שבעה

מנהג אבלות יהודי
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

שבעה הוא מנהג אבלות יהודי החייבים בו קרובי הנפטר במשך שבעת הימים מאז הלווית קרובם.

מקורעריכה

יש לפחות שני תקדימים למנהג השבעה בתנ"ך. יוסף התאבל על אביו יעקב שבעה ימים: "וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים" (בראשית נ י). כמו כן, איוב התאבל על כאבו שבעה ימים בנוכחות חבריו: "וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת, וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר, כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד" (איוב ב יג).

הלכות ומנהגיםעריכה

יום הקבורה נחשב ליום הראשון של השבעה, כל עוד הסתיימה הקבורה לפני שקיעת החמה,[1] ואם שולחים את המת להיקבר במדינה אחרת (כמו שנוהגים בחו"ל לשלוח את המת להיקבר בא"י) ולא הולכים אתו, מתחילים מיד כשיחזרו פניהם.[2] אדם המתבשר על קרובו שנפטר יושב עליו שבעה כל עוד קיבל את הבשורה במהלך השלושים. אם חל חג במהלך ימי השבעה - יושבים עד כניסת החג.[3]

לאחר הלוויה האבלים "יושבים שבעה" – שבעה ימים שבהם האבלים יושבים בבית ואסור להם לצאת אף לדבר מצווה, וחבריהם ומשפחתם באים לנחמם ונוהגים גם לעזור בענייני הבית והבישול. הסעודה הראשונה שסועד האבל לאחר שחוזר מקבורת המת, נקראת סעודת הבראה, שנערכת ומוגשת על ידי שכניו או קרוביו של האבל, ונהוג לכלול בה מאכלים עגולים, כביצים קשות ועדשים, המסמלים את הגלגל החוזר של חיים ומוות העובר על האדם.

במהלך השבעה אסור האבל בשגרה היומית וברבות מהנאות החיים: לימוד תורה (למעט לימוד דיני האבל), יציאה מהבית, מלאכה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה, שאילת שלום, ביגוד חדש, גיהוץ, גילוח ותספורת, בילויים וכל מיני שמחה. מדין אבלות, מקפידים לשבת על הרצפה או ספסל נמוך מאד, ויש גם שנוהגים לישון על מזרן שמונח על הרצפה במהלך השבעה. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה לאחר תפילת שחרית ומקבלים תנחומים ולאחר מכן מקימים אותם המנחמים באמירת "קומו". לאחר מכן הם נפטרים מדיני אבילות שבעת הימים, וזאת על פי הכלל ההלכתי הידוע מקצת היום ככולו. לאחר מכן הם עוברים לאבילות שלושים.[4]

בקצת קהילות נוהגים שבתום השבעה עולים האבלים לקברו של המנוח. שם נהוג להתפלל (בדרך-כלל מזמורים ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל), תפילת אשכבה ואוסף פסוקים (ממזמור קי"ט בתהלים) המתחילים באותיות היוצרות את שמו הפרטי של הנפטר, ואת המילה 'נשמה'. לסיום אומרים 'קדיש יתום' (מותנה בקיום מניין) ותפילת 'אל מלא רחמים'[5].

במדינת ישראלעריכה

בחודש יולי 2000 ניתן צו הרחבה החל על כל העובדים והמעסיקים בישראל וקובע: "עובד שעבד במקום העבודה לפחות 3 חודשים והמקיים חובת אבלות (במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות) מטעמי דת או נוהג ("שבעה"), ואינו עובד באותם ימים, יהיה זכאי לתשלום שכר עבור ימי העבודה שנעדר בהם ולא יותר משבעה ימים (קלנדריים)"[49].

בעקבות מבצע צוק איתן, שבו לחללים אחדים היו בנות זוג שאינן נשואות להם (שאינן חייבות לשבת שבעה), עדכן צה"ל את הנהלים, וקבע שבנות זוג חיילות של חללים תהיינה זכאיות לחופשה של שבוע למשך ימי השבעה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.