שולמית פיירסטון

הוגת דעות פמיניסטית יהודיה קנדית-אמריקאית

שולמית פיירסטוןאנגלית: Shulamith Firestone; ‏7 בינואר 194528 באוגוסט 2012) הייתה הוגת דעות פמיניסטית יהודיה קנדית-אמריקאית. פיירסטון הייתה דמות משמעותית בעיצוב הפמיניזם הרדיקלי וייסדה מספר ארגונים ותנועות פמיניסטיות: westside group, רדסטוקינגס, נשים רדיקליות בניו יורק ופמיניסטיות רדיקליות בניו יורק. ב-1970 פורסם ספרה "הדיאלקטיקה של המין" (The Dialectic of Sex: The Case for Feminist Revolution), טקסט פמיניסטי חשוב ורב השפעה[1].

שולמית פיירסטון

קורות חיים עריכה

נולדה בשנת 1945 בשם שולמית בת שמואל בן ארי פוירשטיין, לסול וגיטל (קייט) פוירשטיין, השנייה מבין 6 אחים ואחיות. אמה קייט וייס ברחה מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה, ואביה שירת בצבא האמריקאי באירופה בזמן המלחמה והיה ממשחררי מחנה ברגן בלזן כששולמית נולדה[2]. אחותה היא הרבה תרצה פיירסטון. היא גדלה בבית יהודי אורתודוקסי, באוטווה קנדה ובקנזס סיטי וסנט לואיס, ארצות הברית. הוריה ביצעו אנגליזציה (אנ') לשם המשפחה פיירסטון לפני המעבר לסנט לואיס. שולמית פיירסטון למדה בבית ספר התיכון שליד ישיבת טלז שהוקמה מחדש ב-1941 בקליבלנד. את לימודיה האקדמיים היא החלה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס והמשיכה בבית הספר של המכון לאמנות בשיקגו (School of the Art Institute of Chicago)[3]. בשיקגו החלה להיות פעילה בתנועה הפמיניסטית[4].

במהלך לימודיה בשיקגו היא הייתה הנושא של סרט דוקומנטרי שמעולם לא הוצג. הסרט התגלה מחדש ב-1990 על ידי הבמאית הניסיונית אליזבת סוברין (Elisabeth Subrin) והיא צילמה מחדש את הסרט עם רמת דיוק של פריים לפריים בהשתתפות שחקנית שגילמה את פיירסטון. הסרט המחודש נקרא שולי (Shulie), שם החיבה של שולמית פיירסטון וזכה במספר פרסים[2].

במהלך הכינוס הלאומי לפוליטיקה חדשה (National Conference for New Politics) שהתקיים ביום העבודה ב-1967 ביקשו פיירסטון ואחרות להעלות לסדר היום של האספה גם את הנושאים הקשורים לחיי נשים (שכר שווה, טיפול בילדים, הפלות וכו')[5] אך מארגני הכנס לא אפשרו זאת. בכנס השתתפו נציגים מהשמאל החדש, התנועה לזכויות האזרח ומתנגדים למלחמת וייטנאם[6]. זו הייתה הפעם הראשונה שפעילים מתנועות לשינוי חברתי התכנסו לדיון משותף. אחת המטרות של הכינוס הייתה להתאחד מאחורי מועמד שיתמודד לנשיאות בארצות הברית. פיירסטון וג'ו פרימן פנו ליושב הכנס וביקשו להכניס לסדר היום נושאים הקשורים לחיי נשים אולם הן נענו בשלילה בטענה שיש נושאים חשובים יותר על סדר היום. חלק מהנשים שהשתתפו בכנס לא תמכו בפיירסטון ופיירמן ובתביעתן להכניס לסדר היום דיונים על אפליית נשים[2]. לאחר הכנס פיירסטון ופריימן כינסו את קבוצת הנשים הפמיניסטית הרדיקלית הראשונה בשיקגו - westside group[5].

באוקטובר 1967 פיירסטון עברה לניו יורק. שם ייסדה יחד עם פמלה אלן (Chude Pamela Allen), פעילת זכויות אדם פמיניסטית, את הארגון נשים רדיקליות בניו יורק. הקבוצה נפגשה אחת לשבוע ולמדה ביחד. הקבוצה תכננה את פעולת בריגדת ג'נט רנקין שהובילה 5,000 נשים בצעדה בוושינגטון[7]. פיירסטון הייתה הכח המניע בהוצאה לאור של מנשר הארגון. המנשר הציג, לראשונה, את התפיסה הפמיניסטית הרדיקלית[8].

במרץ 1969, ארגנה פיירסטון אירוע בו 12 נשים סיפרו על חוויותיהן בעקבות הפלות שעברו. זה היה האירוע הראשון בו נשים דיברו בפומבי על החוויות הקשורות להפלות, דבר שנחשב עד אז סוד מביש: אמצעי מניעה שלא פעל, הפלה במרפאה מאולתרת, הייסורים בוויתור על האפשרות לגדל ילד בעקבות הפלה ועוד. לאירוע הגיעו מאות אנשים[5]. פיירסטון יזמה וארגנה עוד מגוון רחב של פעולות מחאה עם קבוצות וארגוני נשים שהקימה או הצטרפה אליהם. הביקורת שלה הייתה מופנית גם כלפי ארגוני הנשים הליברליים[5].

שולמית פיירסטון נפטרה בשנת 2012, בגיל 67, כשהיא סובלת מסכיזופרניה. בגלל מחלתה היא ניתקה קשר עם הסביבה ונמצאה בדירתה בניו יורק כמה ימים לאחר שמתה[9].

כתביה עריכה

פיירסטון כתבה שלושה חיבורים ב-1967[10] בהם היא ניתחה את הסיבות לכישלון התנועה לזכויות הנשים, עד כה, וטענה שנשים לא זכו בזכויות עליהן נלחמו. כמו כן, היא הציעה קווים מנחים לשינוי המצב: לא להתפשר על עקרונות יסוד; להעלות מודעות על מנת להכין את השטח לקראת השינוי והאינטרסים של נשים עומדים תמיד לפני כל אינטרס אחר[4].

פיירסטון מתייחסת בכתיבתה למרקס ופרויד וטוענת ששני ההוגים לא התייחסו להיבט הביולוגי בתאוריות שלהם. אנגלס ומרקס לא הצליחו לזהות את המעמד המבוסס על מין (sex-class) - השליטה של גברים בנשים נטועה בביולוגיה. היא הסתמכה על פרויד בטענה שדיכוי מיני נמצא בשורש המועקה החברתית-תרבותית, אך התעקשה כי האמנציפציה האמיתית של נשים תגיע בסיום הדיכוי מיני ובאמנציפציה לילדים[3].

פיירסטון ידועה במיוחד בזכות סיפרה "הדיאלקטיקה של המין" (The Dialectic of Sex: The Case for Feminist Revolution) שיצא לאור בשנת 1970, כשהיא בת 25. בספר היא פורשת משנה פמיניסטית רדיקלית. לטענת פיירסטון, בלב הדיכוי של נשים עומדים ההבדלים הביולוגיים בין הגברים והנשים שהביאו לשיעבוד הנשים בחברה פטריארכלית. נשים משועבדות לתפקידן כיולדות וכמגדלות ילדים. ההבדל הביולוגי בין בני האדם תורגם על ידי הפטריארכיה להסדרים תרבותיים ופוליטיים המטילים על נשים את כל נטל הבאת הילדים לעולם וגידולם, ואילו הגברים לקחו על עצמם את כל יתר ההיבטים התרבותיים והחברתיים. לטענתה, הסדר החברתי הקיים לא ישתנה ללא שחרור נשים מתפקידן האימהי. הסדרים שונים כגון מעונות יום, חופשת לידה לגברים או תשלום לנשים עבור מלאכות הבית לא יפתרו את הבעיה כיוון שהם אינם מערערים על חלוקת התפקידים הביולוגית/מגדרית ואינם משחררים נשים מהתפקידים שהביולוגיה כפתה עליהן: לידה ואחריה התמסרות לגידול הילדים. לדעת פיירסטון, בעיה זו ניתן לפתור באמצעים טכנולוגיים שעיקרם רבייה מלאכותית[11] ושינוי המודל החברתי. פיירסטון מציעה מודל של חברה שוויונית שאינה מתבססת על העובדה הביולוגית כי הנשים הן שעליהן לשאת בעול הילודה, חברה שתהיה מבוססת על קשרים שעיקרם בחירה ולא כפייה, לרבות הקשרים בין מבוגרים וילדים, ותביא לחברה צודקת, בה תיעלם המשפחה הגרעינית, לטובת הסדרים קהילתיים צודקים שאינם מבוססים על שליטה. היא מציעה להמיר את מודל ה"משפחה" ב"משק בית", קבוצה של מבוגרים שיהיו רשאים לגדל ילדים, ובאם יגדלו ילדים – יהיו גם מחויבים לכך משפטית. בנוסף, יש להכיר בילדים כמושאי זכויות עצמאיים, ולאפשר להם מעבר למשק בית אחר אם זה רצונם.

פיירסטון טוענת כי: ”המטרה הסופית של המהפכה הפמיניסטית חייבת להיות, בניגוד לזו של התנועה הפמיניסטית המוקדמת שהיתה חיסול זכויות יתר של גברים, חיסול ההבחנה בין המינים. לאברי המין לא יהיה עוד משקל תרבותי.”.

פרסומים עריכה

  • הדיאלקטיקה של המין (The Dialectic of Sex: A Case for Feminist Revolution) William Morrow and Company, 1970; Bantam Books, 1979; Farrar Straus Giroux, 2003.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Benewick, Robert and Green, Philip, Shulamith Firestone 1945–, The Routledge dictionary of twentieth-century political thinkers, Routledge, 1998, עמ' 84–86
  2. ^ 1 2 3 Recreating a Feminist Revolutionary, The New Yorker, ‏2015-04-10
  3. ^ 1 2 Shulamith Firestone | Jewish Women's Archive, jwa.org
  4. ^ 1 2 "Stella Sandford, 'Shulamith Firestone, 1945–2012' (2012)". Radical Philosophy. נבדק ב-2016-10-11.
  5. ^ 1 2 3 4 Death of a Revolutionary, The New Yorker
  6. ^ Simon Hall, "On the Tail of the Panther": Black Power and the 1967 Convention of the National Conference for New Politics, Journal of American Studies 37 (1), 2003, עמ' 59-78
  7. ^ Archival Resources in Wisconsin: Descriptive Finding Aids, digicoll.library.wisc.edu
  8. ^ Dana R. Shugar, Separatism and Women's Community, University of Nebraska Press, 1995, עמ' 5
  9. ^ Shulamith Firestone, radical feminist, wrote best-seller, 67 | The Villager Newspaper
  10. ^ Shulamith Firestone Archive, www.marxists.org
  11. ^ הכוונה היא לא להפריה מלאכותית אלא לפתרון שיסיר את עול ההריון והלידה מהנשים, כדוגמת רחם מלאכותי