שולמית ולנשטיין
שולמית ולנשטיין (ינואר 1925 – 12 במרץ 2017) הייתה משפטנית ישראלית, שכיהנה כשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב וכשופטת בפועל בבית המשפט העליון.
 | |
| לידה |
ינואר 1925 ברלין, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
12 במרץ 2017 (בגיל 92) |
| מדינה |
ישראל |
| תאריך עלייה | 1933 |
| השכלה | |
| תקופת כהונה |
? – 12 במרץ 2017 |
| תקופת הפעילות |
? – 12 במרץ 2017 |
| תפקידים בולטים |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
שולמית לבית פיילכנפלד (פלד)[1] נולדה בברלין שבגרמניה וגדלה בנירנברג. עלתה לארץ ישראל עם משפחתה זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. המשפחה גרה בירושלים והיא למדה בגימנסיה העברית רחביה, אך לא סיימה את לימודיה שם כי יצאה לעבוד לסייע בפרנסת המשפחה. היא עבדה במטה הצבא הבריטי ובשנת 1944, במקביל ללימודיה לבחינות הבגרות נכנסה לעבוד כמזכירה במחלקת היועץ המשפטי של ממשלת המנדט[2]. תוך כדי כך העבירה חומר סודי לידי שירות הידיעות של ההגנה. נעדרה במקרה ממשרדה במלון המלך דוד בעת שהונח בו מטען חבלה ב-1946 וכך ניצלה מפגיעה[3].
לאחר קום המדינה עבדה בתל אביב כמזכירתו של היועץ המשפטי לממשלה יעקב שמשון שפירא.
נישאה ב-1948 לעיתונאי אריה ולנשטיין. לא היו להם ילדים. בעלה נפטר בשנת 1975.
קריירה משפטית עריכה
ולנשטיין למדה משפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים[2] ואת בחינות הסיום עשתה כבר לאחר הקמת מדינת ישראל, כשבמקביל נבחנה בבחינות אקסטרניות של אוניברסיטת לונדון[3]. את ההתמחות שלה עשתה בפרקליטות, אצל מיכאל הרפזי[2]. ב-1951 הוסמכה כעורכת דין. עבדה כפרקליטה פלילית בפרקליטות מחוז תל אביב[4], ועסקה בין השאר בתביעות בנושאי ריגול[5] ורמאות[6]. בשנת 1955 השתלמה בלונדון בקרימינולוגיה[3]. משנת 1958 עסקה בתביעות בהאשמות על העלמות מס[7]. בשנת 1964 הייתה עוזרת בכירה במחלקת הייעוץ של היועץ המשפטי לממשלה[8] ועסקה בהגנה על הצרכנים מפני חוזים אחידים מקפחים[9] וכיהנה בוועדה למניעת הפצת פרסומי תועבה. בתחילת 1965 מונתה לפרקליטת מחוז תל אביב לעניינים אזרחיים[10]. בין השאר הגנה על המדינה בתביעה של אלכסנדר זרחין לתמלוגים, בטענה שהמתקנים שהוקמו להתפלה לא השתמשו בהמצאתו של זרחין[11]. בשנת 1969 מונתה לשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב[12][13], בו כיהנה עד צאתה לגמלאות ב-1991. בשנת 1984 מונתה לסגנית נשיא בית המשפט.
אחד התיקים שבהם ישבה בדין במהלך כהונתה היה תביעת לשון הרע שהגיש הקבלן בצלאל מזרחי נגד עיתון הארץ, אחד ממשפטי לשון הרע הידועים של שנות ה-70. התביעה הוגשה בעקבות תחקיר נרחב מאת העיתונאי אבי ולנטין ומסמך משטרתי שהודלף, שפורסמו בו ב-1977 אודות הפשע המאורגן בישראל. בתחקיר זה תואר מזרחי כאחד מאנשי הפשע המאורגן. בסיומו של דיון ממושך פסקה ולנשטיין שהעיתון לא הוכיח שהתובע הוא מאנשי הפשע המאורגן. היא פסקה שהעיתון ישלם לו פיצויים בסכום של 300 אלף לירות.
בשנת 1988 מונתה ולנשטיין לשופטת בפועל של בית המשפט העליון לתקופה של שנה אחת.
לאחר פרישתה מכס השיפוט פעלה כבוררת. כמו כן כיהנה כיושבת ראש המנהלה להסדרים במגזר החקלאי-משפחתי וכראש הוועד הציבורי למינוי דירקטורים בבנקים שבהסדר (לפי חוק מניות הבנקים שבהסדר, תשנ"ב-1992).
שולמית ולנשטיין נפטרה ב-12 במרץ 2017.
קישורים חיצוניים עריכה
- שולמית ולנשטיין, באתר הרשות השופטת
- שולמית ולנשטיין, באתר News1.
עופר אדרת, השופטת שחייבה את "הארץ" בפיצוי חסר תקדים, באתר הארץ, 23 במרץ 2017- גידי וייץ, מגנדי ועד גומדי: משפט הפשע החשוב ביותר בהיסטוריה הישראלית נפתח מחדש, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2008
הערות שוליים עריכה
- ^ ד"ר יצחק פלד ז"ל, הארץ, 9 ביוני 1959
- ^ 1 2 3 מרים גורן, נשים מצליחות בפרקליטות לא פחות מגברים, דבר, 23 ביוני 1969
- ^ 1 2 3 הפרקליטות שולמית ולנשטיין, למרחב, 3 בפברואר 1965
- ^ נשמעה עדות לבקשת ממשלת אוסטריה, הארץ, 20 ביולי 1952
- ^ נאשם בריגול: הצעתי עזרתי לישראל, מעריב, 24 במרץ 1958
- ^ סוכמו הטענות בחקירה המוקדמת של מנהל משק המכוניות בסוכנות, למרחב, 7 בנובמבר 1956
דין א. בן משה - לביה"ד המחוזי, למרחב, 4 ביולי 1957
פקיד נקנס על דוחו"ת כוזבים, דבר, 7 באוגוסט 1958 - ^ התביעה דורשת מאסר על השתמטות ממס, על המשמר, 5 בינואר 1960
מאסר, מאסר־על־תנאי וקנסות למנהלי "חן" הנאשמיס בהעלמת הכנסות של 750 אלף, חרות, 27 ביולי 1960
נענשו על השמטת הכנסות, הצופה, 20 בפברואר 1962 - ^ שנתון הממשלה לשנת תשכ"ה, עמ' 268, בארכיון המדינה
- ^ האותיות הקטנות נוגעות גם לך, הַבֹּקֶר, 16 באוקטובר 1964
- ^ אישים ומוסדות, מעריב, 5 בינואר 1965
אפרת אדר, מותר להיות טובה, מעריב, 11 בינואר 1965 - ^ לא הובטחו לזרחין תמלוגים ממתקנים שאינם פרי המצאתו, מעריב, 8 בפברואר 1968
- ^ מונו 3 שופטים לביהמ"ש המחוזי בת"א, מעריב, 19 ביוני 1969
- ^ גב' ולנשטיין נכנסה לתפקידה כשופטת מחוזית, הצופה, 12 באוגוסט 1969