ויקיפדיה

שגריר ארצות הברית ברוסיה

שגריר ארצות הברית ברוסיה הוא הנציג הרשמי של ארצות הברית בפדרציה הרוסית.

שגריר ארצות הברית ברוסיה
איוש נוכחי לין טרייסי
תאריך כניסה לתפקיד 9 בינואר 2023
דרכי מינוי מינוי בצו נשיאותי
תחום שיפוט רוסיהרוסיה רוסיה
כפוף למזכיר המדינה
מעון רוסיהרוסיהבית ספאסו, ארבאט, מוסקבה
55°45′02″N 37°35′17″E / 55.75056°N 37.58806°E / 55.75056; 37.58806
מושב המשרה בולשוי דוויאטינסקי פראולוק 8, מוסקבה
ייסוד המשרה 5 בנובמבר 1809
איוש ראשון ג'ון קווינסי אדמס
https://ru.usembassy.gov/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מעון השגריר בבית ספאסו, לשעבר אחוזתו של ניקולאי וטורוב
גרם המדרגות בבית ספאסו, שהשפיעו על סצנת הנשף באמן ומרגריטה מאת מיכאיל בולגקוב
חגיגות 4 ביולי בחצר בית ספאסו, 2010
הקונסוליה הכללית של ארצות הברית, בסנקט פטרבורג

מושבו של השגריר הוא בשגרירות ארצות הברית במוסקבה, בבית ספאסו שברחוב ארבאט במוסקבה. בנוסף לשגרירות במוסקבה, לארצות הברית קונסוליה בסנקט פטרבורג וביקטרינבורג.

השגריר הראשון של ארצות הברית ברוסיה היה ג'ון קווינסי אדמס, מי שהיה לנשיא ארצות הברית השישי וכיהן כשגריר בשנים 1809 - 1814. ארצות הברית כוננה עם רוסיה יחסים דיפלומטיים לראשונה בשנת 1780, אלה הופסקו עם עליית הבולשביקים לשלטון בשנת 1917, ולא חודשו עד שנת 1933, אז קושרו יחסים דיפלומטיים בין ארצות הברית לברית המועצות.

בית ספאסו עריכה

מעון השגריר הוא בית ספאסו (Spaso House), בניין בסגנון רנסאנס נאו-קלאסי בכיכר ספאסופסקובסקאיה 10, ברובע ארבאט שבמוסקבה. בנייתו הושלמה בשנת 1913 והוא שימש כאחוזתו של תעשיין הטקסטיל ניקולאי וטורוב שהיה אחד האנשים העשירים ביותר בתחילת המאה ה-20 באימפריה הרוסית. מאז 1933 משמש המבנה כמעון המגורים של שגריר ארצות הברית, תחילה בברית המועצות ולאחר מכן ברוסיה (מאז 1991).[1]

השם "בית ספאסו" נגזר משמה של הכיכר הסמוכה "ספאסופסקובסקאיה", שמשמעותו "המושיע על החולות" ומתייחס לאדמת החול של השכונה שיושבה הראשונה במאה ה-17. מרבית בתי העץ ברובע הובערו באש בשריפה שפרצה במוסקבה בשנת 1812. בתי אבן חדשים נבנו לאחר מכן ואלה כללו גם אחוזות רחבות ידיים.[2]

בשנת 1913 חלקים רבים מהכיכר נמכרו על ידי הנסיכה לובאנובה-רוסטובאיה למשפחת של התעשיין הרוסי ניקולאי וטורוב שהחזיק בבעלותו מספר מפעלי טקסטיל ברוסיה. לאחר רכישת חלקת האדמה וטורוב שכר את האדריכלים ולדימיר אדמוביץ' וולדימיר מאיאט לבנות לו אחוזה חדשה. השניים בחרו לבנות בסגנון נאו-קלאסי ובסגנון אימפריאלי. חזית הבית הושפעה מבית גגארין שהיה דוגמה טובה לסגנון האימפריאלי במוסקבה, נבנה בשנות 1820.[3] האדריכלים הושפעו גם מסגנון הבנייה של אחוזת פולובצוב בסנקט פטרבורג שהושלמה בשנת 1913 על ידי איוואן פומין.[4]

בניית הבית החלה באפריל 1913 וכמעט הושלמה בקיץ אותה שנה, אך העבודות נמשכו אל תוך שנת 1914 והושלמו לבסוף עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914.[5]

ניקולאי וטורוב התגורר בבית עד לפרוץ מהפכת אוקטובר 1917 כאשר נפטר בנסיבות מסתוריות ומשפחתו היגרה אל מחוץ לרוסיה. הבית הופקע על ידי הממשלה הסובייטית ושירת כהיכל נשפים ואירועים עבור ועדת ההוצאה לפועל המרכזית של הממשלה ולאחר מכן שימש הבית כמעון לדיפלומטים סובייטים, לרבות גאורגי צ'יצ'רין, קומיסר החוץ העממי בשנים 1918-1930 וסגנו, לב קראחאן.

בשנת 1933 ארצות הברית התרצתה להכיר בברית המועצות והחלה ביחסים דיפלומטים עמה. השגריר הראשון לברית המועצות וויליאן בוליט הגיע למוסקבה ובחר בבניין ברחוב מוחובאיה כבית לשגרירות האמריקאית כאשר הוא בחר בבית ספאסו למעונו הזמני. השגריר בחר בבית זה בשל היותו בית רחב למדי ומערכת חימום בסגנון-אמריקאי שהותקנה על ידי הממשל הסובייטי כבר בשנת 1928. המזכיר השלישי של השגרירות, ג'ורג' קנאן, ניהל משא ומתן לחכירת הבית למשך 3 שנים תמורת 75 אלף דולר. השגריר לא ביקש החכרה לטווח זמן גדול יותר מאחר שתכנן לבנות מעון חדש בגבעות הדרורים, דומה למונטיצ'לו של תומאס ג'פרסון, אך הסובייטים מעולם לא אפשרו מכירת שטח לבית חדש ולבסוף בית ספאסו הפך למעונו הקבוע של השגריר.[6]

הצוות הדיפלומטי עבר לבית בתחילת 1934 ובתחילה שימש הן כמעון מגורים והן כשגרירות. השגריר נהג לערוך נשפים רבים בבית באותה עת,[7] נשף ידוע במיוחד היה כמו זה שערכו בשנת 1935 שהיה ראוותני במיוחד עד כדי כך שבולגקוב הושפע ממנו וכתב עליו את נשף השטן בספרו "האמן ומרגריטה".[8]

לאחר יולי 1935 כשממשלת ברית המועצות הזמינה את בכירי המפלגה הקומוניסטית האמריקאית ליטול חלק בפסגת הקומינטרן, היחסים בין המדינות נעכרו והשגריר חדל לערוך נשפים ומסיבות ראוותניות.

בשנת 1936 מונה ג'וזף דייוויס לשגריר. יחד עם רעייתו השניים ערכו שיפוץ בבית ועד מהרה התברר להם כי הבית נתון להאזנות של הממשלה הסובייטית וגילו מיקרופונים חבויים. השגריר עזב את מוסקבה ביוני 1938. לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות, בית ספאסו נפגע מהפצצה אווירית ובאוקטובר 1941 הצוות הדיפלומטי נאלץ להתפנות לקויבישב, עמוק במזרח רוסיה. שישה דיפלומטים אמריקאים בהנהגת המזכיר השני לולין תומפסון המשיכו לעבוד בשגרירות ולספק אשרות מעבר ולדווח למחלקת המדינה על המצב. השגריר החדש האדמירל ויליאם סטנדלי עבד מקויבישב והיה נוסע לבית ספאסו בקביעות כדי לפגוש בכירים סובייטים ולדון בסיוע אמריקאי צבאי אפשרי.

באוגוסט 1943 הגרמנים החלו לסגת ממוסקבה והצוות הדיפלומטי חזר למוסקבה עם מינויו של אוורל הארימן לשגריר החדש. באוגוסט 1945 הגנרל דווייט אייזנהאואר הגיע לבית ספאסו לחגוג את ניצחון בעלות הברית באירופה. באותו הזמן משלחת של הקומסומול העניקה במתנה לוח עץ מגולף של סמל ארצות הברית לידי השגריר אוורל הארימן כסימן לידידות בין ברית המועצות לבעלות הברית. מבלי שאף אחד ידע בצוות השגרירות, הוא הכיל מכשיר האזנה סמוי שאפשר לברית המועצות לרגל אחר ארצות הברית והיה תלוי בחדר המגורים של השגריר מבלי שהבחינו בכך עד שנחשף בשנת 1952.

במהלך המלחמה הקרה שגרירי ארצות הברית היו נתונים למעקב של הקג"ב כל אימת שעזבו את הבית ואמצעי האזנה שונים נמצאו במקומות שונים בבית, כפי שתיאר השגריר ג'ורג' קנאן בספר זכרונותיו[9]

לאחר מות סטלין היחסים התחממו קמעא ואפילו ניקיטה חרושצ'וב, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות נכח בחגיגות יום העצמאות האמריקאי ב-1954 וב-1955. הבית שימש גם לאירוח בכירי ממשל אמריקאים שבאו לברית המועצות כדוגמת סגן נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון ששהה בבית ספאסו בביקורו במוסקבה.

היחסים בין המדינות עלו על שרטון מספר פעמים, במהלך בניית חומת ברלין ובמשבר הטילים בקובה, אך לאחר רצח קנדי, חרושצ'וב ושר החוץ שלו אנדריי גרומיקו הגיעו לבית ספאסו כדי להביע את תנחומיהם לשגריר האמריקאי פוי קולר.[10]

ב-26 במאי 1972 נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון, מנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב וראש הממשלה הסובייטי אלכסיי קוסיגין השתמשו בבית ספאסו כבמה להכרזה על הסכם ראשון לצמצום מאגר הנשק האסטרטגי והסכם סאל"ט-1. לאחר מכן מעמד החתימה נערך בקרמלין. ביקורו של ניקסון אז היה הביקור הראשון של נשיא אמריקאי במוסקבה והביקור השני של נשיא אמריקאי בברית המועצות, מאז פרנקלין רוזוולט הגיע ליאלטה בפברואר 1945.

בתחילת שנות ה-80 היחסים הלכו והתחממו וסגן נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש שהה 3 פעמים בבית ספאסו כשהגיע להלוויותיהם של ליאוניד ברז'נייב, יורי אנדרופוב וקונסטנטין צ'רניינקו. ב-1988 נערכה בבית ספאסו פגישה בין נשיא ארצות הברית רונלד רייגן ומקבילו הסובייטי מיכאיל גורבצ'וב.

בחגיגות יום העצמאות האמריקאי שנערכו ב-4 ביולי 1991 נערכה מסיבת בבית ספאסו ובה נכח גם נשיא רוסיה בוריס ילצין. לאורך שנות ה-90, הנשיא ביל קלינטון ביקר במוסקבה 4 פעמים ובכל פעם התארח בבית ספאסו. ב-24 במרץ 2002 הנשיא ג'ורג' ווקר בוש הגיע לבית ספאסו לציין את חתימת הסכם סורט לצמצמום נשק אסטרטגי התקפי.

בתקופת כהונתו של ג'ון ביירלי כשגריר הבית שימש כמרכז לאירועים סמליים שסימלו את ההתחממות ביחסים וההתקרבות בין המדינות, כולל אירוע קבלת פנים שהשגריר ערך לוותיקי מלחמת העולם השנייה, טקס השבת מדליה שהייתה שייכת לבית רומנוב והועברה לידי ההרמיטאז' וטקס חגיגי שנערך בשנת 2010 לציון 35 שנה למשימת אפולו-סויוז, משימת החלל המשותפת הראשונה בין ארצות הברית לברית המועצות. בטקס נכחו האסטרונאוטים תומאס פאטרן וואנס ברנד והקוסמונאוטים אלכסיי ליאונוב וולרי קובאסוב.[11]

ב-29 באוקטובר 2010 השגריר ג'ון ביירלי ערך נשף לציון הקשרים בין הספרות הרוסית והאמריקאית ולציון 75 שנה לנשף החגיגי שנערך בבית ספאסו בשנת 1935 והיווה השראה לנשף החצות שב"האמן ומרגריטה" מאת בולגאקוב.

השגרירות עריכה

 
סמל השגרירות
 
בניין השגרירות במוסקבה
 
מבנה השגרירות הישן

שגרירות ארצות הברית ברוסיה (באנגלית: Embassy of the United States in the Russian Federation) שוכנת בסמטת דביאטינסקי הגדולה 8 במוסקבה מאז נחנך הבניין הנוכחי ביולי 2000. בעבר שכנה השגרירות בשדרות נובינסקי 21-23.

מבנה השגרירות נבנה בשנת 1979 אך עד מהרה הסתבר כי הבניין היה מלא במתקני האזנה חבויים והוא נבנה מחדש בשנת 1994 ונחנך ביוני 2000.[12] נטען כי הבניין משמש את NSA לצורך האזנה וציתות"[13]

הקונסוליות עריכה

ארצות הברית מחזיקה בשלוש קונסוליות ברוסיה: בסנקט פטרבורג, ביקטרינבורג ובולדיווסטוק. בעבר הקונסוליה הכללית בסנקט פטרבורג שימשה כשגרירות ארצות הברית באימפריה הרוסית משנת 1808 ועד 1917.

שגרירי ארצות הברית ברוסיה עריכה

שגרירי ארצות הברית באימפריה הרוסית עריכה

שגריר דיוקן תחילת כהונה סיום כהונה הערות
פרנסיס דיינה   19 בדצמבר 1780 ספטמבר 1783 לא התקבל רשמית בחצר המלכות.
לאחריו לא מונה שגריר עד שנת 1808
וויליאם שורט   8 בספטמבר 1808 מינויו לא אושר על ידי הסנאט
ג'ון קווינסי אדמס   28 ביוני 1809 28 באפריל 1814 השגריר הראשון
נשיא ארצות הברית הששי (1825—1829)
ויליאם פינקני   7 במרץ 1816 14 בפברואר 1818
ג'ורג' קמפבל   18 באפריל 1818 8 ביולי 1820
הנרי מידלטון   6 באפריל 1820 13 באוגוסט 1830
ג'ון רנדולף   26 במאי 1830 19 בספטמבר 1830
ג'יימס ביוקנן   4 בינואר 1832 5 באוגוסט 1833 נשיא ארצות הברית ה-15 (1857—1861)
מאלון דיקרסון   28 במאי 1834
ויליאם וילקינס   30 ביוני 1834 24 בדצמבר 1835
ג'ון רנדולף קליי   29 ביוני 1836 5 באוגוסט 1837
ג'ורג' דאלאס   7 במרץ 1837 29 ביולי 1839
צ'רצ'יל קמברלנג   25 במאי 1840 13 ביולי 1841
צ'ארלס סטיוארט טוד 27 באוגוסט 1841 27 בינואר 1846
ראלף אייזקס אינגרסול 8 באוגוסט 1846 1 ביולי 1848
ארתור בגבי   15 ביוני 1848 14 במאי 1849
ניל בראון   2 במאי 1850 23 ביוני 1853
תומאס סיימור   24 במאי 1853 17 ביולי 1858
פרנסיס וילקינסון פיקנס   11 בינואר 1858 9 בספטמבר 1860
ג'ון אפלטון   8 ביוני 1860 8 ביוני 1861
קסיוס מרסלוס קליי   8 במרץ 1861 25 ביוני 1862
סיימון קמרון   17 בינואר 1862 18 בספטמבר 1862
קסיוס מרסלוס קליי   11 במרץ 1863 1 באוקטובר 1869 קדנציה שנייה
ג'ון ליטלטון דוסון
אנדרו גרג קרטין   16 באפריל 1869 1 ביולי 1872
ג'יימס לורנס אור   12 בדצמבר 1872 6 במאי 1873
מרשל ג'וול   29 במאי 1873 19 ביולי 1874
ג'ורג' הנרי בוקר   13 בינואר 1875 14 בינואר 1878
אדווין סטוטון   30 באוקטובר 1877 2 במרץ 1879
ג'ון פוסטר   26 בינואר 1880 1 באוגוסט 1881 מזכיר המדינה של ארצות הברית ה-32 (1892—1893)
ויליאם ה. האנט   23 באוגוסט 1882 23 בפברואר 1884
אהרון סרג'נט  
אלפונזו טאפט   4 ביולי 1884 31 ביולי 1885 התובע הכללי של ארצות הברית (1876—1877)
אלכסנדר לוטון  
ג'ורג' לותרופ 7 במאי 1885 1 באוגוסט 1888
למברט טרי 25 בספטמבר 1888 2 בפברואר 1889
אלן תורנדייק רייס 3 במרץ 1889
צ'ארלס אמורי סמית'   14 בפברואר 1890 17 באפריל 1892
אנדרו ווייט   22 ביולי 1892 1 באוקטובר 1894
קליפטון ברקינרידג'   20 ביולי 1894 10 בדצמבר 1897
איתן היצ'קוק   11 בפברואר 1898 28 בינואר 1899
שרלמיין טאואר   12 בינואר 1899 19 בנובמבר 1902
רוברט סנדרסון מק'ורמיק   26 בספטמבר 1902 27 במרץ 1905
ג'ורג' פון לנגרק מאייר   8 במרץ 1905 26 בינואר 1907
ג'ון ו. רידל   19 בדצמבר 1906 8 בספטמבר 1909
וויליאם רודוויל רוקהיל   17 במאי 1909 17 ביוני 1911
קרטיס גילד   24 באפריל 1911 24 באפריל 1913
ג'ורג' תומאס מארי   9 ביולי 1914 29 במרץ 1916
דייוויד פרנסיס   6 במרץ 1916 7 בנובמבר 1917

שגרירי ארצות הברית בברית המועצות עריכה

שגריר דיוקן תחילת כהונה סיום כהונה הערות
ויליאם בוליט   1933 1936
ג'וזף דייוויס   1936 1939
לורנס סטיינהרדט   1939 1942 כיהן כשגריר בתחילת מלחמת העולם השנייה
ויליאם סטנדלי   1942 1943
ויליאם הארימן   1943 1946
ולטר בדל סמית'   1946 1949 כיהן כמנהל CIA‏ (1950-1953)
אלן קירק   1949 1952
ג'ורג' קנאן   1952 1953
צ'ארלס בולן   1953 1957
ליולין תומפסון   1957 1962
פוי קופר 1962 1967
ליולין תומפסון   1967 1969 קדנציה שנייה
ג'ייקוב בים 1969 1974
ולטר סטויסל   1974 1977
מלקולם טון   1977 1979
תומאס ג'ון ווטסון   1979 1981
ארתור הרטמן   1981 1987
ג'ק מטלוק   1987 1991

שגרירי ארצות הברית בפדרציה הרוסית עריכה

שגריר דיוקן תחילת כהונה סיום כהונה הערות
רוברט שטראוס   1991 1993
תומאס פיקרינג   1993 1996 היה שגריר ארצות הברית באו"ם בזמן מלחמת המפרץ הראשונה.
ג'יימס קולינס 1996 2001
אלכסנדר ורשבאו   2001 2005 כיהן כשגריר ארצות הברית בנאט"ו.
ויליאם ברנס   10 באוגוסט 2005 27 ביוני 2008
ג'ון באיירלי   27 ביוני 2008 15 בספטמבר 2011
מייקל מקפול   15 בספטמבר 2011 4 בפברואר 2014
ג'ון טאפט   1 באוגוסט 2014 28 בספטמבר 2017
ג'ון האנטסמן   29 בספטמבר 2017 3 באוקטובר 2019
ג'ולי פישר (ממלאת מקום)   3 באוקטובר 2019 16 בינואר 2020
ג'ון סליבאן   16 בינואר 2020 4 בספטמבר 2022 נאלץ להתפטר בעקבות מות רעייתו
אליזבת רוד (ממלאת מקום)   4 בספטמבר 2022 9 בינואר 2023 ממלאת מקום
לין טרייסי   9 בינואר 2023

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Tatyana Dudina, "The Morgan of Moscow," reprinted in Spaso House- A Short History, published by the U.S. Embassy Moscow, 2001.
  • Spaso House; 75 Years: A Short History, published by the U.S. Embassy Moscow, 2008.
  • Moskva Encyclopedia, Nauchnoye Izdatedestvo Bolshaya Rossiskaya Encyclopedia, Moscow, 1997.
  • Charles W. Thayer. Bears in the Caviar, Lippincott, New York and Philadelphia, 1950.
  • Rebecca Matlock, Spaso House: People and meetings: Notes of the wife of an American ambassador (in Russian) Translated from English by T. Kudriavtseva, Moscow: EKSMO, Algorithm, 2004 ISBN 5-699-05497-9

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא שגריר ארצות הברית ברוסיה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Spaso House; 75 Years: A Short History. (pg. 8).
  2. ^ Tatyana Dudina, "The Mansion of the Morgan of Moscow," in Spaso House - A Short History. Pg. 2
  3. ^ בית גגארין נהרס בהפצצה אווירית בשנת 1941
  4. ^ Russian: Борисова Е. А., Стернин, Г. Ю., Русский неоклассицизм, М., «Галарт», 2002, ISBN 5-269-00898-X, c.126, 128
  5. ^ Moskva Encyclopedia, Nauchnoye Izdatedestvo Bolshaya Rossiskaya Encyclopedia, Moscow, 1997. Pg. 760 and Dudina, pg. 18.
  6. ^ Spaso House; 75 Years- A Short History, pg. 16
  7. ^ Charles W. Thayer. Bears in the Caviar, Lippincott, New York and Philadelphia, 1950. pgs. 106-114.
  8. ^ Spaso House; 75 years: A Short History. (pg. 18-20).
  9. ^ George F. Kennan, Memoirs, 1950-1963, Boston and Toronto, 1972 (pg. 152-157)
  10. ^ Henry Tanner, "Khruschev Pays Special Respects", New York Times, November 24, 1963. Pg. 1,6.
  11. ^ U.S. Embassy Moscow Home Page, July 21, 2010
  12. ^ U.S. Finally Opens Moscow Embassy / Building was delayed 15 years after Russians riddled it with bugs
  13. ^ While N.S.A. Leaker Stays in Hiding, Russian TV Builds a Pedestal for Him
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שגריר_ארצות_הברית_ברוסיה&oldid=36043492"