פתיחת התפריט הראשי

שיטת הרבדים

שיטת הרבדים היא שיטה חינוכית ללימוד התורה שבעל פה, ובעיקר התלמוד הבבלי, שפותחה על ידי הרב ד"ר פנחס היימן. השיטה מדגישה את ההבחנה המחקרית בין הרבדים השונים שבטקסט התלמודי - בין הדורות השונים, ובין דברי האמוראים לסתמא דגמרא, דהיינו האמירות שאינן מיוחסות לאמורא מסוים, כולל דברי קישור, קושיות ותירוצים וכיוצא בזה. השיטה מתבססת על גישת חלק מהחוקרים, שלפיה יש לייחס את ה"סתמא דגמרא" לחכמים מאוחרים יותר מאשר האמוראים, המכונים גם "סתמאים".

הפצת השיטה במוסדות דתיים לאומיים עוררה פולמוס נרחב בציבור זה משום שהיא מכניסה את הגישה האקדמית לישיבות, ומכיוון שהיא סותרת את ההבנה המסורתית (המקובלת גם בקרב חלק מהחוקרים) שה"סתמא דגמרא" הוא פעמים רבות אמוראי גם הוא, ואת ייחוס עריכתו הסופית של התלמוד הבבלי לרבינא ורב אשי. ביקורת נמתחה גם על כך שעל פי שיטה זו אין מחויבות מהותית של חכמי כל תקופה לדעות החכמים מהתקופות הקודמות.

התזה של שיטת הרבדיםעריכה

הטקסט של התלמוד הבבלי בנוי משכבות היסטוריות שונות, כדברי רב שרירא גאון באיגרתו: "דרא בתר דרא איתוסף תלמודא".

מוסכם כי התלמוד כולל ארבעה רבדים עיקריים:

  • המשנה שנחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא.
  • המקורות התנאיים המורחבים לדוגמה התוספתות וברייתות שמקורם בתקופת התנאים (עד שנת 240 לערך).
  • המקורות האמוראיים שמקורם בתקופה האמוראית (מסוף תקופת התנאים עד שנת 500 לערך)
  • רובד רביעי ואחרון, המציג ומפרש את המקורות התנאיים והאמוראיים. רובד זה נקרא על ידי הראשונים בשמות שונים: "סתמא דגמרא", "סתמא דתלמודא", "רבנן בתראי" ועוד. לגישת החוקרים (ובכללם 'שיטת הרבדים'), רובד זה הוא מאוחר לתקופה המיוחסת לחתימת התלמוד על ידי רבינא ורב אשי, ונכתב בתקופה הסבוראית. יש חוקרי תלמוד שאף מאחרים סוגיות מסוימות ברובד זה עד לאמצע תקופת הגאונים.

מכיוון שחכמי כל רובד לא הכירו את הרבדים שנוצרו אחריהם, יש ללמוד ולהבין את דבריהם רק בהקשר למה שנאמר לפניהם.

על פי שיטת הרבדים יש ללמוד כל רובד במנותק מהרבדים האחרים, ורק אחר כך לנסות להבין את המכלול כפי שהוא לפנינו. השיטה הדידקטית מבוססת על תוצאות המחקר הביקורתי של התלמוד, והאופן שבו הוא מתארך סוגיות וחלקי-סוגיות לתקופה שאחרי ימי האמוראים.

בבסיס המוטיבציה ליצירת השיטה והפצתה, ציינו חלק מהוגיה[1], ש-70% מבוגרי הישיבות התיכוניות אינם מסוגלים ללמוד דף גמרא בעצמם, אף שרובם ככולם מקדישים כ-15 שעות שבועיות למקצוע זה וניגשים לבגרות בו. כמחצית מבוגרי ישיבות ההסדר נכשלים במבחני אנסין במבחן כניסה למכוני ההוראה שנעשה בשנה הרביעית ללימודיהם. חוקרים ציינו כי בקרב תלמידי הציונות-הדתית התלמוד נחשב למקצוע השנוא ביותר. תומכי השיטה הציעו לחפש את שורשי הבעיות "בהוראת הגמרא בהיעדר כמעט מוחלט של מיומנויות למידה שיטתיות, מוגדרות ומדורגות" כפי שנעשה במקצועות אחרים.

השיטה נוסתה במספר מוסדות של החינוך הממלכתי-דתי, וגרסאות שלה או שיטות דומות מיושמות בישיבות כמו ישיבת עתניאל, ישיבת אורות שאול, ישיבת מעלה גלבוע (שבה לימד הרב דוד ביגמן שיטה דומה עוד קודם להפצת שיטת הרבדים) וישיבת הדר בניו יורק.

הפולמוס אודות שיטת הרבדיםעריכה

על שיטת הרבדים, ובעיקר על הכוונה להכניסה כמתודת לימוד שיטתית בבתי הספר הדתיים, התקיים פולמוס שעורר הדים רבים. במיוחד כאשר הומלצה על ידי משרד החינוך בתוכנית הלימודים למכוני הוראה, שרבים מתלמידי הישיבות הציוניות משתתפים בהם. למעשה, ברקע הפולמוס ניצבת רתיעה משימוש במחקר ביקורתי-טקסטואלי לטקסט מקודש, והחשש שתיארוך מאוחר של קטעים מן התלמוד יביא לזילזול בתוקף ההלכתי המיוחס להם במסורת הדתית. ההשוואה לביקורת המקרא והשפעתה על עזיבת האמונה עולה לעיתים קרובות במפורש.

תומכי השיטה טוענים שהלימוד בדרך זו "מציעה דרך בהירה ומעניינת ללימוד תורה שבעל פה. השיטה מעניקה לכל אדם כלים להתמודד בעצמו עם דף הגמרא ולהבין את דרך השתלשלותה של תורה שבעל פה". משפט נוסף שנפוץ בקרב תומכי השיטה הוא "לרש"י לא היה רש"י" - כלומר כמו שרש"י פירש את הגמרא כך גם האמוראים פירשו את המשנה וניתן ללמוד את המקורות באופן עצמאי.

לעומתם, טוענים שוללי השיטה, ששיטת הלימוד מהווה התרחקות מדרך הלימוד המסורתית המקובלת מימים ימימה[2], ובפרט בשתי נקודות:

  1. שוללי השיטה מסתייגים מאיחור חתימת התלמוד (על ידי שיטת הרבדים[3]) לתקופה המאוחרת לתקופת החתימה המקובלת במסורת היהודית[4]. לטענת חלק מן המתנגדים, יש בכך משום ערעור סמכותו ההלכתית של התלמוד הבבלי, באשר לשיטתם סמכותו נובעת מהיותו פרי הסכמה של רוב חכמי ישראל שבאותו זמן[5] - טענה המתערערת עם איחור החתימה לתקופת הסבוראים והגאונים[6].
  2. כמו כן, הלימוד של רובד אחד (למשל, המשנה) במנותק ובאופן עצמאי מהפרשנות לו ברבדים מעליו (הפרשנות התלמודית), מבטא את טענת שיטת הרבדים[7], שחכמי הרובד המאוחר (האמוראים) פירשו את הרובד הקדום בשונה מהכוונה המקורית של הדברים (במתכוון), דבר שהוא מנוגד לתפיסה היהודית המסורתית[8].

התנגדות חריפה נשמעה מצד רבני הר המור, ורוכזה בחוברת מתורתך לא נטיתי, הכוללת כרוזים ומאמרים כנגד שיטת הרבדים מאת רבנים מכמה חוגים, ובהם הרבנים עובדיה יוסף, שלמה פישר, אליהו בקשי דורון, זלמן נחמיה גולדברג[9], מרדכי אליהו[10], אביגדר נבנצל, שלמה משה עמאר, שלמה אבינר[11], אברהם דב אוירבך, ישעיהו מייטליס, דב ליאור[12], יהושע רוזן, יעקב יוסף, צפניה דרורי, דוד חי הכהן[13], אשר וייס, עמיאל שטרנברג, יצחק שילת[14], עקיבא הכרמי ועוד. כמו כן, פירסמו רבנים נוספים את התנגדותם, בהם הרבנים אריה שטרן וצבי קוסטינר[15].

בנוסף, לחלק מהרבנים הפריעה העובדה שמפתחי השיטה (כגון הרב ד"ר פנחס היימן[16]) באים משורות האקדמיה[17], ובכך מכניסים צורות לימוד אקדמאיות במקום אלו המסורתיות. דברים קרובים כתב הרב יעקב אריאל[18] שהתנגד כיוון שסבר שיש בשיטה זו אפשרות להרחיק את הלומד מן העיקר[19].

הרבנים שמואל אריאל ויעקב נגן[20], ציינו כי בעבר היו רבנים שהשתמשו בשיטה זו ואין מניעה משימוש בה ככלי נוסף בתוך מערכת הכלים של הלימוד. לדבריהם, מותר לפרש את המשנה בפירוש אחר מאשר פירשוהו האמוראים, כל זמן שהפירוש איננו ננקט להלכה, ושאין פוגעים בסמכות של ה"סתמא דגמרא" שהם דברים שנכתבו בשם עורכי התלמוד. הם עוד העירו, על ההתקפה הבוטה שנעשתה בידי מתנגדי השיטה כנגד מצדדיה, והעירו שאין לה מקום. גם הרב יובל שרלו תמך בשיטה[21], ויצא בביקורת כנגד ההתקפות עליה[22].

שיטה חדשה, המאמצת רבים מעקרונות שיטת הרבדים ומתמודדת עם אותן הבעיות, הוצגה לציבור הרחב ב-2009 עם צאת ספרו של הרב שג"ר - "בתורתו יהגה".

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הרב ד. שיטת הרבדים ולימוד תורה - רבדים בלימוד הגמרא
  2. ^ הרב אהרן בורנשטיין: "לאחר שהצגנו לפני הרב אליהו את הדברים הבעייתיים, הוא פסק בצורה חדה: 'אסור ללמוד כך, זו לא דרך אבותינו'... ואל ההורים ששולחים את בניהם לספוג תורה ויראת שמים, אוסיף ואחדד: על כפות המאזניים מונחת תורת ישראל הנמסרת מרב לתלמידו מזה כ- 2000 שנה, ומולה השיטה האקדמית שהומצאה במאה שעברה. מצד אחד תורת רבותינו שאותה לומדים בכל הישיבות וסביבה מאוחדים כל רבני דורנו והדורות הקודמים, ומצד שני 'שיטת הרבדים' של ד"ר היימן שהגיבוי הרבני שלה סתום וחתום, בלום ועלום. מצד אחד ניצבת תורת ישראל המסורתית שהוציאה מתוך חינוך הממ"ד תלמידי-חכמים רבים, רבני שכונות וערים, דיינים וראשי ישיבות, ומצד שני תורת הרבדים שאם ח"ו תחליף את לימוד התורה המסורתי אזי לכל היותר יגדלו תלמידינו להיות חוקרי תלמוד באוניברסיטה".
  3. ^ כמובא באתר השיטה.
  4. ^ ר' במאמר האמת על שיטת הרבדים: "כל ילד בכיתה ד' יודע שאת התלמוד הבבלי סידרו וערכו רבינא ורב אשי, וכאן המרצה עומד בתקיפות בדעתו, ואף מביא סיוע מדברי מורו ורבו פרופ' מאיר שמחה פלדבלום המנוח: 'שאין לדבר על רב אשי ורבינא כמסדרי התלמוד' (ציטוט מדויק). המשפט ההרסני הזה קורע ושוסע את התלמוד הקדוש שלנו, וכותת אותו לחלקים חשובים יותר וחשובים פחות ובכלל לא חשובים, כלומר: התלמוד איננו הסמכות ההלכתית שלנו... השיטה האקדמית אותה רוצה להחדיר ד"ר היימן לישיבותינו הקדושות טוענת שרוב כל דף ודף, בכל הש"ס כולו, הוא מתקופת הסבוראים או מן הגאונים. ומה רע במחשבה כזו? כאמור לעיל, יש כאן חורבן של כל המסורת התלמודית עם השלכה לפסיקת ההלכה... רש"י מפורש בבבא מציעא פ"ו ע"א ובסנהדרין ל' ע"א, והרמב"ם בהקדמתו ל'יד החזקה', הכותבים שאת התלמוד חתמו רבינא ורב אשי וממול ניצב פרופסור באוניברסיטה שכתב תיזה מהפכנית, שהתלמוד נחתם מאות שנים לאחר מה שסברו רש"י והרמב"ם וכל עם ישראל, למי נאמין? באיזו שיטה נלך? אין אפשרות לאחז את עיני הבריות במשפטים סותרים ובשיטה פתלתלה ולומר: התלמוד הוא קדוש ולאו בר סמכא, כל התלמוד מקובל עלינו ללא עוררין אבל השקלא וטריא איננה מחייבת".
  5. ^ עי' כסף משנה פ"ב מהל' ממרים ה"א: "ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה".
  6. ^ ובפרט, שלטענת שיטת הרבדים (ר' מ"ש פלדבלום, "פסקיו של הרמב"ם והחומר הסתמי שבבבלי", ספר היובל של האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, תרפ"ח-תרפ"ט / תשל"ט-תש"ם, חלק עברי, עורכים ש' בארון וי' ברזילי, ירושלים תש"ם, עמ' קיא-קכ; וכן הרקע העיוני לשיטת רבדים, מאת ד"ר פנחס היימן ויהושע דוד אלישיב, עמ' 47-48), הרמב"ם וראשונים נוספים פסקו שלא כדברי הסתמא. (כלומר, לשיטת הרבדים, חלק מהראשונים לא ראה עצמו מחויב לדברי הסתמא שבתלמוד).
  7. ^ ר' במאמר הנ"ל (עמ' 46-47) שכך טוענים בעלי שיטת הרבדים.
  8. ^ ר' דברי הרב זלמן נחמיה גולדברג (בסיום מאמר מאת הרב נריה גוטל, עמ' 19): "ואין צריך לבאר גודל הסכנה שבלימוד כזה, שבכל סוגיה יביעו חוקרים ותלמידיהם מה שנראה לדעתם הצדק, ושאר ה'מאן דאמר' לא דיברו רק למצוא עילה שיהיה אפשר לחלוק על המשנה, רחמנא ליצלן (- ה' יצילנו) מהאי דעתא".
  9. ^ את מכתבו החריף ניתן לראות בשאל את הרב באתר כיפה.
  10. ^ בחוברת מובא ציטוט מדברים שאמר בעל פה, וכן מעיד בנו, הרב שמואל אליהו בשאל את הרב באתר כיפה.
  11. ^ החוזר על עמדתו אף בגיליון באהבה ובאמונה - בהעלותך תשס"ח מבית מכון מאיר ובוידאו באתר מעלה.
  12. ^ ר' תשובה של הרב ליאור באתר Yeshiva.org.il. דברים חריפים יותר פרסם בחוברת הנ"ל.
  13. ^ ניתן למצוא את הכרוז שפרסם במדור שאל את הרב באתר כיפה.
  14. ^ ניתן לקרא את מאמרו היתממות או זריית חול בעיניים? גם באתר הצופה. .
  15. ^ בתשובות רבות באתר כיפה: 'גמרא בשיטת הרבדים', 'רבדים', 'שיטת הרבדים2', 'שיטת הרבדים3', 'רבדים-דחוף'.
  16. ^ זאת על אף שהיימן עצמו שימש שנים רבות כרב קהילה, לפני שפנה לאקדמיה.
  17. ^ הרב אריה שטרן (במאמר ללמוד וללמד בדרך הנכונה): "הנני מבקש לחזור ולהזכיר שמדובר על תלמוד תורה, ולכן שיטת ההוראה בגמרא חייבת להיות מונחית על ידי תלמידי חכמים הלנים באהלה של תורה ושיש להם ניסיון מוכח בהוראתה בבתי המדרש והישיבות ולא על ידי אנשי אקדמיה העוסקים בתלמוד לפי כללים של מקצוע מדעי".
  18. ^ ר' תשובה של הרב אריאל באתר Yeshiva.org.il
  19. ^ דברים ברוח זו כתב הרב אביגדר נבנצל בצהר יז. (מאידך, יש לציין את חתימתו על המכתב החריף המופיע בחוברת 'מתורתך לא נטיתי').
  20. ^ שיעור באתר Yeshiva.org.il
  21. ^ תשובתו בעניין
  22. ^ רבדים המקיימים מתורתך לא נטיתי.