פתיחת התפריט הראשי

מפלגת שומרי הארזים (ערבית: حراس الأَرز, תעתיק: חֻראס אַלארז) היא מפלגה לבנונית ימנית לאומית, שבעבר פעלה גם כמיליציה. דו"ח של מחלקת המחקר של הקונגרס האמריקני מה-1985 הגדיר את הארגון כ"ארגון טרור מארוני קיצוני",[1] אם כי המפלגה מעולם לא הוגדרה כארגון טרור באף מדינה. המפלגה נוסדה על ידי אטיין סאקר, שזכה לכינוי "אבו ארז" (בערבית: אבי הארזים), במקביל לייסודה של מפלגת ההתחדשות הלבנונית בתחילת שנות השבעים. שומרי הארזים פעלו במלחמת האזרחים בלבנון תחת הסיסמה "לבנון, לפקודתך". באופן רשמי, המפלגה מגדירה עצמה כחילונית, אך לחבריה זיקה נוצרית-מארונית חזקה.

שומרי הארזים
حراس الأَرز
Goclogo.gif
מדינה לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים אטיין סאקר
שנת ייסוד 1975
שנת פירוק 1990
אידאולוגיות לאומיות לבנונית
מיקום במפה הפוליטית ימין
www.gotc.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שומרי הארזים נוצרו כמיליציה בשנים שהובילו למלחמת האזרחים השנייה, והחלו במבצעים צבאיים במהלך אפריל 1975. בספטמבר 1975 יצא הקול הקורא מס' 1 של התנועה, שהוקיע את התומכים בחלוקתה של לבנון. הקול הקורא השני כלל מתקפה נחרצת על הפלסטינים, והשלישי ביסס את עמדתה של המפלגה בנוגע לזהות הלבנונית לפיה על לבנון לנתק את עצמה מהזרם הערביסטי. המפלגה הפיצה את מסריה באמצעות כתובות גרפיטי במזרח ביירות, ביניהן: "לא לסוריה, לא להתנגדות האסלאמית, לא לערביות; לבנון תהיה בית הקברות של הטרוריסטים הפלסטינים". שומרי הארזים הצטרפו למיליציות נוצריות נוספות בלבנון כדי ליצור ב-1976 את החזית הלבנונית.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

ההשתתפות במלחמת האזרחים הלבנוניתעריכה

שומרי הארזים הצליחו לגייס כ-500-1,000 לוחמים במהלך מלחמת האזרחים. הם טענו כי הם מגנים על לבנון "במילה ובחרב", ובכך הצביעו על זיקתם הנוצרית-מארונית. עם זאת, כמה מתומכיה התעקשו לשמור על צביון ללא זיקה עדתית או דתית. בשיאה הגיעה התנועה ל-6,000 תומכים, אך על אף מספרם השולי בזירה הפוליטית הלבנונית, היו שומרי הארזים מעורבים בכמה מההתנגשויות הקשות ביותר של המלחמה.

פעילות צבאיתעריכה

במרץ 1976 התעמתו שומרי הארזים עם כוחות של הפלסטינים ומפלגות השמאל במערב ביירות. יחידה של שומרי הארזים נפרשה גם באזור זערור, על הכביש המוביל לזחלה, כדי לתמוך בכוחות הפלנגות. באפריל לוחמים של שומרי הארזים הצליחו להתבסס מדרום לביירות, תוך לחימה בקואליציה של כוחות פלסטינים, של המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית (PSP), ושל המפלגה הסורית הסוציאליסטית הלאומית (SSNP).

בקיץ 1976 היו שומרי הארזים בין המיליציות הראשונות שתקפו את תל א-זעתר, המחנה הפלסטיני האחרון במזרח ביירות, שנפל לאחר 52 ימי מצור. מעשיהם של אנשי התנועה ובעלי בריתם לאחר נפילת המחנה תוארו לא פעם כטבח של האוכלוסייה האזרחית. במהלך הקרב הוביל סאקר יחידה של שומרי הארזים לשכא, בה נטבחו אזרחים נוצרים בידי כוחות שמאל פלסטינים, ונלחם בתוקפים. שומרי הארזים, לצד כוחות נוצריים נוספים, פלשו לאחר מכן לאזור כוּרה בצפון לבנון והגיעו לטריפולי, כדי לתמוך בתושבים הנוצרים שכותרו על ידי כוחות עוינים. ב-1978, כחלק מהחזית הלבנונית, לחמו אנשי התנועה בביירות בצבא סוריה, עמו התעמתו פעם נוספת בזחלה ב-1981

ב-1985 הגנו שומרי הארזים בחירוף נפש על כפר פאלוס וג'זין. לקראת סוף שנות השמונים, ולמעשה עד לשנת 2000, התמקדה הלחימה ברצועת הביטחון שכבש צה"ל בדרום לבנון. שומרי הארזים ומיליציות נוספות התארגנו מחדש במסגרת צבא דרום לבנון, ושימרו ברובם את האידאולוגיה שלהם, תוך אימוץ טקטיקות צבאיות חדשות.

רעיונות פוליטייםעריכה

האידאולוגיה הפוליטית של שומרי הארזים שואבת את עיקריה מהלאומיות הלבנונית, המבוססת על קיומה של לבנון כאומה עתיקה בעלת זהות לאומית ייחודית, ורואה בלבנונים המודרניים את צאצאיהם של הפיניקים הקדומים, ולא של הערבים. אותם לבנונים קדומים, ולא היוונים, הם שהניחו את היסודות לציוויליזציה המערבית של ימינו. ההשלכות הפוליטיות של אמונות אלה נמצאות בשאיפה ל"דה-ערביזציה" של לבנון, ולאבחנה ברורה בין "ערבים" ל"לבנונים", והתנגדות חריפה לרעיונות הפאן-ערביזם.

היחס לפלסטיניםעריכה

לאור מעורבותם של גורמים פלסטינים במלחמת האזרחים ישראל העניקה תמיכה למיליציות נוצריות ובהן שומרי הארזים שקיבלו ממנה תמיכה ונשק, בדומה למיליציות נוצריות אחרות בלבנון כמו הפלנגות והנמרים. במאמר שהתפרסם בג'רוזלם פוסט ב-23 ביולי 1982 סיכם סאקר את עמדתו כלפי הפלסטינים: "הפלסטינים הם אלה שעלינו להתמודד עימם. לפני עשר שנים היו 84 אלף. היום יש בין 600 ל-700 אלף. בעוד שש שנים יהיו שני מיליון. אסור לנו לתת לזה להגיע לידי כך". הפתרון שהציע: "פשוט מאוד. אנחנו נגרש אותם לעבר גבול סוריה ... מי שיסתכל לאחור, יעצור או יחזור, יירה במקום. יש לנו זכות מוסרית, הנתמכת בתוכניות יחסי ציבור מאורגנות היטב ובהכנות פוליטיות". במהלך מלחמת האזרחים הייתה סיסמתם של שומרי הארזים: "חובתו של כל לבנוני היא להרוג (לפחות) פלסטיני (אחד)".

סופה של המיליציהעריכה

ב-1989 נלחמו שומרי הארזים בצבא סוריה פעם נוספת, הפעם לצידו של צבא לבנון, למען ממשלתו של הגנרל מישל עאון. ב-1990, בתגובה לכיבושה של כווית בידי סדאם חוסיין, הצהירו שומרי הארזים כי "הערביזם הוא השקר הבלתי מעורער של המאה ה-20", קראו לאזרחי לבנון להתאחד סביב מנהיגותו של עאון, ולפרוש מהחברות בליגה הערבית.

מעמדם של שומרי הארזים, כמו של שאר כוחות הימין, נחלש עם סיומה של מלחמת האזרחים ב-1990. לאחר שעאון נאלץ לעזוב את תפקידו נעצר סאקר באשמת תמיכה בו על ידי אנשי הכוחות הלבנונים של סמיר ג'עג'ע. סאקר נמלט למובלעת ג'זין, ולבסוף עזב את לבנון לאירופה לאחר נסיגת ישראל ממנה. בכירים אחרים במפלגה נחשבים למבוקשים עד היום בלבנון, באשמת פשעי מלחמה. עד לנסיגת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000 היוו כוחות שומרי הארזים חלק מצבא דרום לבנון, ומאז פעילותם היא בעלת ציביון פוליטי בלבד, הקוראת לסיום הנוכחות הסורית בלבנון.

כיום מפלגת שומרי הארזים היא מפלגה פוליטית חוקית ופעילה אשר הוסיפה לשמה את השם "התנועה הלאומית הלבנונית" (חרכאת אל-קואמיה אל-לבנאניה). תומכיה, מפוזרים בכל העולם ולמפלגה סניפים פעילים בארצות רבות. כמו כן, למפלגה תנועת נוער.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Creed, John. Congressional Research Service Report Lebanon 85-885-F July 31, 1985, appendix