פתיחת התפריט הראשי

שביעי של פסח

יום טוב שחל ביום שביעי של פסח
שירת הים

שביעי של פסח הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, שחל בתאריך כ"א בניסן. ביום זה, על פי מסורת חז"ל, ארעה קריעת ים סוף אם כי נצטוו על קיומו עוד בטרם יצאו ממצרים. מעבר למצוות הקיימות בכל אחד משבעת ימי הפסח, הוא יום טוב לכל דבר, שבו אסורים בעשיית מלאכה, פרט למלאכת אוכל נפש.

מקור החגעריכה

המקור הראשון בתורה לחג שביעי של פסח מופיע עוד לפני מעמד הר סיני בו קבלו עם ישראל את מצוות התורה עליהם, ואף עוד קודם יציאת מצרים.

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.

גם בפרשיית המועדות, בפרשת אמור שבספר ויקרא מוזכר חג זה:

וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ... בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ

ספר ויקרא פרק כ"ג, פסוקים ו'-ח'

גם בספר דברים נצטוו ישראל לחג את היום השביעי של פסח כיום טוב:

שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹוהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה.

מצוות השבתה ממלאכהעריכה

  ערך מורחב – יום טוב

ביום שביעי של פסח ישנה מצווה מדאורייתא לשבות ממלאכה, אולם מלאכת אוכל נפש מותרת בו - כבכל יום טוב.

תפילהעריכה

קריאת התורה של יום זה עוסקת בנס קריעת ים סוף, שעל פי מסורת חז"ל אירע בליל שביעי של פסח, וכן בשירת הים שנאמרה בעקבותיו (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז - פרק ט"ו, פסוק כ"ו). בהפטרה קוראים את 'שירת דוד' (ספר שמואל ב', פרק כ"ב, פסוקים א'-נ"א) שאף היא שירה כשירת הים, ונס קריעת ים סוף מרומז בה.[1]

ביום טוב שני של גליות, קוראים כל הבכור (ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ט - פרק ט"ז, פסוק י"ז) (אם חל בשבת מתחילים עשר תעשר כדי שיהיו מספיק פסוקים), ומפטירים עוד היום בנב לעמוד (ספר ישעיהו, פרק י', פסוק ל"ב - פרק י"ב, פסוק ו').

יזכורעריכה

  ערך מורחב – יזכור

בבתי הכנסת מנהג אשכנז המזרחי נוהגים לומר יזכור בשביעי של פסח (בחו"ל באחרון של פסח), לפני שמכניסים את ספר התורה לארון הקודש. במנהג אשכנז המערבי, לא נוהגים לומר יזכור ברגלים כלל,[2] אך הוא הונהג בכמה קהילות מנהג זה בתקופה מאוחרת.[3]

פיוטיםעריכה

בליל שביעי של פסח, אומרים במנהג אשכנז המערבי מערבית "אורי וישעי על הים נגלה" לר' מנחם בן יעקב איש וורמייזא, הכולל ביכור "מתי אבוא ואראה" המדבר על עליה לרגל. במנהג אשכנז המזרחי אומרים מעריב "ויושע ה' אום למושעות" לר' יוסף בן יעקב. ביום טוב שני בחו"ל, ברוב קהילות אשכנז המערבי אומרים מערבית "אמונת אומן לעם זו רם זכרת" להרוקח, ובקצת קהילות אומרים "אור לשביעי גש" לראב"ן. במנהג המזרחי אומרים "ויושע אומר אשכולות" לר' יקותיאל בן יוסף.

בשני מנהגי אשכנז, אומרים ביום שביעי יוצר "ויושע שושני פרח" וזולת "אי פתרוס", שניהם לר' שמעון בן יצחק. בקהילות אשכנזי המזרחי אומרים גם אופן "ידועי שם" החתום יעקב, ובקצת קהילות אומרים במקומו "ויושע אל אמונה", אבל במנהג אשכנז המערבי לא נוהגים לומר אופן.[4] בקהילות אשכנז המזרחי וקצת קהילות אשכנז המערבי, אומרים גם "גאולה" יום ליבשה לר' יהודה הלוי. בכל הקהילות, נוהגים שכשחל יום שביעי בשבת, אומרים את כל הפיוטים בברכות קריאת שמע של שבת חול המועד, דהיינו היוצר על סדר שיר השירים של ר' שמעון בן יצחק. בקצת קהילות המנהג המזרחי, נוהגים במקרה זה לומר "יום ליבשה" לפני "שירה חדשה שבחו גאולים". ביום טוב שני של גלויות, אומרים יוצר קדום אנונימי "אתה הארת" וחוזרים על זולת "אי פתרוס" כדאתמול. במנהג המזרחי, אומרים אופן "מחוללת מהללת" לר' משה בן יצחק, ובקצת קהילות אומרים במקומו "לבעל התפארת" לבנימין בן זרח. גם ביום טוב שני שחל בשבת, נוהגים לומר את כל הפיוטים בברכות קריאת שמע של שבת חול המועד.

בחזרת הש"ץ של שחרית, אומרים קרובת "אותותיך אז ראינו בעין" לר' שמעון בן יצחק, והיו קהילות שאמרו "אימת נוראותיך בשדה צוען כהשלחת" לר' משה בן קלונימוס בשביעי ואת קרובת שמעון בן יצחק ביו"ט שני, ויש נוהגים להחליף את הסדר כשחל שמיני של פסח בשבת. שתי הקרובות מאריכות בפיוטים עם מדרשים על קריעת ים סוף, וייתכן שהאריכו בפיוטים דווקא ביום זה משום שיש בו פחות מאפיינים מול שאר החגים. בחו"ל, ביום טוב שני אומרים את הקרובה השנייה שלא אמרו אתמול.

במנהג איטליה, אומרים יוצר "אתה הארת",[5] וביום טוב שני "אפל המוני נגה לעיני",[6] ובארץ ישראל נוהגים לומר ביום טוב היחיד "אפל המוני נגה לעיני".[7]

באשכנז ובאיטליה, נהגו עד סוף ימי הביניים לעשות תרגום בקריאת התורה רק בשביעי של פסח ושבועות.[8] פייטני אשכנז כתבו הרבה פיוטים לתרגומים אלו,[9] אך בסוף נתבטל כל עניין התרגום, והיום לא נוהגים לומר אף אחד מהפיוטים לתרגום בשביעי של פסח.

קריאת התורהעריכה

בשביעי של פסח קוראים ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז עד פרק ט"ו, פסוק כ"ו. מפטירים בכל הקהילות בשירת דוד בספר שמואל ב', פרק כ"ב, פסוק נ"א.

ביום טוב שני של גלויות, ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ט עד פרק ט"ז, פסוק י"ז. ואם חל בשבת (שאין מספיק פסוקים לחלק את הקריאה הנ"ל לשבע עליות), מתחילים ברוב הקהילות פרק י"ד, פסוק כ"ב, והאיטלקים מתחילים פרק ט"ו, פסוק י"ב.[10] מפטירים בספר ישעיהו, פרק י', פסוק ל"ב עד פרק י"ב, פסוק ו', ובנוסח רומניא הפטירו ספר שופטים, פרק ה', פסוקים א'-ל"א.

שהחיינועריכה

  ערך מורחב – ברכת שהחיינו

שביעי של פסח הוא החג היחיד מהתורה שלא מברכים בו את ברכת "שהחיינו" (ברכת הזמן), וזאת מפני שאין הוא חג בפני עצמו אלא חלק מחג הפסח.

מנהגיםעריכה

מנהג המקובלים בצפת, בתקופת האר"י הקדוש, היה לומר במהלך ליל שביעי של פסח, לאחר חצות הלילה, לימודים שונים ושירות, כשבכללם שירת הים, שנאמרה באשמורת הבוקר. בספר חמדת ימים הובא 'תיקון' שייאמר במשך הלילה כולו, והוא נדפס לימים בספר 'קריאי מועד'. אולם יש מהאחרונים שהתנגדו לכך. כיום המנהג בכמה קהילות לומר את 'שירת הים' בלבד בלילה זה, בחצות הלילה, או לפני כן.[11] במקומות שסמוכים לשפת הים היו שנהגו לשיר את השירה ליד הים.[12] בחסידות חב"ד נהגו להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה.

מנהג נוסף הנוהג ביום שביעי של פסח, ובחו"ל באחרון של פסח הוא לערוך סעודה נוספת. בחסידויות מסוימות מכנים אותה סעודת הבעל־שם־טוב, על פי תקנת הבעש"ט לאכול סעודה זו היות שאורו של משיח מאיר ביום זה. בחב"ד מכנים סעודה זאת סעודת משיח, ורבי שלום דובער שניאורסון הורה משנת תרס"ו–1906 לשתות גם ארבע כוסות של יין. חלק מהליטאים נוהגים אף הם לאכול סעודה זו, בעקבות הנהגת הגאון מווילנה לערוך סעודת פרידה מהמצה.

ליל מוצאי שביעי של פסח (או שמיני בחוץ לארץ) מכונה רומפלנאכט בפי חלק מיהודי אשכנז. בקרב חלק מבני עדות המזרח, ובעיקר מקרב יהודי מרוקו, נהוג לחגוג את המימונה בליל מוצאי החג, בו נוהגים לאכול מופלטה.

מנהג נוסף של יוצאי עדות המזרח, ובעיקר יהודי תוניסיה, הוא טקס ה"כדרנא ולעאם אכדאר" (ערבית: פיזרנו ירק שהשנה תהיה ירוקה) בצאת החג. בטקס זה מפזרים עלי ירק ברחבי הבית בשירת "כדרנא ולעאם אכדאר".

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הפטרה זו על פי קביעות הגמרא (מגילה לא.) שבשביעי של פסח מפטירים "וידבר דוד". לעומת זה, במחזור רומניא, מופיע שירת דבורה ליום זה, עיין סידור סרוק כמנהג רומניא, דפוס דניאל בומברג ונציה ה'רפ"ג, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית, דף קמה. לאמתו של דבר, נראה שבתקופת הראשונים, היו שני מנהגים נפוצים בזה, ובסופו של דבר, נתקבל בכל הקהילות לקרוא שירת שמואל.
  2. ^ מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז בתוך ירושתנו י (תשע"ט), עמ' 23.
  3. ^ כגון קהל עדת ישורון בניו יורק.
  4. ^ בספר מהרי"ל (סדר התפילות של פסח סי' יג) מובא נימוק לכך משום שכתוב "ויסר את אופן". לכאורה עמקות הדברים הוא שאופן הוא שירת המלאכים, ולא ראוי לומר אופן משום "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה".
  5. ^ מחזור קמחא דאבישונא, בולוניא ש"א, עמ' 217
  6. ^ מחזור קמחא דאבישונא, בולוניא ש"א, עמ' 219
  7. ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, מחזור לפסח כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ה, עמ' 78.
  8. ^ יונה פרנקל, מחזור פסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' כ-כא בהקדמה.
  9. ^ הפיוטים מובאים במחזור פרנקל.
  10. ^ מחזור שד"ל, חלק א, דף קכח ע"א.
  11. ^ שמואל ישמח, אמירת שירת הים ואמירת התיקון בליל שביעי של פסח, האוצר יד, ניסן תשע"ח, עמ' קלד
  12. ^ "שירת הים" על חוף ים סוף תיערך הערב על ידי חיילי צה"ל, מעריב, 8 באפריל 1969; תושבי אילת ואורחיה יחגגו הלילה את נס קריעת ים סוף


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.