שבי ציון
ערך זה עוסק במושב בישראל. אם התכוונתם ליהודים ששבו מגלות בבל לארץ ישראל, ראו שָׁבֵי צִיּוֹן הוא מושב השייך למועצה אזורית מטה אשר.
 הבניין הראשון בשבי ציון, נבנה ב-1940
| |
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | מטה אשר |
| גובה ממוצע[1] | 7 מטר |
| תאריך ייסוד | 1938 |
| תנועה מיישבת | האיחוד החקלאי |
| סוג יישוב | מושב שיתופי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,141 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 5.4% בשנה עד סוף 2018 |
(למפת הגליל המערבי רגילה)   שבי ציון באדום - שבי ציון בירוק - מיקום בניין המועצה | |
שטח השיפוט שלו הוא 2,000 דונם. הוא הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1949 ושויך למועצה אזורית מטה אשר בשנת 2003. היישוב מנוהל על ידי ועד מקומי, הכפוף למועצה האזורית. כ-40% מתושבי היישוב חברים באגודה חקלאית שיתופית, שמחזיקה במפעל הפלסטיק "ש.צ.פ", רפת (בשותפות), גידולי שלחין, מטעי אבוקדו ובמלון "ניאה". כמו כן קיים אזור של עסקים קטנים, השייך גם הוא לאגודה השיתופית. שאר התושבים אינם שותפים לעסקים אלו והם מוגדרים כתושבי הכפר (שכונת החוף). בסמוך לחוף הרחצה קיימים מספר מבנים גדולים של מלון נטוש, "דולפין". המלון היה אחד הידועים בצפון ובשטחו נמצא בית קטן, שאליו הגיעו כמה מנשיאי ישראל להתארח, משנות ה-50 ועד ה-70. בעבר היה המלון בבעלות קופת-חולים כללית וכיום השטח בבעלות פרטית, אך נטוש כמעט לחלוטין, פרט למספר מבנים קטנים, ששופצו והפכו למלון "דולפין וילאג'".
בקצה היישוב בית קברות, ובו טמונים שבעה (מתוך תשעה) לוחמי האצ"ל שנפלו בפריצת כלא עכו, מאחר שמקומות יישוב אחרים בארץ סירבו לקבלם לקבורה[2]. כמו כן הוקמה בחוף היישוב אנדרטה לחללי אסון השייטת שאירע ב-1997.
תולדות היישובעריכה
היישוב נוסד במסגרת מבצע חומה ומגדל באפריל 1938, על ידי עולי העלייה החמישית מגרמניה (בעיקר מהקהילה היהודית ברקסינגן שבדרום גרמניה)[3][4]. היישוב הוקם כמושב חקלאי שיתופי, המתבסס על חקלאות גידולי שדה ומשק בעלי חיים. שטח היישוב היה 670 דונם והוא יועד על פי התוכנית ל-50 משפחות[5]. בעלייה על הקרקע הוקם חומה מסביב לשטח של 40 על 40 מטרים, בתוכו נבנו 5 צריפים למגורים, צריף למטבח וחדר אוכל וצריף לגנרטור. כן הוקם מגדל אשר שימש תחנת נוטרים ומפקדת ההגנה וארבעה מכלי מים[6].
באמצע העשור השני של המאה ה-21, פעילות הנוער במושב נעשית כחלק מ"בני המושבים" לאחר שבעבר הייתה שייכת לתנועת הנוער של האיחוד החקלאי.
בית הכנסתעריכה
ביישוב בית כנסת שנבנה ב-1940, על פי מתכונת מדויקת של בית הכנסת בכפר המקורי בגרמניה, והתושבים הוותיקים מתפללים בו כמנהג יהודי גרמניה. סמוך לבית הכנסת נמצא הצריף הראשון, אשר שוחזר. בקרבת בית הכנסת והצריף שרידים רבים מראשית התקופה הבריטית, וביניהם מתגי חשמל ישנים, גדרות מתכת ולוחות בטון.
בעת מאורעות תרצ"ח (1938), ירו ערבים מהכפר הסמוך, סמריה, אל היישוב המבודד, אחד הכדורים חדר לבית והרג את נעמי לינבר (22). במלחמת העצמאות נהרג בלחימה בגוש עציון בן דודה של ההרוגה, ובית הכנסת קרוי כיום על שם שני נספים אלו.
ארכאולוגיהעריכה
בתוך היישוב נמצאו שני ציוני דרך (אבני מיל) רומיים, על דרך הים מעכו לצור. בשנת 1955 נמצאו ליד היישוב שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית. במקום נערכו חפירות ארכאולוגיות בראשות משה פראוסניץ[7]. הממצאים כללו רצפת פסיפס וקירות. נמצא גם שרידי מעיין ארטזי. הכנסייה תוארכה למאה ה-4 לספירה, והיא הייתה חלק מיישוב ביזנטי גדול בשם ניאה קומה (Nea Come)[8].
גלריית תמונותעריכה
|
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של שבי ציון- שבי ציון, באתר הרשות לפיתוח הגליל
- עמוס פרויליך (תרגום), אדמות שבי ציון, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך: "מקום מפלט וחוף מבטחים : שבי ציון 1938-2008", עמותת ידידי בית הכנסת לשעבר ברקסינגן, 2008
- נדב מן, תולדות היישוב: 70 שנה למושב שבי ציון (חלק א'), באתר ynet, 25 ביולי 2008 ; נדב מן, תולדות היישוב: 70 שנה למושב שבי ציון (חלק ב'), באתר ynet, 1 באוגוסט 2008
- סיון אורנאי, כנסייה ושרידי יישוב ביזנטי: פרוגרמה ראשונית לשימור האתר ולפיתוח התיירות, באתר האינטרט של מינהל שימור, רשות העתיקות, 2008
- מידע על אתר שבי ציון, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- אוסף ארכיון שבי ציון, באתר המרכז למדיה דיגיטלית, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
הערות שולייםעריכה
- ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
- ^ לפי "טיול נוסטלגי בשבי ציון", באתר האינטרנט של מיזם "אוצרות הגליל"
- ^ עובדי אדמה, הצופה, 25 במאי 1939
- ^ מרקסינגן עד שבי ציון, הצופה, 16 ביולי 1944
- ^ נקודה חקלאית חדשה בצפון, דבר, 14 באפריל 1938
- ^ ב"שבי ציון" בונים ומתקדמים, דבר, 14 באפריל 1938
- ^ העבר שב לשבי ציון, דבר, 13 בדצמבר 1957
- ^ מינהל השימור - שבי ציון כנסייה ושרידי יישוב ביזנטי