שייקה אופיר

שַׁייקֶה אופיר (בשמו המקורי: ישעיהו גולדשטיין; 4 בנובמבר 1928 – 17 באוגוסט 1987) היה שחקן קולנוע ותיאטרון, קומיקאי, סטנדאפיסט, מחזאי, תסריטאי, במאי, זמר ופנטומימאי ישראלי, מהחשובים והבולטים ביותר שפעלו בישראל במהלך המאה העשרים.

שייקה אופיר

לידה	4 בנובמבר 1928 כ"א בחשוון ה'תרפ"ט ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	17 באוגוסט 1987 (בגיל 58) כ"ב באב ה'תשמ"ז תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	ישעיהו גולדשטיין
מדינה
תקופת הפעילות	1947–1987 (כ־40 שנה)
בת זוג	לידיה שומאכר אהלה הלוי
צאצאים	קרין אופיר
פרופיל ב-IMDb

תחילת דרכו

אופיר נולד וגדל בירושלים בשם ישעיהו גולדשטיין (על שם הסבא-רבא שלו, הרב ישעיהו פיקרסקי) למשפחה מסורתית, בשכונת אבן יהושע הקרובה לשכונת מאה שערים. כבר בגיל צעיר למד יידיש בביתו וכן לאדינו וערבית בשכונה שבה גדל. הוא התחנך בבית הספר "אליאנס" ובית הספר התיכון סן ז'וזף. בגיל 14 אמור היה להתחיל בהתלמדות בדואר המנדט הבריטי כפקיד, אולם במקום זאת החליט להצטרף לפלמ"ח; כדי לעשות זאת הוא זייף את גילו והצליח להתגייס. לימים סיפר שתקופת שירותו בפלמ"ח הייתה אחת מן התקופות החשובות בחייו. בעת שירותו התנדב לזרוע הימית של הפלמ"ח, הפלי"ם, אולם הודח ממספר קורסים בשל בעיות משמעת. בפלמ"ח הכיר את חיים חפר ודן בן אמוץ. בעצתו של חיים חפר החליט לשנות את שמו לשייקה אופיר. בשנת 1946 השתחרר מן הפלמ"ח והתקבל בעקבות המלצתו של דן בן אמוץ לסטודיו למשחק של תיאטרון "האהל".

שייקה אופיר ונעמי פולני מופיעים לפני חיילים במבצע חורב (1948/49); מאחוריהם האקורדיוניסט אליקום שפירא

כאשר פרצה מלחמת העצמאות גויס בתחילה כמלווה שיירות, ובהמשך בשנת 1947 הצטרף ללהקת הבידור של הפלמ"ח, "הצ'יזבטרון" מיד בעת הקמתה לצידה של נעמי פולני. בהמשך הצטרפו גדעון זינגר, שלמה בר-שביט ואחרים. בתוך זמן קצר הפך לאחד מכוכבי הלהקה הגדולים. בתקופה זו נישא לזמרת אוהלה הלוי, בתו של מייסד תיאטרון "האהל" משה הלוי.

פנטומימה

שייקה אופיר מופיע יחד עם זיוה רודן, 1951

בשנת 1950 נסע לפריז, שם למד פנטומימה אצל אֶטיֶין דֶקרוּ, אבי הפנטומימה המודרנית, והופיע עם הפנטומימאי מרסל מַרסוֹ. כבר אז נחשב לפנטומימאי ברמה עולמית ואף הוגדר במגזין האמריקאי היוקרתי Life כאחד הפנטומימאים הגדולים ביותר בכל הזמנים. בשנת 1952 חזר לישראל ובמגמה להקים "תיאטרון פנטומימה" צירף אליו שני שחקנים צעירים, עמוס אריכא וזיוה רודן, שהופיעו אז בתיאטרון הבימה. תיאטרון הפנטומימה הוקם בחסות התיאטרון הקאמרי, והצגת הבכורה, "מסכות", התקיימה בשנת 1954. כעבור שנה ביים אופיר את התוכנית השנייה והאחרונה, "איילות", בהשתתפות מיה זיו, מהשחקניות הבולטות של תיאטרון זירה (מיסודו של הבמאי מיכאל אלמז), והרקדנים ג'וקי ארקין ושלמה בכר.

ב-1955 הופיע בתפקיד קטן בסרט "אבן על כל מיל". ב-1956 יצא לאקרנים סרט הקולנוע הישראלי "מעשה במונית", בו הופיע לראשונה בתפקיד בולט על המסך. הסרט נחשב לפורץ דרך בתחום הקומדיה הישראלית והיה למעשה הקומדיה הישראלית המסחרית הראשונה.

אופיר יצא בשנת 1956 עם רעייתו ושני ילדיו הקטנים לארצות הברית למשך ארבע שנים וחצי. באותה תקופה הופיע ביחד עם מרלן דיטריך, הוזמן להחליף את סמי דייוויס ג'וניור בהופעה בפני האו"ם, ואף העלה מופע יחיד בברודוויי.

בראשית שנות השישים שב לארץ וחזר והציג את מופעיו שהתבססו על כישרונו בפנטומימה, על יכולת החיקוי שלו, ועל שלל הדמויות שיצר. כמה מן המערכונים שיצר הפכו לקלאסיקה בתולדות הבידור הישראלי, ובהם "החזרה" ("יופי נחמה"), "ציונה והעין המקולקלת" ("דוקטור טיכו"), "שיעור באנגלית", ושורה ארוכה של מערכונים אחרים שתיעדו דמויות ערביות, גליליות וירושלמיות. באותה תקופה הוא שיתף פעולה עם אורי זוהר במספר מערכונים, כגון "יוסקה ברגר התעשר", "חלש אופי" ו"תקרית גבול".

מ"הגשש" ועד ל"השוטר אזולאי"

"השוטר אזולאי"

שייקה ביים את שתי התוכניות הראשונות של שלישיית "הגשש החיוור", שאותה יזם והקים אברהם דשא (פשנל), וכתב להם מערכונים. לפי עדותם של חברי הלהקה, רוב זמן החזרות הוקדש למופע מתמשך של אופיר עצמו.

בשנות השישים והשבעים הופיע אופיר בשורה ארוכה של סרטים, שהמפורסמים בהם היו סרטיו של אפרים קישון, ובמיוחד "השוטר אזולאי" – שדמותו שורטטה עבורו, אך הוא שעיצב אותה, הפיח בה חיים ויצר את אחת הדמויות השלמות בקולנוע שנוצר באותם ימים בארץ. הסרט זכה להצלחה רבה, ואף זכה בפרס גלובוס הזהב בשנת 1971 והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. בין הסרטים הבולטים האחרים: "אבו אל בנאת" ו"הבית ברחוב שלוש". אופיר אף ביים בשנת 1977 את הסרט "חמש מאות אלף שחור", שבו גילם לצד ז'אק כהן נוכל הנמלט מראש הפשע המאורגן.

ב-1978 שיחק בתפקיד ראשי בסרט "השועל בלול התרנגולות" בבימויו של אפרים קישון.

בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים דעכה במעט הקריירה שלו, ולקראת סוף חייו הוא איבד מהפופולריות שלו בקרב הקהל בישראל. באותן שנים כמעט ולא שיחק בסרטים, ונוכחותו היחידה בזירה הציבורית הייתה באמצעות הופעה בסדרת טלוויזיה ללימוד ערבית בשם "סלם ותעלם" ("שלום ולמידה").

חיים פרטיים

אופיר בחברת רעייתו הראשונה, הזמרת אוהלה הלוי, בדירתם בתל אביב, 1954

שייקה אופיר היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה, הזמרת אוהלה הלוי (בתם של במאי ומייסד תיאטרון האוהל משה הלוי ושל השחקנית לאה דגנית), נולדו לו בן, אלעד (עליו נכתב השיר "אלעד ירד אל הירדן" של אברהם זיגמן), ובת, עתליה. מאשתו השנייה, לידיה (בתו של השחקן היידי ישראל שומאכר), נולדו לו בן, אלכסנדר-גיגי, ובת, קארין אופיר, שחקנית.

אופיר ידע שש שפות: עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית, יידיש ולאדינו.

אופיר היה מעשן כבד, ונפטר מסרטן ריאות בשנת 1987, בן 58 במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק.

הוקרה והנצחה

לוחית זיכרון על ביתו של שייקה אופיר ברח' בארי 46 בתל אביב (הכיתוב באנגלית הוא בצורה שבה היה מופיע בחו"ל)

אופיר זכה עוד בחייו בפרס מאיר מרגלית לאמנות התיאטרון.

אחרי מותו שבה וגברה ההערכה לפועלו, ורבים רואים בו כאחד מהשחקנים הדגולים והמקוריים ביותר שפעלו בישראל.

"פרס אופיר", המוענק מדי שנה על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע, נקרא על שמו החל משנת 2004.

רחובות במספר ערים בישראל נקראו על שמו, בין השאר, רחוב בשכונת "עיר ימים" בנתניה.

בדצמבר 2018 חנכה ארקיע מטוס איירבוס A321neoLR שנקרא על שמו של שייקה אופיר.

במאי 2019 יצא לאור סרטו התיעודי של ארי דוידוביץ', "החיים הנסתרים של שייקה אופיר", המביא את סיפור חייו של אופיר. הסרט היה מועמד סופי לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר של האקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה באותה שנה, הוקרן בהצלחה ברשת בתי קולנוע לב ושודר בערוץ yes דוקו.

פילמוגרפיה

קולנוע

• אבן על כל מיל (1955) Every Mile a Stone
• מעשה במונית (1956) Tale Of A Taxi
• באין מולדת (1956) Without Home
• Shirley Temple's Storybook ‏(1958)
• !Climax ‏(1958)
• אלפרד היצ'קוק מגיש (בובות השעווה) (1959)
• The Fifth Column ‏(1960)
• Sunday Showcase ‏(1960)
• אלדורדו (1963)
• חור בלבנה (1964) Hole In The Moon
• שמונה בעקבות אחד (1964)
• דליה והמלחים (1964)
• מוישה ונטילטור (1966)
• סבינה והגברים (1966)
• ארבינקא (1967) Ervinka
• השכונה שלנו (1968) Fish, Football and Girls
• בריחתו של רמון ינדיאה (1969)‏ Ramon Yendias Flucht
• תעלת בלאומילך (1969) The Big Dig
• השוטר אזולאי (1971) The Policeman
• קרלוס (1971) Carlos
• שוד הטלפונים הגדול (1972)
• אבו אל בנאת (1973) Daughters, Daughters
• הבית ברחוב שלוש (1973) The House On Chelouche Street
• יהלומים (1975)
• יהיה טוב סלומוניקו (1975)
• חמש מאות אלף שחור (1977) (סרטו היחיד כבמאי)
• הגונב מגנב פטור (הגנב בעל חמשת הפרצופים) (1977)
• הגן (1977)
• מבצע יונתן (1977) Operation Thunderbolt
• השועל בלול התרנגולות (1978) The Fox In The Chicken Coop
• טעות במספר (1979)
• הקוסם מלובלין (1979) The Magician of Lublin
• מכרות המלך שלמה (1985) King Solomon's Mines
• מחץ הדלתא (1986) The Delta Force
• אמריקה 3000 (1986) America 3000
• מ.א.ש.ה ‏(1987)
• Sleeping Beauty ‏(1987)

תיאטרון

• מסכות, בימוי: הוא עצמו – ההצגה הראשונה של "תיאטרון הפנטומימה", הועלתה בחודש אפריל 1954 במסגרת התיאטרון הקאמרי.
• איילות – בימוי: הוא עצמו; ציירת תפאורה, אווה הגדיש; מוזיקה: ידידיה אדמון ויוחנן זראי – ההצגה הועלתה בחודש מאי 1955.
• המלך מתיא הראשון – מחזה המבוסס על ספר הילדים של יאנוש קורצ'אק – אופיר גילם שבע דמויות שונות, וההצגה רצה בהצלחה רבה במשך למעלה משנתיים החל מ-1985.
• שמחת קבצנים - הצגה סאטירית שכתב נסים אלוני והופקה עי התיאטרון העממי של אברהם דשא פשנל ב-1984.

קישורים חיצוניים

• שייקה אופיר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• שייקה אופיר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• שייקה אופיר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• שייקה אופיר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• שייקה אופיר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• שייקה אופיר, במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
• שייקה אופיר, דף שער בספרייה הלאומית
• גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לשייקה אופיר, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת: להאזנה
• ציטוטים מתוך הסרט "השוטר אזולאי", באתר ויקיציטוט
• עץ היוחסין של שייקה אופיר, באתר משפחת לעוי הירושלמית.
• 25 שנים למותו של שייקה אופיר - יונתן גת ויובל גנור מגישים שעתיים עם המערכונים הקלאסיים וקטעים נדירים, רשת ב', להאזנה 17 באוגוסט 2012
• שייקה אופיר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• שייקה אופיר, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
• יגאל סרנה, שייקה אופיר. הפדנט.
• רוביק רוזנטל, חצי צוכה, חצי בוחקת, באתר nrg‏, 27 בפברואר 2004, על מטבעות הלשון שהותיר אחריו שייקה אופיר
• עידן הובל, לו להשיב ניתן, באתר ynet, 14 בינואר 2008
• מירב קריסטל, "כאילו שייקה אופיר קם לתחייה", באתר ynet, 23 בפברואר 2010, על פרסומת בכיכובו
• אלון גור אריה, שייקה אופיר: הישראלי שהצחיק עולם שלם, באתר ynet, 10 באוגוסט 2012
• איל רוב‏, 25 שנה למותו של שייקה אופיר: הגאון שידע להצחיק ולרגש, באתר וואלה!‏, 17 באוגוסט 2012
• עמוס אריכא, הפנומן מירושלים, במגזין אימגו. 12 במאי 2013
• עידו הראל, שייקה אופיר האיש שהשאיר אותנו ככה, באתר ילדי הקומדיה
• שייקה אופיר, פרק מהסדרה "הכל אנשים" באתר יוטיוב
• נטע הלפרין, הנסיקה, הנפילה והסודות המשפחתיים: מי באמת היה שייקה אופיר?, באתר הארץ, 6 ביוני 2019
• אברהם זיגמן, מנעמי שמר לשייקה אופיר: המפגשים שהולידו את "אלעד ירד אל הירדן", באתר ynet, 3.10.2019