שיהאב-2

שיהאב-2 (شهاب-2; בפרסית: מטאור-2) הוא טיל בליסטי לטווח קצר מסדרת טילי השיהאב, יורשו של טיל שיהאב-1, פותח ויוצר במסגרת תוכנית הטילים האיראנית. הטיל יודע לשאת ראש קרב גדול של בין 750-1,000 ק"ג חומר נפץ, תלוי בטווח המעוף של הטיל.[1]

שיהאב-2
شهاب 2
טיל שיהאב 2 בתערוכה בטהראן
טיל שיהאב-2 בתערוכה בטהראן
מידע בסיסי
קוד נאט"ו SS-1d Scud-C
ייעוד טיל בליסטי לטווח קצר
ארץ ייצור איראןאיראן איראן
יצרן איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
כניסה לשירות 1994
פלטפורמת שיגור משגר MAZ-543 (אנ') סובייטי
מאפיינים כלליים
הנעה דלק נוזלי
משקל בין 6,370 ל-6,500 ק"ג
ממדים
אורך בין 11.37 ל-12.29 מטר
קוטר 0.885 מטר
ביצועים
טווח 300-700 ק"מ
תקרת גובה כ-250 ק״מ
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 750-1,000 ק"ג
ניווט אינרציאלי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

הטיל הוא גרסה של הסקאד-C. בין השנים 1990-1992 רכשה איראן טילי סקאד C מקוריאה הצפונית (שם הם מכונים הוואסונג 6). איראן ניסתה טילים אלו לראשונה במאי 1991, בניסוי בו שוגר טיל מאזור טהראן למרחק של 310 ק״מ. גרסת הייצור המקומי באיראן של טיל זה נקראה ״שיהאב-2״ וההערכה היא כי עד 1994 צברה איראן כ-200 טילים.[1]

טילי השיהאב-2 נוסו פעמים רבות במסגרת תרגילים צבאיים בשם ״הנביא הגדול״ ב-2006[2] ב-2011, בו הוכחה יכולת שיגור טילים ממשגרים מנויחים ותת-קרקעיים[3] וב-2012.[4] אך ככל הנראה לא שוגרו בפעילות מבצעית על ידי צבא איראן.

לטענת ״צבא השחרור הלאומי״, ארגון המורכב מאנשי צבא סורים שערקו, טילי השיהאב 2 מופעלים בצבא סוריה על ידי חטיבת טילי קרקע-קרקע 155, שמאחסנת את הטילים במתקנים תת-קרקעיים באזור אל-קטייפה.[5]

תפוצהעריכה

 
מפת פריסת השימוש בטילים ברחבי העולם

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 שיהאב 2, באתר FAS (פדרציית המדענים האמריקאית)
  2. ^ Ynet, ‏איראן: ירינו טילי שיהאב בעלי טווח של 2,000 ק"מ, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2006
  3. ^ דודי כהן, התרגיל הגדול: איראן שיגרה 14 טילי קרקע-קרקע, באתר ynet, 28 ביוני 2011
  4. ^ אירן: "שיגרנו בהצלחה טילי שיהאב 3 וזילזאל", באתר וואלה!‏, 3 ביולי 2012
  5. ^ חטיבת טק״ק סקאד של צבא סוריה באתר נציב.נט, 2019