שאטוראליאויהיי

שאטוראָלְיָאוּיהֶיי, (בהונגרית: Sátoraljaújhely, ביידיש: איהעל או אויהעל) היא עיר בצפון־מזרח הונגריה במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן, ליד הגבול הסלובקי. היישוב נמצא על דרך רבני הפלאים.

שאטוראליאויהיי
Sátoraljaújhely

סמל שאטוראליאויהיי דגל שאטוראליאויהיי
תמונה פנורמית של העיר
מדינה
חבל	צפון הונגריה
מחוז
נפה	נפת שאטוראליאויהיי
ראש העיר	פטר סאמושוולג'י
שטח	73.45 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	13,554 (נכון ל־1 בינואר 2021)
‑ צפיפות	179.80 נפש לקמ"ר (2021)
קואורדינטות	48°23′39″N 21°39′22″E
אזור זמן	UTC +1
http://satoraljaujhely.hu/
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת הונגריה מוגדלת)   בודפשט דברצן מישקולץ סגד פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. שאטוראליאויהיי (למפת הונגריה רגילה)   בודפשט דברצן מישקולץ סגד פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. שאטוראליאויהיי tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

משמעות השם

השם הורכב מאיחוד שני כפרים - שאטוראליה ואויהיי. בהונגרית "Sátor-alja" פירושו "בקרקע האוהל" - אולי על שם הר שצורתו כאוהל. משמעות "újhely" בהונגרית היא "מקום חדש" - היות שהעיירה נבנתה מחדש במקום גבוה יותר עקב שיטפונות. היו ששיערו שאוהל נקראה כך בידי היהודים בגלל המשמעות העברית של השם. בספרות הרבנית של אותו הזמן מוזכרת העיר כ"עיר חדש" וכדומה.

היסטוריה

בשנת 1261 קיבלה מעמד עיירה מידי בית המלוכה ההונגרי, שבנה בתוכה מבצר. מיקומה על נתיבי המסחר בין טרנסילבניה, רוסיה ופולין הביא להתפתחותה, בעיקר בתחום היין - ייצור ומכירת יין טוקאי. במאה ה-19 העיירה הייתה מקור למרידות נגד בית המלוכה ההבסבורגי למען עצמאות הונגריה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, במסגרת חוזה טריאנון בשנת 1920 הוחלט שהגבול בין הונגריה לצ'כוסלובקיה יעבור בנחל רוניווה, העובר בעיירה. רוב שטחה נותר תחת שלטון הונגרי. בצד הצ'כי, בו נותר כרבע משטח העיירה המקורית, הוסב שם העיר ל"סלוֹבֶנסקַה נוֹבֶה-מֶסטוֹ" (העיר החדשה הסלובקית). שתי מסילות הרכבת והכביש הראשי עברו בשטח ההונגרי.

במלחמת העולם השנייה הופצצה העיירה החל משנת 1943 בידי ברית המועצות. בשנת 1944 נשלחו רוב תושביה היהודים משתי השכונות (שבשני צידי הנהר) תחת השלטון הגרמני לאושוויץ.

יהודי העיר

ערך מורחב – קהילת יהודי אוהעל

ישנו תיעוד על קיום קהילה יהודית מ-1734 והקבר העתיק ביותר בבית הקברות שם הוא משנת תק"כ (1760). בית כנסת מרכזי נבנה שם בשנת 1790. ב-1887 בעת שיפוצים שנערכו במקום נתגלו שמונה חדרי מרתף תחת הבניין. הנוצרים טענו שמדובר בחדרי צינוק הדומים לחדר בו הוחזק ישו, והאשימו את היהודים בפעילות לא חוקית. המסמכים הישנים ביותר של הקהילה היהודית הם משנת תקצ"א (1831).

רבה הראשון הידוע של אויהעל היה הרב ר' נפתלי צבי מוכיח, ששמו מופיע כרב העיר בשנת תק"מ (1760). ב-1808 הגיע למקום הרב הגליציאני משה טייטלבוים, תלמיד החוזה מלובלין שהפיץ במקום את רעיונות החסידות; בין היתר התחכך עם המשכיל המוקדם דוד פריזנהויזן, ששימש כדיין בעיר. על אף שכיהן במקום 33 שנים, רק כמה עשרות משפחות קיבלו עליהן את דרכו. עם מותו ב-1841 הוצע תפקידו לבנו אלעזר ניסן, ומשזה סירב, ירש אותו נכדו יקותיאל יהודה טייטלבוים. הלה נתבע לעזוב את מנהגי סבו, להתפלל אך ורק בנוסח אשכנז ולא לקלל איש בדרשותיו. הוא לא עמד בסיכום וגורש ב-1847. מקץ חמש שנים הוזמן לעיר הרב ירמיה לעוו, מחשובי הארץ, שהביא עמו את הישיבה השנייה בגודלה בהונגריה מוורבוי. לעוו נבחר גם בשל היותו מתנגד קיצוני; בניגוד לרוב רבני הונגריה, שדגלו בהסתייגות מאופקת מהחסידים, הוא הצהיר כי הללו שבתאים וגרועים מהנאולוגים. סכסוך קשה התנהל בינו לאדמו"ר מליסקא צבי הירש פרידמן, על רקע חילופי ההשמצות התדירים ביניהם. הדברי חיים מצאנז התלונן במכתבים ששיגר כי חסידי אויהל אינם יכולים לצאת לרחוב מבלי שייסקלו באבנים. לעוו תבע לאסור עליהם להיכנס לבית-המדרש בצו בית-דין או שיעזוב את הקהילה. גם הם עצמם רצו בהתארגנות נפרדת, וב-1867 הוקם בית-מדרש נפרד עבורם, שהיה כפוף לעדה הכללית.

הרב לעוו נחשב מחמיר גם ביחסו למודרנה ולתרבות הכללית, אף כי לא תמך בקנאים בראשות הרב הלל ליכטנשטיין. אף על פי שנבחר כיו"ר הסיעה האורתודוקסית בקונגרס היהודי הכללי בפשט ב-1868, התנגד לפילוג הקהילות במהלך הקרע ביהדות הונגריה. הוא היה החשוב מבין רבני קהילות הסטטוס קוו אנטה, ובחר שלא לצרף את אויהל לארגון הארצי האורתודוקסי הכלל-ארצי ולהותירה עצמאית. עם מותו ב-1874 ירש אותו בנו אלעזר. בראותם שהוא ממשיך בקו של אביו, פרשו החסידים מעדת-האם והקימו קהילה קטנה שנספחה לוועד האורתודוקסי. ב-1886 החליט הרב לעוו לצרף גם את הקהילה הראשית, אך רבים סירבו לכך והיא התפצלה. כך היו בעיר לבסוף שלוש עדות: שתי אורתודוקסיות (באופן חריג ביותר, שכן לרוב הותרה רק אחת מכל זרם בכל יישוב), אחת חסידית ("ספרדית") ואחת גדולה שאינה ("אשכנזית"), ועוד אחת במעמד סטטוס קוו. ב-1891 הזמינו החסידים את הרב יוסף משה טייטלבוים לכהן כרבם.

גם בבית הכנסת של קהילת הסטטוס קוו התנהלו כל סדריו על פי ההלכה, והייתה נהוגה שם הפרדה מלאה בין גברים לנשים, הבימה ניצבה במרכז בית הכנסת, התפילה הייתה ללא מקהלה, נוסח התפילה היה הנוסח המלא ללא קיצורים ושינויים, וגם מבין יהודי קהילת הסטטוס קוו רק מתי מעט לא היו שומרי שבת. בית כנסת זה היה מיוחד משאר בתי הכנסת בגדלו ובפארו. על אף הפילוג, חברי שלוש הקהלות חיו ביניהם באחווה ושלום ללא מריבות וסכסוכים בולטים ביניהם.

על פי כתב יד של אנציקלופדיה ליהדות הונגריה, בשנת 1905 העיירה מנתה 4,500 יהודים מתוך 13,000 תושבים. בשנים קודמות היו שם עוד יותר יהודים, אך עם גבור האנטישמיות הלך המספר והתדלדל. מפעל הטבק שהיה ענף התעשייה הגדול ביותר בעיירה נוסד בידי יהודים והיה שייך להם עד למלחמת העולם השנייה.

שנה	מספר היהודים בעיר	כלל האוכלוסייה
1840	1,125
1880	3,983	11,264
1910	5,730
1920	6,445
1930	4,690
1941	4,160	18,427

בשנות השואה, עד שנת 1944, לא נשלחו יהודים מאוהלי ההונגרית לגרמניה. בשנה זו גרמניה פלשה רשמית וכבשה את הונגריה, הקימה גטו בעיר וריכזה אליו את יהודי האזור. ובמאי 1944 החלה במשלוח יהודי הגטו באוהלי למחנות המוות. רוב יהודי העיירה נשלחו לאושוויץ ונרצחו שם.

לאחר השואה נשארו בחיים רק מאות ספורות של יהודים, שלא הצליחו להחיות את הקהילה ועקרו משם במהרה.

בין רבני העיירה: ר' נפתלי צבי מוכיח, רבי משה טייטלבוים, ה"ישמח משה", נינו רבי משה יוסף טייטלבוים (עד תרנ"ז), בנו רבי ברכיה טייטלבוים (עד תרע"ז) ואחרון רבני העיירה, חתנו של רבי משה יוסף, הרב דוד דב (בער) מייזליש, מחבר הספר 'בניין דוד' שנרצח עם אנשי עיירתו בחודשים האחרונים של המלחמה. צאצאיו של רבי דוד דב משמשים כראשי קהילה ואב בית דין בקהילות סטמר בארצות הברית.

בתקופה המודרנית

בשנת 1970 ממשלת הונגריה הלאימה את בית הקברות היהודי, וב-1983 הסכימה להשיב את הבעלות לקהילה היהודית. בית הקברות שופץ ובתוכו גם אוהל הישמח משה. לצד בית הקברות הקימו בנין הכנסת אורחים לתיירים יהודיים.

אישים מפורסמים שנולדו כאן

• הרב צבי הירש פרידמן מליסקא (1808 – 1874) מייסדה של חסידות ליסקא ומראשי תנועת החסידות בהונגריה במאה ה-19.
• מור מזאי, במקור גרינפלד (1836 – 1925) עיתונאי, עורך, עורך דין יהודי-הונגרי. אחיו של העיתונאי והפוליטיקאי ארנה מזאי, סבו של הסופר פטר נאדאש.
• ארנה מזאי, במקור עד 1875 גרינפלד (1850 – 1932) עיתונאי, חבר פרלמנט, חבר אגודת פטפי יהודי-הונגרי. אחיו הצעיר של עורך הדין מור מזאי.
• רבי ברכיה טייטלבוים (1865 – 1917) רב ואדמו"ר חסידי.
• הרב ברנאט זינגר (1868 – 1916) רב ותאולוג הונגרי. הוא בנו של הרב ישראל זינגר.
• מיהאי ברודי (1883 – אושוויץ, 1944) עיתונאי, משורר, מורה, עורך עיתון יהודי-הונגרי. אחיו של לאסלו ברודי.
• לאסלו ברודי (1897 – 1984), משורר, סופר, עורך דין יהודי-הונגרי.
• הרב צבי הירש מייזליש (1901 − 1974), רב הערים ניימארק שבגליציה, ואץ שבהונגריה, ולאחר השואה רב ודיין במחנות העקורים ולאחר מכן רב בשיקגו.
• פאל ויינשטיין (1906 – 1979) רופא (MD), רופא עיניים, דוקטור (PhD) למדעי רפואה (1960), חבר האקדמיה ההונגרית למדעים.
• אנדרה ספשי במקור שיסהולץ (1906 – 1977) מהנדס חשמל יהודי-הונגרי, פרופסור, דוקטור למדעים טכניים (1952).
• אנדור ור, במקור וייס (1897 – 1976) היה משורר, סופר, מתרגם, עיתונאי יהודי-הונגרי.
• שאנדור שנשטיין (1898 – ברגן-בלזן, 1945) היה רופא יהודי-הונגרי, פעיל המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית בהונגריה שניספה בשואה.
• אלמר פולוני, במקור אלמר יהודה פולצ'ק (1870 – 1942) היה פסנתרן יהודי-הונגרי, מורה למוזיקה, מלחין.
• שאנדור וינצה, במקור ויינברגר (1886 – 1946) היה פוליטיקאי ועיתונאי יהודי-הונגרי, עצמאי.
• ברנבאש פשטי במקור יוז'ף גצלר (1920 – 1944) מהנדס כימיה יהודי-הונגרי, חבר בתנועה הקומוניסטית הבלתי חוקית בהונגריה, נספה בשואה.
• יוז'ף אנגל (1815 – 1901) היה פסל יהודי-הונגרי, את נושא פסליו שאב בעיקר מהמיתולוגיה היוונית, אך פיסל גם פסלי חזה (פרוטומה).
• אדן גאטי במקור גרוסמן (1913 – 1978) היה יהודי-הונגרי, פוליטיקאי קומוניסטי. גאטי היה אחד ממארגני ומנהיגי מרד בוכנוולד שהציל את חייהם של מאות ילדים עצורים, בהם אימרה קרטס ואלי ויזל.
• מרתה גנדר במקור גרינוולד (1919 – 2003) הייתה כנרת יהודייה-הונגרייה.
• גזה ד. ברקו במקור דוד ברקוביץ' (1870 – 1927) מומחה דפוס הונגרי, בעל עיתון, עורך עיתון יהודי-הונגרי-אמריקאי.
• שאנדור גרדוש, במקור גרוסמן (1892 – 1947) היה סופר, עיתונאי יהודי-הונגרי.
• מיקלוש רֵב (במקור עד 1945 רוט (1906 – 1998) היה צלם יהודי-הונגרי, צלם עיתונות מפורסם עטור פרסים וספרים.

פעלו כאן

• רבי משה טייטלבוים (ה"ישמח משה") (פשמישל, 1758 − שאטוראליאויהיי, 1841), מראשי מפיצי החסידות בהונגריה ומגדולי אדמו"רי דורו. נודע כלמדן חריף וכמחולל מופתים. כיהן כרב העיר ואדמו"ר בשאטוראליאויהיי, ומושבו היה מוקד עלייה לאלפים. בעיר זו גדל גם בנו, רבי אלעזר ניסן טייטלבוים.
• רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (דרוהוביץ', 1808 − סיגט, 1883), בעל "ייטב לב", מייסד חסידות סיגט. נכדו של בעל "ישמח משה" ומחליפו ברבנות שאטוראליאויהיי. לאחר מכן אדמו"ר בסיגט.
• הרב ירמיה לעוו (בגרמנית: Jeremias Löw; קולין, בוהמיה, 1811 – שאטוראליאויהיי, 4 באפריל 1874), רבה של שאטוראליאויהיי, מגדולי רבני הונגריה במאה ה-19. מתנגד נחרץ לחסידות והבולט שבין רבני קהילות הסטטוס קוו אנטה בהונגריה.
• הרב ישראל זאב הלוי הורביץ (קאלוב, 1777 – טבריה, 1861), אב"ד וראש הישיבה בשאטוראליאויהיי. מחבר ספרים רבים.
• מיכאל היילפרין (בהונגרית: Heilprin Mihály; פיוטרקוב טריבונלסקי, פולין) 1823 – סאמיט (ניו ג'רזי), 10 במאי 1888) היה סופר ופובליציסט, חבר פעיל של ההגירה ההונגרית בשנת 1849. היה מנהל בית הספר היהודי בעיר במשך מספר שנים.
• הרב ישראל זינגר (בהונגרית: Singer Izrael; פקש, 1828 – שאטוראליאויהיי, 17 בפברואר 1908), רב הונגרי, מורה בשאטוראליאויהיי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שאטוראליאויהיי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של שאטוראליאויהיי (בהונגרית)
• שאטוראליאויהיי (Sátoraljaújhely), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
• "שאטוראליאויהיי", באתר JewishGen (באנגלית)
• סרטון: 'סיור בעיירה אוהעל' - למעשה סרטון עם תמונות סטטיות מבית הקברות היהודי עם ה'אוהל' של ה'ישמח משה' וכן תמונת קברו של הרב אלכסנדר סנדר מקומרנא.
• על שאטוראליאויהיי במוזיאון הטבק (הונגרית) כולל תמונות.
• מכירה פומבית של מכתב שידוכין מהעיירה 'אוהעל' היא אוהלי.
• מכתב מרבה של אוהעל בהסכמה לספר.
• מפה ותמונה אווירית עדכנית של העיירה כולל תמונות פנורמיות, תמונות עדכניות וסרטונים מהאזור.
• סרטון מקורי ביוטיוב על העיירה כיום ועל שורשיה הנוצריים בעיקר. בדקה [7:23] נראה בית הכנסת הגדול על עמדו, בתמונה שחור לבן.
• בית העלמין הישן באוהעל - פרטי בית העלמין בעיירה.
• מאיר שש, מה טובו אוּהֶעלֶיך יעקב - קורות יהודי מחוז זֶאמְפְּלֵאן. הוצאת ועד ספר הזיכרון יוצאי אוהעל וזאמפלאן, הונגריה. נדפס בטורונטו, קנדה, 1986 (ספר תלת לשוני בעברית, אנגלית והונגרית). העתק דיגיטלי באתר הספרייה הציבורית של ניו יורק, ובפרויקט בן יהודה (החלק העברי בלבד).
• לקחו את האור... - תולדות היהודים בשאטוראליאויהיי, כתבה באתר יוטיוב (בהונגרית)