שבאנה רחמאן
שבאנה רחמאן (בנורווגית: Shabana Rehman Gaarder; 14 ביולי 1976 – 29 בדצמבר 2022) הייתה סטנדאפיסטית, שדרנית רדיו, סופרת, בעלת טור ולוחמת למען זכויות האדם. נורווגית מוסלמית ממוצא פקיסטני, שנודעה בעיקר בשל מלחמתה באסלאם הרדיקלי והפונדמנטליסטי.
.jpg) | |
| לידה |
14 ביולי 1976 קראצ'י, פקיסטן  |
|---|---|
| פטירה |
29 בדצמבר 2022 (בגיל 46) אוסלו, נורווגיה |
| מדינה |
 נורווגיה |
| השכלה |
American Comedy Institute |
| בן או בת זוג |
Dagfinn Nordbø (2003–2007) |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר | shabanarehman |
|
www | |
  | |
בהצגותיה, הרצאותיה וכתיבתה לעגה לחלק מחוקי השריעה ותקפה את החלתם על המוסלמים ובעיקר על המוסלמיות, את תופעת השחתת איבר המין הנשי ואת סקילתן של נשים נואפות, באסלאם, כמו גם את הנישואין הנכפים על נשים מוסלמיות בעודן צעירות ולעיתים אף ילדות, קטיעת איברי עבריינים, תופעת המחבלים המתאבדים, ועוד. במקביל היא לא חסכה את שבט לשונה מהמוסלמים המתונים ומהאירופאים, הדוגלים ב"רב תרבותיות" ובסובלנות כלפי תופעות אלה.
קורות חיים עריכה
רחמאן נולדה ב-1976, בקרצ'י, פקיסטן. היו לה ארבעה אחים ושלוש אחיות. המשפחה היגרה לנורווגיה כשרחמאן הייתה בת שנה בלבד, והשתקעה בשכונת הולמליה (Holmlia), שכונה מעורבת, מוסלמית – נוצרית באוסלו. אבי המשפחה עבד כטבח במסעדה, באוסלו. רחמאן דיברה את שתי השפות, נורווגית ואורדו, כשפות אם. בילדותה התפללה עם כל משפחתה במסגד, באופן קבוע. למדה באוניברסיטה, תקשורת ואתיקה.
ב-2003 נישאה לראשונה לקומיקאי והסופר הנורווגי Dagfinn Nordbø, ממנו התגרשה כעבור ארבע שנים. ב-2008 נישאה בשנית לעיתונאי תאגיד השידור הממשלתי הנורווגי (רדיו וטלוויזיה) NRK, מרטין גארדר, לו הייתה נשואה עד פטירתה.
נפטרה ב-29 בדצמבר 2022 לאחר מאבק בסרטן הלבלב.
קריירה עריכה
עם סיום לימודיה באוניברסיטה ב-1996 החלה רחמאן את הקריירה שלה כעיתונאית בעיתון הנורווגי הגדול ביותר דאז, VG. ב-1999 החלה להופיע ברבים, כסטנדאפיסטית.
ההצגה של רחמאן, "לעשות סקי ברחבי גרינלנד" – "Skiing Across Greenland" זכתה להצלחה והיקנתה לה פופולריות רבה בנורווגיה. "גרינלנד" ("הארץ הירוקה") בהצגה זו הוא שמה של השכונה המוסלמית הגדולה ביותר באוסלו וההצגה כולה היא התקפה סטירית על האסלאם הפונדמנטליסטי ה"ירוק", ועל הפרת זכויות האדם, ובעיקר זכויות האשה בקרב המוסלמים ועל הסובלנות בה מקבלים המתונים, הן נורווגים והן מוסלמים, את השלטת התופעות האלה על המוסלמים ובעיקר על המוסלמיות בנורווגיה.
בעקבות ההצלחה והפופולריות לה זכתה ההצגה, החלה רחמאן להופיע ולהתראיין לעיתים קרובות בטלוויזיה הנורווגית והחל מ-2000 ובמשך שבע שנים כתבה טור שבועי קבוע בעיתון הנורווגי הליברלי "דאגבלאדט" – Dagbladet. בהופעותיה ובטורה היא השמיעה וכתבה את דעותיה נגד דיכוי זכויות האדם על ידי האסלאם הפונדמנטליסטי. במקביל ובגלל הצלחתה היא החלה לקבל שטף של מכתבי שנאה ואיומי רצח, בדרך כלל מקנאים מוסלמים.
ב-2000 עוררה רחמאן סערה בנורווגיה, כשפורסמה במגזין שלה "דאגבלאדט" תמונתה בעירום ועל גופה מצויר הדגל הנורווגי ולצידה של תמונה זו תמונתה בלבוש מוסלמי מסורתי. כוונתה של רחמאן בתמונות אלה הייתה להפגין כי זכותה של אשה לקבוע בעצמה את זהותה הדתית – לאומית, כמו גם להיראות כרצונה, בלי שיוכלו לכפות עליה לא מי היא ולא כיצד תיראה או מה תלבש.
כשנה אחר כך התעוררו בגינה שתי סערות נוספות. האחת אירעה, כשהיא ארגנה הפגנה כנגד אב מוסלמי שרצח את בתו בגלל שבחרה לגור עם בחור שוודי.
הסערה השנייה הייתה בקנה מידה גדול בהרבה. כהן דת מוסלמי, המכונה מולה קרקר, תושב (אך לא אזרח) נורווגיה, אשר היה בעבר מנהיג הקבוצה האסלאמית רדיקלית כורדית אנצאר אל אסלאם, הנחשבת למקורבת לאל-קאעידה, הופיע לצידה בטלוויזיה הנורווגית כחלק ממסע לקידום מכירות ספר זכרונותיו. היא שאלה אותו אם יסכים למבחן, האמנם התאים את עצמו לערכיה הליברליים של נורווגיה. הוא הסכים, ואז היא תפשה אותו במותניו, הידקה את גופו לפניה והרימה אותו פיזית, באוויר. כהן הדת המושפל ברח מהבמה ואף הגיש בהמשך תלונה כנגדה למשטרה (לא הוגש כתב אישום), ונורווגיה והעולם כולו סערו.
באותה שנה הגדיר העיתון שלה דאגבלאדט, אותה ואת בעלה דאז, בתור שניים ממעצבי דעת הקהל החשובים ביותר בנורווגיה, ורחמאן עצמה זכתה בפרס הליונס, ארגון קהילתי – התנדבותי כלל עולמי.
ב-2002 העניקה לה הקרן הנורווגית "Fritt Ord" ("חופש הדיבור" או מילולית – "המילה החופשית") את פרס חופש הביטוי. בנאום קבלת הפרס היא חיקתה בין השאר את מתכונת נאומי התודה הנישאים בטקס האוסקר, כשהודתה ל"מולות, שבלעדיהם לא הייתה לי קריירה"[1].
ב-2005, בתגובה לוויכוח שהתנהל בקהילה הפקיסטנית בנורווגיה, על סצנה בסרט, בה נראתה נערה פקיסטנית מנשקת נער נורווגי, נישקה רחמאן בפומבי את שרת התרבות הנורווגית. ארבעה ימים לאחר מכן ירו אלמונים מספר יריות על מסעדה באוסלו, השייכת לאחותה. איש לא נפגע, אך נגרם נזק, המשטרה הציבה שמירה על רחמאן ורחמאן עצמה קשרה אירוע זה להפצתן של דעותיה ברבים, כשאמרה ששום מעשה אלים מעין זה לא ירתיע אותה מהמשך מאבקה[2].
ב-2009 יצא לאור ספר זכרונותיה, "Blåveis", על דרכה להתגבר על תוצאות האלימות האישית שהופעלה כנגדה בצעירותה. משמעות שם הספר היא כפולה – זהו שמו של סוג של כלנית הנפוץ בנורווגיה וגם הכינוי הנורווגי המקובל ל"פנס בעין".
הטור השבועי שלה הופיע בשורת עיתונים, בעיקר בסקנדינביה, כמו "אפטנפוסטן" ("Aftenposten"), שהוא היום הנפוץ בעיתוני נורווגיה, "דגבלאדט אינפורמיישן" ("Dagbladet Information") הדני, ועוד. הייתה לה תוכנית רדיו קבועה ותוכנית נוספת בתאגיד השידור הנורווגי NRK והיא הרצתה ברחבי העולם בנושאים של שוויון זכויות לאשה בפרט וזכויות האדם בכלל.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של שבאנה רחמאן (בנורווגית)
שבאנה רחמאן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- שבאנה רחמאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ריאיון עם שבאנה רחמאן - 2012, באתר WTF
- ינואר 2007, האתר הרשמי של נורווגיה בארצות הברית
- אוגוסט 2004, באתר טיים מגזין
- נובמבר 2003, באתר ניו יורק טיימס
- שבאנה רחמאן, ספטמבר 2003, באתר World Press Review
הערות שוליים עריכה
- ^ על שבאנה רחמאן - 2002, באתר Comedy CV
- ^ "Shots fired at Pakistani-born comic’s Oslo restaurant", דיילי טיימס של פקיסטן, 25 באוגוסט 2005