הרב שאול דוד סתהון דבח[1] (תרי"א, 1851תר"צ 15 ביוני 1930) היה רב העיר עינתאב שבסוריה (כיום: גזיאנטפ שבטורקיה), דיין בחלב והרב הראשי לקהילות היהודיות של יוצאי סוריה בבואנוס איירס שבארגנטינה.

הרב שאול סתהון דבח
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1851
ה'תרי"א
פטירה 15 ביוני 1930 (בגיל 79 בערך)
ה'תר"ץ
מקום פעילות גזיאנטפ, חלב, בואנוס איירס
תקופת הפעילות ? – 15 ביוני 1930 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק רבנות ודיינות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד בחלב שבסוריה בשנת 1851 (ה'תרי"א) לרב דוד סתהון. בילדותו התייתם מאביו, ודודו הרב משה סתהון-דבח (מחבר הספר "קהילת משה") גידלו בביתו. בשנת 1877, בגיל 26, מונה לחבר בית הדין בעיר. בשנת 1881 עבר לעיר עינתאב והחל לשמש בה כרב העיר, למשך עשר שנים. בשנת 1891 (ה'תרנ"א) חזר לחלב, וייסד בה ישיבה עם מסלול להכשרת אברכים לרבנים. בשנת 1912 (ה'תרע"ב) נסע לבקר את בניו שהתגוררו בבואנוס איירס שבארגנטינה, שם הוצע לו לכהן כרב הקהילות היהודיות של יוצאי חלב ודמשק בעיר, שמצבן הרוחני לא היה מזהיר בתקופה זו. הוא נענה בחיוב, ובפעילותו כרב פעל לשחיטה כשרה וייסד בעיר מספר מוסדות, בהם "אהבת צדק" וחברה קדישא "חסד של אמת".

נודע בפיקוח הקפדני שהנהיג בנושאי דת וחינוך בעיר, ותיקן תקנה לפיה אין לחברי הקהילות לקיים גיור[2] או ברית מילה לגרים, או לצאצאים מנישואי תערובת[3]. עמד בראש ארגון "יסוד הדת" שנוסד בחודש אפריל 1920, לצד אברהם פרדס, יוסף זאהד ומאיר מצרי, ובמסגרת ארגון זה ייסד בעיר תלמוד תורה. הוא התנגד לשימוש בשפה העברית כשפת ההוראה בתלמוד תורה, בטענה שאין לשנות מהמסורת שהייתה נהוגה בחלב, ובשל היותה "לשון הקודש"[4]. כן פעל בשיטה להרחקת עבריינים מהקהילה באמצעות פנייה לעיתונות היהודית בעיר.

נישא פעמיים. ארבעה בנים נולדו לו מאשתו הראשונה, ובן נוסף מאשתו השנייה.

הלך לעולמו ב-15 ביוני 1930 (י"ט בסיוון ה'תר"ץ) בבואנוס איירס.

חיבורו עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ השם דוד נוסף לו משם אביו, כנהוג בתקופה זו אצל חלק מיוצאי חלב.
  2. ^ לוי יצחק הירושלמי, גיור בדרום אמריקה הוא אסון לאומי, מעריב, 17 בספטמבר 1972
  3. ^ לפי עדותו של הרב, נערכו בארגנטינה נישואי תערובת על סמך גיורים פיקטיביים. תקנה זו נועדה למנוע גיורים כאלו, והרב יעקב מאיר והראי"ה קוק תמכו בתקנה זו בכתב[דרוש מקור].
  4. ^ עם זאת, נעשה במוסד שימוש בשפה העברית כשפה משנית ללימוד יהדות ותלמוד.