פתיחת התפריט הראשי

שארלוט קולמן

שחקנית אנגלייה

שארלוט נינון קולמןאנגלית: Charlotte Ninon Coleman;‏ 3 באפריל 1968 - 14 בנובמבר 2001)[1] הייתה שחקנית אנגלייה הידועה בעיקר מהופעתה בתפקיד סקרלט בסרט "ארבע חתונות ולוויה אחת", בדמות ג'ס בדרמה הטלוויזיונית "תפוזים הם לא הפרי היחיד", ובדמויות שגילמה כילדה סו ב"וורזל גאמידג'" ומרמלדה אטקינס. קולמן נפטרה בגיל 33 מהתקף אסתמה חריף בהולוויי שבצפון לונדון.

שארלוט קולמן
Charlotte Coleman
אין תמונה חופשית
לידה 3 באפריל 1968
איזלינגטון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בנובמבר 2001 (בגיל 33)
הולוויי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, שחקנית קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר אינטרנט
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

קורות חייהעריכה

קולמן הייתה הראשונה מבין שתי בנות שנולדו לשחקנית אן ביץ' ומפיק הטלוויזיה פרנסיס קולמן.[2] אחותה הצעירה היא השחקנית ליסה קולמן.[3] היא למדה בבית הספר לבנות קמדן ממנו סולקה. מחוץ לשעות הלימודים למדה בבית הספר למשחק של אנה שר באיזלינגטון שבצפון לונדון.[4]

בגיל 15, כשחשה שחינוכה הוא ליברלי מדי כיוון ש"הוריה לא האמינו בהגבלות", נרשמה לבית הספר דרטינגטון הול בדבון. זה היה בית ספר מתקדם בו התלמידים לא נאלצו להשתתף בשיעורים, ולכן היא לא עשתה זאת. אחר כך למדה בבית ספר לבישול.[5]

קריירהעריכה

התפקיד הראשון הגדול של קולמן בטלוויזיה היה בדמות סו בסדרה לילדים "Worzel Gummidge". הסדרה שודרה במשך ארבע עונות ופרק ספיישל חג המולד בשנים 1978 עד 1981 ברשת ITV. עוד הופיעה בתחילת הקריירה ב-1977 בסרט הטלוויזיה "A Choice of Evils" של ה-BBC, וב-1979 בסרט "Two People" של רשת LWT בתפקיד אמה מופאט.

בהמשך הופיעה בתפקיד בת העשרה המרדנית מרמלדה אטקינס, תחילה בדרמה "Marmalade Atkins in Space" ששודר ב-1981, ואחר כך בשתי סדרות טלוויזיה ב-1982 וב-1983 בסדרה "Educating Marmalade" וב-1984 בסדרה "Danger: Marmalade at Work". כל התסריטים נכתבו בידי אנדרו דייוויס והופקו ברשת ת'יימז.

ב-1990 הופיעה קולמן בתפקיד ג'ס, נערה מלנקשייר שגדלה במסגרת תנועת הפנטקוסטליזם, בדרמה עטורת השבחים "תפוזים הם לא הפרי היחיד" המבוססת על רומן באותו שם מאת ג'נט וינטרסון. קולמן זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר של Royal Television Society, והייתה מועמדת לפרס באפט"א על הופעתה בדמות הלסבית הצעירה. היא הקליטה את ספר השמע של הרומן בהוצאת BBC Audiobooks.

בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים הופיעה קולמן בסדרות טלוויזיה שונות כגון " The Bill" ו"המפקח מורס", הסדרה הקומית קצרת הימים "פרדי ומקס" עם אן בנקרופט, בדרמה על חסרי בית "Sweet Nothing", ועוד תפקיד בדמות לסבית בסאטירה הפוליטית "Giving Tongue" משנת 1996. בין 1998 ל-2000 שיחקה בסיטקום של סיימון ניי בשם "How Do You Want Me?" לצדו של דילן מוראן, ודיבבה את פרימרוז, בעיבוד האנימציה לספרי הילדים "Brambly Hedge".[6] הופעתה האחרונה בטלוויזיה הייתה בעיבוד של "מופע זוגי" מאת ג'קלין וילסון בה שיחקה בדמות המורה מיס דבנהאם.

ב-1994 שיחקה קולמן בתפקיד סקרלט בסרט "ארבע חתונות ולוויה אחת" יחד עם יו גרנט, סיימון קאלו וקריסטין סקוט-תומאס. היא המשיכה להופיע בקביעות בסרטי קולנוע עד סוף שנות התשעים של המאה העשרים. ב-1999 הופיעה בסרט "אנשים יפים" מאת ג'זמין דיזדר, שמתרחש בלונדון ב-1993 בתקופת מלחמת בוסניה, וגילמה את פורשה תורנטון.

תיאטרון

באפריל 1991 שיחקה קולמן בתפקיד לורנה במחזה "Our Own Kind" (רוי מק'גרגור) בתיאטרון בוש בלונדון. היא כיכבה לצדם של קווין וייטלי ונישה נאייר וג'יין הורוקס.

חיים אישייםעריכה

ב-1987 נפטר בתאונת אופניים ג'ונתן לייקוק שהיה החבר שלה באותה עת. הוא היה בן 23 במותו.[7][8] אחרי מותו סבלה קולמן מתקופות של דיכאון והפרעות אכילה אנורקסיה ובולימיה נרבוזה. היא השתתפה בפגישות של אלכוהוליסטים אנונימיים, כיוון שלא רצתה להיות עם אכלני יתר אנונימיים.[7][8]

ב-13 בנובמבר 2001 ביקרה קולמן את משפחתה. אביה סיפר מאוחר יותר שמצב רוחה היה מרומם. באותו ערב אמרה שאינה מרגישה טוב, אבל בניגדול לעצת הוריה חזרה לדירתה. למחרת בבוקר ב-14 בנובמבר, התקשרו אליה הוריה, ולא קיבלו מענה. אמה שהגיעה לדירתה מצאה אותה שוכבת על הרצפה מחוסרת הכרה. היא נלקחה באמבולנס לבית החולים ויטינגטון בלונדון, שם הוכרז על מותה מהתקף אסתמה חריף.[7][8]

באותו חודש נערך לזכרה טקס אזכרה במרכז הבודהיסטי "מיל היל" בלונדון, והשתתפו בו בני משפחה וחברים קרובים.

ב-2003 הוקם על שם שארלוט קולמן מלגת לימודים של המרכז החדש לאמניות הבמה בלונדון.

פילמוגרפיהעריכה

קולנוע
שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1989 Bearskin: An Urban Fairytale קייט
1993 מפת הלב האנושי Map of the Human Heart ג'ולי
1994 ארבע חתונות ולוויה אחת Four Weddings and a Funeral סקרלט מועמדות לפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה
1995 מדריך המרעיל הצעיר The Young Poisoner's Handbook ויני
1996 נערה שונה Different for Girls אליסון
1998 עוקץ בדרכים Bodywork טיפני שדס
1998 לו רק If Only... אליסון הייס שם הפצה נוסף "Twice Upon a Yesterday"
1998 תרגילים בנקמה Sweet Revenge נורמה
1999 אנשים יפים Beautiful People פורשה תורנטון
2001 A Loving Act בלשית ג'יין תומפסון
טלוויזיה
שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1981 Marmalade Atkins in Space מרמלדה אטקינס כתיבה: אנדרו דייוויס
1979– 1981 וורזל גאמידג' Worzel Gummidge סו פיטרס [9]
1982–1983 Educating Marmalade מרמלדה אטקינס כתיבה: אנדרו דייוויס; בימוי: ג'ון סטראוד וקולין באקסי
1984 Danger: Marmalade at Work מרמלדה אטקינס כתיבה: אנדרו דייוויס; בימוי: ג'ון סטראוד
1986 The Insurance Man תופרת כתיבה: אלן בנט; בימוי: ריצ'רד אייר[10]
1990 תפוזים הם לא הפרי היחיד Oranges Are Not the Only Fruit ג'ס כתיבה: ג'נט וינטרסון; בימוי: ביבאן קידרון[11]
1990 פרדי ומקס Freddie and Max פרדי לאת'ם בימוי: ג'ון סטראוד
1992 The Bill שרון פלמר בפרק "Happy Families"
1992 Inspector Morse ג'סיקה וייט בפרק "Happy Families"
1993 Olly's Prison שילה כתיבה: אדוארד בונד; בימוי: רוי בטרסבי[12]
1993 The Comic Strip Presents... פטסי בפרק "Gregory: Diary of a Nutcase"
1995 מסעות אוליבר Oliver's Travels קאתי כתיבה: אלן פלייטר; בימוי: ג'יילס פוסטר
1995 The Vacillations of Poppy Carew מרי בימוי: ג'יימס סלן ג'ונס
1997 וייקליף Wycliffe לורה קסל בפרק "Bad Blood"
1998–1999 How Do You Want Me? ליזה ליונס
2001 McCready and Daughter שלי בנט בפרק "No Bed of Roses"
2002 Double Act מיס דבנהאם כתיבה: ג'קלין וילסון, בימוי: סילה ור

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Four Weddings star dies". Daily Mail Online. בדיקה אחרונה ב-23 באוקטובר 2014. 
  2. ^ "Obituary: Charlotte Coleman" Daily Telegraph, 17 November 2001
  3. ^ Reynolds, Nigel (17 בנובמבר 2001). "Four Weddings actress Charlotte is dead at 33". Telegraph. בדיקה אחרונה ב-17 במרץ 2014. 
  4. ^ Valentine, Penny; "Obituary: Charlotte Coleman" The Guardian, 19 November 2001
  5. ^ Jivani, Alkarim,""Almost Grown"". אורכב מ-המקור ב-10 September 2006. בדיקה אחרונה ב-7 בינואר 2005.  Time Out, 11–18 December 1996
  6. ^ "TV Toons: Brambly Hedge (1996–2000)" Toonhound.com, 2008
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 Gannon, Louise (13 באוגוסט 2002). "Bulimia, drugs and a secret tragedy. Why Four Weddings' Charlotte Coleman really died at just 33". Daily Mail: 24–25. 
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Gannon, Louise (ספטמבר 2002). "Why did Charlotte Coleman die?". Elle: 175–176, 179–180. 
  9. ^ "Worzel Gummidge (1979–81)" BFI ScreenOnline
  10. ^ "Insurance Man, The (1986)" BFI ScreenOnline
  11. ^ "Oranges Are Not the Only Fruit (1990)" BFI ScreenOnline
  12. ^ Battersby, Roy; "Obituary letter: Charlotte Coleman" The Guardian, 28 November