שיחה:מישל פוקו

שיחות פעילות
ערך זה מוצע כמועמד להכללה ברשימת הערכים המומלצים
הוצג כמומלץ בעמוד הראשי (ראו תבניות עמוד ראשי):
  • 15 באוקטובר 2017
Gtk-dialog-question.svg ערך זה הוא נושאו של קטע "הידעת?" המופיע בתבנית:הידעת? 7 במאי - סדרה 1

כתבתי ערך זה רק בכדי לתקן את מה שנכתב קודם. הערך זקוק לעבודה רבה יותר, מאדם מבין יותר. עם זאת, לא יכולתי להשאירו כפי שהוא היה ("פילוסוף צרפתי מעצבן ולא מובן").


הוספתי קישור לפרק מספר חדש פרי עטו מתוך אתר ההוצאה לאור. מקווה שזה בסדר... גיא

הקישור השני בסדר גמור, תודה. לגבי הראשון אני פחות בטוחה, אבל נוטה להשאיר עבור אלו שפוקו קשה להם שלא בעברית. אם זאת אחכה לתגובות נוספות בנושא. דורית 07:40, 27 יוני 2005 (UTC)
סבבה... גיא לא רוצה להיות טרול :-)

צריך לשפר את סיכום ההגות שלו. רועי בושי

אני מקווה שאוכל לעבור על השינויים האחרונים בערך בהמשך היום, אולי בערב. אלדד 12:06, 30 יולי 2006 (IDT)
רועי, "לשפר" - אתה מתכוון, מבחינה לשונית? אם מבחינה עניינית - אני לא בקיא בהגותו. מקווה שאחרים יוכלו להיכנס גם כן ולשפר. ודרך אגב, השתדל לחתום בארבעה סימני טילדה (~~~~), כי אז יש גם חותמת תאריך ושעה. אלדד 12:11, 30 יולי 2006 (IDT)

תודה אלדד. לגבי ההגות - אני מתכוון מבחינה עניינית. אני מסוגל לסכם את הביוגרפיה שלו, ואגב כך להתייחס לכתבים שאני מכיר (או לתרגם סיכומים של ספריו מויקיפדיות אחרות), אבל לסכם את הגותו - זה קצת גדול עלי.רועי בושי 13:40, 30 יולי 2006 (IDT)

לסכם את הגותו של פוקו? :) זה בסדר, טובים ורבים לא הצליחו. 13:42, 30 יולי 2006 (IDT)

סיימתי (פחות או יותר) לכתוב את הביוגרפיה. אשמח אם משהו יעבור על הערך ויתקן אותו מבחינה לשונית. עדיין צריך לשפר את התוכן של פרק ההגות. רועי בושי 12:34, 18 באוגוסט 2006 (IDT)[]

בפסקה "טוניס" כתוב "...רפלקסיה מתולוגית ... ". האם הכוונה היא ל"מתודולוגית"?
בפסקה "הגותו". מהם "יחסי חוזקה"?
ערןב 12:41, 19 באוגוסט 2006 (IDT)[]
  1. כן, טעות שלי, צריך לכתוב "מתודולוגית". אני אתקן.
  2. לא יודע, לא אני כתבתי את הפסקה. אולי הכוונה ליחסי כוח?
רועי בושי 13:36, 19 באוגוסט 2006 (IDT)[]
יחסי כוחות כנראה. אני אתקן. אגב, כל הכבוד על ההשקעה! ערןב 13:40, 19 באוגוסט 2006 (IDT)[]

תודה! ותודה על ההגהה.רועי בושי 13:43, 19 באוגוסט 2006 (IDT)[]

את החיבור 'אנתרופולוגיה מבחינה מעשית' כתב קאנט בגרמנית ולא באנגלית, לכן הבאתי את שם החיבור במקור. זו גישה שגויה הנפוצה בעיקר אצל אמריקאנים. בבקשה אל תסתמכו על ויקיפדיה של אחרים כמקור. גם הם חובבים לא בדוקים, וזו שיטה בדוקה להפצת גישות מוטעות ושגיאות. עודד Freiherr - שיחה 18:20, 2 באוגוסט 2014 (IDT)[]

הגירוש מורשהעריכה

בויקפדיה האנגלית לא מצאתי איזכור לגירוש. בויקיפדיה הצרפתית מופיע המשפט הבא:

C'est fin 1958 qu'il quitte la Suède pour Varsovie. Il y est chargé de la réouverture du Centre de civilisation française. En 1959, il finit par être inquiété par la police de Gomulka qui s'alarme de ses travaux et fréquentations, et qui exige son départ.

ממנו הצלחתי להבין שהמשטרה היתה מודאגת בעיקר מעבודתו. מישהו יכול להביא סימוכין לכך שדוקא רומן עם גבר אחר הוא זה שגרם לגירוש? נמר ערבות סיבירי 12:36, 16 בספטמבר 2006 (IDT)[]


שלום נמר ערבות סיבירי. המידע לקוח מהביוגרפיה שכתב דידיה אריבו על פוקו. הספר אינו ברשותי כרגע, לכן אין ביכולתי לספק הפנייה מדוייקת יותר. רועי בושי 10:46, 17 בספטמבר 2006 (IDT)[]

שוב שלום לנמר. אם זה עדיין מעניין אותך, ההפנייה המדוייקת לאירוע בפולין מופיעה ב:Eribon, Didier, Michel Foucault, trans. by Betsy Wing, Cambrigge, p. 89 רועי בושי 08:02, 22 באוקטובר 2006 (IST)[]

Djellaliעריכה

לא עדיף ג'לאלי על פני דז'לאלי? הרי מדובר בשם ערבי, שתועתק לצרפתית ומשם לעברית. הכתיב הנוכחי נראה קצת משונה בעברית. מגיסטר 10:43, 12 באוקטובר 2006 (IST)[]

צודק, תרגום מסורבל שלי. מייד אתקן רועי בושי 10:59, 12 באוקטובר 2006 (IST)[]

הפניות לערכים מורחביםעריכה

רשימת ההפניות תחת הכותרת "ראו גם ערכים מורחבים" מיותרת, שכן אותה רשימה בדיוק מופיעה מיד לאחר מכן, תחת הכותרת "מספריו" ועם קישורים לערכים אודותיהם. זה גם שימוש לא מדויק במושג "ערך מורחב" - הרי כל ערך הוא מורחב לגבי נושאו, יחסית לערך כללי יותר שרק מאזכר את הנושא. בתבנית "הפניה לערך מורחב" מקובל להשתמש כאשר פיסקה מוגדרת ומתוחמת בערך העוסקת בנושא ספציפי, מפנה את הקורא החפץ בכך לערך מקיף ומפורט יותר העוסק ביתר הרחבה באותו נושא. במקרה כזה, את תבנית ההפניה לערך המורחב שמים מיד לאחר כותרת הפיסקה, לטובת המתעניין בהרחבה, ולאחריה תבוא סקירה יותר מתוקצרת של הנושא. מגיסטר 17:45, 15 באוקטובר 2006 (IST)[]

אדומים וכחוליםעריכה

1. שים לב שכתבתי שערכים על האונ' אינם קריטים (רק כתבתי שזה יהיה נחמד). 2. שני הספרים הוזכרו בערך והודגשו - אני סבור שיש לתת להם ערכים עצמאים משלהם. 3. אם אתה באמת רוצה שהערך יהיה טוב, פנה למשתמש:אורי רדלר - הוא אמנם איננו מצטיין דיקן ביחסי אנוש, אבל הוא ישמח לתת לך ביקורת קטלנית ובונה כאחד על הערך (תאמין לי, זה רק יעשה לערך רק טוב) --> צ'כלברה . דבר . שב . צחק 22:27, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
יעלה ויבוא המשתמש:אורי רדלר. אבל אולי לא כדי לו לטרוח, כי אני לא מתכוון לתקן כעת את הערך. לדעתי הוא טוב מאוד, מושקע ומחכים. בקיצור, רוצים- יקחו, לא רוצים-לא יקחו. (וגם אני לא משהו ביחסי אנוש) רועי בושי 22:43, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
צר לי שאתה בוחר בגישת ה- Take it or leave it. אין כל רע בבקשת ביקורת-עמיתים. כשאני כותב ערך רציני אני תמיד פונה ללפחות חמישה ויקיפדים אחרים בבקשה מפורשת לעורכו ולבקרו - לערך זה עושה רק טוב. --> צ'כלברה . דבר . שב . צחק 22:51, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
אני מסכים אתך. עריכה היא דבר חשוב. אין טעם להתנצח. אני פשוט לא מתכוון לגעת בו כעת (וכעת הוא מועמד לבחירה), מפני שאין לי זמן וכוח, וגם מפני שהוא טוב לדעתי. רועי בושי 22:58, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
צ'כ, הגזמת. ומה זה ביקורת עמיתים אצלך? לפי ההגיון שלך אני אתן עצות לאסתי בגנטיקה ואתה תתן לי עצות בפמיניזם. דורית 23:05, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
אני מקבל כאן את גישתו של רועי. רדלר אמר את דברו, והעיר את הערותיו, וכן העירו אחרים בדיון ההמלצה ובדף השיחה. רועי החליט אילו הערות מקובלות עליו (ותיקן על פיהם), ואילו הערות הוא אינו מקבל. כתיבתו משובחת ואיכותית, ואין הוא סר למרותו של סוכנה הספרותי, שעדיין רשאי להעיר הערות בונות בדף השיחה ואפילו לבצע עריכות בערך. הרמיזה שערך אינו יכול להיות מומלץ לפני שכותבו עבר את מלוא תהליך הזובור במיטב המסורת הפון-שוונצית, קצת תמוהה בעיני. מגיסטר 23:11, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
לא רמזתי לכלום. דורית - אחת החולשות של ויקיפדיה העברית לעומת האנגלית היא בהיעדר ביקורת עמיתים אמיתית. בעוד שבאנגלית ניתן למצוא מומחים רבים בתחום נושא מצומצם (עקב מספר ויקיפדים גדול יותר) פה הדבר קשה יותר ואני מרגיש שביקורת מקצועית צריך לחפש בנרות (אספק לכם הוכחות אם תרצו). 2. לא טענתי שאיכות הכתיבה בעייתית אלא שהאופן בו הערך בנוי בעייתי. 3. שרדלר הוא קול בודד בהצבעה ניתן להתעלם (למרות שישנם כאלו שמעדיפים לבלוע את גאוותם ובכל זאת לבקש עזרה) - ששני משתמשים אחרים מסכימים עימו ועוד אחד מצביע   בעד רק כדי לקזזו תוך חוסר התחשבות בערך עצמו - אולי כדאי להטות אוזן.--> צ'כלברה . דבר . שב . צחק 23:25, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
מישהו מוכן להאיר עיני לגבי איזו הצבעה? מומלצים? ואף אחד לא מספר לי? דורית 23:27, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
ראיתי, ואני עם מגיסטר. אשתדל לעבור על הערך ואז להמליץ בהתאם. רועי, שנינו יודעים כי סיכום הגותו של פוקו הוא כמעט בלתי אפשרי, עשית מעל ומעבר. דורית 23:34, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
תודה. רועי בושי 23:41, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
בהתחשב בערכים מומלצים אחרים, הערך ראוי גם ראוי. אך דרושה התכנסות של שלושת הסוציולוגים לשיפורים נוספים, ואני מקווה שכולנו נרתם למשימה. כאמור, סיכום הגותו של פוקו הוא כמעט בלתי אפשרי, למען האמת - קשה מאד לכתוב עליו עבור מי שאינם מצויים בתחום ממילא. איני רואה בהגותו "מפוזרת" אלא כמשולבת בביוגרפיה, זה בהחלט לא נורא. דורית 00:35, 22 באוקטובר 2006 (IST)[]

תוספתעריכה

תמצתתי את הספר של שרה מילס "מישל פוקו", והכנסתי את זה בפרק על הגותו. לאור התוספת יש עכשיו כמה דברים שחוזרים על עצמם בערך, ולכן צריך לערוך. לדעתי במסגרת העריכה יש להעביר כמה משפטים/פסקאות מהפרקים הביביוגרפים לתוך הפרק העוסק בהגותו. Mort 08:00, 22 באוקטובר 2006 (IST)[]

תודה על התוספת. אשתדל לעבור עליה בהקדם. רועי בושי 08:16, 22 באוקטובר 2006 (IST)[]

הערות לגבי פסקאות ראשונותעריכה

מישל פוּקוֹ (15 באוקטובר 1926 - 26 ביוני 1984) (Michel Foucault), פילוסוף צרפתי, אחת הדמויות החשובות בתאוריה הביקורתית [1] ומאנשי הרוח הצרפתים המשפיעים ביותר בשנים האחרונות [2]. עבודתו הותירה רושם עז [3] על מגוון רחב של שדות ידע [4]. [5] ניסה לשלב בין פילוסופיה להיסטוריה, ולכונן פרקטיקת מחקר חדשה [6]: ה [7]היסטוריה של מערכות חשיבה. [8]

ביוגרפיהעריכה

"כתיבת ביוגרפיה על מישל פוקו יכולה להראות פרדוקסלית", טוען הביוגרף של פוקו, דִידְיֶה אֵרִיבּוֹ (Eribon) [9], משום שפוקו כה התנגד למעמד ה"מחבר" (auteur) ולשימוש בדמותו כאדם פרטי בכדי לייחס ולכפות אחידות ולכידות על גוף עבודה מגוון. [10] פוקו טען שביוגרפיות של מחברים נבנות תמיד באופן בררני, תוך בחירת אירועים שמבנים משמעות באופן מלאכותי לתוך חייו של אדם; במבוא לארכיאולוגיה של הידע כותב פוקו: "לא מעט אנשים, כמוני כנראה, כותבים כדי שייעלמו פניהם לעד", ודורש "אל תשאלו אותי מי אני ואל תאמרו לי להישאר אותו אדם: זהו מוסר המתאים למרשם אוכלוסין, מוסר המסדיר את מסמכינו. שיניח אותנו לנפשנו כששומה עלינו לכתוב" [11]. ולמרות זאת, פוקו הנו "מחבר", ולביוגרפיה שלו יכולה להיות תרומה להפיכת עבודתו של הפילוסוף לנגישה יותר ונטוע בתוך הקשר האירועים הפוליטיים שבתוכו עבד. [12]

נעוריו ותחילת דרכועריכה

פוקו נולד בפואטייה (Poitiers) במערב צרפת כפול-מישל פוקו, השני מבין שלושת ילדיהם של אן-מארי מלפרט ופול-אנדרה פוקו, שהיה מנתח בכיר, אמיד ומוכר בעירו. פול פוקו ציפה שבנו ימשיך בדרכו וילמד רפואה, אך פול-מישל העדיף ללמוד היסטוריה ופילוסופיה. בבית-הספר התיכון בעירו נחשב פוקו לתלמיד מצטיין, ודורג לרוב בשלישיה הפותחת של תלמידי השכבה, כשמעליו מדורג לא אחת תלמיד אחר - פייר ריבייר (זו ודאי אחת הסיבות לכך שכעבור שנים רבות בחר פוקו להעלות באוב ולהקדיש ספר שלם לניתוח וידויו של רוצח בן המאה ה-19 בעל שם זהה).[13]

לאחר מלחמת העולם השנייה התקבל פוקו לבית הספר הפריזאי היוקרתי אקול נורמל סופרייר (École Normale Supérieure - rue d'Ulm), שם התיידד עם פייר בורדייה וז'אן-קלוד פאסרון (Passeron), [14] והתוודע למורו ולימים ידידו הקרוב, היסטוריון המדע ג'ורג' קאנגיים (Canguilhem). [15] פוקו רכש שני תארים (Licence), בפילוסופיה ובפסיכולוגיה, [16] אך לימודיו בבית הספר היו רצופי משברים, שכללו אף ניסיונות התאבדות. [17] במשך כמה שנים עסק פוקו בעבודה ובמחקר בבתי-חולים פסיכיאטריים, ושם התוודע לשיטות הטיפול הנוקשות בחולי-הנפש וחזה בשבריריות התאוריות הפסיכיאטריות על השיגעון. [18] בהשפעת מורו באקול נורמאל, לואי אלתוסר, הצטרף פוקו בשנת 1950 למפלגה הקומוניסטית הצרפתית, שחברות בה הייתה צו האופנה עבור אינטלקטואלים ואמנים באותן שנים, [19] אך פרש מהמפלגה ב-1953, עקב ביקורתו על הנעשה בברית המועצות תחת משטרו של סטלין. לאחר פרישתו הרבה פוקו לבקר ולתקוף את האידיאולוגיה הקומוניסטית והמרקסיסטית. [20]


הערות

  1. ^ מה זה בדיוק? אם זה מושג, מדוע אין הפנייה לערך מתאים? אם זה אינו מושג, הקביעה אינה ברורה.
  2. ^ עדיף לקבוע טווח זמן שאפשר להתייחס אליו: בעשורים האחרונים של המאה העשרים, החל בשנות השבעים, משלהי שנות השישים. האם כשהערך ייקרא בעוד שלושים שנה גם אז יהיה התיאור נכון?
  3. ^ הותיר רושם עז -- עדיף "השפיעה," "שינתה," או ניסוח פשוט ובהיר אחר.
  4. ^ עדיף להשתמש בניסוח ברור: תחומי חקר, תחומי ידע. עדיף, כמובן, לנקוב בתחומי הידע שבהם או עליהם הותיר רושם עז.
  5. ^ מאחר וקביעות בנוסח זה חוזרות, כדאי להעיר: עבודתו של אדם אינה מותירה רושם על שדות ידע או על עצמים. עבודתו של דארווין לא השפיעה על האבולוציה וניוטון לא הקים את הגרוויטציה. פעולה אנושית יכולה להותיר רושם רק על אנשים אחרים העוסקים בחקר תחומים מסוימים.
  6. ^ מה זה "פרקטיקת מחקר חדשה"?
  7. ^ אין צורך בה"א הידיעה.
  8. ^ אם מסיימים את הפתיח בזה, כדאי להזכיר את המונח "היסטוריה של מערכות חשיבה" ולדון בו בצורה מפורשת (כלומר, לקרוא לזה "היסטוריה של מערכות חשיבה") בהמשך. הדיון צריך להיות בנוסח: מה היה עד שהגיע, מה הוא שינה, מה נוצר אחר כך. הקורא בהמשך הערך יתאכזב לגלות שההבטחה בפתיח אינה מתממשת באופן ברור בהמשך.
  9. ^ כאן ולכל אורך המאמר: שמות אנשים ומקומות אינם צריכים להופיע בכתב מוטה.
  10. ^ משפט לא בהיר; "כדי" ולא "בכדי".
  11. ^ ארכיאולוגיה של הידע, עמ' 20
  12. ^ כל הפסקה הזו מיותרת. ייתכן והביוגרף של פוקו זקוק להקדמה מסוג זה, אבל לא ערך ביוגרפי קצר באנציקלופדיה. הפסקה מסבירה מדוע כותב הערך כתב אותו, והסבר זה מיותר מבחינתם של הקוראים. אפשר להתייחס ל'פרדוקס' כשמדברים על ביוגרפים של פוקו, לא כאן.
  13. ^ פול-מישל פוקו נולד בפואטייה שבמערב־צרפת, שני מבין שלושת ילדיהם של אן-מארי מלפרט ופול-אנדרה פוקו, מנתח אמיד ומוכר בעירו. פול-אנדרה ציפה שבנו ימשיך בדרכו וילמד רפואה, אך פוקו העדיף ללמוד היסטוריה ופילוסופיה. פוקו היה אחד משלושת התלמידים המצטיינים בבית־הספר התיכון בעירו, כשאחד הבודדים שעלו עליו בהישגיהם לעתים תכופות היה פייר ריבייר. שנים רבות אחרי־כן, בחר פוקו להקדיש ספר שלם לניתוח וידויו של רוצח בן המאה התשע־עשרה בשם פול ריבייר.
  14. ^ האם הם השפיעו עליו? הפכו ליריביו? הושפעו ממנו? אם התשובה היא "לא," אין צורך לאזכרם. אם התשובה היא "לא" ובכל זאת מאזכרים, צריך להבהיר מדוע: האם הם היו אחוקים שלו? היסטוריונים ידועים? זמרי אופרה? שנסוניירים בעלי שם? צריך להבהיר זאת כאן, בקצרה, או במקום אחר.
  15. ^ מהדברים אפשר להתרשם שזו הייתה כל תרומתו של "ג'ורג'" (השם מאויית באופן שונה כאן וברשימת המשפיעים). אם מאזכרים, צריך לבאר מדוע ומה הייתה השפעתו, לפחות במקום הרלוונטי. מהתיאור בהמשך נרמז הקורא שפוקו כתב בחלל ריק ולא הושפע, נאמר, מ"הנורמלי והפתולוגי".
  16. ^ תואר אפשר לקבל, להשיג ואפשר שהתארים ניתנו לו או הוענקו לו. פעולת הרכישה שייכת לשדה התרגמת.
  17. ^ כדאי לכתוב: סבל מדכאון עמוק. "רצופי משברים" היא שפה נקייה למשהו אחר.
  18. ^ מתי זה קרה? מה זה "חזה"?
  19. ^ האם משום כך הוא הצטרף? אם כן, יש לכתוב זאת. אם לא, מה טעם באזכור עובדה זו? יש לה ניחוח אפולוגטי.
  20. ^ מידע חשוב ומעניין, אך למרות אזכורים בהמשך לביקורת, לא מבוארת הפירכה, לכאורה, בכך שהשפעתו הייתה בעיקר על הוגים מרקסיסטים. אם היה כל־כך נגד, איך הסתדרו עם זה אלו שהיו בעד? נקודה חשובה שאינה זוכה להתייחסות ראויה בהמשך.


סוכנה הספרותי של שירי-לי אפללו-קליין 08:46, 23 באוקטובר 2006 (IST)[]

לגבי הערה 5, זה ניסוח מקובל ואף תקני (יותר בכיוון של השפעה ופחות רושם עז). יתירה מזאת, זה ניסוח המתכתב עם פוקו (ובורדייה). Mort 09:12, 23 באוקטובר 2006 (IST)[]
היכן זה מקובל? כמובן שאפשר לומר שעבודתו של מישהו השפיעה על התפתחות הפסיכולוגיה, שינתה את הפילוסופיה, העלתה מדרגה את הפיזיקה, כאשר הקורא הסביר ישלים את החסר (החקר בתחום) במקום הנכון, אבל הניסוח הקיים אינו מקצר את המובן מאליו אלא נשמע אנימיסטי. סוכנה הספרותי של שירי-לי אפללו-קליין 14:08, 23 באוקטובר 2006 (IST)[]
תודה על ההערות הקפדניות. תיקנתי את מה שמצאתי לנכון. לגבי שמו של Canguihem, אכן בעייה. שמו תורגם בספרים שונים כ"קאנגוויים", "קונגיים", "קאנגיים". אם למשהו יש עוד הצעות לתרגום, זה הזמן. אני מקבל לתשומת ליבי את ההערה על יחסו של פוקו לקומוניזם, ואשתדל להוסיף על כך משפט או שניים בהקדם. ובנוגע לפסקה על הפרדוקס שבכתיבת ביוגרפיה על פוקו, לדעתי היא רלבנטית, משום שהיא קשורה להגותו של פוקו, וניתן ללמוד ממנה על יחסו לפונקציית המחבר. הערות נוספות יתקבלו בברכה. רועי בושי 10:13, 23 באוקטובר 2006 (IST)[]
לגבי Canguihem -- יתועתק כאשר יתועתק, ובלבד שיתועתק אחידות. סוכנה הספרותי של שירי-לי אפללו-קליין 14:08, 23 באוקטובר 2006 (IST)[]

הצעה הוספה למומלציםעריכה

(הועבר מגאים להציג)

ערך שמציג מבוא לחייו והגותו של הפילוסוף הצרפתי, אותו פיתחתי על סמך מגוון מקורות, ובמרכזן הביוגרפיה של פוקו. זהו הערך הראשון שאני מעלה לבחירה. אשמח לקבל הערות. רועי בושי 21:59, 11 באוקטובר 2006 (IST)[]

  •   בעד מעניין ומקיף - אולי כדאי לשנות את ההקדמה לביוגרפיה - שאינה אנציקלופדית כרגע. קרני שיחהזה הזמן ל... 03:48, 12 באוקטובר 2006 (IST)[]
  •   בעד, כתוב בצורה משובחת, בעיקרון מאוד בעד. רצוי שלפני העברה להוספה למומלצים יעבור עוד מישהו הבקי בהגותו. מגיסטר 10:39, 12 באוקטובר 2006 (IST)[]
  •   בעד - ערך יפה מאוד. אני מציע לכתוב בהקדם את הערכים המורחבים על "הארכיאולוגיה של הידע" ו"לפקח ולהעניש". השמח בחלקו (-: 12:26, 12 באוקטובר 2006 (IST)[]
  •   בעדpacmanשיחה 23:02, 14 באוקטובר 2006 (IST)[]
  •   נגד סיבות: לא כתוב כערך אנציקלופדי; ביוגרפיה ארוכה מדי, עיסוק בהגות מפוזר בסלט בתוך הביוגרפיה ולא מרוכז; אין עיסוק בהיקף נאות בהשפעתו של פוקו; חלק הביקורת עליו דל ומוצג בו רק סוג אחד של מבקרים. סוכנה הספרותי של שירי-לי אפללו-קליין 16:45, 15 באוקטובר 2006 (IST)[]
  •   נגד מסכים עם סוכנה. אלמוג 17:07, 15 באוקטובר 2006 (IST)[]

  בעד לקזז את הצבעתו של סוכנה. Shayakir שיחה. 06:20, 16 באוקטובר 2006 (IST)[]

  • מר יקיר, אנא שקול שנית. לא אני ולא אתה העניין כאן אלא הערך. שווה בנפשך שערך קלוקל יוצג בעמוד הראשי בגלל שאתה רוצה "לקזז את הצבעתו של סוכנה"? האם אתה מוכן לפגוע בויקיפדיה רק כדי לממש איזו "נקמה" מעורפלת (ושגויה)? סוכנה הספרותי של שירי-לי אפללו-קליין 11:58, 19 באוקטובר 2006 (IST)[]
  •   נגד גילגמש * שיחה 20:00, 18 באוקטובר 2006 (IST)[]
  •   בעד אריקל
  •   נגד ישנם חלקים שהייתי מעביר מהביוגרפיה להגות, ישנם מספר אדומים חשובים להכחיל לפני המלצה. --> צ'כלברה . דבר . שב . צחק 17:38, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
  • אילו אדומים בדיוק? רועי בושי 18:27, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]
  • את ספריו. גם ערכים קצרים על המוסדות האקדמאים בהם לימד יהיה נחמד אבל לא קריטי. --> צ'כלברה . דבר . שב . צחק 20:29, 21 באוקטובר 2006 (IST)[]

הוסף

חלק ב'עריכה

קריירה אקדמית מוקדמתעריכה

בשנת 1950 עבר פוקו את מבחני ה-agrégation (מבחנים לקבלת משרת הוראה במערכת החינוך הציבורית בצרפת), [1] ובין השנים 1953 - 1954 [2] לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת ליל (Lille), שם פגש לראשונה את מי שהפך לידידו, הפילוסוף ז'יל דלז. בשנת 1954 פרסם את ספרו הראשון, Maladie mentale et personnalité (מחלת הנפש והאישיות) [3] - ספר שלאחר זמן התכחש לו. [4] באותה שנה עזב פוקו את צרפת למספר שנים, כדי לשמש כנספח תרבות צרפת באוניברסיטאות אירופאיות שונות; ראשית עבר לשבדיה, שם שימש כנספח באוניברסיטת אופסלה (Uppsala) עד שנת 1958. [5] אגב השגת המינוי בשבדיה, התוודע פוקו לאיש שהפך למורו, ידידו הקרוב ופטרונו, ז'ורז' דומזיל, [6] חבר הקולז' דה פראנס. ב-1958 עבר לשמש לזמן קצר [7] כנספח תרבות צרפת באוניברסיטת ורשה בפולין (משם גורש עקב פרשיית אהבים הומוסקסואלית) ובאוניברסיטת המבורג בגרמניה. [8]

בשנת 1960 חזר [9] פוקו לצרפת בכדי [10] להשלים את תזת הדוקטורט שלו, והחל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת קלרמון-פראן (Clermont-Ferrand), שם הכיר את בן זוגו לחיים, הסוציולוג דניאל דֵפֶר (Defert) איתו קיים מערכת יחסים לא-מונוגמית עד מותו של פוקו ב-1984. [11] בשנת 1961 קיבל תואר דוקטור (doctorat d'etat) עבור הגשת שתי תזות, כמקובל בצרפת באותה תקופה; [12] התיזה הראשית הייתה תולדות השיגעון בעידן התבונה (Folie et déraison: Histoire de la folie à l'âge classique. הספר שתורגם לעברית בשם זה הנו [13] גרסה מקוצרת של תזת הדוקטורט) [14]. התיזה המשנית כללה תרגום וניתוח ה"אנתרופולוגיה" לקאנט [15] (Anthropologie in pragmatischer Hinsicht , 'אנתרופולוגיה מבחינה מעשית', 1798). מאחר וחיבורו של פוקו על השיגעון לא נכלל בדיסציפלינה מוכרת, הוכר המחקר כתיזה אקדמית רק לאחר שמורו מימי האקול נורמל, קונגיים, [16] הסכים לשמש לה מנחה בדיעבד, ולכלול אותה תחת הדיסציפלינה "היסטוריה של המדע". את התיזה הראשית הוציא פוקו לאור באותה שנה כספר, אשר זכה לביקורות נלהבות ולהצלחה. [17]

ב-1963 פרסם פוקו את מחקרו הולדת הקליניקה: ארכיאולוגיה של המבט הרפואי. "ספר זה", פותח פוקו, "הנו על מרחב, על שפה, ועל מוות; הוא עוסק בפעולת הראייה, במבט". [18] "הולדת הקליניקה" מהווה [19] המשך למחקרו על תולדות השיגעון, בכך שהוא מרחיב [20]את הניתוח של מושגי רפואת הנפש אל מושגי הרפואה בכלל, ובוחן כיצד ומתי הם הופיעו, ומה אפשר את הופעתם. ואולם, [21] בניגוד לפריסה הרחבה של תולדות השיגעון על פני כמה מאות, [22] "הולדת הקליניקה" עוסק רק בסוף המאה ה-18 וראשית [23] המאה ה-19. בשנים אלו, טוען פוקו, עם הופעת האנטומיה הפתולוגית כשדה מחקר, הרפואה מזהה את עצמה הן כפרקטיקה והן כמדע [24]. ארגון מחדש של בתי-החולים, תהפוכות בהוראת הרפואה, עיסוק בתאוריות מדעיות וכלכליות, כל אילו הובילו לקראת שבר והגדרה מחדש של הרפואה. נקודת המפנה התרחשה כאשר זוהה הצורך לנתח גופות; [25] בכדי לגלות סימפטומים בדרגה עמוקה, היה על הרופא לחפש את מקורם בתוך הגוף; "פִּתחו כמה גופות", מצטט פוקו את האנטומיסט הצרפתי קסאוויה בישָה (Bichat), "ותֱגַרשו באחת את החשיכה, שההתבוננות לבדה לא יַכְלה לגרש" [26]; "הלילה החי", מסיק פוקו, "מסולק לנוכח אורו הבהיר של המוות". [27]

"הולדת הקליניקה" הוביל, כמו כן, [28] למחקריו המאוחרים יותר של פוקו, בכך שהדגים כיצד מוסדה האפשרות להשיג ידע על האינדיבידואל; "תהה זו ודאי עובדה מהותית בנוגע לתרבותנו", ממשיך פוקו, "שהשיח המדעי הראשון שבה, העוסק באינדיבידואל, היה צריך לעבור דרך שלב המוות הזה...מחוויית השיגעון נולדה הפסיכולוגיה, עצם האפשרות של הפסיכולוגיה; ממיזוג המוות לתוך המחשבה הרפואית נולדה רפואה, הנתונה לנו כמדע האינדיבידואל". [29]


בשנת 1963 פרסם פוקו מחקר נוסף, בעל אופי שונה, על המשורר הסוריאליסטי הצרפתי ריימון רוסל ( Raymond Roussel). [30]

בשנת 1966 פרסם את ספרו המילים והדברים: ארכיאולוגיה של מדעי האדם, שזכה להצלחה עצומה למרות אורכו ומורכבותו, והעלה את מחברו לדרגת כוכב בשמי האקדמיה הצרפתית. בספר, אשר נפתח בניתוח ציורו הידוע של ולסקז, [31] לַאס מֶנינַאס, טוען פוקו כי בעידן הקלאסי, בו נעשה הציור, נותק קשר שהיה מרכזי בתפישת הידע של הרנסנס: הקשר הישיר, הבלתי אמצעי, שבין ה"דברים" (או ה"מסומנים") שבעולם, ובין ה"מילים" (או ה"מסמנים") אשר מתארות אותם. הקשר הישיר הזה, כשהתקיים, גרם למסמנים ולמסומנים להיות זהים, דומים וברי החלפה [32] זה בזה [33] עד אין סוף. אולם, דמיון זה אבד במאה ה-17, והוחלף על ידי הייצוג. דרך פירוק מערכת המבטים, ההשתקפויות, הייצוגים והפערים אשר נוכחים בציורו של ולסקז, חושף פוקו את העדרו של אלמנט מרכזי בייצוג החדש – העדרו של המסומן. פוקו מפתח מכאן את טיעונו הכללי, לפיו לכל תקופה בהיסטוריה ישנם כמה תנאים בסיסיים לכינון אמת; תנאים שקובעים מה יכנס ומה לא יוכל להיכנס לתוך שיח מסוים, למשל לשיח המדעי. פוקו טוען שתנאי השיח משתנים במשך הזמן, בתנודות עמוקות ופתאומיות בדרך כלל.


הערות

  1. ^ לרוב, רצוי שהעברית תבוא קודם והלעז בסוגריים, אם בכלל (וכאן, בכלל לא, לדעתי).
  2. ^ 1954-1953
  3. ^ מחלת נפש ואישיות. אין כאן יידוע, לדעתי
  4. ^ אם ציינת שהתכחש, הסבר מדוע. אם אינך מסביר, אל תציין.
  5. ^ תחילה שימש נספח באוניברסיטת אופסלה שבשוודיה (1955-8).
  6. ^ כאשר הסדיר את המינוי באופסלה, התוודע פוקו לז'ורז' דומזיל, חבר הקולז' דה פרנס, שהפך למורו, ידידו ופטרונו.
  7. ^ כיהן זמן קצר
  8. ^ נקודה ואחר כך: כמו כן כיהן (משרה, זמן) באוניברסיטת המבורג.
  9. ^ שב
  10. ^ כדי ולא בכדי (וכן הלאה לאורך הערך)
  11. ^ במקום "החל ל..." עדיף לכתוב בפשטות: בשנים אקס-ווי לימד פילוסופיה באוניברסיטת קלרמון-פראן, ושם גם הכיר את הסוציולוג דניאל דפר (Defert) עמו חי במסגרת לא-מונוגמית עד יום מותו. [הערה: כדאי להקפיד על סדר כזה: קודם הנושא, אחר כך התואר, לא להיפך]
  12. ^ המשפט "עבור הגשת שתי תזות, כמקובל בצרפת באותה תקופה;" מיותר.
  13. ^ הוא
  14. ^ זו נקודה מעניינת. מקומה בהערות לתרגומי הספר לעברית.
  15. ^ של קאנט.
  16. ^ תעתיק אחיד של השם
  17. ^ המשפט הזה צריך לבוא קודם למשפט הקודם, לפי סדר זמנים ועניינים. הצלחת הספר קידמה את ההכרה בתזה.
  18. ^ אישית, אני חושב ש"התבוננות" או "הסתכלות" עדיף, שכן "מבט" הוא תיאור נייטרלי ואינו נוגע בהליכים קוגניטיביים המעבדים את הנצפה.
  19. ^ הוא. באופן כללי, אפשר להמיר את כל המהווים וההינוהים להוא והיא.
  20. ^ במקום "בכך שהוא מרחיב" -- בהרחיבו
  21. ^ ואולם, - מיותר.
  22. ^ בניגוד לבחינה של תולדות השגעון, שהשתרעה על־פני כמה מאות שנים,
  23. ^ תחילת
  24. ^ זיהתה את עצמה הרפואה כפרקטיקה וכמדע.
  25. ^ זוהתה התועלת לכאורה לקידום הפרקטיקה הרפואית. הצורך זוהה הרבה קודם והוא חבק תחומים נוספים.
  26. ^ יָכֹל, תְּגָרְשׁוּ
  27. ^ זה ציטוט מרשים, המוביל היטב לפסקה הבאה, אבל ראה להלן.
  28. ^ כמו כן, -- מיותר.
  29. ^ הבעיה העיקרית עם הנ"ל היא שמדובר באמירה טריוויאלית למדי, המציגה את פוקו באופן מטעה כמין פאולו קואלו מעורפל הפולט טרואיזמים בנאליים. בתחומי חקר רבים המקרה הקיצוני או הכשל מלמד את חוקריו מהו הלקח למניעתו או מביא אותו להבנת תופעה רחבה יותר.
  30. ^ אם זה כל מה שיש לומר על זה, עדיף שלא לומר את זה.
  31. ^ ולסקס
  32. ^ בעברית, בני החלפה
  33. ^ אם הם בני החלפה, מן הסתם זה בזה ולכן מיותר.
למשתמש:אורי רדלר, אני עובר על הערותיך ומתקן לפי שיקול דעתי. ישנם תיקונים שיבוצעו, אך לא כעת מפאת חוסר זמן. תודה על ההשקעה. הערות נוספות יתקבלו בברכה. רועי בושי 10:27, 24 באוקטובר 2006 (IST)[]

חלק ג'עריכה

טוניסעריכה

לאחר שבן זוגו, דפר, הוצב בטוניס בעת שירותו הצבאי, עבר לשם פוקו בספטמבר 1966, השתקע בכפר סידי בו סאיד, [1] ולימד פילוסופיה באוניברסיטת טוניס. בהרצאה שנשא בעת ביקור קצר בצרפת ב-1967, בכנס של החוג למחקרים בארכיטקטורה [2] - "על מרחבים אחרים" (Des Espaces Autres) [3] - מתחקה פוקו על השלכות המעבר מארגון המחשבה המערבית על ציר הזמן לצורת ארגון חדשה לאורך ציר המרחב (הרצאה שתורגמה [4] לעברית ונכללה, יחד עם ראיונות מאוחרים יותר עם פוקו בנושא המרחב, בספר הטרוטופיה).

באותה תקופה כתב את הארכיאולוגיה של הידע, (שיצא לאור ב-1969, לאחר חזרתו לצרפת) [5] - רפלקסיה מתודולוגית על עיקר עבודתו עד אז, הכוללת דין וחשבון שיטתי על מושג השיח שבמרכזה, ועל אופי החקירה ההיסטורית שמושג זה מאפשר ומחייב. חוקרי פוקו רואים בארכיאולוגיה של הידע נקודת מפנה בהגותו, דרכה ניתן לערוך חלוקה בין "פוקו המוקדם" ל"פוקו המאוחר", בין מחקר ארכיאולוגי בעיקרו, שעורך סקירות היסטוריות רחבות במבט מכליל, מעט מלמעלה, לבין המחקר [6] גנאולוגי, שמנסה לפעול במציאות החברתית של זמנו, ולעשות שימוש פוליטי בהיסטוריה ובפילוסופיה. [7]

בטוניס החלה מעורבותו הפוליטית של פוקו. [8] הוא היה עדיין בטוניס כאשר פרץ מרד הסטודנטים בצרפת, במאי 1968. [9] כמה חודשים לפני-כן פרצו מהומות באוניברסיטה בה לימד, שהפכו למחאה סוערת נגד משטרו של בורגיבה, ולשביתה כללית במרץ 1968. [10] הדיכוי האלים של הסטודנטים, ונכונותם של אלו להיאבק על חירותם, הותירו עליו רושם רב, והוא אף סייע לסטודנטים שם בדרכים שונות. [11][12] עד אותה עת התרחק פוקו ממעורבות פוליטית, התרחקות שנבעה מגישתו הפסימית והסקפטית בנוגע ליכולתם של אינטלקטואלים לפעול ולהשפיע על מהלך ההיסטוריה. ואולם, לנוכח תנועות המחאה של הסטודנטים, ולמרות שהסתייג מאופיין המרקסיסטי, חש שהוא "חייב להיכנס איכשהו לתוך המאבק הפוליטי". [13] בעקבות התייצבותו הפומבית לצד הסטודנטים שנרדפו על ידי המשטר, חש פוקו באיום ממשי על מעמדו ושלומו, ונאלץ לחזור לפריז בשלהי 1968, לפני תום תקופת המינוי שלו. [14]

לאחר 1968: פוקו האקטיביסטעריכה

האוניברסיטה הניסיונית בוונסןעריכה

לאחר [15] אירועי חודש מאי [16] החליטה הממשלה הצרפתית על הקמת אוניברסיטה ניסיונית בוונסן (Centre universitaire expérimental de Vincennes). פוקו היה שותף להקמת המחלקה לפילוסופיה ומונה לעמוד בראשה בדצמבר אותה שנה. [17] הקמפוס כלל בעיקר אקדמאים מהשמאל הרדיקאלי,[18] והפרובוקציות הבלתי פוסקות שעוררו חדשות לבקרים מנעו מהלימודים מלהתקיים כסדרם, והביאו את משרד החינוך למנוע מהמחלקה להעניק תארים. [19] פוקו נטל חלק פעיל במאבקים, בהפגנות, התעמת לא אחת עם שוטרים ואף נעצר. ב-23 בינואר 1969 הצטרף "רשמית" לשמאל הרדיקאלי, כאשר סייע לכיבוש הקמפוס על ידי מרצים וסטודנטים, כמחאה על הדיכוי האלים של הפגנת סטודנטים בסורבון. [20] פוקו, המזוהה כיום כפילוסוף פוליטי מרכזי, שהגותו השפיע על המחשבה הרדיקאלית, לא זוהה כלל עד אותם ימים עם מחנה השמאל; הביקורת שהעביר על הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, העובדה שפרש בשלב מוקדם מהמפלגה הקומוניסטית - תוך הטחת ביקורת באידיאולוגיה הקומוניסטית, העובדה ששימש במשך שנים כנציג הממסד התרבותי הגוליסטי, החלק שנטל בגיבוש תוכנית הרפורמה במערכת החינוך בשנות ה-60, וחוסר מעורבותו באירועי מאי 68', כל אלו ציירו אותו כהוגה שמרן ובורגני. [21]

כחודש לאחר ההשתלטות על הקמפוס בוונסן הרצה בפני האגודה הצרפתית לפילוסופיה על השאלה מהו מחבר? (?Qu'est-ce qu'un auteur). בהרצאה בוחן פוקו את תפקידיו של ה"מחבר" בתוך השיח, של הפונקציה הארגונית שלו כ"מסמן" ביחס לטקסטים: "העובדה שלשיח כלשהו יש שם של מחבר, שאפשר לומר 'זה נכתב בידי זה' או 'זה המחבר של זה', מצביעה על כך שהשיח הזה אינו דיבור יומיומי, זניח, דיבור שמסתלק, שצף ועובר, איננו דיבור שמתכלה מיד, אלא שהוא דיבור שחייב להיקלט ברמה מסוימת, וזכאי למעמד מסוים בתרבות נתונה". [22]


כהונתו של פוקו בוונסן הייתה קצרת ימים, שכן ב-1970 הוא נבחר לכהן בקולז' דה פראנס, המוסד האקדמי היוקרתי ביותר בצרפת, שם קיבל את הקתדרה להיסטוריה של מערכות חשיבה. [23]

הערות

  1. ^ שם הכפר הוא سيدي بو سعيد ולכן האיות צריך להיות "סידי בו סעיד."
  2. ^ אדריכלות
  3. ^ מרחבים אחרים.
  4. ^ ההרצאה תורגמה
  5. ^ עדיף: בשנת 1968 כתב את ... שיצא לאור בשנת 1969, עם שובו לצרפת.
  6. ^ מחקר
  7. ^ המשפט הזה אינו נהיר די צורכו
  8. ^ ניסוח בעייתי. עדיף: פוקו החל לפעול בתחום הפוליטי בשנת 1968.
  9. ^ זה קורה אחר כך ולכן צריך לבוא אחר כך.
  10. ^ אתה מדרג מהומות, מחאה ולבסוף שביתה כללית בסדר של החרפה. למעשה, מהומות יתפשו כחמורות מ"מחאה". ניסוח.
  11. ^ פוקו התרשם מאוד מנכונותם של הסטודנטים להיאבק על חירותם, הגיש להם סיוע (רצוי לפרט איך) והזדעזע מהדיכוי האלים של מחאתם.
  12. ^ מסורבל
  13. ^ למרות שהסתייג מהאופי המרקסיסטי של תנועת המחאה, חש פוקו שהוא "חייב להיכנס איכשהו לתוך המאבק הפוליטי".
  14. ^ סדר עניינים מסורבל במשפט
  15. ^ כאן ובמקומות אחרים, את רוב ה"לאחר"ים כדאי להחליף ב"אחרי" הפשוט והטוב.
  16. ^ אין צורך לספר עליהם כאן, אבל חייבים להפנות למקום שכן יספר עליהם, משום שהתוצאות המפורטות כאן הן דרמטיות
  17. ^ עדיף: ובדצמבר 1968 מונה לעמוד בראשה. כדאי לשים לב שבמקרים רבים תיאור הזמן מובא בסוף המשפט. עדיף להביאו בצמוד לפועל הרלוונטי. מאחר ואינך מזכיר את השנה בטקסט בפסקה זו, עדיף שלא להשתמש בהפניה "אותה שנה".
  18. ^ מסורבל מאוד. במקום "הקמפוס כלל" עדיף לציין במפורש: רוב המרצים היו, רוב התלמידים היו, וכו'.
  19. ^ עמוס ומסורבל. אם מבנה המשפט כופה שימוש ברצף כמו הביאו... למנוע... להעניק, קל להבין שיש צורך לארגן את המשפט מחדש.
  20. ^ כאשר הצטרף למחאה על הדיכוי האלים של הפגנת סטודנטים בסורבון וסייע למרצים ולסטודנטים שכבשו את הקמפוס.
  21. ^ מסורבל וצריך לבוא לפני התיאור הזה, לא אחריו.
  22. ^ לתיאור זה אין שום קשר למה שבא לפניו או אחריו, לבד מהעובדה שהוא בא אחרי הקודם ברצף הזמן. הוא קוטע את רצף תיאור מעורבותו הפוליטית.
  23. ^ מכאן עולה שמעורבותו לא הייתה כרוכה בסיכון כלשהו למעמדו ודורשת ביאור.

תיקנתי. צריך עדיין לשפר את החלוקה פוקו "המוקדם" ו"המאוחר", ואת ההגדרות "גנאולוגיה" ו"ארכיאולוגיה". בנוסף, לא מצאתי אף הפנייה ראוייה לערך שדן במרד הסטודנטים של מאי 68'. רועי בושי 20:39, 29 באוקטובר 2006 (IST)[]

והמשך...עריכה

אני רוצה להתנצל בפתיחה על ההתארכות הבלתי נסבלת של שורת ההערות בסוף. אני מרגיש כמו מיקי מאוס ב"פנטסיה" עם ההתרבות הבלתי נשלטת שלהן. אם למישהו יש פתרון למכה הזו -- אנא!

ארגון מידע על בתי-הסוהר GIPעריכה

המעורבות הפוליטית של פוקו גברה לאחר הצטרפותו של דפר, בן זוגו, לתנועות שמאל מאואיסטיות. [1] אך מעורבות זו חרגה מהשתתפות בהפגנות וחתימה על עצומות; בעקבות שביתת רעב של כמה מיליטנטים מהקבוצה, [2] בניסיון להשיג מידע על מצבם של אסירים פוליטיים שנעצרו במהלך פעילויות השמאל השונות, ייסד פוקו את "ארגון מידע על בתי-הסוהר" (Groupe d'Information sur les Prisons- GIP) [3], שמשימתו הייתה להשיג ולהפיץ מידע על מצוקת האסירים הקשה בבתי-הסוהר הצפופים של צרפת, ולהעמיד את הנושא במרכז סדר היום הציבורי. פוקו ניסח שאלונים אותם חילק לבני משפחה של אסורים בשערי בתי סוהר בצרפת, [4] ערך מסיבות עיתונאים, פרסם עלונים והודעות לציבור, ארגן הפגנות ופעולות מחאה. [5]

מעורבותו של פוקו נשא [6] אופי נוסף; [7] פוקו הבין שהתאוריה החברתית שלו הנה [8] סוג של פעולה פוליטית כשלעצמה, באשר היא מערערת על הסדר הקיים, או לפחות חושפת את יסודותיו ומראה את נקודות התורפה שלו. התנסותו הפוליטית הישירה ב-GIP תורגמה לחשיבה על מנגנוני הפיקוח והענישה בחברה המודרנית בכלל, אותה סיכם בספרו לפקח ולהעניש (Surveiller et punir) מ-1975. העניין שמצא בחקר מערכת הענישה והפיקוח דומה [9] לעניין שמצא במחקריו על השיגעון; כמו בשיגעון, הקו המפריד בין האדם ה"נורמאלי" לאדם הכלוא אינו ברור כפי שניתן לחשוב. כמו בית המשוגעים והפסיכיאטריה, בית הכלא והקרימינולוגיה מפיקים ומגדירים - ולא רק תופסים וכולאים - את הסוטה והעבריין. [10]

מעורבות הפוליטית הישירה וחשיבתו הביקורתית על הפעולה הפוליטית הביאו את פוקו לנסח את מונח "האינטלקטואל הספציפי", לפיו תפקיד האינטלקטואל אינו לנסח תאוריות-על רחבות, אוטופיות וכוללות (כפי שהציעו תאוריות פוליטיות נוסח המרקסיזם, ובניגוד לדמות האינטלקטואל שייצג ז'אן פול סארטר), אלא לפעול בתוך שדה המומחיות שלו, בכדי לערער משטרים דכאניים מבפנים: "ניתוח הטכנולוגיות הפוליטיות, שבמסגרתו האינטלקטואל פועל בתוך מוסדות ומנסה לכונן אתיקה פוליטית חדשה על ידי קריאת תיגר על המשטר המוסדי של ייצור האמת. אקטיביזם פוליטי נעשה אפוה [11] הניתוח הביקורתי של עימותים בתוך מגזרים חברתיים ספציפיים בלי להתיר לאינטלקטואל להתעסק בהרמנויטיקה אידיאולוגית מגוחכת". [12]

פעילות פוליטית נוספתעריכה

מעבר לעיסוקו בבתי-הסוהר היה פוקו מעורב בעוד מספר עניינים פוליטיים; בנובמבר 1971, בעקבות מקרה רצח של צעיר אלג'יראי בשכונת Goutte d'Or, [13] ברובע הערבי בפריז, [14] הקים פוקו, ביחד עם הפילוסוף ז'יל דלז, הסופר ז'אן ז'נה (Genet) [15], הסופר והעיתונאי קלוד מוֹריָאק (Mauriac) והסוציולוג ז'אן-קלוד פאסֵרון [16] את "ועדת ג'לאלי" (Djellali, על שם הצעיר שנרצח), אל פעולותיה חברו גם הפילוסוף הקשיש ז'אן-פול סארטר [17], הזמר איב מונטאן וזוגתו השחקנית סימון סניורה (Signoret).[18] הוועדה עסקה בעיקר בהגנה על זכויות המהגרים, ומעבר לארגון הפגנות, פתחה משרד בשכונה לשם מתן סיוע משפטי ובירוקרטי לתושבים.

בדצמבר 1972, בעקבות מותו בנסיבות חשודות של פועל אלג'יראי בתחנת המשטרה, הצטרף פוקו להפגנה לא-חוקית יחד עם עוד כמה עשרות אנשים. לאחר שהתעמת עם השוטרים נעצר פוקו ונלקח למסדר זיהוי בתחנת המשטרה. [19] ב-1973 היה מעורב בגיבוש היומון "ליברסיון", העיתון החדש של השמאל. [20]

בספטמבר 1975 טס פוקו למדריד, יחד עם איב מונטאן, הבמאי קונסטנטין קוסטה-גברא (Costa-Gavras), קלוד מוריאק ואחרים, בכדי למחות בפומבי על גזר-דין מוות שנגזר על אחד-עשר איש, תחת שלטונו העריץ של פרנקו, ללא משפט הוגן וללא מתן אפשרות לנידונים להגן על עצמם. הקבוצה קיימה מסיבת עיתונאים בבית מלון בבירה הספרדית, במהלכה התפרצו לחדר שוטרים בלבוש אזרחי שהורו למפגינים לא לזוז, אך לא עצרו אותם. פוקו התעמת באלימות עם נציגי החוק משום שסרב לתת להם את עלוני המחאה שהיו בידו. על העימות סיפר לאחר כמה ימים: "אני מניח שתפקיד השוטרים להשתמש בכוח פיזי. אל למי שמתנגד לשוטרים להניח להם לשמור בצביעות על הסתרת הכוח הזה מאחורי צווים להם צריך מייד לציית. עליהם להוציא אל הפועל את מה שהם מייצגים, להראות זאת עד הסוף". העיתונאים שהיו נוכחים נעצרו לבסוף, אך החבורה הצרפתית הוסעה לשדה התעופה, ולאחר חיפוש יסודי [21] גורשה חזרה לפריז. [22]

באחד המקרים [23] הובילה מחלוקת פוליטית בין פוקו ובין ידידו ושותפו לעשייה הפילוסופית והפוליטית, ז'יל דלז, להתרחקות וניתוק הקשרים בין השניים. כאשר ביקש עורך הדין הגרמני של כנופיית באדר מיינהוף מקלט בצרפת ב-1977, לאחר שהואשם בארצו בשיתוף פעולה עם לקוחותיו, הגן פוקו על זכות ההגנה של עורך הדין והפגין נגד גירושו, אך סירב להגן על לקוחותיו, אותם ראה כ"טרוריסטים". [24] זאת בעוד שדלז גינה את מערב גרמניה בכלל על פעולותיה ה"דיקטטוריות" נגד הכנופייה האלימה. [25] שני הפילוסופים כמעט ולא התראו עוד עד מותו של פוקו. כשגסס בבית החולים [26] ביקש פוקו לראות שוב את מי שהחשיב למוח הפילוסופי הכי מבריק בצרפת [27], אך הם לא הספיקו להיפגש. [28]

לא אחת נכווה פוקו בשל פעילותו הפוליטית, כאשר הנחות שהניח התבררו כמוטעות. במקרה אחד תמך במאבק שגוי נגד עורך דין ידוע שהואשם ברצח אכזרי של בת-פועלים ב-1972 (פרשת בּרוּיי-אַן-אַרְטוּאָה). פוקו לא הסתייג בצורה נחרצת מהמסע המתלהם שנהלו קבוצות שמאל מאואיסטיות נגד העורך-דין, בו ראו אוייב מעמד הפועלים שביצע "פשע בורגני". לבסוף דעך המאבק בקול ענות חלושה כאשר התברר שעורך הדין חף מפשע. [29]

אך המקרה הבולט ביותר, שעליו הותקף פוקו לא אחת, היה תמיכתו הפומבית במהפכה האיראנית בשנת 1979. פוקו חתם מזה זמן רב על עצומות נגד הפרת זכויות האדם תחת שלטון השאה, שהגיעו לשיאן בטבח המוני של ארבעת אלפים איש ב-8 בספטמבר 1978. היומון האיטלקי Corriere della sera הציע לפוקו ב-1977 לכתוב טור על המתרחש באיראן, ופוקו נסע בשליחות העיתון כמה פעמים לטהרן. קסמה לו האפשרות לצאת מהספריות והארכיבים אל המקום בו מצטלבים [30] רעיונות ואירועים. מרבית [31] האנשים עימם נפגש טרם נסע היו מקבוצות ההתנגדות החילוניות-ליבראליות, אך באיראן גילה את הכמיהה לממשלה איסלמית, אותה זיהה כרצון בפוליטיקה רוחנית, מהסוג שבאירופה כבר אי אפשר לדמיין; פוליטיקה שמצליחה לחרוג מקטגוריות הפוליטיקה המערבית. ואולם, כאשר התברר כי גם המשטר החומייניסטי העולה אכזרי ופוגע בזכויות האדם אף יותר מקודמו, הועלתה ביקורת נוקבת נגד פוקו. הפילוסוף ניסה לענות להתקפות נגדו במספר מאמרי-תשובה, אך לבסוף, הביקורת והסרקזם שהופנו נגד "טעותו" [32] גרמה לו להימנע ממעורבות פוליטית ומכתיבה עיתונאית למשך זמן רב. [33]

יחסו לישראלעריכה

פוקו היה פרו-ישראלי באופן כללי. [34] במסגרת פעולותיו הפוליטיות עם מהגרים, ניסו פעילים ערבים להטות [35] לא אחת את המחאה נגד ישראל (רוב הפעילים הערבים ב"ועדת ג'לאלי" היו חברים גם בועדות פלסטיניות). נקודה זו היוותה קושי עבורו גם ביחס לתנועות מאואיסטיות פרו-פלסטיניות שעימן היה בקשר, וגם ביחסיו עם הסופר ז'אן ז'נה, שהיה פעיל מאוד למען הפלסטינים, משום שסירב להשתמש במאבקים אותם ניהל בכדי לתקוף את ישראל. [36]

בחודש מרץ 1979 השאיל פוקו את דירתו בפריז עבור קוֹלוֹקְוִיּוּם ישראלי-פלסטיני, שאורגן על-ידי עיתונו של סארטר, Les Temps Modernes. למרות שהפגישות נערכו בדירתו נעדר מהן פוקו במכוון, משום שלא רצה לקחת חלק בדיונים - דיונים אותם הגדירו משתתפי הכנס, סימון דה בובואר ואדוארד סעיד, כ"אסון". [37]

אירוע אחר, הקשור בעקיפין לישראל, התרחש קודם לכן, בעת שהותו בטוניס; פוקו היה עד לגל הפגנות נגד המשטר ביוני 1967, שבמהלכו התרחשו פרעות בסוחרים יהודים בתגובה למלחמת ששת הימים, בהשתתפות סטודנטים מהשמאל. על האירועים כתב פוקו לידידו קונגיים [38]: "לפחות 50 הצתות. 150 או 200 חנויות שנבזזו - העניות ביותר, כמובן. המחזה הנצחי של בית כנסת הרוס, שטיחים נגררים לכביש, מגולגלים, בוערים; אנשים רצים ברחובות, מוצאים מקלט בבניין שההמון מבקש להעלות באש. ואחר כך שקט, התריסים מוגפים (...) לאומנות יחד עם גזענות מצטרפות יחד למשהו מרושע במיוחד. ואם אתה מוסיף לכך את העובדה שבגלל השמאלנות שלהם, הסטודנטים נתנו לכל זה את ידם (וקצת יותר מיד), אתה חש צער עמוק, אתה שואל את עצמך מהי אותה עורמה (או טיפשות) של ההיסטוריה, שבזכותה יכול המרקסיזם לחולל את זה (ולספק לזה את אוצר המילים)". באותו מכתב, אגב התמודדות על משרה אוניברסיטאית מול יהודי שהיה בעברו לוחם המחתרת הצרפתית, התוודה פוקו שאינו מסוגל להתנגד ליהודי אפילו אם ההתנגדות היא רק במסגרת המשחק האקדמי. [39]


הערות

  1. ^ אלו תנועות? האם הוא הצטרף לכמה בבת אחת? אם אפשר לקבל את שמותיהן, זה יהיה עדיף.
  2. ^ איזו קבוצה?
  3. ^ Groupe d’information sur les prisons
  4. ^ זו פעולה מחקרית. היא שונה מהפעולות האחרות וצריך להפרידה מהן.
  5. ^ כדאי לדרג את הפעולות לפי חשיבותן.
  6. ^ נשאה
  7. ^ עדיף ניסוח אחר: פוקו תרגם את התנסותו גם לתובנות מחקריות/הגותיות
  8. ^ היא עדיף על הנה.
  9. ^ היה דומה.
  10. ^ כדאי להסביר, כאן או להלן, גם את השונה בין המקרים, ויש הרבה שונה. גם השפעתו של פוקו בשני המקרים שונה מאוד. אתה יכול למצוא בתחום הקרימינולוגיה רבים הדוחים פתרונות פוזיטיביסטיים-הוליסטיים ומאמצים גישות שיש בהן דמיון לגישה ה"פוקו-יאנית." לדעתי, אין כן בתחום הפסיכיאטריה, אם כי גם שם יש צמצום של היומרה הפוזיטיביסטית.
  11. ^ אפוא
  12. ^ לא הבהרת כאן מספיק, לדעתי את החשוב מכל: דחיית פתרון מכניסטי-פוזיטיביסטי (ולא חשוב מאיזה כיוון הוא מגיע) והגבלת אפשרויות התיקון והשיפור לתיקונים קמעוניים, אם בכלל. דחיית פתרונות תכנון־על לא נבעה מהערכה של פוקו שפתרון העל הנגיש הספציפי שגוי, אלא מדחיה של פתרונות־על מכל וכל.
  13. ^ "טיפת הזהב" (Goutte d'Or)
  14. ^ הרובע ה-18 אינו "הרובע הערבי" בפאריז.
  15. ^ אין צורך בשמו בסוגריים
  16. ^ כבר הפנית לשמו. אין צורך להפנות שוב. וודאי שאין להפנות עם ניקוד השם, שכן ממילא אין שמות מנוקדים בוויקיפדיה.
  17. ^ כנ"ל. אין צורך בהפניה עם כל אזכור.
  18. ^ אין צורך בשמו בסוגריים
  19. ^ ומשמעות הדבר היא?
  20. ^ מה הכוונה ב"מעורב בגיבוש"? מדוע לא היה בין המייסדים?
  21. ^ מקיף.
  22. ^ אינני משוכנע עד כמה תיאור הפרשה מדויק. ראשית, כמדומני שמדובר היה בשני אנשים עליהם הוטל גזר דין מוות. השניים היו חברי ETA. נדמה לי שבשני אי דיוקים אלו די כדי לבדוק את העובדות כולן פעם נוספת, במיוחד כאשר אתה מייחס לפרשה זו פסקה ארוכה.
  23. ^ באחד המקרים של מה?
  24. ^ בהם ראה טרוריסטים. אין צורך במרכאות.
  25. ^ שיפוטי. אם אתה רוצה, תאר את מעשיהם. אל תכנה אותם "כנופיה אלימה" סתם כך.
  26. ^ על ערש דווי
  27. ^ את דלז, בו ראה את הפילוסוף המבריק ביותר בצרפת
  28. ^ פסקה רכילותית הנוגעת לשבע השנים האחרונות בחייו של פוקו וחשיבותה לעניין חייו מפוקפקת משהו.
  29. ^ אלא שאלו לא הנחות שהניח: זו הקבלה האוטומטית של הנחות של מישהו אחר.
  30. ^ נפגשים?
  31. ^ רוב
  32. ^ עמדה שלא במקומה. האם הוא ראה בכך טעות בעצמו? האם יש לנו הסמכות לקבוע שמדובר ב"טעות" או טעות?
  33. ^ הוא מת זמן לא רב אחר כך, הלא כן?
  34. ^ סתמי.
  35. ^ להפנות. להטות הוא שיפוטי.
  36. ^ מדוע?
  37. ^ באר: מדוע הן היו אסון?
  38. ^ אחידות בשם.
  39. ^ הציטוט הקודם וזה דורשים ביאור כלשהו.

וחלק נוסףעריכה

אני ממליץ מאוד למצוא תמונה אחרת של מישל פוקו. התמונה הקיימת מפרה זכויות יוצרים ו ג ם את כללי השימוש ההוגן.

קולז' דה פראנסעריכה

הרצאות בקולז'עריכה

פוקו כיהן בקולז' דה פראנס משנת 1970 ועד מותו ב-1984. עם כניסתו ביקש לשנות את שם הקתדרה לפילוסופיה שקיבל ל"קתדרה להיסטוריה של מערכות חשיבה". [1] הרצאת הבכורה שלו בקולז', אותה נשא ב-2 בדצמבר תחת הכותרת סדר השיח (L'ordre du Discours), הוקדשה למורו ופטרונו המנוח, ז'אן איפוליט (Hyppolite), שאת כסאו בקולז' ירש. [2] איפוליט היה מי שדחף טרם מותו לבחירתו של פוקו לקולז', יחד עם הפרופסורים דומזיל, ז'ול וולמן (Vuillemin) ופרדינן ברודל (Braudel). [3]

הרצאה זו נעשתה עד מהרה [4] ל"טקסט מפתח" עבור פרשני פוקו, שכן הפילוסוף עוסק בה, בפעם הראשונה באופן מושגי ושיטתי, בשאלות של כוח ושליטה, ומנתח את המימד החומרי והפרקטי של השיח, ואת המבנה שלו כזירה של יחסי כוח; "מה כל כך מסוכן", שואל פוקו, "בעובדה שאנשים מדברים, ושדיבורם מתרבה במהירות? מה הסכנה שבכך?... אני מניח שבכל חברה ייצור השיח הנו בו בזמן נשלט, נבחר, מאורגן ומופץ בהתאם למספר מסוים של פרוצדורות, שתפקידם הנו [5] להסיט את כוחותיו וסכנותיו, להתמודד עם אירועים לא צפויים, לחמוק מחומריותו הכבדה והאימתנית". [6]

באותה תקופה, מספר ידידו ההיסטוריון עמנואל לה רואה לדורי (Le Roy Ladurie), "היו שני פוקו; אחד הפגין ואחד שנכח בפגישות בקולז'". מעורבותו הפוליטית של פוקו לא פגמה ברצינות פעילותו האקדמית ובחלקו בניהול המוסד בועדותיו השונות. למרות זאת, פרופסורים רבים הזדעזעו מפעילותו המיליטנטית, הרעשנית והרדיקאלית של חברם [7] לקולז'. [8]

משנת 1970 (למעט שנת 1977) העביר פוקו סמינרים בקולז'. ההוראה בקולז' נעשית דרך שיעורים וסמינרים. על כל מרצה לתת 26 שעות בשנה, ולהציג בכל שנה מחקר מקורי חדש. המוסד מתייחד בכך שההשתתפות בשיעורים ובסמינרים הנה חופשית לחלוטין ופתוחה לקהל הרחב, ללא צורך בהרשמה. הרצאותיו של פוקו נערכו בימי רביעי, מינואר ועד סוף מרץ, בפני אודיטוריומים [9] מלאים עד אפס מקום. הנושאים בהם דן כללו דיונים על גזע, אבנורמליות, כלכלה מדינית, שיגעון, רפואה, מוסדות עונשין, משפט, פילוסופיה, ספרות הווידויים הכנסייתית וטכניקות הווידוי על ספת הפסיכואנליטיקן. [10]

הרצאותיו של פוקו הוקלטו, וכתבי היד שלו נשמרו בקולז'. [11] בסוף כל שנה, כמקובל במוסד, כתב סיכום של הקורס שהעביר. ההרצאות היוו את הבסיס למחקריו מאותה תקופה, אך למעט הרצאת הבכורה, סדר השיח, לא פרסם אותן פוקו בחייו. בצוואתו הורה לא לפרסם כתבים שלא פרסם בחייו, אולם יורשיו החלו להוציא לאור את ההרצאות ב-1997. עד כה ראו אור שישה כרכים בצרפתית (ארבעה תורגמו לאנגלית. ראו להלן), ובסך הכול עתידים לראות אור שלושה-עשר כרכים.[12]

פרסומיםעריכה

בשנים הראשונות התמקד פוקו במשפט, חוק וענישה. ב-1973 פרסם, יחד עם קבוצת מחקר קטנה שעבדה איתו, ספר על פייר ריבייר, צעיר שנשפט בראשית המאה ה-19 על רצח אמו, אחותו ואחיו. במחקר בוחנים פוקו ועמיתיו את היחסים בין הפסיכיאטריה והמשפט הפלילי.[13] המקרה של ריבייר נבחר כמקרה מבחן, על בסיס הודאתו הכתובה על פשעו, ועל בסיס הדוחות הרבים שנכתבו סביבו. [14] "מסמכים כאלו..." כותב פוקו בהקדמה, "מספקים חומר לבחינה מקיפה של האופנים בהם מעוצב ופועל ידע מסוג מסוים (כלומר, ידע רפואי, פסיכיאטרי, פסיכולוגי) ביחס למוסדות ולתפקודים החקוקים בהם (כלומר, החוק ביחס למומחה, לנאשם, לפושע המשוגע, וכד'). הם נותנים לנו מפתח ליחסי הכוח, השליטה, המאבק, שמתוכם מופיעים ופועלים שיחים (discourses), ובכך מספקים חומר לניתוח פוטנציאלי של שיח...שיכול להיות הן טקטי והן פוליטי, ולכן אסטרטגי". [15]

לאחר שנתיים, ב-1975, פרסם פוקו את ספרו לפקח ולהעניש (Surveiller et Punir: Naissance de la prison), שבעיניי רבים הוא ספרו השלם והמשפיע ביותר. [16] בספר מתחקה פוקו אחר השינויים שהתחוללו בדרך בה חברות מענישות את מי שהן מגדירות כפושע. אם זאת, מטרת הספר אינה נעוצה בעבר, הסביר פוקו, אלא בעיקר בהווה; כיצד נוצרו התנאים שאפשרו את טכנולוגיות הכוח שמופעלות על הגוף בהווה? כיצד הגענו ממצב של עינויים גופניים מזוויעים בעבר ומצב [17] של כליאה שקטה בהווה? ממצב שבו החברה בקשה להעניש את הפושעים למצב בו החברה מבקשת "לתקן" אותם? [18]

כשנה וחצי לאחר מכן, ב-1976, פרסם פוקו את הראשון מבין כרכי תולדות המיניות: הרצון לדעת. [19] פוקו שאף לערוך מחקר מקיף על המיניות זמן רב לפני הפרסום, וכל העת אסף לשם כך חומרים. [20] על רקע אירועי 1968, ואידיאולוגיות השחרור המיני שהבטיחו, קיבל המחקר משנה חשיבות. תולדות המיניות, בדומה ל"לפקח ולהעניש", הנו [21] מחקר על "כוח" ועל האופנים בהם הוא מופעל בחברה. בעבודתו על בתי-הסוהר הראה פוקו כיצד חוצה הכוח את החברה כולה באמצעות תהליכים "דיסציפלינאריים" שממשמעים ומרסנים את הגוף. [22] במחקר הנוכחי חקר הפילוסוף את המתקנים והעזרים אשר קישרו את המיניות למכניזמים [23] ורשתות של כוח. אך פוקו אינו מנסח עוד "היפותזה דכאנית", אשר מוכיחה עד כמה מדוכאת, מושתקת ומודחקת המיניות החברה המערבית, אלא מעמיד את אותה היפותזה המבחן[24]: "השאלה שברצוני להציג איננה מדוע אנו מדוכאים, אלא מדוע אנו אומרים, בלהט כה גדול, במרירות כה רבה כנגד העבר הקרוב ביותר שלנו, כנגד ההווה שלנו וכנגד עצמנו, שאנו מדוכאים?". [25] דרך עיסוק בטכניקות של וידוי (דתי, פסיכיאטרי, פסיכולוגי, פדגוגי), והפיכת הוידוי מפרקטיקה דתית לפרקטיקה מדעית, בוחן פוקו את כינון הסובייקט (subject) המודרני - על כפל המשמעות של המונח - כנָתִין מוכנע וכפּרט ייחודי. [26]

פוקו צירף לספר את תוכנית המחקר העתידית שלו: חמישה כרכים הדנים במגוון נושאים, מסטייה, דרך היסטריה ועד לגזענות. אף אחד מהכרכים הללו לא פורסם כמתוכנן. הספר התקבל, לדעת פוקו, בקבלת פנים צוננת ובחוסר הבנה. [27] רק כשמונה שנים מאוחר יותר פרסם פוקו את ספריו הבאים - הכרך השני והשלישי של תולדות המיניות: השימוש בתענוגות והדאגה לעצמי.

שנים אחרונותעריכה

פוקו בארצות-הבריתעריכה

בעשור חייו האחרון [28] הרבה פוקו לבקר בארצות הברית ולהרצות בה. הוא הרצה בסטנפורד, ב-UCLA, בברקלי ובאוניברסיטאות נוספות, לעתים בפני קהל של אלפים. [29] בברקלי פגש את הפרופסורים פול רבינו (Rabinow) ויוברט דרייפוס (Dreyfus) שכתבו על משנתו ספר, וכללו בו מספר ראיונות עמו. השפעתו של פוקו בארצות הברית הייתה רבה [30], ואותותיה ניכרים [31] זמן רב לאחר מותו.

ארצות הברית לא הייתה לפוקו רק מקום עבודה נעים וקהל אקדמי אוהד; הוא נהנה, בעיקר בניו-יורק ובסן-פרנסיסקו, מחיי הקהילה ההומוסקסואלית הערים, וגילה עד כמה פתוחים וגלויים הם החיים של חבריה שם. פוקו נהנה מהתרבות ההומוסקסואלית, נהנה מתענוגות הגוף שהערים הללו הציעו עבורו, [32] ביקר במועדוני סאדו-מזו, והתנסה, במקביל, בסוגי סמים שונים, ביניהם כנראה גם LSD, קוקאין ואופיום (גראס הוא גידל לבד בבית, ככל הנראה). [33] ב-1978 אף היה מעורב בתאונת דרכים מול ביתו בפריז כשהוא תחת השפעת אופיום.

פוקו נהנה כל-כך בארצות הברית, [34] עד שחשב ברצינות לעזוב את צרפת ולעבור לגור בה. אך שם, בארצות הברית ככל הנראה, [35] נדבק בנגיפי האיידס, שהביאו למותו תוך מספר שנים.

מחלת האיידסעריכה

לא ברור עד כמה היה פוקו מודע למחלת האיידס שקיננה בו, [36] אך הוא חשד בקיומה. בחורף האחרון לחייו סיפר לידידו דומזיל כי הוא חושב שיש לו איידס. בחודשיו האחרונים עבד ללא לאות ותוך קשיים רבים על שני ספריו האחרונים בסדרת תולדות המיניות למרות הבחילות וכאבי הראש העזים שתקפו אותו. ב-2 ביוני התעלף בדירתו ואושפז. בבית-החולים עוד הספיק לראות את הביקורות הראשונות על הספרים שאך פרסם. ב-25 ביוני מת כתוצאה "ממחלה הקשורה לאיידס". [37] יתכן כי ידע אך הסתיר את חששו ממקורביו. לטענת בן זוגו דניאל דֵפֶר, הידע המועט באותן שנים על המחלה, והשקרים הלבנים שספרו להם הרופאים על מצבו, גרמו להם לפסול את האפשרות הזו. רק כאשר זומן לאחר מותו של פוקו למשרד הנהלת בית-החולים, הבחין דפר כי על המסמכים רשום "סיבת המוות: איידס"; "כך גיליתי זאת...[38]שם, בצורה כה אלימה, גיליתי את מציאות האיידס...[39]גיליתי את מרחב הפחד החברתי שהסתיר כל דיווח אמיתי". [40][41] למחרת מותו פרסם ידיד של הפילוסוף מאמר מחאה אנונימי ב"ליברסיון" נגד השמועה לפיה מת פוקו מאיידס: "אנו המומים מהשמועה הזדונית הזו... [42]האם חייב פוקו למות בבושה". [43] המאמר, שהוקע בזעם על ידי קוראים רבים, מעיד אולי על תפיסת המחלה באותן שנים. אי-לכך, לאחר מות אהובו החליט דפר להפוך את אבלו למאבק נגד האיידס, נגד הדעות הקדומות ונגד חוסר ההבנה לחולים ובידודם החברתי.

הגותועריכה

התמונה [44]

חוקרי פוקו מחלקים את תחומי העיסוק המרכזיים של הגותו לקטגוריות "כוח/ידע", "כוח ומוסדות", "שיח", "הגוף והמיניות" ו"חקירת הסובייקט". פוקו יצא כנגד תפיסת ההיסטוריה של הנאורות, שראתה בהיסטוריה תהליך של שחרור האדם, דיאלקטיקה [45] של השתחררות מכבלים. כדי לתקוף היסטוריוסופיה [46] זו טבע פוקו את מושג הכוח. [47] הכוח אינו כוחו של המשטר, למרות שהוא נמצא גם בו. הכוח אינו דורש ריבונות של מדינה, חוק מסוים וכו'. [48] כל אלה, כפי שטוען פוקו, "אינן אלא הצורות שהכוח לובש בסוף דרכו". הכוח נמצא בכל, הוא קבוע ושואף להתמיד במצבו, והוא "השם שמעניקים למצב אסטרטגי מורכב המתקיים בחברה נתונה". הכוח מורכב מיחסי כוחות, מהדינמיקה המורכבת שלהם, ואף הסתירות שבתוכם. הוא בא לידי ביטוי כמעט בכל דבר שנעשה, מהשיח ועד למנגנוני השלטון. יחסי הכוחות מייצרים תמיד מצבי כוח, בשל אי שוויון שמצוי בבסיסם, ומאחר ויחסי הכוחות עצמם משתנים, בין היתר בשל השתנותו המתמדת של הכוח (אך לא היעלמותו, אלא רק הפנייתו לאפיקים אחרים), כך גם משנה הכוח את הפרקטיקות בהם [49] הוא מגולם. [50]

למעשה מדבר פוקו [51] על מערכי ידע/כוח - הכוח והידע משולבים זה בזה בצורה שאינה ניתנת להפרדה. הידע מייצר כוח והכוח, בתורו, מייצר ידע. [52] בספרו תולדות השיגעון בעידן התבונה מסביר פוקו תהליך זה לגבי [53] משוגעים: היוולדו של תחום ידע חדש - הפסיכיאטריה - לוותה בפרקטיקות חדשות, כוחניות, כלפי משוגעים, כמו סגירתם בבתי משוגעים. שני תהליכים אלה אינם ניתנים להפרדה והם חלק מתהליך אחד. אך חשובה מהתהליכים המקבילים היא מטרתם של תהליכים אלה. במקרה של השיגעון, יצירת השיח והפרקטיקות החדשות לגבי משוגעים שירתה שיח רחב יותר - השיח של הנאורות. שיח זה הדגיש את הרציונליות ואת עליונות התבונה, ולכן דרש יצירת פרקטיקות שיגדירו את התבונה ויתחמו את גבולותיה - במקרה זה, תוך הדרה (סילוק) [54] של המשוגעים והוצאתם מחוצה להם. [55]

ההיסטוריה, טען פוקו, אינה תהליך של שחרור מכוח, כי אם הפנייתו לאפיקים אחרים. הכוח עבר מהשליט למדע, לחברה ולתקשורת המונים. ישנה רשת קשרים בין הכוח לבין הידע לבין השיח. הידע מייצר שיח שמפעיל עלינו כוח. אנו חשים מה מותר לומר ומה לא, מה נכון ומה לא. השיח (במשמעותו הרחבה ביותר) מורה לנו כיצד להתלבש ואף לנוע. הוא מייצר מערכות סימון, שאנו פועלים בתוכן. [56]

חשוב להדגיש כי בניגוד לרוב ההוגים מגישות הקונפליקט, ובניגוד למה שנראה לראשונה, פוקו אינו טוען כי הכוח הוא דבר שלילי - לטענתו, כוח עשוי להיות גם חיובי. [57]

טענותיו של פוקו הפכו למרכזיות בזרמים פוסט מודרניים שונים. הוא אביהם הרוחני של הפוסט קולוניאליזם, חלקים מזרמים בפמיניזם העכשווי ומהנאו-מרקסיזם. [58][59]

הערות

  1. ^ וזאת כדי לשקף...
  2. ^ הפעולה החשובה ביותר היא שינוי שם הקתדרה, וזו אינה זוכה לבאור. לעומת זאת ההקדשה הלא חשובה כן זוכה לבאור.
  3. ^ פרנן ברודל
  4. ^ במקום "נעשתה עד מהרה," עדיף "הפכה".
  5. ^ שתפקידן (ההנו מיותר)
  6. ^ ציטוט יפה, אבל אין כל טעם בו בלי שינתן לקורא הסבר שיציב את האמירה בהקשר כלשהו. פעמים רבות, משובש הסדר הנכון שצריך להיות בערך: הצגת עובדות או תיאור של משהו, ואחר כך ציטוט המאשר את העובדות או התיאור. הציטוט כשהוא בא בפני עצמו פוגע בערך.
  7. ^ עמיתם
  8. ^ כדאי לקצר. נושא לא באמת חשוב. פעילותו הרדיקלית של חומסקי אינה משליכה על תרומתו האקדמית ואין רבותא גדולה בשילוב של פעילות חוץ קוריקולרית וקוריקולרית.
  9. ^ אולמות
  10. ^ פסקה מיותרת, במיוחד כאשר לא ברור איזו תעודה מעניק הקולז' ומה הסיבה המניעה אנשים ללמוד בו. האם מדובר באוניברסיטה פתוחה מסוג מסויים? האם אלו קורסי העשרה לחוקרים? וכו'.
  11. ^ מיותר
  12. ^ מיותר. תאר בקצרה בהקשר של עבודותיו. זה אינו חלק מחייו.
  13. ^ את הספר "אני, פייר ריבייר", שעסק בצעיר שעמד למשפט בתחילת המאה התשע־עשרה על רצח אמו, אחותו ואחיו. הספר עסקקשר שבין פסיכיאטריה ומשפט פלילי.
  14. ^ הוא נבחר בגלל החומר התיעודי הרב, לא "על בסיס" חומר זה.
  15. ^ ציטוט מיותר. במקום, ספר על הספר.
  16. ^ צטט כמה מהרבים בשמם או המנע מהערכות.
  17. ^ למצב?
  18. ^ כדאי לתאר את מה שנדע עם תום הקריאה, לא לפניה.
  19. ^ אם הצגת את השם הלועז בכל המקומות האחרים, מדוע לא כאן? Histoire de la sexualité, vol. 1 : La volonté de savoir
  20. ^ את ההערה לגבי התכנון יש להקדים לפרסום הספר.
  21. ^ הוא
  22. ^ מדוע לא ציינת זאת בפסקה שעסקה בכך?
  23. ^ מנגנונים
  24. ^ "את אותה היפותזה המבחן" - אותה במבחן
  25. ^ הנקודה מיותרת.
  26. ^ שוב, מוצגת שאלת המחקר ואין נגיעה במסקנותיו.
  27. ^ מדוע?
  28. ^ בעשור האחרון לחייו.
  29. ^ האמנם רק בעשור האחרון לחייו?
  30. ^ באיזה תחום? דוגמנות? קרימינולוגיה? פסיכיאטריה? מחקר אקדמי?
  31. ^ ניכרו
  32. ^ שלוש פעמים "נהנה" במשפט אחד.
  33. ^ אין צורך בתיאור כה מפורט.
  34. ^ עוד פעם "נהנה".
  35. ^ או שם, או בארצות הברית, או בארצות הברית, ככל הנראה. לא שלושתם גם יחד.
  36. ^ היא לא קיננה אלא התפרצה. הנגיף יכול לקנן. מחלה יש או אין.
  37. ^ את מי אתה מצטט בדיוק?
  38. ^ חסר רווח
  39. ^ חסר רווח
  40. ^ מרחב הפחד הזה הוא של פוקו. אין נגיעה בעובדה שפוקו, שלהלכה היה אמור להיות מודע היטב לעניין, הכחיש זאת. ואם אתה עוסק בהנ"ל בהרחבה כה רבה: מה הייתה דעתו של דפר על סיכויי ההדבקה שלו עצמו?
  41. ^ חסר רווח.
  42. ^ חסר רווח
  43. ^ קודם אתה מצטט את סיבת המוות כאילו באה ממקור רשמי, ועתה אותו ידיד אלמוני סבור שזו שמועה.
  44. ^ מיותרת לחלוטין. אין שום סיבה לעסוק באיור שאינו רלוונטי כמעט רק בגלל שהוא זמין.
  45. ^ המושג ההגליאני הזה אינו במקומו כאן. תפישת עידן האורות רואה בהיסטוריה תהליך פרוגרסיבי ולא דיאלקטי.
  46. ^ זו אינה היסטוריוסופיה. לכל היותר, אתה יכול לזכות כאן גישה היסטוריציסטית.
  47. ^ הוא וודאי לא טבע את מושג הכוח, וגם לא את המושג "כוח חברתי." הוא העניק לו משמעות שונה.
  48. ^ פסיק לפני "וכו'" ועדיף לא לקבוע "וכו'" כאשר מה ש"וכו'" אינו נהיר. השתמש ב"וכדומה" ותן לפחות שלוש דוגמאות.
  49. ^ בהן
  50. ^ פסקה נפתלת ועמוסה ז'רגון, שאינה כוללת את הפרט החיוני של היחס בין מערכות הכוח ויחסי הכוח והמציאות הפיזית. כלומר, כיצד מומרות עמדות הכוח היחסיות ליישום של כוח בפועל.
  51. ^ פוקו מדבר. השימוש ב"למעשה" אומר שעכשיו אתה מתכוון להסביר משהו, וזה מסרבל שלא לצורך, במיוחד מאחר ואינך מסביר אלא ממשיך הלאה.
  52. ^ איך זה בדיוק קורה?
  53. ^ ביחס ל
  54. ^ הדרה אינה סילוק.
  55. ^ או, אם נגדיר את זה אחרת: הפסיכיאטרים, כקבוצה בחברה, שאפו לשלוט (כלומר, להחזיק בבלעדיות על שימוש בכוח) ביחס לקבוצה מסוימת אחרת (החולים) ולשם כך טענו כי עומד לרשותם ידע בלעדי והליכים ייחודיים להשגת ידע כזה, המאפשרים להם לקבוע את הגבול התוחם בין חברי הקבוצה הנשלטת ומי שאינם נמנים עמה. יתר על־כן, ובכך מתבטאת הגישה הפוזיטיביסטית-פרוגרסיבית של עידן האורות, הם התיימרו ליכולת ולידע כיצד להעביר אדם מקבוצת הנשלטים לקבוצת הבלתי נשלטים. כדאי לציין גם כי הכוח הזה ניתן לפסיכיאטריה, לפי פוקו, יותר אין אבסנטיה מאשר תוך מאבק כוח. כלומר, הוא ניתן לפסיכיאטריה בהתבסס על יומרתה לדעת כיצד להגדיר את התיחום וכיצד להעביר אדם מקבוצה לקבוצה.
  56. ^ כדאי להבהיר כי הערפול שנקט פוקו ביחס לכוח, ובייחוד ההתייחסות אליו כיישות פועלת ולא כאמצעי בידי אנשים היא מקור המשיכה העיקרי שלו אצל קבוצות המחזיקות באידאולוגיות היסטוריציסטיות כמו המרקסיזם.
  57. ^ מדוע?
  58. ^ ובנאו-מרקסיזם.
  59. ^ התיאור כאן יומרני מאוד ואתה חייב לגבותו בתיאור מפורט יותר של ההשפעה והזרמים עליהם השפיע.

תמונה של פוקועריכה

בעקבות הערתו של משתמש:אורי רדלר על חוקיותו או אי-חוקיותו של התצלום של פוקו, הכנתי רישום של הפילוסוף והעליתי אותו לויקיפדיה. אם אכן ישנה בעיה עם התצלום, ניתן להחליפו ברישום, שאני, בתור המחבר שלו, מתיר אותו לשימוש חופשי. רועי בושי 15:08, 20 בנובמבר 2006 (IST)[]

רחמים על הקוראעריכה

"כתיבת ביוגרפיה על מישל פוקו יכולה להראות פרדוקסלית", טוען הביוגרף של פוקו, דִידְיֶה אֵרִיבּ‏וֹ (Eribon), משום שפוקו כה התנגד למעמד ה"מחבר" (auteur) ולשימוש בדמותו כאדם פרטי כדי לייחס ולכפות אחידות ולכידות על גוף עבודה מגוון (ראו מהו מחבר?)."

38 מלים ושלוש סוגריים במשפט אחד? מדובר בפילוסוף מרתק אך קצת אובסקיורי... לפחות שערך עליו יהיה קצת יותר נהיר וידידותי. מיקרוז - שיחה 23:44, 29 במרץ 2008 (IDT)[]


"הכוח והידע משולבים זה בזה בצורה שאינה ניתנת להפרדה, כאשר הידע איננו גורם אדיש אלא חלק בלתי נפרד ממאבקי ומיחסי כוח. כך, למשל, יחסי כוח לא שוויוניים בין גברים לנשים, מיוצר ידע על נשים;"
לא ברור.80.230.122.79 (שיחה | תרומות | מונה) לא חתם/ה

האם אכן הוא היה פדופיל?עריכה

טוענים כעת שביצע עברות פדופיליה https://www.israelhayom.co.il/article/866283 5.100.252.207 (שיחה | תרומות | מונה) לא חתם/ה

פדופיליהעריכה

נדרשת עריכה לאור עדויות חדשות על פדופיליה (אונס סטטוטורי) של פוקו. ראו לינק למעלה לכתבה.

בנוסף ובאותו הקשר, בשנות ה-70 כתב פוקו מכתב בו הוא קורא לבטל הרשעה של יחסי מין עם קטינים Sdhdavid - שיחה 10:54, 2 באפריל 2021 (IDT)[]

חזרה לדף "מישל פוקו".