שאנל (חברה)

חברה

שאנלצרפתית: Chanel) הוא בית אופנה צרפתי. החברה כיום בבעלותם של האחים הצרפתים ממוצא יהודי אלן וז'ראר ורטהיימר, נכדיו של איש העסקים היהודי-צרפתי פייר ורטהיימר (אנ')[1] שהצליח לחלץ את העסק הרווחי של החברה במלחמת העולם השנייה, קו הבישום, משליטתה הבלעדית של המייסדת קוקו שאנל ששיתפה פעולה עם הנאצים[2][3]. שאנל הוא מותג המתמחה בעיצוב אופנה מסוג הוט קוטור, והפך לסמל סטטוס של המעמד הגבוה.

שאנל
Chanel S.A.
ChanelLogo.png
Channel headquarters bordercropped.jpg
נתונים כלליים
מייסדים קוקו שאנל
תאריך הקמה 1909, צרפתצרפת  צרפת (בתור "בית שאנל")
חברות בנות שאנל מספר 5 - קו הבישום
מיקום המטה ניי-סיר-סן עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה תעשיית הביגוד עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 5.2 מיליארד אירו (לשנת 2016)
רווח 1.3 מיליארד אירו (לשנת 2016)
אנשי מפתח

בהווה:
אלן ורטהיימר (בעלים-שותף)
ז'ראר ורטהיימר (בעלים-שותף)

בעבר:
פייר ורטהיימר (אנ') (בעלים-שותף)
ז'ק ורטהיימר (אנ') (בעלים-שותף)
קרל לגרפלד (קריאייטיב דירקטור)
קוקו שאנל (מעצבת ומייסדת)
עובדים 1,270 (נכון לשנת 2010)
 
www.chanel.com/en_GB/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

1909 עד שנות ה-20עריכה

ב-1909 הקימה קוקו שאנל את "House of Chanel" בקומה מתחת לעסקו של אטיין בלסאן שהיה המאהב שלה לתקופה קצרה. שאנל מכרה כובעים שעיצבה לאנשי החברה הגבוהה. לאחר מכן הכירה שאנל את ארתור בוי קאפל והייתה הפילגש שלו. ב-1913 מימן קאפל את החנות העצמאית הראשונה של שאנל שנקראה "Chanel Modes". ב-1915 פתחה עוד שתי חנויות בקלבדוס ובביאריץ שהחלו למכור בגדי ספורט אלגנטיים לנשים. התפרצותה של מלחמת העולם הראשונה השפיעה קשות על אירופה כולה ועל תחום הטקסטיל בפרט. באותו זמן פתחה שאנל חנות מול מלון ריץ ועיצוביה התפרסמו בכול צרפת. בשנת 1917 פרסם המגזין הרפרס בזאר שפריטי האופנה של שאנל הם פריטי חובה לכל אדם, דבר שעורר עניין בבגדיה.

שנות ה-20 עד שנות ה-50עריכה

בתחילת שנות העשרים עיצבה שאנל חליפות לנשים שכללו שניים ושלושה פריטים ונחשבה פורצת דרך בתחום זה. החליפות נחשבו נוחות ואופנתיות וכונו "Chanel Suit". בשנת 1921 ביקשה שאנל מהבשם ארנסט ביואיקס שיפיק בושם עבור בית האופנה שלה. הוא הכין עבורה שש דוגמיות ושאנל בחרה בניחוח החמישי ומכאן שמו של הבושם שנקרא שאנל מספר 5. שאנל היה בית האופנה הראשון שיצר בושם משלו, הבושם זכה להצלחה רבה והפך לניחוח המזוהה עם בית האופנה שאנל. שאנל נהגה לתת דוגמית של הבושם ללקוחותיה הקבועים כדי להגביר את הפרסום של הבושם. לאחר הצלחת הבושם החליטה שאנל להרחיב את עיסוקיה בתחום הבישום וחברה לאיש העסקים תיאופיל בדר שהיה המייסד של גאלרי לפאייט ולאיש העסקים פייר ורטהיימר. הם הקימו את חברת הבישום Parfums Chanel שהייתה 70 אחוז בבעלותו של ורטהיימר, 20 אחוז של בדר ו-10 אחוז של שאנל. למרות הצלחתו של העסק שאנל לא הסתדרה עם שותפיה ובשנת 1924 שכרה עורך דין כדי לערער על החוזה אך לא הצליחה והחוזה נותר ללא שינוי.

עליית הנאציזם לצד האנטישמיות של קוקו שאנלעריכה

בזמן מלחמת העולם ה-2, קוקו שאנל שהייתה ידועה בעמדותיה האנטישמיות החליטה לנצל את עליית המשטר הנאצי באירופה, ובצרפת בפרט, כדי לקבל שליטה בלעדית על החברה "שאנל" משותפיה היהודים, משפחת ורטהיימר- מנהלי "Parfums Chanel" המפיקה את קו הבישום הרווחי ביותר שלה ("שאנל מספר 5").[4][5][4] כל זאת בזכות מעמדה של קוקו שאנל בתור בת הגזע הארי ותומכת מוצהרת של היטלר.[6][7] משפחת ורטהיימר שחזו את הסנקציות נגד היהודים, העבירו מבעוד מועד את חברת הבישום שלהם לחבר משפחה מרקע נוצרי בשם פליקס אמיו, איש עסקים צרפתי שלאחר תום המלחמה השיב את בעלות החברה אל חיק חבריו במשפחת ורטהיימר.[4][5]

בשנות השלושים הרחיבה שאנל את עיצוביה כדי שיתאימו לסוגי נשים שונות בחברה. שאנל עיצבה בגדי ערב ואף הציגה קולקציה של תכשיטי יהלומים. במהלך מלחמת העולם השנייה ספגה החברה קשיים כלכליים שגרמו לשאנל לסגור את תחום הביגוד, והשאירה רק את תחומי הבישום והתכשיטים פעילים. קוקו שאנל עברה להתגורר במלון ריץ יחד עם בן זוגה באותו זמן שהיה קצין מודיעין נאצי בשם האנס גונתר פון דינקלג. בשנת 1940 ברחה משפחתו היהודייה של ורטהיימר לארצות הברית מפני הנאצים. העסק היה אמור להיסגר בגלל פלישת הנאצים לצרפת וסגירת בתי העסק היהודיים אך לאחר שקוקו שאנל הוכיחה שהעסק לא מפריע מבחינה פוליטית לשלטון הנאצים היא קיבלה אישור להשאיר אותו פעיל. קוקו שאנל הייתה משתפת פעולה עם הנאצים ואנטישמית מוצהרת. לאחר המלחמה המוניטין שנוצר לקוקו שאנל בצרפת היה גרוע עקב שיתוף הפעולה שלה עם המשטר הנאצי ובשנת 1944 החליטה קוקו שאנל ובן זוגה הגרמני להגר אל שווייץ לגלות של שמונה שנים עד להירגעות הרוחות.

שנות ה-50 עד שנות ה-80עריכה

כשחזרה שאנל לצרפת בשנת 1953 גילתה שבזמן שלא הייתה פרץ בית האופנה כריסטיאן דיור של המעצב כריסטיאן דיור. העיצובים החדשים שלו החמיאו לחיטובי האישה בניגוד לעיצוביה של שאנל שנחשבו נעריים. בעיצוביו השתמש דיור בכ-20 מטרים של בד מה שסימל את סוף קיצוב הבד בתקופת המלחמה. שאנל וורטהיימר חזרו לעבוד יחד ושיתפו פעולה עם מעצב תכשיטים כדי לעצב קולקציית תכשיטים חדשה שתמשוך את התהילה חזרה לבית האופנה שלהם. בפברואר 1955 השיקה שאנל קולקציית תיקי יד עם רצועות בצבע זהב או רצועות עור, דבר שעורר סערה בקרב קהל הקונות. באותו זמן עלה ערך מותג הבישום שאנל בבשמים לגברים. על קולקציית בגדי האביב של שאנל בשנת 1957 זכתה שאנל בפרס האוסקר לאופנה. באותה שנה קנה ורטהיימר את חלקו של בדר בעסק והגדיל את בעלותו ל-90 אחוז. בשנת 1965 מת פייר ורטהיימר ובנו ז'אק מילא את תפקידו כמנהל החברה, בתקופתו החברה ירדה לשפל משום שז'אק לא היה מעוניין בחברה כמו אביו אלא התעסק בגידול סוסים. שנה לאחר מכן עיצבה שאנל את המדים לתחרות אולימפיק איירליינס שבבעלותו של אריסטוטלס אונאסיס.

ב-10 בינואר 1971 מתה קוקו שאנל מהתקף לב בגיל 87, היא עבדה עד יומה האחרון. לאחר מותה קנה ז'אק את שארית מניותיה של שאנל בחברה מקרובי משפחתה. בשנת 1974 השיק בית האופנה שאנל את הבושם "Cristalle" שעוצב עוד בחייה של שאנל. ב-1974 החל אלן ורטהיימר בנו של ז'אק לנהל את החברה תחת אביו. הוא היה נחוש להשיב את בית הבישום לתהילת העבר שלו והגביר שוב את מכירותיו של שאנל 5. לאחר מכן חיפש אלן מעצב ראשי שיחליף את שאנל ויביא את החברה לשיאים חדשים והצליח לשכנע את המעצב קרל לגרפלד לעזוב את בית האופנה קלואי ולעבוד בשאנל.

שנות ה-80 עד היוםעריכה

בשנת 1983 החל לגרפלד לעבוד בתור המעצב הראשי של שאנל. סגנונו הזכיר מאוד את עיצוביה של שאנל ובכך הצליח לגרפלד לשמר את ההיסטוריה של שאנל ולהכניס את המותג לאופנה המודרנית. במהלך שנות השמונים נפתחו יותר מ-40 חנויות של שאנל ברחבי העולם. בשנת 1986 יצא בושם לזכרה של שאנל שנקרא "Coco". בשנת 1987 הוציאה החברה את השעון הראשון שלה. עד סוף שנות השמונים העביר אלן ורטהיימר את המשרד הראשי של שאנל לניו יורק. החברה הפכה למובילה בתחום הבישום והשיווק של מוצריה אך נפגעה מהמיתון של תחילת שנות ה-90. לקראת סוף שנות התשעים התאוששה החברה ואף התרחבה עם פתיחתם של עוד חנויות. בשנת 1999 השיקה החברה את קו מוצרי הטיפוח לפנים הראשון שלה שנקרא "PRÉCISION". באותה שנה השיקה החברה גם קולקציה ראשונה של משקפי שמש. בשנת 2001 השיקו את שעון היוניסקס הראשון של שאנל. החברה התפתחה והקימה סניפים אשר מציעים רק מוצרי אקססוריז במקביל להקמת קו הלבשה תחתונה לגברים. עד סוף שנת 2002 נפתחו למעלה מ-25 חנויות של שאנל בארצות הברית.

החל משנת 2019 החברה מיוצגת בישראל על ידי אלפא קוסמטיקה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שאנל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ World's Richest Jews Jerusalem Post
  2. ^ צח יוקד, קוקו, הסוכנת הנאצית: האם קוקו שאנל גויסה לשירות הנאצים?, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2011
  3. ^ נירית אנדרמןמנאצים ועד צ'רצ'יל, זה הסיפור המסריח מאחורי שאנל מספר 5, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2017
  4. ^ 1 2 3 Mazzeo, Tilar J (2010). The Secret of Chanel No. 5. HarperCollins. ISBN 9780061791017. 
  5. ^ 1 2 Thomas, Dana. "The Power Behind The Cologne". The New York Times: 24 February 2012. Retrieved 18 July 2012
  6. ^ Font, Lourdes (2 ביולי 2009), "Chanel, Coco", Oxford Art Online (Oxford University Press), בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2018 
  7. ^ Vaughan, Hal (2011). Sleeping with the Enemy: Coco Chanel's Secret War. New York: Knopf. ISBN 9780307592637.