פתיחת התפריט הראשי

שגרירות ישראל בברלין היא הנציגות הדיפלומטית העיקרית של מדינת ישראל בגרמניה ואחת משגרירויות ישראל הגדולות בעולם. היא נמצאת ברחוב אוגוסטה ויקטוריה 74–76 בברלין. השגרירות הוקמה ב-1965 בעקבות כינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה המערבית. מקום השגרירות עם פתיחתה היה תחילה בעיר קלן. בשנת 1966 עברה השגרירות לבירת גרמניה המערבית, בון, שם היה מקום מושבה עד שנת 2000. בעקבות איחוד גרמניה והעברת הבירה לברלין, פתחה ישראל ב-1991 קונסוליה כללית בברלין ובשנת 2000 הועתקה לשם השגרירות.

שגרירות ישראל בברלין
מבנה השגרירות
מבנה השגרירות
מידע על המבנה
סוג שגרירות עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת רחוב אוגוסטה ויקטוריה (Auguste Viktoria Straße) מס' 74–76
עיר ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
התחלת הבנייה 1965
בעלים משרד החוץ
ראש הנציגות ג'רמי יששכרוף
קואורדינטות 52°28′59″N 13°17′21″E / 52.48306°N 13.28917°E / 52.48306; 13.28917
אתר השגרירות
(למפת ברלין רגילה)
Berlin location map.svg
 
שגרירות ישראל בברלין
שגרירות ישראל בברלין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בשנת 1999 בשטח הנציגות התרחש פיגוע.

היסטוריהעריכה

הקמת השגרירותעריכה

עם כינון היחסים הדיפלומטיים בין מדינת ישראל למערב גרמניה ב-1965 נבחר אשר בן נתן כשגריר הישראלי הראשון בגרמניה. בין השיקולים לבחירתו לתפקיד ההיסטורי, שנשא את המטען הכבד של זיכרון השואה, היו בקיאותו בשפה הגרמנית וכן היותו איש מערכת הביטחון, שנתפס כסמל לכוחה ומעמדה של ישראל. בעיתונות התקופה נאמר גם, כי אחד השיקולים היה גם הופעתו הנאה והמרשימה של בן נתן, השונה מן הסטריאוטיפ של היהודי עליו חונך דור שלם של גרמנים בתקופה הנאצית.

עם הקמתה, שוכנה השגרירות באופן זמני בבניין ששימש את הקונסוליה של ישראל בקלן. השגרירות נחנכה רשמית ב-24 באוגוסט 1965, מיד לאחר שבן נתן הגיש את כתב האמנתו לנשיא הבונדסטאג, גאורג אוגוסט צין (בהיעדרו של נשיא גרמניה, ששהה בחופשה). בטקס החנוכה הקצר הניפו קבוצת ילדים את דגלי ישראל בחזית הבניין, והאורחים שרו את התקווה והרימו כוסות לחיי מדינת ישראל.[1]

בינתיים, החלו העבודות להכשיר שני בניינים שרכשה מדינת ישראל בעיר בון, ששימשה אז כבירת גרמניה המערבית, כדי שישמשו לשגרירות החדשה ולמעון השגריר. ב-10 באוגוסט 1966 הושלמו ההכנות והשגרירות הועברה לבון, למעט המדור הקונסולרי ונספחות כלכלית שנותרו בקלן.[2]

מעבר השגרירות לברליןעריכה

בשנת 1991, בעקבות איחודה של גרמניה והחלטת ממשלת גרמניה על העברת עיר הבירה חזרה מבון לברלין, פתחה ישראל קונסוליה כללית בברלין. בשנת 1999 הועברו מוסדות הממשל הגרמני לברלין ובשנת 2000 עברה לשם גם שגרירות ישראל. ביום העצמאות ה-53 של ישראל, ב-9 במאי 2001 נחנך בניין חדש לשגרירות ישראל בברלין. טקס חנוכת השגרירות נערך בהשתתפות שר החוץ שמעון פרס, שר החוץ הגרמני יושקה פישר, שגריר ישראל לגרמניה שמעון שטיין וכ-2,000 מוזמנים, בהם פוליטיקאים, אנשי תרבות ורוח, עיתונאים ונכבדים נוספים.[3]

מבנה השגרירותעריכה

השגרירות משתרעת על שטח של 9 דונם בשכונת וילמרסדורף בברלין, שלפני מלחמת העולם השנייה התגוררה בה הבורגנות היהודית של העיר. היא שוכנת לא הרחק מאתר ההנצחה "רציף 17" בתחנת הרכבת גרונוולד, ששימש כאחת הנקודות הראשיות לגירוש יהודי ברלין בשואה, דבר המקנה לו סמליות נוספת. התכנון הייחודי של מבנה השגרירות, שנעשה על ידי האדריכלית הישראלית אורית וילנברג-גלעדי, מייצג ומסמל את מערכת היחסים המורכבת של ישראל וגרמניה ואת ישראל המתחדשת.

בניין השגרירות מצופה אבן ירושלמית ומעוטר בגג המזכיר מבנה של ספינה. בחזית הבניין שישה עמודים רחבים בעלי אלמנטים חזותיים שונים, המסמלים את שישה מיליון היהודים שנרצחו בשואה, כשביניהם משטחי זכוכית שנועדו להעניק ממד של פתיחות לקשרים בין המדינות.

בתוך מתחם השגרירות שולב גם בניין לשימור - וילה שנבנתה עבור איש העסקים היהודי-גרמני הרמן שונדורף בשנת 1929. המבנה נרכש, שופץ והוסב לשימוש כבית השגריר.

בעלי תפקידים ומחלקותעריכה

ראשי הנציגות לדורותיהםעריכה

שם תקופת כהונה הערות
שגרירי ישראל בבון
אשר בן נתן 1965-1970 שגריר ישראל הראשון בגרמניה
אלישיב בן חורין 1970-1974 בתחילת כהונתו ארעה התקפת מחבלים על מטוס חברת אל על במינכן בה נהרג ישראלי אחד ונפצעו חמישה. כיהן בתפקיד בזמן טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972.
יוחנן מרוז 1974-1981
יצחק בן ארי 1981-1989
בנימין נבון 1989-1993 שירת בתפקיד בזמן איחוד גרמניה ב-1990.
אבי פרימור 1993-1999
לא מאויש[4] 1999-2000
שגרירי ישראל בברלין
שמעון שטיין 2001-2007
יורם בן-זאב 2007-2012
יעקב הדס-הנדלסמן 2012-2017
ג'רמי יששכרוף מ-2017

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ א. דויטשקרון, בטקס שגרתי שערך 10 דקות נפתחה שגרירות ישראל בגרמניה, מעריב, 25 באוגוסט 1965
  2. ^ שגרירות ישראל בגרמניה לבניין חדש בבאד גודסברג, מעריב, 4 באוגוסט 1966
  3. ^ עמיחי אלפרוביץ', פרס ופישר יחנכו היום את שגרירות ישראל בגרמניה, הארץ, 9 במאי 2001
  4. ^ מתוך דו"ח מבקר המדינה (51ב) על משרד החוץ: "תפקיד שגריר ישראל בגרמניה, אחת המדינות החשובות באירופה, לא היה מאויש במשך יותר משנה: מקיץ 1999 עד אוקטובר 2000. העיכוב במינויו של שגריר חדש נוצר מאחר שלא הייתה הסכמה בדרג הממשלתי על מועמד מקובל למשרה. וועדת המינויים לשירות החוץ פסלה את המועמד שהציעה הממשלה לתפקיד. בעניין זה גם הוגשה עתירה לבג"ץ. רק באוקטובר 2000 מונה שגריר חדש לגרמניה מקרב עובדי המשרד. יצוין, שמשרד מבקר המדינה כבר העיר בעבר, כי בשל בעיות פוליטיות, מינויים חשובים בשירות החוץ נותרו לא מאוישים במשך זמן רב."