בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

הנצחהעריכה

שכונת "מעלה שאול" בכניסה לירושלים נקראת על שמו, כמו גם מספר רחובות בישראל.

בשנת תשס"ה הוכרז על פרס ליצירה תורנית על שמו, המוענק מדי שנה במשותף על ידי מכון "ארץ חמדה", ישיבת "מרכז הרב" ומכון מרחבים.

נבחר לדמות המופת של החינוך הממלכתי דתי לשנת תשע"ה.

משפחתועריכה

חתניו הם הרב עמנואל קוסובסקי (שחור), רב שכונת "יד אליהו" בתל אביב ומעורכי האנציקלופדיה תלמודית, ואברהם ישראל שריר, עורך כתבי חותנו.

מתלמידיועריכה

מספריועריכה

בהלכהעריכה

  • ארץ חמדה - בהלכות ארץ ישראל, לבירורה של הלכה ולהדרכתה בחיים החקלאיים. חלק ראשון - מבוא כללי, חלק שני - הלכות כלאים. על שם ספר זה נקרא כולל ארץ חמדה שהרב עמד בנשיאותו בשנותיו הראשונות.
  • חוות בנימין חלק א חוות בנימין חלק ב' - מאמרים, בירורים ועיונים הלכתיים בענייני התורה והארץ, התורה והמדינה, המועדים, דיני תורה ועוד. חלק ג' כולל מפתח לכל ספריו ההלכתיים של הרב ישראלי.
  • משפטי שאול - פסקי דין אשר נידונו בבית הדין הגדול בירושלים
  • עמוד הימיני - ברורי הלכה בענייני מדינה, שו"ת ובאורי סוגיות בכמה מקצועות התורה
  • שערי שאול - שיעורים שניתנו בישיבת 'מרכז הרב'. עד עתה יצאו ארבעה כרכים, על מסכתות שבת, פסחים, נדרים ובבא קמא.
  • פרקי תורה ומדינה - אסופת מאמרים מאת הרב ישראלי ערוכים ומעובדים מחדש בתוספת מבואות והערות, בעריכת הרב ישראל שריר וחבר רבנים, בהוצאת אור עציון

באמונה והגותעריכה

  • דרשות לימי הפסח
  • הרבנות והמדינה - אסופת מאמרים, נאומים, שיחות ורשימות על רבנות ארצישראלית, הציונות הדתית, מדינת ישראל וארץ ישראל
  • זה היום עשה ה' - אסופת דרשות ומאמרים ליום העצמאות וליום ירושלים
  • מאורות לחנוכה - דרשות לימי החנוכה
  • פרקים במחשבת ישראל - לקט מקורות לברור עקרי השקפת היהדות
  • שיח שאול - על התורה
  • שיח שאול - לימים הנוראים
  • דבר לדור - אסופה של הספדים על הראי"ה קוק, הגרי"מ חרל"פ והרצי"ה קוק
  • שיח שאול : למועדים : שיוחותיו, מאמריו ומקצת עיוניו. הוצאת מוסד הרב קוק, תשפ"א.

לקריאה נוספתעריכה

  • מספד תמרורים - קובץ הספדים שנשאו לזכר הרב שאול ישראלי.
  • גאון בתורה ובמידות - פרקים לדרכו ולדמותו של הרב שאול ישראלי.
  • הרפתקאות ספריית רימונים 1 - אל עמוד הימיני - ספר ילדים לדמותו של הרב שאול ישראלי מאת יקהת רוזן, הוצאת אור עציון.
  • דרך ישראלי, פרקים ממשנתו, הוצאת רשת צביה, תשס"ו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שאול ישראלי בוויקישיתוף
  ציטוטים בנושא שאול ישראלי בוויקיציטוט

אודותיועריכה

מאמרים ושיעוריםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מתוך: הרב שאול ישראלי
  2. ^ 1 2 הרב שאול ישראלי
  3. ^ מתוך: הרב שאול ישראלי
  4. ^ הרב שאול ישראלי, עמוד הימיני, סימן טז, "פעולות צבאיות להגנת המדינה", בספר "עמוד הימיני".
  5. ^ ראה: בצאת השנה, הוצאת היכל שלמה, תש"כ



הקודם:
הרב צבי יהודה הכהן קוק
ראשי ישיבת מרכז הרב
(יחד עם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא)
הבא:
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא