שביל אופניים
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לא אנציקלופדי. | |
| ערך ללא מקורות | |
שביל אופניים הוא מסלול נסיעה מיוחד המיועד לרוכבי אופניים הנסלל לאורך כבישים או רחובות או בשטחים פתוחים כגון פארקים.
_%D7%91%D7%90%D7%A9%D7%93%D7%95%D7%93,_%D7%9E%D7%A8%D7%A5_2024_03.jpg)
היסטוריה
עריכהלפני המצאת המכונית
עריכהבשנת 1821, הציע לואיס גומפרץ, פעיל זכויות בעלי חיים וממציא שפעל לשיפור האופניים, לבנות שבילים ייעודים לאופניים, מתוך חזון כי האופניים יחליפו את הסוסים ששימשו אז ככלי תעבורה מרכזי בלונדון, אולם הצעתו נדחתה[1]. בסוף המאה ה-19, רכיבה על אופניים הפכה מתחביב לצורת תחבורה נפוצה. עם העלייה בשימוש באופנים, החל באותה התקופה הביקוש לנתיבים המיועדים לרוכבי האופנים, שדרשו לשפר את המצב הקיים. קבוצות מאורגנות כדוגמת Good" Roads Movement" האמריקאית ו-"Cyclists' Touring Club" הבריטית החלו במאמציהן להשגת מטרה זו. בהולנד, בין השנים 1870 ל-1920, האופניים היוו את כלי התחבורה העיקרי (כ- 75%), ושביל האופנים הראשון שנסלל בה חיבר את ברדה וטילברך (כ-1.4 קילומטר).
עם המצאת המכונית ובזכות יתרונותיה הרבים על כלי התחבורה של אותה תקופה, החל השימוש בה לגדול במהרה, מה שצמצם משמעותית את השימוש בעגלות וסוסים ובאופניים.
לאחר מלחמת העולם השנייה
עריכהעם העלייה ברמת החיים, פיתוח הפרברים והירידה במחירי המכוניות בעולם, החלו יותר ויותר אנשים לרכוש מכונית, שתפסה את מקומם של כל כלי התחבורה שהשתמשו בהם עד אז ובהם גם האופניים. (נציין כי במספר מועט של מדינות כמו הולנד ודנמרק נשארו האופניים כלי תחבורה נפוץ באותה תקופה). עקב המצב החדש, החלו המדינות והערים שבהן לפתח כבישים עירוניים ורשת ארצית של כבישים מהירים המחברים בין הערים.
הצפיפות הרבה במרכזי הערים בעולם ומשבר הנפט באותן שנים, היוו זרז לשינוי התפיסה של התנועה בדרכים עירוניות ולפיתוח חלופות לתנועת אנשים בתוך העיר. אחת החלופות הייתה סלילת שבילי אופניים לצד מדרכות. בשנת 1971, ממשלת קליפורניה ערכה הסכם עם אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס לתכנון ועיצוב שבילי אופניים.
סוגי תשתיות לאופניים
עריכהנתיב בכביש
עריכה- נתיבי אופניים הם נתיבים בכביש המסומנים בצבע ומיועדים לרכיבה לכלים לא ממונעים.
- נתיב אופניים מופרד הוא בדרך כלל נתיב עם אזור הפרדה מסומן המאפשר מרווח גדול יותר בין הנתיב ליתר התנועה.
- נתיב אופניים יכול להיות כזה שיאפשר רכיבה נגד כיוון התנועה, לדוגמה ברחובות חד סטריים, מה שמאפשר רכיבה בטוחה לכל הכיוונים.
נתיב מופרד בכביש
עריכהנתיב אופניים מופרד או מוגן הוא נתיב מסומן המופרד פיזית באמצעות מחסום מיתר התנועה, ומיועד לרכיבה על או בסמוך לכביש[2].
שביל
עריכהשביל אופניים הוא בדרך כלל דרך בפני עצמה המאפשרת רכיבה על אופניים, ופעמים רבות היא משותפת עם הולכי רגל או תנועה לא ממונעת אחרת.
דרך בשימוש משולב
עריכהדרך משולבת מיועדת להליכה, רכיבה על אופניים וגלגיליות. דרך זו יכולה להיות בצורה של שבילים באדמה לא מפותחת המיועדת לנופש או להגנה על הסביבה.
נתיב משותף
עריכהשדרת אופניים
עריכהשדרת אופניים היא רחוב במהירות נמוכה ושעבר התאמה לרכיבה על אופניים. שדרת אופניים מונעת תנועת כלי רכב ממונעים, אך מאפשרת בדרך כלל תנועת כלי רכב מקומיים. שדרת אופניים נותנת עדיפות לרוכבי האופניים.
סימון נתיב משותף
עריכהנתיב משותף הוא סימון בצבע המציין את המיקום המועדף של הרכיבה על האופניים במקומות שבהם אין שביל אופניים ייעודי.
נתיב מייעץ
עריכהזוהי צורת סימוני כביש המאפשרת תנועת כלי רכב ואופניים דו–כיוונית באמצעות נתיב מרכזי לכלי הרכב ושימוש בנתיבים "מייעצים" בשני הצדדים. הנתיב המרכזי צר יותר משני נתיבי נסיעה לרכב לשני הכיוונים ואין לו סימון במרכזו. במקרים מסוימים הוא אף צר יותר מרוחב מכונית. הנהג יכול להיכנס לשטח נתיב האופניים כדי לאפשר מעבר לרכב מולו או לצורך עקיפה, אך רק לאחר שנתן את זכות הקדימה לרוכב האופניים. לרוב נתיבים אלה מסומנים ברחובות בהם נפח התנועה נמוך[3].
שול כביש
עריכהבכבישים רבים קיימים נתיבי שוליים המיועדים לעצירה במקרה חירום של רכבים, ומשמשים לעיתים גם לרכיבה על אופניים.
אוטוסטרדת אופניים
עריכההולנד ודנמרק היו חלוצות הרעיון של "כבישים מהירים לאופניים". המסלול הראשון נפתח בהולנד ב-2004 בין ברדה לאטן-לור ואחרים נפתחו בהמשך.
רמות הפרדה של שבילי אופניים
עריכהרמת הפרדה ג'
עריכהרמת הפרדה מתייחסת למיקום של תנועת האופניים בחתך הרחוב ביחס למשתמשי הדרך האחרים. רמת הפרדה ג היא רמת ההפרדה הגבוהה ביותר, הן מרכבים והן מהולכי רגל - והיא מתקיימת בשבילי אופניים, בניגוד לנתיבי אופניים. שביל אופניים לעולם יהיה עם הפרדה פיזית, בין אם על ידי מחסום קשיח, הפרדה מפלסית, או הפרדה על ידי רצועת חנייה. רוב תשתית האופניים הייעודית שנבנית כיום ככזאת בארץ היא ברמת הפרדה ג'.
רמת הפרדה ב'
עריכהנתיב אופניים ברמת הפרדה ב' היא רצועת רכיבה ייעודית במפלס הכביש, כאשר הפרדה מתבצעת באמצעות צבע או בתוספת עמודונים או עיני חתול. שבילים אלו חיוניים ביותר במרכזי ערים, בהם רחובות המיועדים להגעה ליעד וגם ולמעבר דרך.
בעוד שרמת הפרדה ב' אינה נותנת הגנה פיזית קשיחה כמו רמת הפרדה ג', יש לה יתרונות רבים - 1. עלות נמוכה ביחס לשבילים ברמת הפרדה ג. 2. משתלבים עם התנועה הממונעת ברחוב. 3. בעלי יכולת התחברות טובה יותר להמשך השבילים בצמתים, דבר המאפשר רשת המשכית. 4. בגלל עלותם הנמוכה, יכולים להיות מוקמים באופן ניסיוני, על מנת לבדוק את יעילותם/השפעתם.
הערות - לפי ההנחיות, רמת הפרדה ב' מתאימה לרחובות עם נפחי תנועה בינוניים שבהם מהירות הנסיעה היא עד 50 קמ"ש, ומרבית הרחובות השכונתיים נופלים תחת הגדרה זו.
- לא מומלץ למקם נתיב משמאל לרצועת חנייה מחשש לתופעת "dooring", כלומר פגיעה ברוכבי אופניים כתוצאה מפתיחת דלת של רכב חונה.
- יש לעיתים קושי לקדם נתיבים ברמת הפרדה זו לאור הצורך בהקצאת שטח נרחב יותר מזכות הדרך (משמע החלק ברחוב שניתן להשתמש בו לצורך תחבורה). הנתיבים הם תמיד חד סטריים, ולרוב מצריכים חצי מטר נוסף בחתך הרחוב ביחס לתשתית דו סטרית. קושי נוסף לקידום הוא בשל תפיסות שמרניות הרואות בהפרדה זו "פחות בטיחותית".
- "שבילים טקטיים", שניתן להקים מהיום למחר, הם כמעט תמיד תשתיות ברמת הפרדה ב'. בירושלים הוא בוצע בנתיבי 'קונטרהפלו' (שבילים בניגוד לכיוון התנועה), ועם כיוון התנועה.
בישראל, קיים פרויקט אופנידן לסלילת 100 ק"מ של שבילי אופניים רחבים בגוש דן.
רמת הפרדה א'
עריכהרמת הפרדה א' היא למעשה הגדרה למצב שבו תנועת האופניים נעה יחד עם שאר התנועה המנועית במסעה. מצב זה אפשרי כאשר נפחי תנועת הרכב הפרטי מועטים ומהירות הנסיעה המותרת נמוכה, לרוב 30 קמ"ש. בהתאם להנחיות משרד התחבורה, ברחובות העומדים בתנאים אלה מתאפשרת נסיעה של כלי רכב ואופניים יחדיו ללא צורך ביצירת שביל ייעודי.
תכנון אופטימלי של רחובות המיועדים לתנועה משותפת כוללת תוספת אלמנטים פיזיים שיוצרים מיתון של תנועת הרכב הפרטי, דוגמת ריהוט רחוב, פסי האטה, יצירת פיתולים והצרת המסעה. פתרון זה מתאים במיוחד לערים וותיקות שבהן זכות הדרך מצומצמת ותנועת הרכב המנועי היא איטית. שימוש נוסף בכלי זה הוא לצורך חצייה מהירה של שכונות מגורים תוך שימוש במערכת הרחובות המקומיים כאשר תנועת הרכב הפרטי המרכזית מופנית אל רחובות עורקיים.
בישראל, מיושם פתרון זה בעיקר ברחובות צדדיים ומינוריים. אך במדינות רבות באירופה, ובמיוחד בהולנד נעשה שימוש בעקרון התנועה המשותפת גם בצירים ראשיים. בין מתכנני התחבורה בישראל קיימת מחלוקת לגבי מידת השימוש הרצויה בכלי התנועה המשותפת לתנועת אופניים. מחד, מתכננים רבים רואים בתנועה המשותפת פתרון אידיאלי המאפשר יצירת מרחבים עירוניים איכותיים ידידותיים גם להולכי רגל. מאידך, יש הרואים בתנועה המשותפת מוצא אחרון וטוענים כי יש עדיפות לרמות הפרדה גבוהות יותר המאפשרות בטיחות גבוהה ומשיכה של אוכלוסיות נרחבות יותר של רוכבים
בישראל
עריכההעיר הראשונה בישראל בה נסללו שבילי אופניים היא נהריה. במהלך שנות ה-90 עמותת "ישראל בשביל אופניים" יזמה פעילות "מסה קריטית" שנועדה לעודד סלילת שבילי אופניים בתל אביב, ובעקבות הצלחתה החלה פעילות ארצית בנושא. בתל אביב ובגוש דן קיימת רשת שבילי האופניים הנרחבת בישראל, עם מעל ל-120 ק"מ של שבילים. הגידול בשבילי האופניים, יחד עם השקת תוכנית תל-אופן, הובילו לגידול במספר הרוכבים בעיר. במקביל לרשת שבילי האופניים בתל אביב, נסללו שבילי אופניים בערים ורשויות מקומיות נוספות.
בשנים הראשונות לסלילת שבילי אופניים, נסללו שבילים לא תקניים, כולל סימוני שבילי אופניים על מדרכות. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, משרד התחבורה פרסם הנחיות לסלילת שבילי אופניים, מה שגרם לשיפור באיכות שבילי האופניים שתוכננו לאחר מכן.
עקב ריבוי תאונות בין הולכי רגל לרוכבי אופניים ובפרט רוכבי אופניים חשמליים[4], תופעה שנובעת בחלקה מתשתית שתוכננה באופן לקוי, עיריית תל אביב הכריזה ביוני 2017 על שיטת קנסות חדשה שתחול על רוכבי אופניים והולכי רגל[5].
במקביל לסלילת שבילי אופניים עירוניים ועקב הגידול העניין ברכיבת שטח, נסללו ברחבי ישראל שבילים לאופני הרים[6] ובהם שביל ישראל לאופניים.
בשנת 2020 החלה עיריית תל אביב לסמן "שבילי אופניים טקטיים" - שבילים שאינם מצריכים עבודות תשתית מורכבות[7].
בשנת 2022 חתם משרד התחבורה על הסכמים עם שמונה רשויות מקומיות בנוגע לסלילת שבילי אופניים, ותקצב את סלילתם ב-2 מיליארד שקלים[8].
-
נתיב אופניים ברחוב שינקין תל אביב. ניתן לראות בהמשך הנתיב מכונית החונה עליו. -
שביל אופניים בטיילת באשקלון. -
שביל אופניים בדרך לחוף ימה של ראשון לציון.
הסדרה חוקית בישראל
עריכהתקנות התעבורה, תשכ"א–1961 מגדירות את נושא שבילי האופניים, בסעיף 129-ב[9]:
"הוקצה בדרך שביל אופניים וסומן בתמרור מתאים לא ירכב רוכב אופניים בכל חלק אחר של הדרך אלא בשביל האופניים".
סעיף 122-א[9] מגדיר ששבילי אופניים משמשים גם עבור קורקינטים חשמליים.
לשון החוק לא מגבילה את השימוש בשבילי אופניים עבור הולכי רגל, אולם ישנם עיריות כגון עיריית תל אביב שכן אוסרות על הולכי רגל להשתמש בשבילי אופניים[10].
קישורים חיצוניים
עריכה
- שביל אופניים באתר אקו-ויקי
- אתר עמותת ישראל בשביל אופניים
נעמה ריבה, מסלול מכשולים: הפער בין התוכניות לשבילי אופניים והמציאות, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2017- דותן לוי, שביל בצד, באתר כלכליסט, 10 באוקטובר 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ Carlton Reid, Roads Were Not Built for Cars, How Cyclists were the First to Push for Good Roads & Became the Pioneers of Motoring, Washington, DC : Island Press, [2015]
- ^ The Green Lane Project’s style guide | PeopleForBikes, web.archive.org, 2015-10-25
- ^ Home, www.apbp.org
- ^ חגי מטר, ת"א: מתרבות תאונות הדרכים בין הולכי רגל לרוכבי אופניים, באתר nrg, 11 ביוני 2011
- ^ איתי בלומנטל, אלה הקנסות שיקבלו רוכבי האופניים בת"א, באתר ynet, 4 ביוני 2017
- ^ מסלולי אופניים של קק״ל ברחבי הארץ
- ^ פחות נתיב: החל מבצע סימון שבילי אופניים בתל אביב, באתר ynet, 25 במאי 2020
- ^ אסף זגריגק, מאות קילומטרים של שבילי אופניים: התוכנית השאפתנית של משרד התחבורה, באתר גלובס, 3 באוקטובר 2022
- ^ 1 2 תקנות התעבורה – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ חוק האופניים בת"א: עד 1,000 ש' קנס לרוכבים, 500 ש' להולכי רגל, באתר גלובס, 4 ביוני 2017