פתיחת התפריט הראשי
פיינר, שורשי החילון.jpg

שורשי החילון, מתירנות וספקנות ביהדות המאה ה-18 הוא ספרו של פרופ' שמואל פיינר מאוניברסיטת בר-אילן.
הספר הוא פרי מחקריו על התמורות בתודעה ואורח החיים היהודי בעת החדשה; תמורות אלו הובילו אל תפיסות עולם חדשות ושונות על המותר והאסור להלכה ולמעשה, ובכלל זאת אל חילון, ביהדות במאה ה-19 ו-20.
תופעת החילון ביהדות, שהחלה במערב אירופה, שונה במהותה ובהתנהלותה מהחילון בתרבויות ודתות אחרות; ועם זאת, היא הושפעה מהחברה האירופאית הסובבת, יצרה עמה זיקה והתכתבות תרבותית מסועפת.

פרקי הספר ותכניועריכה

„פתח דבר”עריכה

„מבוא: 'מה תהא עלינו? הרי חדלנו להתפלל' - חטאים וספקות”עריכה

  • א. „חילון במאה ה-19? התעוררות החשדות”
  • ב. „הדת באירופה תחת מתקפה”
  • ג. „הטרודוקסיה יהודית מוקדמת”
  • ד. „תירבות ומרידה בדת: אפיקים ומונחים של חילון”

„חלק ראשון: חירות וכפירה 1760-1700”עריכה

  • „פרק ראשון: 'כת דאיסטית' בבית היין - תענוגות ופיקוח הדת”
    • א. „מלעיבים ב'מלאכי אלוהים': 'הלוא הם אנשים כמונו'!”
  • „פרק שני: 'מנהגי הפוקרים' - פיתויי האופנה והתשוקה”

בפרק סוקר המחבר את תרבות ההנאות של חלקים בחברה היהודית מאז המאה ה-18; אשר זכו גם להתייחסותם המפורטת של רבנים מובילים, השפעות של הוגי דעות והלכי רוח כלליים, והמגמות בחברה היהודית.

 
הרב יהונתן אייבשיץ

פתיחת שערי התעבורה הבינלאומית, גרמה להופעתם באירופה של מוצרים חדשים שצריכתם מסבה הנאה; אחד מהם היה משקה הקפה, שהגיע כבר במאה ה-16, אבל הפך לאהוד לאחר שתי מאות; והפופולריות הביאה לפתיחתם של בתי קפה רבים בערים המרכזיות של אירופה. לשומרי כשרות הייתה השתייה בבית קפה רגיל, אסורה להלכה, גם בשל השימוש בחלב נוכרי; בעיקר בשל החברה הנהנתנית לכאורה שישבה בבתי הקפה האופנתיים החדשים. רבנים, כגון יהונתן אייבשיץ ויעקב עמדן, ניסו למנוע את הישיבה, על ידי שביקרו בחריפות את הישיבה בהם, בצוותא חדא עם גויים ויהודים הלבושים בראוותנות יתרה או בחוסר צניעות.

    • ב. „'נשים מגולות': פיתויי הארוס”

אופנת הלבוש החדשה במאה ה-18 הטרידה את הרבנים, בין השאר בשל חשש "מפני טשטוש ההבדל המגדרי בין נשים לגברים".[1] כך למשל, קבל הרב יעקב עמדן "על 'המראה הנשי' של אותם גברים אופנתיים שלחייהם חלקות: 'הזכרים, הנקראים בשם יהודים המגלחים את פאותיהם להדמות לנקבות'[2] ואילו לנשים המתהדרות באביזרי האופנה החדשה הייתה לעמדן תוכחה "בדברים חמורים ובאיומים קשים אף יותר מן הגברים", כגון שבשל לבושן המודרני הן עלולות למות בעת לידתן.[3] ואל תוכחת הנשים הצטרפה שורת רבנים, כגון הרב צבי הירש קיידנובר בפרנקפורט, הרב צבי הירש לוין בלונדון, והרב יונתן אייבשיץ במץ.
באותה עת, התברר כי תופעת הריונות מחוץ לנישאים ויחסי מין בין נשים וגברים פנויים או נשואים לאחרים הפכו לתופעה נפוצה, הגם שאסורה על פי ההלכה. התמודדות ההנהגה הרבנית עמה נעשתה בשני קטבים; האחד, גינוייה במילים קשות, והשנייה, היתרים, כגון ההיתר לגברים נשואים לחיות עם פילגש, שהציע הרב יעקב עמדן.

    • ג. „הדוניזם ושכחת אלוהים”
  • „פרק שלישי: 'שתי כתות ארורות' - חתרנות שבתאית”
 
יעקב פרנק
    • א. „'תורה חדשה להתיר האיסורים': מחיון ועד אייבשיץ”

להתהוות החילון ביהדות הסברים אחדים ומגוונים; פרופ' גרשם שלום הראה במחקריו, "בניגוד להיסטוריונים שקדמו לו", על פי פיינר, "ובסתירה גמורה לזיכרון הקולקטיבי היהודי",[4] כי התמורה ביחסם של היהודים למצוות, להלכה, למהותה של היהדות ולהיררכיה התרבותית ביהדות כדת וכתרבות לאומית, ובמיוחד התפוררותם של אלה במגזרים רחבים בעת החדשה, הושפעה עמוקות מן התנועה השבתאית, שפרצה בשנות השישים של המאה ה-17. גם לאחר המרת דתו לאסלאם של שבתאי צבי ודיכוייה של השבתאות בקרב המוני היהודים על ידי הממסד הרבני, המשיכה השבתאות לתסוס במסתרים; ופרצה באדרת חדשה בתנועתו של יעקב פרנק במזרח אירופה. על פי גרשם שלום, למדנים ובעלי תפקידי רבנות שמו את לבם למגמות אלו, כבר מראשית השבתאות, לאחר משברי האמונה שגררו גם משברים נפשיים וכלכליים שהתחוללו בעטיָה; והחלו לרדוף כל גילוי שלה, אמיתי או מדומיָן, או כל תופעה רוחנית-תרבותית שנתפסה כשבתאית. כך למשל, נרדפו במאה ה-18, על שבתאיותם, שלכאורה, רבי נחמיה חיון על ידי רבי משה חגיז, רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל), והרב יהונתן אייבשיץ על ידי הרב יעקב עמדן.

    • ב. „'אני ארמוס את כל החוקים': אנטינומיזם וליברטיניות”
  • „פרק רביעי: 'שתי כתות ארורות' - נאו־קראים ודאיסטים”
    • א. „'פוקרים מתפלספים': איומי התבונה”
    • ב. „'אמר נבל בלבו אין אלוהים': ספקנות וזהות יהודית”

„חלק שני: בעולם חדש 1780-1760”עריכה

  • „פרק חמישי: אלוהים במבחן - האצה בתהליך החילון”
    • א. „שנות השישים: שאלות מתריסות על טיבו של הבורא”
    • ב. „להסיר את 'אזיקי' המצוות: ניכור ומתירנות”
    • ג. „'נגד מכחישי הדת': מאבקם של המשכילים המוקדמים בכפירה”
 
הברון ד'הולבאך
  • „פרק שישי: 'הכול ביד הטבע' - דאיסטים בשוליים”

בשלהי המאה ה-18, בשנת 1770 ראה אור חיבורו המשפיע של הברון הגרמני ד'הולבאך: שיטת הטבע; טענתו העיקרית הייתה כי האל הוא המצאה אנושית, המנצלת את "פחדיו הקמאיים" של האדם; ובנוסף, טען כי המוסר ואהבת הזולת טבעית לאדם, ולכן מיותרים "כתבי הקודש" וכוהניהם הנהוגים בדתות השונות. באותה תקופה יצא לאור ספרו (שחובר שני עשורים לפני כן) של דייוויד יום: דיאלוגים על הדת הטבעית, אשר העלה "שאלות נוקבות המעמידות בספק את האפשרות להוכיח את קיומו של אלוהים".[5] החיבורים שהיו נושא לדיון ציבורי כללי, בוקרו על ידי הוגי דעות יהודים כגון הפרשן התלמודי הרב יהודה לייב מרגליות והרב יחזקאל לנדאו, כאפיקורסות של "המאמינים בטבע".[6]

    • א. „שנות השבעים: 'דור של חולין, דור ללא דת”

בתקופה זו, התחזקה "האמונה בטבע כתחליף לאמת המטאפיזית".[7] מגמה זו קבלה תמיכה אצל חלק מהוגי הדעות של "הנאורות".

    • ב. „דאיסטים במחתרת: מ'שפינוזה השני' לאפיקורוס הביולוגי”
    • ג. „ספקני הדת: 'העברי הפרמיטיבי' ומחלל הקודש”
  • „פרק שביעי: 'הלא אנחנו בשר' - הגוף משתחרר מכבליו”
    • א. „'עולם חדש': יהודים אופנתיים בחוצות אמסטרדם והמבורג”
    • ב. „האישיות החופשית: שערות ראשן של הנרייטה ופאני”

„חלק שלישי: בעולם הפוך 1790-1780”עריכה

  • „פרק שמיני: 'לוקחים חגורה של מכנסיים וקושרים על היד' - שערוריות ומתחים”
    • א. „שנות השמונים: גוברות הציפיות לסובלנות דתית”
    • ב. „'כת הרשעים' חושפת את פניה”
    • ג. „'גל הגרוטאות של המצוות הטקסיות': הטרודוקסים בברסלאו וברלין”
  • „פרק תשיעי: 'חוקי החופש' במקום 'חוקי משה' - משבר הדת היהודית”
    • א. „'כת הגרמנים' מתעצמת בפרוסיה”
    • ב. „הצצה אל חיי היהודים בלונדון”
    • ג. „'דע מה שתשיב לאפיקורוס': השמרנים מווירג'יניה עד ליטא”

„חלק רביעי: חרדות ועימותים 1800-1790”עריכה

  • „פרק עשירי: 'על שקיעת היהדות' - העשור האחרון”
    • „א. בין ליניץ ללונדון: כפירה ומסתורי הדת”
    • „ב. בין אדיקות למתירנות: פיצולים ושסעים”
    • „ג. 'כת האפיקורסים' תחת מתקפה: התנכלויות ומאבקים”
  • „פרק אחד עשר: 'עוד מעט ואבדה האמונה' דאיסטים ומאמינים”
    • „א. 'הסילופים של הרבנים': טקסטים דאיסטיים”
    • „ב. 'העבירות נעשו כהיתר': מלחמת־הנגד של 'שומרי החומות'”

לקריאה נוספתעריכה

  • שמואל אטינגר, עמדת הדאיסטים כלפי היהדות והשפעתה על היהודים, בתוך: היסטוריה והיסטוריונים, ירושלים 1992, עמ' 224-215.
  • מרדכי אליאב, החינוך היהודי בגרמניה בימי ההשכלה והאמנציפציה, ירושלים תשכ"א-1961.
  • רחל אליאור, "ספר דברי האדון" ליעקב פרנק: אוטומיתוגרפיה מיסטית, ניהיליזם דתי וחזון החירות המשיחי כראליזציה של מיתוס ומטאפורה, בתוך: הנ"ל (עורכת), החלום ושברו - התנועה השבתאית ושלוחותיה: משיחיות, שבתאות ופרנקיזם, חלק שני, ירושלים תשס"א, עמ' 548-471.
  • יעקב כ"ץ, מסורת ומשבר, החברה היהודית במוצאי ימי הביניים, ירושלים תשי"ח-1958.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עמ' 91.
  2. ^ יעקב עמדן, חלון המצרי, דף שיד, ע"א.
  3. ^ עמ' 91.
  4. ^ עמ' 111.
  5. ^ עמ' 196.
  6. ^ עמ' 198.
  7. ^ עמ' 194.