יעקב ריישר
רבי יעקב ריישר (ידוע גם כיעקב בַּקוֹפֶן, בכתיב מיושן: באַקאָפען; 1655 בקירוב, פראג – ח' בשבט ה'תצ"ג, 1733, מץ)[1] היה מרבני אשכנז, פוסק ומחבר הספרים עיון יעקב, שבות יעקב, חק יעקב (על הלכות פסח), ועוד.
 | |
| שער שו"ת שבות יעקב | |
| לידה |
1661 ה'תכ"א פראג  |
|---|---|
| פטירה |
24 בינואר 1733 (בגיל 72 בערך) ח' בשבט ה'תצ"ג מץ |
| מקום קבורה | מץ |
| מדינה |
ממלכת בוהמיה |
| מקום פעילות | פראג, וורמייזא, מץ |
| תקופת הפעילות |
? – 24 בינואר 1733 |
| השתייכות | יהדות אשכנז |
| תחומי עיסוק | פסיקת הלכה |
| רבותיו | רבי אהרן שמעון מפראג, רבי שמואל הלמן |
| תלמידיו | רבי יהודה מילר, רבי גרשון קובלנץ |
| בני דורו | רבי נפתלי כ"ץ, רבי דוד אופנהיים, רבי אליה שפירא, רבי יעקב פופרש |
| חיבוריו | שבות יעקב, עיון יעקב, חק יעקב, מנחת יעקב, תורת השלמים, סולת למנחה, פאר יעקב. |
| אב | רבי יוסף ריישר |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד בפראג באמצע המאה ה-17, למשפחת רבנים שמוצאה בריישא. אביו, רבי יוסף ריישר, היה דיין בפראג, ומחבר ספר "גבעת עולם", שהוא מפתח על אגדות הש"ס. אמו שרל היתה בתו של הירש בקופן, מפרנסי הקהל.[2] למד תורה מפי אביו, וכן בישיבתו של רבי שמואל הלמן בפראג, אך רבו המובהק היה רבי אהרן שמעון שפירא, אב"ד פראג ורב מדינת בוהמיה. שמועות בשם שלושת רבותיו מופיעות בספריו לרוב.[3] רבי יעקב נשא את נכדת רבו, בִּתו של רבי בנימין וולף שפירא, שלימים נתמנה תחת אביו לראש בית הדין בפראג ולרב המדינה. שני גיסיו היו רבי אליה שפירא ורבי דוד אופנהיים, והוא נהג לעמוד אתם במשא ומתן הלכתי.[4]
בשנת ה'תמ"ד (1683) כבר כיהן כדיין בפראג,[5] ובהמשך מונה לראש בית הדין הגדול של יהדות פראג (שכונה בי"ד מו"ש).[6] יש שכתבו שהיה היה אב"ד בפרוסניץ, ואחר כך חזר לפראג.[7] בשנת ה'תס"ג בערך התקבל למשרת רבנות ריישא (ז'שוב), והוא חתם על שמה "אב"ד רישא".[8] אולם, ככל הנראה בפועל לא נסע לריישא ונותר בפראג.[9] בה'תס"ט (1708) לאחר פטירת רבי יששכר ברמן פרנקל, רב נסיכות אנסבך, מונה, בהשתדלות הפרנס המקומי מרדכי מודל (גר') לאב"ד אנסבך ורב המדינה. ברם, מודל נפטר, ומחליפו, אלחנן פרנקל (גר') שהיה מסוכסך עם קודמו, ביטל את המינוי ומינה במקומו את אחיו רבי צבי הירש פרנקל.[10] למרות זאת, פנו חלק מיהודי אנסבך אליו בשאלות, וכנראה החשיבו אותו כרבם.[9] בפועל, המשיך כל אותן שנים לשבת בפראג כראש בית הדין.[11] מצב זה מתואר בשער ספרו "שבות יעקב": ”ונתקבל לאב"ד ור"מ בק"ק רישא, וגם מצודתו פרוסה לאב"ד ור"מ בכל מדינת אנשבך ע"פ קבלת האלופי' הקצינים פ"ו דמדינה, ואיתן מושבו בק"ק פראג יע"א ומופלא שבב"ד מו"ש בני ישיבה דק"ק הנ"ל”.[12]
בכ"ב באלול ה'תע"ד (1714) קבל הזמנה מוורמייזא לכהן ברבנות יהדות וורמייזא. אף שאביו וחמיו עדיין היו בחיים, החליט לקבל את ההצעה ולעזוב את פראג,[13] ובחודש כסלו ה'תע"ה הגיע לוורמייזא. הוא כיהן בוורמייזא כאב"ד וכראש ישיבה כשלוש שנים, אך בעקבות סכסוכים שהתעוררו ומתנגדים שקמו לו בעיר, קיבל בשנת ה'תע"ז את הצעת הרבנות של יהדות מץ ועבר למץ שבאזור לורן (צפון מזרח צרפת). במץ כיהן כאב"ד וכראש ישיבה במשך כ-15 שנה, עד פטירתו בח' בשבט ה'תצ"ג (1733), ובה נקבר.[14]
נהג לחתום "הקטן כאש"ע יעקב", כאש"ע הם ראשי תיבות של "כאפרוח שנפתחו עיניו".[15]
אלמנתו האריכה ימים אחריו עד שנרצחה בשנת ה'ת"ק בנאנסי בידי משרת ששדד את תכשיטיה.
משפחתו עריכה
- בנו - ר' שמעון, אב"ד רוידניץ, פפאלץ, ודיין מו"ש בפראג. נפטר בחיי אביו ושני סביו, בכ' באלול ה'תע"ד.
- חתנו - הקצין ר' ליזר חיות.
- חמיו היה רבי בנימין וואלף מפראג (מזכירו בחיבורו חק יעקב).[16]
- גיסיו היו הרב אליה שפירא, מחבר ספר "אליה רבה", והרב דוד אופנהיים.
- אבי חמיו היה ר' אהרן שמעון מפראג (מהר"ש מפראג). רבי יעקב מזכירו פעמים רבות בחיבורו.[17]
חיבוריו עריכה
- "מנחת יעקב" - על הספר "תורת החטאת" של הרמ"א
- "עיון יעקב" - על האגדות שבספר עין יעקב. - נדפס לראשונה בוילהרמסדורף ה'תפ"ט
- "פאר יעקב" - חידושים על התלמוד
- "חק יעקב" - חידושים על שולחן ערוך הלכות פסח
- "שו"ת שבות יעקב" - ספר שאלות ותשובות, ג' חלקים
- "תורת השלמים" - על הלכות נדה ועל כללי הספיקות של הש"ך
- "סולת למנחה" - מהדורה בתרא לספריו מנחת יעקב ותורת השלמים
לקריאה נוספת עריכה
- יצחק דוב פעלד, "קונטרס חלקי אבנים", נספח לשו"ת נשאל דוד, חלק ג', ירושלים תשל"ה, עמ' רמה, באתר היברובוקס
- שמואל שילה, "הרב יעקב ריישר בעל הספר 'שבות יעקב': האיש בזמנו ולזמנו - ולזמנינו?", דין מוסר ויושר במשפט העברי: קובץ מאמרים, ירושלים תשס"ז 2006, עמ' 303–324.
- הרב צבי יעקב לרר, "תולדות רבינו בעל השבות יעקב", שו"ת שבות יעקב, מהדורת זכרון אהרן, ירושלים תשפ"ב, עמ' 1–52.
קישורים חיצוניים עריכה
- דוד הלחמי, רבי יעקב ברבי יוסף ריישר מפראג (בעל „חק יעקב”), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' ק"ך, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- יעקב בן יוסף ריישר, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- יעקב בן יוסף ריישר, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
יעקב בן יוסף רישר (1670-1733), דף שער בספרייה הלאומית
ספריו עריכה
- ספרי רבי יעקב ריישר, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- רישר, יעקב בן יוסף, שבות יעקב - ג"ח, לבוב תרנז, באתר היברובוקס
- רישר, יעקב בן יוסף, מנחת יעקב, פולנאה תקסב, באתר היברובוקס
- רישר, יעקב בן יוסף, חק יעקב, ברונא תקכד, באתר היברובוקס
- רישר, יעקב בן יוסף, חוקים טובים, טורקא תקכז, באתר היברובוקס
- רישר, יעקב בן יוסף, סולת למנחה, דעסוי תנו, באתר היברובוקס
- רישר, יעקב בן יוסף, עיון יעקב, וילהרמשדורף תפט, באתר היברובוקס
- רישר, יעקב בן יוסף, תורת השלמים, פולנאה תקסב, באתר היברובוקס
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו ציטוט מפנקס הקהילה בתוך:
Ab. Cahen, "Le Rabbinat de Metz", REJ 15 (1884), p. 273. - ^ לרר, תולדות רבינו, עמ' 2–3.
- ^ לרר, תולדות רבינו, עמ' 4–6.
- ^ שם הגדולים, מערכת גדולים, אות א, קלח; לרר, תולדות רבינו, עמ' 6–10.
- ^ ראו הסכמת דייני בי"ד מו"ש מכסלו ה'תמ"ד לספרו מנחת יעקב, פראג תמ"ט, באתר היברובוקס.
- ^ ראו דף השער לספרו עיון יעקב, ווילהרמרש דארף תפ"ט, באתר היברובוקס.
- ^ יצחק דוב פעלד, "קונטרס חלקי אבנים", נספח לשו"ת נשאל דוד, חלק ג', ירושלים תשל"ה, עמ' רמה, באתר היברובוקס.
- ^ ראו למשל בהסכמתו לספרו של רבי משה חגיז, לקט הקמח, אמשטרדם תס"ז, באתר היברובוקס.
- ^ 1 2 לרר, תולדות רבינו, עמ' 12–13.
- ^ יצחק זימר, פרקים בתולדות היהודים בנסיכות אנסבך, רמת גן תשל"ה, עמ' 29, באתר אוצר החכמה; בנימין שלמה המבורגר, הישיבה הרמה בפיורדא, בני ברק תש"ע, כרך א', עמ' 348. ראו עוד על הפרשה בספרו של יצחק נתנאל גת, המכשף היהודי בשוואבך, הקיבוץ המאוחד 2014.
- ^ בשנת ה'ת"ע (1710) היה אחד המועמדים לרבנו הקהילה האשכנזית באמשטרדם, אך לא נבחר (הרב חיים מנחם מנדל גוטמן, "רבינו החכם צבי ז"ל: בואו והתמנותו לרבנות עיר אמשטרדאם", עץ חיים ה (תשס"ח), עמ' רעט).
- ^ שבות יעקב, האלה תס"ט, באתר היברובוקס.
- ^ שבות יעקב, חלק ב, בהקדמה, באתר אוצר החכמה.
- ^ לרר, תולדות רבינו, עמ' 13–17.
- ^ הרב יצחק ישעיה וויס, "פענוח חתימת רבי יעקב ריישר", ירושתנו ב (תשס"ח), עמ' שכח–שכט.
- ^ סימן תצ"ד
- ^ ראו לדוגמה מנחת יעקב כלל כד סעיף ב.