שולמית לפיד
שולמית לפיד (נולדה ב-9 בנובמבר 1934) היא סופרת ומחזאית ישראלית. כיהנה כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל ופרסמה ספרים (ביניהם ספרי ילדים), מחזות וסיפורים קצרים.
 | |
| לידה |
9 בנובמבר 1934 (בת 88) ב' בכסלו ה'תרצ"ה  תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| עיסוק | סופרת, מחזאית |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
עברית |
| תקופת הפעילות | 1965–הווה (כ־58 שנים) |
| בן או בת זוג |
יוסף לפיד |
| צאצאים |
יאיר לפיד |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיהעריכה
לפיד נולדה בתל אביב, בתם של הלן ודוד גלעדי, עיתונאי, סופר ומתרגם, שנמנה עם מייסדי העיתון "מעריב". בנערותה שהתה עם משפחתה באירופה כאשר אביה היה שליח מעריב בפריז. את שירותה הצבאי עשתה בוועדת שביתת הנשק, הודות לבקיאותה בשפות. למדה מזרחנות וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים[1]. בשנת 1959 נישאה ליוסף לפיד[2]. באותה שנה נסעה עם בעלה לארצות הברית בה הוא סייר והתמחה בעיתונות[3]. בשנים 1963–1966 התגוררה בלונדון כאשר בעלה שימש שליח "מעריב" בעיר. למשך זמן מה פעלה בשירות המוסד ולקחה חלק בפעילות חשאית[4].
בשעות הפנאי שלה מגידול ילדיה, שלחה ידה בכתיבה. לקראת סוף 1966 החלה לכתוב ביקורות על ספרי ילדים בעיתון "מעריב"[5]. יצירתה הראשונה שזכתה לפרסום היה המחזה "הירושה" שזכה בציון לשבח במסגרת חלוקת פרסי עידוד המחזה המקורי[6], נרכש על ידי התיאטרון הקאמרי והוצג על ידו. בשנת 1969 פרסמה את ספרה הראשון, קובץ סיפורים בשם "מזל דגים" שיצא בהוצאת עקד[1].
הספר הידוע ביותר של לפיד הוא "גיא אוני", המספר על נשות ואנשי העלייה הראשונה, מייסדי המושבה ראש פינה. ספר ההמשך, "חוות העלמות", עוסק בגיבורת "גיא אוני" ובגיבורות וגיבורים נוספים, אנשי העלייה השנייה, שהיוו חלק מ"חוות העלמות" להכשרת נשים לחקלאות, סמוך לחוות כנרת. ספר אחר שלה, "כחרס הנשבר", עוסק בסוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא. את סיפור עלייתו וקליטתו של אביה בארץ ישראל, וכן את סיפור ילדותה בתל אביב של שנות השלושים והארבעים, תיעדה לפיד בספרה "ואולי לא היו", שיצא בשנת 2011. היא כתבה גם מספר ספרי ילדים, וכן את מילות השיר "רוזה מרציפן" שהלחין שלמה גרוניך.
עיקר פרסומה בא מתחום הספרות הבלשית: היא היוצרת של "ליזי בדיחי", גיבורת שישה ספרי מתח. ליזי בדיחי היא כתבת במקומון באר שבעי בשם "הזמן דרום", ובכל ספר היא מתעקשת לעסוק בתעלומה בלשית שאיש לא הטיל עליה לחקור. הספר הראשון בסדרה, "מקומון", שיצא ב-1989, היה לאבן פינה בספרות הבלשית העברית, והצלחתו סייעה לקידום הסוגה הבלשית בעברית. בעקבות ספר זה באו חמישה ספרים נוספים, בהם פתרה ליזי בדיחי תעלומות שונות, תוך ש"היא מדדה ברגליה הגדולות מדי, ועונדת עגילים גדולים מדי", כמו שאוהבת שולמית לפיד לתאר אותה.
מחזות מפרי עטה שהוצגו: "הירושה", "רכוש נטוש", "מפעל חייו", "רחם פונדקאי" ו"הפלגות".
בתחילת שנות ה-80 הייתה חברת ועד באגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל[7]. בשנת 1983 כיהנה כמזכ"ל האגודה[8] ובשנת 1984 נבחרה ליו"ר האגודה[9] תפקיד בו כיהנה עד שנת 1987[10].
ב-1996 זכתה לפיד בפרס ניומן; ב-2013 זכתה בפרס סטימצקי על ספרה "רכוש נטוש".
חיים אישייםעריכה
שולמית לפיד היא אלמנתו של איש הציבור, העיתונאי וחבר הכנסת יוסף לפיד. לזוג נולדו שלושה ילדים: מיכל (נהרגה בתאונת דרכים ב-1984), יאיר[11] (לימים ראש ממשלת ישראל ה-14), ומירב.
לפיד התגוררה ב"בית מגורי העיתונאים", בניין בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים בולטים, ובהם שבתי דון יחיא, יגאל לב ולוי יצחק הירושלמי.
ספריהעריכה
בין ספרי הילדים מפרי עטה:
- שפיץ (מסדה, 1971)
- עודד המלוכלך (כתר, 1988)
- השמיכה זהבה (כתר, 1988)
- התנין מצרים (איורים: ברכה אלחסיד-גרומר)
- יעל מתחבאת (כתר, 2021)
רומנים:
- גיא אוני (כתר, 1982)
- כחרס הנשבר (כתר, 1984)
- אצל באבו (כתר, 1998)
- חיבוק דב (בבל, 2002)
- חוות העלמות (כתר, 2006)
- ואולי לא היו (כתר, 2011)
- טעות אנוש (כתר, 2012)[12]
סיפורים
סדרת ספרי ליזי בדיחי:
- מקומון (כתר, 1989)
- פיתיון (כתר, 1991)
- התכשיט (כתר, 1992)
- חול בעיניים (כתר, 1997)
- פילגש בגבעה (כתר, 2000)
- סוף עונת הלימונים (כתר, 2007)
- פרפר במחסן (ידיעות ספרים, 2020)
מחזותיה שהוצגו בישראלעריכה
- רכוש נטוש, מרץ 1987, תיאטרון הקאמרי, במאי: אהרון אלמוג, תפאורה: אלי סיני, מוזיקה: מישה בלכרוביץ' (הפקות נוספות: 2006, תיאטרון הבימה, במאי: איציק ויינגרטן; 2022, תיאטרון חיפה, במאית: אסי לוי). המחזה יצא לאור בהוצאת אור-עם (תשנ"א 1991).
- רחם פונדקי, אפריל 1990, תיאטרון הקאמרי, במאי: אילן רונן, תפאורה: רות דר, מוזיקה: דן הנדלסמן.
- מפעל חייו, מרץ 1992, תיאטרון הקאמרי, במאי: אורי פסטר, תפאורה: דודו מזח, מוזיקה: אורי וידיסלבסקי. המחזה יצא לאור בהוצאת אור עם תל אביב (תשנ"ב 1992).
- הפלגות, ינואר 1997, תיאטרון הקאמרי, במאי: עמית גזית, תפאורה: טל יצחקי, מוזיקה: אלדד לידור.
לקריאה נוספתעריכה
- אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "שולמית לפיד - מי רצח את ג'ודי ביסמוט", עמ' 195-187
- נורית גוברין, "עוף-החול. שולמית לפיד: 'גיא אוני'", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ב', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002.
קישורים חיצונייםעריכה
- מידע על שולמית לפיד בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- שולמית לפיד, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- שולמית לפיד, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- שולמית לפיד, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- שולמית לפיד, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של שולמית לפיד, באתר "סימניה"
- אלי אשד, משולי החברה אל מרכז העניינים : הגיבורות של שולמית לפיד
- יעל פלדמן, שולמית לפיד, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- נורית ברצקי, אין לי את הרעב לטרוף את העולם, מעריב, 3 באפריל 1987
- זיוה שמיר, "בין אלם לדיבור", על ספרה של שולמית לפיד "קדחת", מעריב, 21/3/1980
מכּתביה:
- קפיצת ראש, מעריב, 24 בספטמבר 1980
- בדיחה גרועה, מעריב, 31 במאי 1979
ממואר: מיעוט מתכלה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2020- שיר: ניגונים, באתר הארץ, 24 במאי 2021
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 נילי, ב"מזל דגים", למרחב, 9 ביוני 1969
- ^ פרסום נישואין, שערים, 25 בינואר 1959
- ^ ראיון ופריו, מעריב, 17 ביולי 1959
- ^ ענת מידן, הסמויה, באתר "ידיעות אחרונות", 31 באוגוסט 2012 (הקישור אינו פעיל).
- ^ גיאוגרפיה לבבית, מעריב, 28 באוקטובר 1966
משלגיה עד אמיל, מעריב, 13 בינואר 1967
יהלום הפלאים בהר עזאזל, מעריב, 3 בפברואר 1967 - ^ הוענקו פרסי המחזה המקורי, דבר, 8 באפריל 1968
- ^ אגודה רוצה יושב ראש, מעריב, 18 בינואר 1984
- ^ מה קורא, כותרת ראשית, 29 בפברואר 1984
- ^ דורית לנדס, קורים דברים, מעריב, 22 באוגוסט 1984
- ^ מי יהיה יו"ר אגודת הסופרים?, מעריב, 10 באפריל 1987
- ^ שולמית ויוסף לפיד מודיעים, מעריב, 8 בנובמבר 1963
- ^ בר חיון, "טעות אנוש": לך דומייה תהילה?, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2012