שיחת משתמש:טישיו/אוהל המת
הגמרא במסכת חולין דנה האם אוהל ונגיעה במת הינם למעשה שני מיני טומאות, או שני צורות של אותה מין טומאה, שכן גם אוהל נחשב לנגיעה.
לפי שיטת אביי טומאת אוהל וטומאת נגיעה במת הם שני טומאות נפרדות. אם כי, האהלה על מת במרחק של פחות מכזית נחשבת לנגיעה. לפי רבא, בטומאת אוהל יש שני דינים:
האחת, היא כאשר אדם מאהיל על טומאה או שהטומאה מאהלת עליו, טומאה זו נחשבת כנגיעה. השניה היא, כאשר אדם נמצא באוהל יחד עם טומאה, טומאה זו נחשבת לטומאת אוהל ולא לטומאת מגע.
רבי זירא חלוק על שניהם, וסבור שאף לא אחד מהציורים האמורים נחשב כנגיעה, רק כאשר יש טומאה רצוצה - כלומר טומאה שיש מעליה אוהל במרחק של פחות מטפח, שהלכה למשה מסיני שהיא בוקעת ועולה מעל האוהל עד לרקיע, טומאה כזו ממלאה את כל האוהל שמעליה ונגיעה באוהל נחשבת כנגיעה.
במשנה במסכת אהלות פרק ג' משנה א' כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין. לדעת חכמים שהחלקים מצטרפים לטמא, הם מצטרפים גם כאשר אחד בא במגע עם הנידון (אדם או כלי) ואחד מאהיל עליו או נאהל תחתיו. לדעת תנא קמא, לא מצטרפים שני החציים לטמא כאשר אחד נוגע ואחד נושא, או אחד נושא ואחד מאהיל או נאהל. ולדעת רבי מאיר, גם כך מצטרפים.
הראשונים נחלקו כמי ההלכה. הרא"ש[1] פסק כרבא, וכן פסק הגר"א[2]. אבל הר"ש[3] והראב"ד[4] והרמב"ם[5] פסקו כרבי זירא.
תעשה עם זה משהו ותעדכן אותי. אין ברשותי גמרא חולין. הרואה • שיחה • ג' בניסן ה'תשע"א 00:21, 7 באפריל 2011 (IDT)
- ^ ריש פ"ג גמסכת אהלות.
- ^ שם.
- ^ שם.
- ^ בריש פ"ג דעדויות.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד', הלכה י"ד.