שוויון

אידאל או תיאור מצב
(הופנה מהדף שוויון חברתי)

למושג שוויון, במשמעותו החברתית, שתי משמעויות: נורמטיבית ותיאורית (דיסקריפטיבית). במשמעות הנורמטיבית, יש הרואים בשוויון אידיאל (אנ'), ערך, ושמו להם, למדינתם ולעולם מטרה לשאוף לשוויון בהיבטים מסוימים של חיי האדם; כגון שוויון בזכויות, שוויון כלכלי ושוויון הזדמנויות. במשמעותו התיאורית, השוויון הוא תיאור מצב: בני האדם כבר שווים בהיבטים מסוימים של חייהם; לדוגמה: ערך החיים של אדם אחד שווה לערך החיים של האחר. כמה מהאידאולוגיות הדוגלות בשוויון כאידיאל, מבססות את דרישתן זו על ההנחה ששוויון, במובנים אחרים, הוא תיאור מצב[1].

קטגוריות של שוויון עריכה

יש להבחין בין כמה סוגים ורמות שונות של תפיסות השוויון המגדירות באופן שונה את מערך הזכויות השוויוניות:

שוויון מוסרי עריכה

שוויון מוסרי או שוויון ערך האדם - רעיון העומד בבסיס מרבית תפיסות השוויון ומהווה נקודת מוצא לדיון בשוויון. שוויון זה מבוסס על כך שמבחינה מוסרית ומעשית, קיים יסוד מהותי בלתי-ניתן לכימות, השווה בכל בני האדם ונמדד ביחס לעצמו. שוויון ערך האדם מניח כי קיימת שונות טבעית בין בני האדם, ועל כן כל צורה של שוויון חיצוני (כלומר - שוויון הנמדד ביחס למדד קבוע) פוגע בשוויון ערכם, הנמדד ביחס לעצמו. משמעותו שכל אדם הוא בעל ערך שווה וכאשר אנו מארגנים את ההסדרים המוסדיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים אנחנו צריכים להתייחס לאינטרסים של כל יחיד, אינטרסים כחירויות ומשאבים, כשווים. לכן כאשר קיימת חלוקה בלתי שוויונית של חירויות, הזדמנויות ומשאבים אנו צריכים להציג הצדקה לאי השוויון. במונחים של הפילוסוף והמשפטן רונלד דבורקין - כאשר המדינה ואזרחיה מעצבים את המוסדות הציבוריים שלהם, העיקרון המנחה צריך להיות - להתייחס לאינטרסים של כל אחד בכבוד ודאגה שווים.

רעיון השוויון הבסיסי מאותגר על-ידי רעיונות המכונים "קורלטיביסטים". על-פי רעיונות אלה, ישנן תכונות המצדיקות את היחס השוויוני, ותכונות אלה אינן זהות לתכונה "היותך אדם". על-פי עמדה קורלטיביסטית טיפוסית, יחס שוויוני אינו יחס אידיאלי, אלא עניין של קירוב, או כזה הנדרש משום שיחס אחר יפגע בכבודם של אלה שאינם ראויים ליחס שווה[2]. לעומת זאת, העמדה השוויונית השכיחה היא עמדה שוויונית-פרספקטיבית (כזו המייחסת לבני האדם ערך שווה), הומניסטית, לפיה האינטרסים של כלל בני האדם שווים, ומובחנים בחשיבותם מאלה של בעלי חיים אחרים. כך, על-פי העמדה השכיחה, לבני אדם יש מעמד מוסרי גבוה יותר משל בעלי חיים, אך אלה שווים ביניהם.

אף שבשיח הציבורי ולעיתים אף פילוסופים מסוימים נוטים להדגיש שכיום "כולם שוויונאים-פרספקטיביים", הנטייה הזו זוכה לגישה הרבה יותר ביקורתית בחוגים פילוסופיים מסוימים, ובתוכם פילוסופיה אנליטית. הפילוסוף Louis Pojmas מתאונן על כך שעמדות ספקניות כלפי שוויון-פרוספקטיבי בין בני אדם נדחקות לקרן זווית בקלות מדי, במהלך שהוא מכנה "reducto ad Nazium" (בפרפרזה על המהלך הלוגי Reductio ad absurdum (אנ'))[3][4].

אף בקרב הדוגלים בשוויון בסיסי בין בני אדם בשלל גרסאותיו, ישנה מחלוקת לגבי מהו הקריטריון המגדיר את המעמד המוסרי. יש הדוחים את הרעיון של מעמד מוסרי מכל וכל[5], אך גם בקרב אלה שמאמינים בשוויון הומניסטי, בדרך כלל היותו של מישהו "אדם" אינו מספק כשלעצמו כמבסס את המעמד המוסרי. בין הפרמטרים המועמדים להצדיק את המעמד המוסרי, ניתן למנות sentient (היכולת לחוש רגשות), רציונליות, סוכנות, סובייקטיביות, ועוד.

השאלה מה מבסס את המעמד המוסרי הייחודי לקבוצת בני האדם היא שאלה סבוכה בפילוסופיה, שכן הפרמטרים המועמדים השונים סובלים משלל בעיות. ראשית, יש קושי להסביר מדוע פרמטרים אלה מתקשרים למעמד מוסרי. שנית, עבור כל פרמטר בנפרד, ישנו קושי לעמוד בדרישות הנובעות מהתפיסה של שוויון בסיסי. בין הדרישות הבולטות, ניתן למנות את דרישת ה-Significance, לפיה הפרמטר צריך להיות משמעותי מספיק כדי להצדיק את המעמד המוסרי. Uniqueness, לפיה בעלי חיים וישים אחרים אינם נהנים ממעמד מוסרי זה. ו-Universality, הדרישה לפיה אין בני אדם המודרים מקבוצת המעמד השוויוני הרלוונטי.

כך, למשל, באשר לרציונליות, זו נכשלת בעיקר בדרישת ה-Universality וה-Uniqueness, משישנם בני אדם הסובלים ממחלות מסוימות שאינם מתאפיינים בכזו, ובכל מקרה בני אדם נבדלים זה מזה במידה בה הם מתאפיינים ברציונליות תאורטית. באשר ל-Uniqueness, הרי שנראה כי גם לבעלי חיים יש יכולת רציונלית, ואף סוכנות[6]. יש החושבים כי רציונליות אף אינה עומדת בדרישת ה-Significance, אך זו נחשבת לבעיה הפחות קשה עבור רציונליות.

שוויון בפני החוק עריכה

תפיסה הגורסת כי על חוקים לחול באופן אחיד על כל אזרחי המדינה ויישומם צריך להיעשות ללא משוא פנים. לפי תפיסה זו על ספר החוקים שלא להכיל כל התייחסות למגדר, מוצא אתני, גיל וכדומה אלא להתייחס לכל אדם באשר הוא אדם באופן זהה. גישה זו מזוהה לרוב עם זרם הליברליזם.

שוויון פוליטי עריכה

שוויון פוליטי או שוויון כוח – שוויון פוליטי אמור להבטיח שאלה הכפופים לחוק ייהנו מזכות בסיסית שווה להיות שותפים ביצירתו. המשמעות המינימלית של שוויון פוליטי היא ליהנות מהזכות לבחור ולהיבחר, מהזכות לחופש הביטוי ולחופש ההתאגדות. אולם כאן צריך להבחין בין זכויות פוליטיות פורמליות לבין יכולת מימושן. כלל אזרחי מדינה יכולים ליהנות משוויון זכויות פוליטיות פורמליות אולם ודאי שאין להם את אותה נגישות אפקטיבית להבעת דעתם כמו לפוליטיקאים ולאנשי תקשורת, למשל. לכן אחת הטענות המרכזיות של חלק מהאנשים המצדדים בשוויון פוליטי היא שתנאי הכרחי למימוש ערך זה היא לצמצם אי שוויון חברתי וכלכלי המשפיע על שוויון פוליטי[דרוש מקור].

שוויון זה מתאר מצב בו הכוח החברתי מחולק כך שלכל אדם כמות כוח זהה. שוויון זה מצריך שיטת מדידה מסוימת של הכוח, ולפיכך משתנה משמעותו בהתאם לשיטת מדידת הכוח. ראיית שוויון זה כמוסרי מבוססת על הנחה כי האדם כוחני מטבעו. דוגמה לשוויון כוח היא הצבעה שוות-קולות, כגון זו שבבחירות. הצבעה זו מבוססת על כך שחלוקת הקולות מבטאת את חלוקת הכוח, ועל-פי הנחה זו, משמעות קולות שווים היא כוחות שווים. מדדים אחרים לחלוקת כוח, כדוגמת סמכות ניהולית או כמות ממון, הופכים שיטה זו לאי-שוויון, ומעמידים את השוויון בצורה שונה.

שוויון חברתי עריכה

 
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין נפגש עם מובילי השוויון בחינוך ברווחה: חילי טרופר, אבי דבוש, מאיר רובינשטיין, דוידי פרל, אבי רואה ומיכאל ביטון

שוויון חברתי, שוויון הזדמנויות או שוויון סטטוס הוא יחס שוויוני לכל אדם, הן מצד שאר האנשים הן מצד מוסדות הציבור. היעדר שוויון חברתי הוא מצב שבו חלק מהאנשים נהנים מיחס טוב יותר מאחרים, בשל מעמדם החברתי והכלכלי, הזהות האתנית והלאומית או מאפיינים אחרים שאינם כישוריהם האישיים. חברה בלתי שוויונית, במובן זה, היא חברה שבה חלק מהאנשים נהנים מסיכוי טוב יותר להצליח, שלא בזכות כישוריהם. במחקרים שנערכו בקופים ובבבונים, בעלי חיים הדומים מאוד לבני אדם, התגלה שמעמד חברתי נמוך גורם לפגיעה בבריאות הפיזית[7][8].

בחברה שוויונית, לכל אדם אותן ההזדמנויות - אותו הסיכוי לשפר את מצבו באמצעות קבלת החלטות נכונות. שוויון הזדמנויות דורש מערכת חברתית גמישה, אשר חלוקת התפקידים ומצבי המחיה בה נתונה לשינוי על-פי בחירה אוטונומית של הפרטים בה. צורה זו של שוויון מחייבת שבירה מתמדת של מנגנוני שימור הכוח בחברה, על מנת למנוע חלוקת כוח המקיימת את עצמה (אנשים בעלי כוח נוטים לכונן מנגנונים שמשמרים את הכוח בידיהם או בידי דומיהם; הדבר פוגע בשוויון ההזדמנויות בחברה, משום שחלוקת ההזדמנויות נתונה יותר בידיהם של קבוצות מסוימות, ואלה מחלקות את ההזדמנויות באופן שאינו שוויוני). כינון מדינת רווחה, על סוגיה השונים, היא ניסיון להפוך את החברה לשוויונית יותר, על ידי סיפוק שירותי יסוד המהווים בסיס לבחירה שאינו תלוי בחלוקת ההכנסות (שאינה שוויונית).

שוויון ההזדמנויות, לאורך זמן, קובע את חלוקת הכוח בחברה.

מאפיין נוסף של חברה שוויונית הוא היעדר שליטה - היעדר יכולת של אנשים מסוימים להכתיב לאנשים אחרים כיצד לנהוג. דוגמה לשליטה כזו היא עבדות, או, בחברות מסוימות, שליטת גברים בחייהן של נשים בשל מוסכמות חברתיות נוקשות. "חברה של שווים" היא חברה שבה לכל פרט שליטה עצמאית ובלעדית על חייו, במסגרת החוק, ואף אחד אינו יכול להכתיב לאחר כיצד לנהוג.

שוויון בחינוך עריכה

שוויון הזדמנויות בחינוך בא לידי ביטוי במתן הזדמנות שווה לכל תלמיד לפתח את אישיותו כאדם המסוגל להשתתף באופן יעיל בתהליך הדמוקרטי של קביעת יעדי החברה[9]. למרות ההסכמה הרחבה אודות חיוניותו של שוויון ההזדמנויות בחינוך, ישנה מחלוקת על הדרך בה ראוי ליישמו[9].

שוויון כלכלי עריכה

  ערך מורחב – אי-שוויון כלכלי

ניתן להבחין במספר גישות של שוויון כלכלי:

א. מצוינות (או מריטוקרטיה בלעז). בניגוד לחברה פיאודלית שבה ההזדמנויות והתפקידים שבהם זכה אדם נקבעו על פי שייכותו המעמדית, החברה המודרנית מבוססת על עקרון שהזדמנויות ותפקידים צריכים להיות מוענקים על פי כישורים רלוונטיים. אולם, היכולת לפתח את הכישורים תלויה גם בנסיבות חברתיות וכלכליות, ואי שוויון בנסיבות אלה פוגע בעקרון המצוינות.
ב. שוויון קרקעי – הקרקע ומשאבים טבעיים אחרים הופכים לקניין ציבורי כאשר השימוש בהם מחייב את המשתמש בתשלום מס לטובת החברה. (רעיון זה זכה בשנים האחרונות לפופולריות רבה בקרב ליברטריאנים משמאל, מחנה המעמיד במרכז ערכים כבעלות עצמית על הגוף וחירות). מבחינה זו כל מי שמוכן לשלם את המס על השימוש במשאבים זכאי להעמדתם לרשותו באופן שוויוני.
ג. שוויון באמצעי ייצור ובתנאי המחיה (הכוללים קרקע, מפעלים וטכנולוגיות) זהו הרעיון המרקסיסטי העומד בבסיס הקומוניזם ובעל פרשנויות סוציאליסטיות ואנרכיסטיות שונות. שוויון זה, מתאר מצב בו כמות המשאבים בחברה והמאמץ המושקע בהפקתם מחולקים כך שמתקיים שוויון כמותי בין בני האדם בחברה. טענה כי שוויון זה מוסרי, מבוססת בין היתר על הנחה כי קיים שוויון בצרכים וביכולת המאמץ של בני האדם.

מדד המודד את אי-השוויון הכלכלי במדינות העולם הוא מדד ג'יני, המהווה כלי להצגת מידת השוויוניות בהתפלגות ההכנסות.

הומניטריות ושוויון עריכה

הבחנה רלוונטית חשובה אחרת, היא ההבחנה בין שיקולים הומניטריים לבין שיקולים של שוויון. כאשר אנו טוענים שאנשים הם רעבים או אינם יכולים לספק לעצמם צרכים בסיסיים הדגש הוא על סיפוק רעבונם, דרישה שניתן לספק ללא התייחסות למצבם של אחרים. בעוד שכאשר מדובר בשיקולים של שוויון הכוונה היא לבחון את מצבם של אנשים ביחס למצבם של אנשים אחרים. כך גם אדם הטוען כי הוא מכיר בזכות של אנשים לקיום מינימלי בכבוד, עשוי בה בעת לקבל חברה בלתי שוויונית שבה הפערים בין קבוצות אוכלוסייה שונות הם עצומים.

מטרת השוויון עריכה

קיימת הבחנה בין סוגי שוויון שונים על פי יחסי הגומלין שבין תכלית הפעילות לבין האמצעים המשמשים להשגתה[9].

שוויון אינסטרומנטלי עריכה

לשוויון יכול להיות ערך אינסטרומנטלי, כלומר אנחנו מעוניינים בשוויון כיוון שהוא משרת ערכים אחרים. לדוגמה, שוויון הזדמנויות אינסטרומנטלי בחינוך שואף ליצירת ניעות חברתית, בעיקר בקרב הקבוצות החלשות בחברה. ההנחה היא שתכלית החינוך לפתח כישורים שיאפשרו לתלמידים להשתלב בעולם העבודה על פי יכולתם ורצונם[9]. כך למשל הדרישה לשוויון כלכלי יכולה לנבוע מכך שהיא תורמת לשיפור מצבם של העניים, או כיוון שהיא יוצרת סולידריות קהילתית. לעיתים הדרישה לשוויון כלכלי היא לשם השגת שוויון מסוג אחר, למשל שוויון פוליטי. פערים כלכליים גדולים פוגעים ביכולת השווה של אזרחים לעצב את חייהם הפוליטיים. שוויון כלכלי גם תורם לשוויון של סטטוס חברתי, כיוון שקיום פערים כלכליים גדולים בין אנשים יוצר חברה מעמדית מקוטבת שבה בעלי ההון הכלכלי מתייחסים בבוז לקבוצות חסרות האמצעים הכלכליים. שוויון כלכלי הוא גם אינסטרומנטלי בתרומה להיעדר שליטה של אנשים בחייהם של אנשים אחרים.

כך גם הערך של שוויון פוליטי יכול להיות אינסטרומנטלי, כלומר לשמש ככלי לקידום שוויון של סטטוס חברתי. כך שלילה של זכות הצבעה מקבוצה מסוימת משפילה ומבזה את חברי אותה קבוצה.

שוויון אינטרינזי עריכה

בפעילות לא-אינסטרומנטלי לא ניתן להבחין בין האמצעים לתכלית, משום שפעילות זו נעשית לשם עצמה (גם אם היא מובילות למטרות נוספות)[9]. מכאן שאפשר לרצות בערך השוויון לא רק כיוון שהוא אמצעי להשגת ערכים אחרים אלא גם כיוון שערך זה הוא צודק והוגן כשלעצמו. לדוגמה, שוויון הזדמנויות אינטרינזי בחינוך תובע מתן הזדמנות לכל תלמיד לפתח את אישיותו באופן מלא כאדם מחונך[9].

כך יחס שווה לאנשים שמאפייניהם הרלוונטיים שווים מבטא את רעיון הצדק הפורמלי. כך שוויון חוקי מחייב אותנו להחיל את החוק באופן שווה. אולם אם אנחנו דוגלים בשוויון מוסרי, הדרישה לצדק פורמלי אינה מספיקה. כך למשל חלוקה שווה של משאבים חברתיים וכלכליים לאנשים בעלי צרכים שונים נראית בעינינו בלתי צודקת.

שוויון בחוקי מדינת ישראל עריכה

כבר במגילת העצמאות נאמר שמדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".

חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק אינם מזכירים את עקרון השוויון, אך יש בהם קישור למגילת העצמאות - הסעיף הראשון בכל אחד משני חוקי יסוד אלה, שכותרתו "עקרונות יסוד", קובע: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הוגשה הסתייגות להוספת סעיף השוויון לחוק, אולם סעיף זה נדחה בהצבעה במליאת הכנסת. משמעות הדבר שחברי הכנסת דחו את כניסתו של ערך השוויון לחוק הפוזיטיבי, ובכל זאת בית המשפט מפרש שוויון כנגזרת של כבוד האדם וחירותו.

אחדים מחוקי מדינת ישראל מבטיחים שוויון זכויות בהקשרים שונים. חוקים אלה הם:

אביעד הכהן מציין כי:

למרות הדיבורים הרמים בהכרזת העצמאות על הענקת 'שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה', עד היום עוגן עקרון השוויון לא בחוקי היסוד של מדינת ישראל אלא בחוקים 'רגילים'. תופעה זו אינה מקרית: מכיוונים שונים הובעה התנגדות לעיגון עקרון היסוד החוקתי של השוויון כחוק-על, חוק יסוד, והתנגדות רבתי לו הובעה מצד המפלגות הדתיות. אלה חששו כי עיגון עקרון השוויון עשוי לאפשר קיומם של נישואי תערובת ונישואין אזרחיים, ולמנוע החלת כמה מחוקי ההלכה - בייחוד בתחום האישות - המפלים לרעה בין המינים. יתר על כן, הכרה בעקרון השוויון הייתה עשויה לפתוח פתח להכרה בנישואין דתיים שנערכים על ידי זרמים לא אורתודוקסיים[10].

מרכיב עיקרי בהתנגדות לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, שאושר ביולי 2018, היא הטענה לפגיעתו בעקרון השוויון, בהקנותו, לדעת מתנגדי החוק, עדיפות לאזרחיה היהודים של ישראל.[11] מצדדי החוק גורסים שהעדיפות (הגדרה עצמית ייחודית ללאום היהודי) לאזרחיה היהודים של ישראל נגזרת מעצם הגדרתה של מדינת ישראל במגילת העצמאות כמדינתו של העם היהודי.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יעקב בורק, "שוברי שוויון", בספר: איך מוצאים חתול שחור בחדר חשוך, כנרת זמורה-ביתן ישראל, 2013, עמ' 145-141
  2. ^ A Defense of Basic Equality. Lipshitz, Nethanel 2018. University of Chicago.
  3. ^ Pojman, Louis. 1995. "Theories of Equality: A Critical Analysis." Behavior and Philosophy 23 (2):1-27.
  4. ^ לפילוסופים נוספים שהסכימו עימו, ראו גם Narveson, Jan. 2015. "Equality, Universality, and Impartiality—How They Work and Why They Matter." In Do All Persons Have Equal Moral Worth? On 'Basic Equality' and Equal Respect and Concern, edited by Uwe Steinhoff, 96-123. Oxford: Oxford University Press., וכן Steinhoff, Uwe. 2015. "Against Equal Respect and Concern, Equal Rights, and Egalitarian Impartiality." In Do All Persons Have Equal Moral Worth? On 'Basic Equality' and Equal Respect and Concern, edited by Uwe Steinhoff, 142-172. Oxford: Oxford University Press.
  5. ^ Singer, Peter. 1986. "All Animals are Equal." In Applied Ethics, edited by Peter Singer, 215-228. Oxford: Oxford University Press.
  6. ^ באשר לסוכנות, היו מי שהטילו בכך ספק. ראו למשל Davidson, Donald. 2001 [1982]. "Rational Animals." In Subjective, Intersubjective, Objective, 95- 105. Oxford: Oxford University Press. לטענתו של הכותב, סוכנות דורש יכולת שפתית ותפיסת מושגים מופשטים, ועל-כן מניה וביה שבעלי חיים אינם מתאפיינים בה.
  7. ^ מחקר קובע: מעמד נמוך בהכרח יגרום לבריאות לקויה, באתר וואלה!‏, 23 במאי 2012
  8. ^ הקשר בין מעמד חברתי לבריאות, באתר davidson.weizmann.ac.il
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 יוסי, י' (2005). הזדמנות למה? "תפוז" – כתב עת פדגוגי לחדשות ויזמות, משרד החינוך.
  10. ^ אביעד הכהן, "נישואין כדת משה ו (מדינת) ישראל", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010, עמ' 57-56
  11. ^ דוגמאות: