שאנהאיגוואן

שָׁאנְהָאיגְווָאן (סינית: 山海關; פין-יין Shānhǎi Guān; מילולית "מעבר בין הר לים") או מעבר שָׁאנְהָאי, היא עיר, חלק מנציבות העירונית צִ'ינְחְוָאנְגְדָאוֹ בחביי שברפובליקה העממית של סין, כ-300 קילומטרים מזרחית לבייג'ינג, בירת סין. על המעבר מגינה מצודת שָׁאנְהָאיגְווָאן השוכנת בקצה המזרחי של החומה הגדולה של סין, ויחד עם ג'וּיוּנְגגְווָאן וגְ'יָאיוְּגְווָאן מהווה את אחד משלושת המעברים העיקריים שלה.

קטע מהחומה הגדולה של סין בשָׁאנְהָאיגְווָאן

השער המזרחי במצודת שָׁאנְהָאיגְווָאן. הכתובת על השער מכריזה "המעבר הראשון תחת השמים"

היסטוריה עריכה

מעבר שָׁאנְהָאיגְווָאן הוא מעבר צר בין הר יֵן מצפון לו, לבין ים בוהאי מדרום לו המחבר בין צפון מזרח סין לאזור המרכז המזרחי של סין. המעבר שימש במהלך ההיסטוריה הסינית כקו הגנה כנגד שבטי נוודים ממנצ'וריה, כדוגמת החיטאן, היורצ'ן והמאנצ'ו.

ביצורים נבנו במקום בתקופת שושלת צ'י הצפונית ושושלת טאנג, אבל המצודה של ימינו (כמו כל החומה הגדולה של סין) נבנתה בתקופת שושלת מינג (1644-1368). ראשיתה עוד בתקופת הקיסר חוֹנְגְווּ, מייסד שושלת מינג שהקים מצודות מגְ'יָאיוְּגְווָאן בגאנסו שבמערב ועד שָׁאנְהָאיגְווָאן בחביי. את המצודה בשָׁאנְהָאיגְווָאן הקים שׂוּ דָה, מפקד בצבא מינג ב-1381. מאוחר יותר חיזק צִ'י גִ'יגוָאנְג (1588-1528), מפקד בצבא מינג בתקופת הקיסר גְ'יָאגִ'ינְג (שלט 1567-1521), את הביצורים סביב שָׁאנְהָאיגְווָאן שהפכה לאחד המעברים המבוצרים ביותר בסין.

החל מתקופה זו מכונה המצודה בשָׁאנְהָאיגְווָאן בתואר "המעבר הראשון תחת השמים" (天下第一关, בפין-יין Tian Xia Di Yi Guan). שם זה מיוחס לשְׂיָאו שְׂייֵן (蕭銑 בפין-יין Xiao Xian), מלומד מתקופת שושלת מינג, שכתובת של תואר זה בקליגרפיה שהכין מאוחסנת במצודה.

מתחילת המאה ה-17 עמדה שושלת מינג בפני איום מצפון מזרח בדמות שבטי המאנצ'ו ממנצ'וריה. המאנצ'ו כבשו שטחים שהיו בשליטת האימפריה הסינית, ואף קבעו את בירתם במוּקְדֶן (כיום שן-יאנג), אחת הערים שכבשו מהסינים, ב-1625. לאיום זה הצטרף בשנים האחרונות לשלטון שושלת מינג איום נוסף בדמות סדרה של מרידות של איכרים ושל חיילים. אחד המורדים, לִי דְזְה-צֶ'נְג, רועה צאן שהחל את דרכו כמורד ב-1630, הביס בהדרגה את הצבא שנשלח נגדו, ובשלבים מסוימים החלו חיילים שנשלחו נגדו להצטרף אליו. באפריל 1644 נפלו לידיו ללא קרב המבצרים בדאטונג ובשׂוֵאנְפֿוּ. אפילו מפקדי חיל המצב ששמר על מעבר ג'וּיוּנְג, המעבר המרכזי צפונית לבייג'ינג ואחד המבצרים החזקים בחומת סין, פתחו את השערים בפניו. בבוקר ה-25 באפריל 1644 התאבד בתלייה הקיסר האחרון משושלת מינג, צ'וֹנְגְגֶ'ן, ולִי דְזְה-צֶ'נְג נכנס לעיר. הוא הכתיר עצמו כקיסר בשושלת חדשה, שושלת שון. מוקד ההתנגדות היחיד שנותר לשלטונו בתוך סין היה חיל המצב בפיקודו של ווּ סָאנְגְווֵי שעמד מול המאנצ'ו במצודת שָׁאנְהָאיגְווָאן. לִי דְזְה-צֶ'נְג ניסה לשכנע את ווּ סָאנְגְווֵי להצטרף אליו, ולאחר שלא שמע ממנו תשובה הוא הוציא להורג את כל בני משפחתו של ווּ סָאנְגְווֵי שנותרו בבייג'ינג, ובכלל זה אביו. ב-18 במאי הוא יצא בראש צבא על מנת לחסל את האיום שהיווה צבאו של ווּ סָאנְגְווֵי. בתגובה כתב ווּ סָאנְגְווֵי למאנצ'ו ובקש עזרה בתמורה לפתיחת השערים של המצודה. דורגון, שליט המאנצ'ו בפועל, הסכים להעניק לו בתמורה תואר אצולה וקרקעות בסין. ב-27 במאי 1644 הביס הצבא המשותף של ווּ סָאנְגְווֵי והמאנצ'ו את כוחותיו של לִי דְזְה-צֶ'נְג בסמוך לשָׁאנְהָאיגְווָאן. המאנצ'ו השתלטו על בייג'ינג, הכתירו את מנהיגם כקיסר בראש שושלת חדשה, שושלת צ'ינג, ואחר כך השתלטו על כל סין.

היחס של המאנצ'ו ששלטו בסין כלפי התרבות הסינית היה אמביוולנטי. מצד אחד הם העריכו את ההישגים התרבותיים של הסינים וטיפחו אותם, מצד שני היה חשוב להם לשמור על המורשת שלהם, והם התייחסו אל החברה הסינית כאל חברה דקדנטית שאסור ש"תטמא" את החברה הנוודית הטהורה של מנצ'וריה. לפיכך, מ-1668 אסרה שושלת צ'ינג על סינים לחצות את החומה הגדולה צפונה. חוק זה נשמר בקפדנות על ידי שומרי הגבול אפילו בסוף המאה ה-18. לפי כך הופקדו שומרים בשָׁאנְהָאיגְווָאן שבדקו בקפדנות את זהותם של העוברים צפונה.

משנות ה-20 של המאה ה-20 החלה יפן בסדרת מהלכים שנועדו לכבוש את סין ולצרפה לקיסרות היפנית. ב-1931 כבשה יפן את מנצ'וריה שבצפון-מזרח סין, שנתיים אחר כך הגיע תורה של מונגוליה הפנימית. כחלק מההסכם שנכפה על סין בשנת 1901 בעקבות כישלון מרד הבוקסרים, הוצב חיל מצב יפני קטן בשָׁאנְהָאיגְווָאן. ב-1 בינואר 1933 ביים מפקד הכוח היפני במקום פיצוץ שכביכול כוון נגד אנשיו. חיל המצב הסיני קיבל אולטימטום לפנות את המצודה, ומשסירב הופעלה נגדו הדיוויזיה השמינית היפנית, שהסתייעה במטוסי קרב, בטנקים ובהפגזה מן הים של הצי הקיסרי היפני. יומיים אחר כך היה "המעבר הראשון תחת השמים" בידי היפנים, והסינים נסוגו לאחר שסבלו כ-2,000 הרוגים.

ביוני 1946, פחות משנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, פרצה מלחמת האזרחים הסינית. ב-1949 הביס צבא השחרור העממי של המפלגה הקומוניסטית הסינית בפיקודו של מאו דזה-דונג את כוחותיו של צ'יאנג קאי שק שעמד בראש המפלגה הלאומנית (הקוומינטנג), שנמלט אל האי טאיוואן, שם ייסד את הרפובליקה הסינית. כחלק ממלחמת האזרחים כבש צבא השחרור העממי ב-1949 את שָׁאנְהָאיגְווָאן, המצודה המזרחית של החומה, וכוחותיו שעברו דרך השער היו לצבא האחרון שעבר דרך "המעבר הראשון תחת השמים" בדרכו לכיבוש סין.

ב-1961 הוכרזה שָׁאנְהָאיגְווָאן "אתר תרבותי לאומי סין מדרגה ראשונה".

אתרי תיירות עריכה

המצודה עריכה

המצודה היא מכלול ביצורים משוכלל הכולל שערים, מגדלים, משרדי ממשל ואפילו מקדש. צורת המצודה בשָׁאנְהָאיגְווָאן היא ריבועית, שטחה כ-1.5 קמ"ר, והיקפה כ-4 קילומטרים. החומות המגיעות עד לגובה 14 מטרים ועובי של עד שבעה מטרים בנויות מאדמה נגוחה המחופה בלבנים. באמצע המצודה מתנוסס מגדל פעמון גבוה. הצד המזרחי, הדרומי והצפוני מוקפים בתעלת מגן עמוקה ורחבה שהמעבר מעליה אפשרי בגשר מתרומם. בכל ארבעת צדי החומה נקבעו שערים: גֶ'נְדונְג (מזרח), יִינְגְאֶן (מערב), וָאנְגיָאנְג (דרום), וֵיייְוֵּאן (צפון) בשל הזנחה נותר כיום רק השער המזרחי, השער החשוב ביותר, כיוון שהוא השער החיצוני הפונה כלפי מנצ'וריה. מעל לשער מתנוססת על לוח הכתובת "המעבר הראשון תחת השמים" (天下第一关). הכתובת הוצבה במקום ב-1920 כחיקוי לכתובת המקורית של שְׂיָאו שְׂייֵן (השמורה בתוך הקומה השנייה של המגדל).^[1]

ראש הדרקון העתיק עריכה

"ראש הדרקון העתיק" הנקודה המזרחית ביותר בחומה

כארבעה קילומטרים דרומית למצודת שָׁאנְהָאיגְווָאן מצויה הנקודה המזרחית ביותר בחומה הגדולה של סין. בנקודה זה נכנסת החומה כ-20 מטרים לתוך ים בוהאי ובשל הדמיון לדרקון גדול השותה מים מכונה קטע זה "ראש הדרקון העתיק" (לָאוֹלונְגְטוֹאוּ). מהחומה המקורית כמעט שלא שרד דבר וקטע זה של החומה הוא שחזור שנעשה בשנות ה-80 של המאה ה-20.^[2]

מנזר מֶנְגגְ'יָאנְגנוּ עריכה

מנזר קטן שנבנה לפני שושלת סונג ושופץ בתקופת שושלת מינג, השוכן על הר פֶנְגחְוָאנְג (עוף החול), כ-7 קילומטרים מזרחית למעבר שָׁאנְהָאיגְווָאן, ומנציח את אחת האגדות הידועות בתרבות סין.^[3] האגדה מספרת על מֶנְגגְ'יָאנְג, אישה נאמנה שבעלה נלקח ממנה לשרת בעבודות הבנייה בשָׁאנְהָאיגְווָאן בתקופת שושלת צ'ין, ועל כן אספה בגדים חמים על מנת להביאם לו. אך כשהגיעה לאתר מצאה כי כבר מת מקור ומעייפות. בכיה המר גרם לחומה להיבקע וחשף את עצמות בעלה יחד עם עצמותיהם של אלפי עובדים אחרים, שאותם קברה לפני שהשליכה עצמה לים, כמצופה מאלמנה חסודה. כיום מצביעים על ארבעה סלעים בים מול שָׁאנְהָאיגְווָאן כמקום קברה.^[4]