פתיחת התפריט הראשי

שולמית לפיד

סופרת ישראלית

ביוגרפיהעריכה

לפיד נולדה בתל אביב, בתם של הלן ודוד גלעדי. בעלת תואר במזרחנות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בעברה כיהנה כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל; פירסמה ספרים (ביניהם ספרי ילדים), מחזות וסיפורים קצרים. ב-2012 נחשף כי עבדה תקופת מה בשירות המוסד ולקחה חלק בפעילות חשאית[1].

מחזות מפרי עטה שהוצגו: "הירושה", "רכוש נטוש", "מפעל חייו", "רחם פונדקאי".

הספר הידוע ביותר של לפיד הוא "גיא אוני", המספר על נשות ואנשי העלייה הראשונה, מייסדי המושבה ראש פינה. ספר ההמשך, "חוות העלמות", עוסק בגיבורת "גיא אוני" ובגיבורות וגיבורים נוספים, אנשי העלייה השנייה, שהיוו חלק מ"חוות העלמות" להכשרת נשים לחקלאות, סמוך לחוות כנרת. ספר אחר שלה, "כחרס הנשבר", עוסק בסוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא. היא כתבה גם מספר ספרי ילדים, וכן את מילות השיר "רוזה מרציפן" שהלחין שלמה גרוניך. עיקר הפרסום של לפיד בא מתחום הספרות הבלשית: היא היוצרת של "ליזי בדיחי", גיבורת שישה ספרי מתח. ליזי בדיחי היא כתבת במקומון באר שבעי בשם "הזמן דרום", ובכל ספר היא מתעקשת לעסוק בתעלומה בלשית שאיש לא הטיל עליה לחקור. הספר הראשון בסדרה, "מקומון", שיצא ב-1989, היה לאבן פינה בספרות הבלשית העברית, והצלחתו סייעה לקידום הסוגה הבלשית בעברית. בעקבות ספר זה באו חמישה ספרים נוספים, בהם פתרה ליזי בדיחי תעלומות שונות, תוך ש"היא מדדה ברגליה הגדולות מדי, ועונדת עגילים גדולים מדי", כמו שאוהבת שולמית לפיד לתאר אותה.

ב-1996 זכתה לפיד בפרס ניומן; ב-2013 זכתה בפרס סטימצקי על ספרה "רכוש נטוש".

משפחתהעריכה

אביה, דוד גלעדי, יליד טרנסילבניה שברומניה, צאצא למשפחת רבנים, היה ידוע כעיתונאי, סופר ומתרגם, נמנה עם מייסדי העיתון "מעריב". את סיפור עלייתו וקליטתו של אביה בארץ, וכן את סיפור ילדותה בתל אביב של שנות השלושים והארבעים, תיעדה לפיד בספרה 'ואולי לא היו' (כתר, 2011). שולמית לפיד היא אלמנתו של איש הציבור, העיתונאי וחבר הכנסת יוסף לפיד. לזוג נולדו שלושה ילדים: מיכל (נהרגה בתאונת דרכים ב-1984), מירב, ויאיר - פוליטיקאי, עיתונאי לשעבר, סופר, יוצר ואיש טלוויזיה.

לפיד התגוררה ב"בית מגורי העיתונאים", בניין בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים בולטים, ובהם שבתאי דון יחיא, יגאל לב, לוי יצחק הירושלמי ועוד.

ספריהעריכה

בין ספרי הילדים מפרי עטה:

רומנים:

  • גיא אוני (כתר, 1982)
  • כחרס הנשבר (כתר, 1984)
  • אצל באבו (כתר, 1998)
  • חיבוק דב (בבל, 2002)
  • חוות העלמות (כתר, 2006)
  • ואולי לא היו (כתר, 2011)
  • טעות אנוש (כתר, 2012)

סיפורים

  • שלוות שוטים (מסדה, 1974)
  • מזל דגים (עקד, 1969)
  • קדחת (יחדיו, 1979)
  • חלומות של אחרים (כתר, 2014)

סדרת ספרי ליזי בדיחי:

  • מקומון (כתר, 1989)
  • פיתיון (כתר, 1991)
  • התכשיט (כתר, 1992)
  • חול בעיניים (כתר, 1997)
  • פילגש בגבעה (כתר, 2000)
  • סוף עונת הלימונים (כתר, 2007)

מחזותיה שהוצגו בישראלעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "שולמית לפיד - מי רצח את ג'ודי ביסמוט", עמ' 195-187
  • נורית גוברין, "עוף-החול. שולמית לפיד: 'גיא אוני'", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ב', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ענת מידן, ‏הסמויה, באתר "ידיעות אחרונות", 31 באוגוסט 2012.