שארל מוראס

שארל מוראס (בצרפתית: Charles Maurras; ‏20 באפריל 1868 - 16 בנובמבר 1952) היה הוגה דעות צרפתי לאומני ואנטישמי, האידאולוג הראשי של אקסיון פראנסז.

שארל מוראס
Charles Maurras

לידה	20 באפריל 1868 מארטיגוס, בוש-דו-רון, צרפת
פטירה	16 בנובמבר 1952 (בגיל 84) סן סימפוריין, אנדר ולואר, צרפת
שם לידה	Charles Marie Photius Maurras
מדינה	צרפת
מקום קבורה	Cimetière de Roquevaire
תפקיד	'majoral' of the Félibrige (1941–1945) המושב 16 של האקדמיה הצרפתית (9 ביוני 1938–27 בינואר 1945)
מפלגה	Ligue de la Patrie Française‏, אקסיון פראנסז
השקפה דתית	נצרות קתולית
פרסים והוקרה	מסדר פרנציסקה (1943)
חתימה

שארל מוראס במרכז התמונה, השמאלי עם הכובע ביד

ביוגרפיה

שארל מוראס נולד למשפחה בורגנית מפרובאנס וגדל אצל אמו ואצל סבתו בסביבה קתולית ומלוכנית. הוא למד בקולז' קתולי בעיר אקס-אן-פרובאנס והפך לחירש כבר בשנות נעוריו. הוא היה מתלמידיו של הסופר פרדריק מיסטרל ותמך בתחיית השפה האוקסיטנית. בגיל 17 פרסם את מאמרו הראשון בכתב העת "פילוסופיה נוצרית".

אחרי שעבר את בחינות הבגרות הגיע לפריז ב-1885. עד מהרה איבד את אמונתו הדתית והתיידד עם אנטול פראנס שחיזק בקרבו את ההשקפה הפילוסופית של האגנוסטיות. הוא היה נתון גם להשפעת הפוזיטיביזם של אוגוסט קונט. ב-1889 פגש את מוריס בארס וב-1894–1895 שיתף עמו פעולה בעיתון הלאומני "לה קוקאר" שתמך בגנרל ז'ורז' בולנז'ה שכמעט הפיל את הרפובליקה הצרפתית השלישית בשנות השמונים המאוחרות של המאה התשע עשרה. שארל מוראס כתב מאמרים בשבועון "גאזט דה פראנס" שהיה שופרם של המלוכנים. במאמריו אלה שיבח את הקלאסיציזם וגינה את הרומנטיזם. ב-1896 נסע ליוון כדי לסקר את המשחקים האולימפיים הראשונים של העת החדשה.

הוא נכנס לפוליטיקה בעת פרשת דרייפוס ותמך במסמכים המזויפים של הקולונל אנרי שמטרתם הייתה להאשים את אלפרד דרייפוס בבגידה. לדעתו היה צורך להקריב את דרייפוס למען האינטרס הלאומי, ובכך הוא שיקף את הלאומנות ואת האנטישמיות בצרפת. בדצמבר 1898 הוא כתב: "צריך להוציא להורג בירייה את הבוגדים, תומכיו של דרייפוס." הוא טיפח את הרעיון של "תורת גזע מדעית" וקרא לאנטישמיות מטעם המדינה.

הוא אימץ לעצמו השקפה מלוכנית שהייתה מכוונת נגד המהפכה הצרפתית והיה פעיל ב"תנועת הפעולה הצרפתית" מייסודו של מוריס בארס. ב-1899 ייסד את כתב העת המלוכני "הפעולה הצרפתית", וב-1905 ייסד את "הליגה של הפעולה הצרפתית" במטרה לגייס חברים נוספים לתנועה זו.

ב-1914 האפיפיור פיוס העשירי הכניס שבעה מספריו של שארל מוראס לרשימת הספרים האסורים של הכנסייה הקתולית, וזאת בשל דעותיו האגנוסטיות. ב-1926 האפיפיור פיוס האחד עשר צירף לרשימה זו ספרים נוספים של שארל מוראס וגינה את "תנועת הפעולה הצרפתית" - מה שגרם נזק רב לתנועה זו.

ב-1925 שארל מוראס איים ברצח על שר הפנים הצרפתי אברהם שראמק וכתב: "אם תנצל לרעה את מעמדך הציבורי כדי לשפוך דם צרפתי למען הבנדיטים ממוסקבה, לא אהסס להתיר את דמך."

ב-1938 שארל מוראס נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית וב-1939 ספריו הוסרו מרשימת הספרים האסורים של הכנסייה הקתולית.

שארל מוראס תמך ברודן אנטוניו דה אוליביירה סלזר מפורטוגל וגם בגנרל פרנסיסקו פרנקו מספרד. בניטו מוסוליני אימץ לעצמו את רעיונותיו של שארל מוראס כבסיס לפשיזם.

במלחמת העולם השנייה תמך שארל מוראס בממשלת וישי וב-1945 הוא נידון למאסר עולם. בשל בריאותו הרופפת הוא שוחרר ב-1952 מספר חודשים לפני מותו.

רעיונותיו

הלאומנות עמדה במרכז רעיונותיו של שארל מוראס - מה שהוא כינה "לאומיות אינטגראלית". הייתה זו אמונה בסדר חברתי המבוסס על מנהיגות חזקה - מה שהיווה את הבסיס לתמיכתו בתנועה המלוכנית ובכנסייה הקתולית. הוא דחה את עקרונות הדמוקרטיה כמנוגדים ל"אי השוויון הטבעי" וכתב דברי ביקורת חריפים נגד המהפכה הצרפתית שלדעתו השפעתה הייתה שלילית והרסנית. בגללה צרפת איבדה את גדולתה שמקורה היה בגאליה הרומאית ושעוצבה על ידי ארבעים מלכים שהקימו את צרפת.

הוא פחד מתהליך ההתנוונות שאותו ייחס לעידן האורות - מה שהוא כינה "רעיונות שווייצריים" (הכוונה לקלווין לרוסו ולרפורמציה הפרוטסטנטית). הוא האשים ארבע קבוצות בהתנוונות זו: הפרוטסטנטים, היהודים, הבונים החופשיים והזרים. במאבקו בשמאל הפוליטי סיסמתו הייתה "הפוליטיקה מעל הכול" אם כי החזיק בדעות אגנוסטיות, הוא חשב כי דת המדינה מהווה מכשיר לשמירה על הסדר הציבורי וראה בכנסייה הקתולית גורם מאחד המשותף לכל הצרפתים.

לקריאה נוספת

• "שארל מוראס – החירות" (מצרפתית: רותם עטר), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ו', 2016.

קישורים חיצוניים

• שארל מוראס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)