שבע דנחמתא

כינוי לשבע הפטרות הנאמרות החל מתשעה באב

במסורת היהודית, שבע דנחמתא (או שב דנחמתא, בארמית: שבע של נחמה) הוא כינוי לשבע ההפטרות שמפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, בשבע השבתות אחר תלת דפורענותא שבין תשעה באב לראש השנה, העוסקות בנבואות נחמה, תשובה, ובחזון הגאולה, כפי שיהיה באחרית הימים. ההפטרות לקוחות כולן מקובץ נבואות הנחמה שבספר ישעיהו, החל מפרק מ'.

על פי מנהג יהודי איטליה קוראים רק את שלוש הפטרות הנחמה הראשונות (לפרשות ואתחנן, עקב וראה) ואילו שאר ההפטרות הן מעניין פרשת השבוע (ראו פירוט של ההפטרות בערך הפטרה).

ההפטרות

עריכה

האבודרהם חרז את תוכן ראשי ההפטרות למעין דו-שיח בין עם ישראל לקב"ה: בתחילה מצווה ה' על הנביאים לומר לעם ישראל "נחמו נחמו עמי", ועל כך עונה כנסת ישראל בתרעומת "ותאמר ציון עזבני ה'". או אז חוזרים הנביאים ואומרים לקב"ה "עניה סוערה לא נוחמה", כלומר שכנסת ישראל ממאנת להתנחם. אז אומר ה' בעצמו "אנכי אנכי הוא מנחמכם" בנחמות האלה "רוני עקרה לא ילדה" וכן "קומי אורי כי בא אורך". בשלב זה משיבה כנסת ישראל המנוחמת ואומרת "שוש אשיש בה'".

שבת נחמו

עריכה

השבת הראשונה שלאחר תשעה באב נקראת "שַׁבַּת נַחֲמוּ", כשם ההפטרה שמפטירים בה.

בראשונים נזכרו הנהגות שמחה שונות שהיו נוהגים בהן בשבת זו, כך למשל נזכר בריטב"א שיש לאכול בשבת זו סעודה מיוחדת כיון שהיא סמוכה לט"ו באב.[2] כעין זה מובא במהרי"ל שיש להתענג בשבת זו יותר מבשאר שבתות השנה.[3]

גם בתפילות השבת ישנם שינויים שנזכרו בפוסקים: יש שכתבו שאין הזכרת נשמות בשבת זו.[4] מנהג וורמייזא היה לנגן בניגון מיוחד את ברכת יוצר אור.[5] מנהג המהרי"ל היה להמתין עם קידוש הלבנה למוצאי שבת נחמו.[6]

פיוטים

עריכה

נוהגים לומר פיוטים בשבת נחמו. במנהג אשכנז המזרחי אומרים יוצר "אל א-ל ש-די אתחנן" ואופן "שאו מנחה", שניהם למנחם בן מכיר, וזולת "אמת משל היה" למאיר ש"ץ.[7] במנהג אשכנז המערבי אומרים יוצר "ארוממך א-ל חי" למאיר ש"ץ ואת האופן והזולת כמו במנהג המזרחי,[8] ואומרים פיוט "א-להיכם יוסיף ידו" החתום יהודה בר שמואל בקדושת מוסף.[9] בנוסח איטליה אומרים יוצר "את יום פדותכם" לר' יהודה בר מנחם.[10]

בכתבי יד אשכנזיים יש פיוטים גם לכמה שבתות אחרות של הנחמה, אבל הם לא הגיעו למנהגים הנדפסים.[11]

במחזור חזונים כמנהג המערביים שהתגוררו בסיציליה, שקרוב כנראה לנוסח צפון אפריקה הקדום,[12] נמצאים פיוטים אחרים לנשמת ויוצר לשבת נחמו, ובהם בין השאר הפיוט "כל הנקרא בשמי" של רבי משה אבן עזרא והפיוט "יונה מה תהגי" של רבי יהודה הלוי.[13] מנהג זה לא נהוג היום באף קהילה.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ כשחל ראש חודש אלול בשבת זו, נוהגים ברוב קהילות אשכנז לקרוא "השמים כסאי" כבכל שבת ראש חודש, ואז נוהגים לקרוא גם "רני עקרה" וגם "עניה סוערה" (הסמוכים זה לזה בתנ"ך) בשבת כי תצא. לפי מנהג פרנקפורט, עושים כן גם בהפטרת מחר חודש אם חל ראש חודש אלול ביום ראשון. בשאר קהילות (חוץ מהאשכנזים), לא דוחים הפטרה זו מפני הפטרה של שבת ראש חודש, ויש נוהגים להוסיף בסופה את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת שבת ראש חודש.
  2. ^ חידושי הריטב"א על תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ו, עמוד ב'.
  3. ^ בספר 'מנהגים' אות כז.
  4. ^ ספר מנהגי מהרי"ל, אות כז בהגהה
  5. ^ ספר מנהגי וורמייזא, לשבת נחמו[דרושה הבהרה]
  6. ^ מנהגים אות ט.
  7. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, מנהג פולין, עמ' 772 ואילך. אומרים גם אהבה "שתי פעמים" לרבי שלמה אבן גבירול ובקצת קהילות גם מאורה "אמרות הא-ל טהורות" לרבי יהודה הלוי, אבל אלה אינם קשורים לנחמו, אלא לפרשת שמע ולעשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן.
  8. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, מנהג אשכנז, עמ' 726 ואילך.
  9. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 244.
  10. ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, עמ' שנו.
  11. ^ יש זולת להרוקח שנדפס בחוברת של מנהג וורמייזא לשבת שקוראים "אנכי אנכי".
  12. ^ מיפוי נוסחי התפילה / הרב אהרן גבאי - מכון שלמה אומן, באתר www.machonso.org
  13. ^ חזונים כמנהג המערביים שנתגוררו בסיזיליא, באתר היברובוקס


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.