שחמט (שיר)

שיר מאת חנוך לוין

שחמט הוא שיר אנטי-מלחמתי עברי מאת חנוך לוין. השיר הולחן בידי אלכס כגן ונכלל בקברט הסאטירי "את ואני והמלחמה הבאה", שהוצג לראשונה באוגוסט 1968, כשנה לאחר מלחמת ששת הימים. בכל כתבי חנוך לוין נכלל השיר בקובץ "מה אכפת לציפור", שנדפס לראשונה ב-1987. השיר התפרסם בביצועה של חוה אלברשטיין, ולאחר מכן זכה לביצועים נוספים.

"שחמט"
סינגל בביצוע חוה אלברשטיין
מתוך האלבום את ואני והמלחמה הבאה
יצא לאור 1968 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שיר אנטי מלחמתי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 3.42 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
כתיבה חנוך לוין עריכת הנתון בוויקינתונים
לחן אלכס כגן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אודות השיר עריכה

השיר מדבר לכאורה על משחק השחמט, שבו ”חַיָּל שָׁחֹר מַכֶּה חַיָּל לָבָן” ו”חַיָּל לָבָן מַכֶּה חַיָּל שָׁחֹר” (שורות החוזרות בכל אחד משלושת בתיו הראשונים של השיר) אך למעשה מותח ביקורת על השליטים השולחים את החיילים לקרב תוך שהם אדישים לגורלם - בזמן הקרב ”הַמֶּלֶךְ מְשַׂחֵק עִם הַמַּלְכָּה” (שורה זו מסיימת כל אחד משלושת בתיו הראשונים של השיר). הבית הרביעי והאחרון מציג את סופו הטרגי של הקרב:

לְאָן הָלַךְ יַלְדִּי, יַלְדִּי הַטּוֹב לְאָן?
נָפְלוּ חַיָּל שָׁחֹר, חַיָּל לָבָן.
לֹא יַחֲזֹר אָבִי, אָבִי לֹא יַחֲזֹר.
וְאֵין חַיָּל לָבָן וְאֵין שָׁחֹר.
בְּכִי בַּחֲדָרִים וּבַגַּנִּים שְׁתִיקָה;
עַל לוּחַ רֵיק רַק מֶלֶךְ וּמַלְכָּה.

חוקרת הספרות זהבה כספי ציינה שבשיר זה לוין לא ערער עדיין על צדקת המלחמה, אלא יצא נגד הגלוריפיקציה של מלחמות בכלל: "הבנים מקוננים על אבותיהם המתים, האמהות מקוננות על בניהן שנפלו, ורק המלך והמלכה ממשיכים לשחק על לוח ריק. אין כאן צדק, טוב או רע. צבעיהם של כלי המשחק בשחמט — הלבן והשחור — אינם מסמלים ערכים מנוגדים של טוב ורע."[1]

ביצועים מוזיקליים עריכה

הביצוע המקורי של השיר היה בידי משתתפי "את ואני והמלחמה הבאה": שפרה מילשטיין, רמי פלג, בת-שבע צייזלר וגד קינר.[2] בשנת 1970 התפרסם השיר בלחן זהה לזה ששימש בקברט, בביצועה של חוה אלברשטיין, באלבומה משירי ארץ אהבתי.

כעשרים שנה מאוחר יותר, בשנת 1989, שר אבי טולדנו את השיר בלחן שהוא חיבר ובעיבוד של אילן וירצברג, באלבומו "אבי טולדנו שר חנוך לוין".[3] בסוף 2013 יצא השיר כסינגל עם לחנו וביצועו של יהודה פוליקר,[4] ובשנת 2014 נכלל השיר באלבומו של פוליקר, "מוזיאון החלומות".[5] באותה שנה נכלל השיר, בביצועה של דניאלה ספקטור ובלחן המקורי, גם באלבום "שרות חוה אלברשטיין".[6] השיר זכה לביצועים נוספים, בהם של רונה קינן וגלית מור.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה