שארל השלישי, נסיך מונקו

שארל השלישי, נסיך מונקו
Charles Honoré Grimaldi
	שארל השלישי, נסיך מונקו
לידה	8 בדצמבר 1818; פריז, ממלכת צרפת
פטירה	10 בספטמבר 1889 (בגיל 70); שאטו דה מארשה, הרפובליקה הצרפתית השלישית
שם מלא	שארל אונור גרימלדי
מדינה	מונקו
מקום קבורה	קתדרלת ניקולס הקדוש
בת זוג	אנטואנט דה מרודה
שושלת בית גרימלדי
תואר	נסיך מונקו
אב	פלורסטאן הראשון, נסיך מונקו
אם	מארי קרוליין ז'יבר דה לאמץ
צאצאים	ראו בהמשך
	20 ביוני 1856 – 10 בספטמבר 1889; (33 שנים)
	→ פלורסטאן הראשון אלבר הראשון ←
פרסים והוקרה
	המסדר העליון של ישו; הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי ;

שארל השלישי, נסיך מונקו (Charles III; ‏8 בדצמבר 1818 - 10 בספטמבר 1889), היה נסיך מונקו בין השנים 1856–1889 והמייסד של הקזינו המפורסם במונטה קרלו.

ביוגרפיה עריכה

שארל נולד בפריז כבנו היחיד של פלורסטאן הראשון, נסיך מונקו ומארי קרוליין ז'יבר דה לאמץ, בתם של שארל תומאס ז'יבר דה לאמץ ומארי פרנסואה לה גראס דה ואוברסי.

ב-28 בספטמבר 1846 התחתן שארל בבריסל לרוזנת אנטואנט דה מרודה, בתם של ורנר דה מרודה וויקטואר דה ספנגן ד'אורטרן. בשנת 1848 נולד בנו היחיד אלבר.

בשנת 1856 מת אביו, ושארל עלה לשלטון במקומו. בתקופת שלטונו, הערים מנטון ורוקברון, אשר היוו כ-80 אחוז משטחה של מונקו, נמסרו באופן רשמי לצרפת, ובכך סללו את הדרך להכרה רשמית של צרפת בעצמאותה של מונקו. בעקבות מסירת שתי ערים אלה לצרפת, המצב הכלכלי בנסיכות נחלש והמדינה נקלעה לקשיים כלכליים. בעקבות כך, בניסיון ליצור מקורות הכנסה חדשים לנסיכות ולשפר את הכלכלה שנפגעה, אישר הנסיך שארל את הקמת הקזינו בנסיכות על פי המודל שהיה קיים בגרמניה. תחילה נפתח הקזינו (שכיום מהווה את המאפיין העיקרי של הרובע) ברובע אחר של הנסיכות אך לאחר מספר מעברים, נפתח במקומו הנוכחי במונטה קרלו. ההצלחה של הקזינו לא הייתה מיידית עקב מיקומו שהיה יחסית בעייתי מבחינת נגישות עבור אוכלוסיית אירופה. ההקמה של תחנת הרכבת בשנת 1868 הביאה לזינוק גדול במספר המבקרים במונטה קרלו, וכך זינק גם עושרו של הרובע.

תחת שארל השלישי, הגבירה נסיכות מונקו גם את פעילותה הדיפלומטית, למשל, בשנת 1864 חתם שארל על הסכם-ידידות עם הביי של תוניסיה, מוחמד השלישי א-צאדיק.

בשנותיו האחרונות בריאותו הייתה רופפת ואף נפגעה ראייתו, ובעשור האחרון לחייו התעוור כמעט לחלוטין. ב-10 בספטמבר 1889, מת שארל בשאטו דה מארשה, ובנו אלבר עלה לשלטון במקומו.