שיח'ה חליווה
שיח'ה חוסיין חליווה (בערבית: شيخة حسين حليوى ; נולדה ב-11 באוקטובר 1968)[1] היא סופרת, משוררת ואשת חינוך בדואית-ישראלית.
![]() | |
שיח'ה חליווה | |
לידה |
11 באוקטובר 1968 (בת 56) כפר אל-ריי ישראל ![]() |
---|---|
מדינה |
ישראל ![]() |
לאום | בדואיתישראלית |
עיסוק | סופרת משוררת |
שפות היצירה | ערבית עברית |
יצירות בולטות | ראו #שירה #סיפורת |
פרסים והוקרה | ראו #פרסים והוקרה |
![]() ![]() |
ביוגרפיה
עריכהשיח'ה חליווה נולדה בכפר הבדואי (כפר בלתי מוכר) אל־ריי בצפון ישראל[2].
כשהייתה בת 13 הוריה התגרשו. אביה עבר ליפו והיא גדלה יחד עם אחיה ואמה בצריף ללא חשמל ותנאי מחיה דלים וקשים. אמה עבדה קשה מאוד כדי לאפשר לה ולאחיה חינוך בבתי הספר טובים[3].
חליווה הצטיינה בלימודיה בבית הספר היסודי בבסמת טבעון ובתיכון בית ספר נזירות נצרת שבחיפה אך ספגה לעג מהתלמידים בשל הניב השונה שלה. "המורים זיהו מיד שאני תלמידה מצטיינת, אבל ספגתי מטחים של לעג במפגש עם התלמידים. "זה היה מפגש טראומטי עבורי. הרגשתי ששערים של גיהנום וגן עדן נפתחים בפני בו זמנית. מצד אחד זכיתי להיכנס לעולם עשיר כל כך בהשכלה, ומצד שני הרגשתי בודדה, לא מקובלת ונאלצתי להתמודד עם הלעג. הרגשת הזרות ליוותה אותי כל הזמן. לא הרגשתי בטוחה, לא הרגשתי שום שייכות. כשהייתי ילדה התביישתי בזהות שלי ובמקום ממנו באתי"[3].
בגיל שמונה עשרה נישאה לבן דודה ועברה להתגורר עמו ביפו. לבני הזוג ארבעה ילדים.
אקדמיה
עריכהחליוה בעלת תואר בוגרת אוניברסיטה בחינוך, בשפה ובספרות ערבית ותואר שני בלימודי ערבית ואסלאם וממשיכה את לימודיה לתואר שלישי באוניברסיטת חיפה. חליוה מלמדת ומרכזת לשפה ולספרות ערבית בבית ספר טרה סנטה ביפו, כותבת ומפתחת תוכניות לימודים במרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט”ח), כותבת ומפרסמת לילדים ולמבוגרים[4].
יצירה
עריכההשירים והסיפורים שכתבה שיח'ה חליווה התפרסמו בכתבי עת בישראל ובעולם הערבי ותורגמו באנגלית, בצרפתית, בפולנית ובגרמנית[5]."היא נחשבת בשנים האחרונות אחת הסופרות הפלסטיניות הבולטות בסצנה הספרותית המקומית והערבית".
שירה
עריכהשיריה מבטאים את השאיפה לשחרור ובניית זהות פלסטינית אוניברסלית "אני תערובת של זהויות. חווה את חלקיה הפגומים של כל זהות המגדירה אותי יותר מחלקיה הבריאים. התחלתי לכתוב כדי להתריס בפני הבגרות ולהערים עליה, כדי להיאחז בילדות ובטירוף שלה כאשר סכין הגיל מונחת על צווארי. הבגרות במילון האקולוגי שלי פירושה, במיוחד בעיני האשה, הרגעת קצב החיים"[3].
ספר השירה "אולי נצטרך ליותר מיער" הופיע במהדורה דו לשונית בתרגום ובעריכה משותפת של חליוה ורחל פרץ מתוך ספר בכתובים העתיד לצאת בקרוב)
השיר "מחוץ לעונות למדתי לעוף"(שירה, ירדן 2015) שכתבה המשוררת שיח'ה חליווה נכלל בבגרות בספרות (2020) ועשה היסטוריה כשיר הראשון של משורר/ת ערבי/ה ישראלי/ת שנכלל בבחינה[6][7].
סיפורת
עריכהאסופות של "סיפורים קצרים": "גבירות האפלה" (ירדן, 2015), "החלונות הם ספרים רעים"(ירדן, 2016), "ההזמנה מס' C345" (ישראל, 2018)[8][9].
"חליווה מציגה פנים אחרות של הספרות הפלסטינית ושל הנרטיב הפלסטיני דרך הקול הכי מוחלש בקהילה הכי מודרת. הכתיבה שלה פורצת גבולות של ז'אנרים והיא מערבולת של זהויות, מערכות יחסים, ומתח בין מרכז לשוליים. היא הופכת את הספרות הפלסטינית לספרות קוסמופוליטית. היא מתמקדת באדם ובצל שלו, בבעלי חיים פגועים, בדמויות נידחות ומודרות. היא קול בודד, מרענן וייחודי, היא בבחינת צמח בר יפהפה שהפציע במדבר במפתיע מבלי שאיש השקה וטיפח[3].
בקיץ 2021 יצא לאור לראשונה בעברית אוסף סיפורים קצרים שלה, "אתנחתא לנביחות", בתרגום אילנה המרמן[10].
בשנת 2022 יצא לאור בעברית הספר "למלחמה יש אף גדול", תרגמו מערבית: רחל פרץ ושיח'ה חליווה."קובץ של תשעה סיפורים קצרצרים, מקוריים מאוד, מצחיקים לפרקים, שמותחים בחדווה את גבולות הדמיון"[11]
פרסים והוקרה
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- שיח'ה חליווה, ברשת החברתית פייסבוק
- מידע על שיח'ה חליווה בקטלוג הספרייה הלאומית
- שיח'ה חליווה באתר YouTube Music
- מה שכרוך:שיח'ה חליווה באתר פייסבוק
- מאמרי חליווה באתר "העוקץ"
- שיח'ה חליווה, שיר: מחוץ לעונות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, דצמבר 2017
- שיח'ה חליווה, ריקוד אחרון, מערבית: שיח'ה חליווה ורחל פרץ, באתר "העוקץ", 20 באפריל 2018
- שיח'ה חליווה, סיפורים: צל המלחמה; אובדן. מערבית: שיח'ה חליווה ורחל פרץ, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2019
- שיח'ה חליווה, 124 - שיר לסוף השבוע שבו מציינים את הנכבה הפלסטינית וגם את ה-1 במאי, באתר "העוקץ", 1 במאי 2020
- שיח'ה חליווה מספרת על הקשר שלה עם השפה הערבית 15 בדצמבר 2020
- שיח'ה חליווה, סיפור: כאן אין לשמים קול. תירגמו מערבית וערכו: מרים פרץ ושיח'ה חליווה, באתר הארץ, 15 ביוני 2022
- עדי אנגרט, "למלחמה יש אף גדול": ספרות פלסטינית מצחיקה, מקורית ושובת לב, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ שיח'ה חוסין חליוה, שיח'ה חוסין חליוה, באתר "פרויקט הסיפור הקצר"
- ^ שיח'ה חליווה: "איזו זהות ישראלית יש לי כשאני גדלה בכפר לא מוכר?", 20 ביולי 2020
- ^ 1 2 3 4 ורד לי, "עצוב שיש לך זיכרונות ילדות, אבל מקום ילדותך נמחק", באתר הארץ, 2 בספטמבר 2020
- ^ שיח’ה חליווה, באתר גראנטה העברי
- ^ שירה , שירים חדשים מאת רוית ראופמן, שיח'ה חליווה, אורין רוזנר ורות חוף, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 28 בדצמבר 2017
- ^ שיח'ה חליווה: "איזו זהות ישראלית יש לי כשאני גדלה בכפר לא מוכר?", באתר כאן תרבות, גם כן תרבות, 20 ביולי 2020
- ^ יובל פלוטקין, 3 יחידות וגעגוע: מה למדנו מהבגרות לספרות של קיץ 2020, באתר ynet, 17 ביולי 2020
- ^ שיח'ה חליווה, סיפורים | אמרתי לך, ארור שכמוך, שלא תכה אותו, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2019
- ^ שיח'ה חליווה, שני סיפורים קצרים, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 05 במאי 2019
- ^ ורד לי, "אתנחתא לנביחות": שייח'ה חליווא מעניקה בכתיבתה קול לשקט הפלסטיני, באתר הארץ, 24 ביוני 2021
זהר אלמקייס, פה ובמקום אחר, באתר "מעלה", יוני 2021 - על "אתנחתא לנביחות" - ^ מאיה בקר, כישלון הפסיכיאטריה, אבטלה טכנולוגית ורצח כפול: ספרים חדשים שכדאי לבדוק, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2022
- ^ שיח'ה חליווה, סיפורים | אמרתי לך, ארור שכמוך, שלא תכה אותו, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2019
- ^ מה צפוי בפסטיבל המשוררים במטולה, באתר וואלה, 30 באוגוסט 2020