שיעול פרינתוס

מגפה יוונית עתיקה

שיעול פֶּרִינְתּוּס (Cough of Perinthus) הוא תיאור של התפרצות תחלואתית שהתרחשה בחורף בסביבות שנת 400 לפנה"ס בעיר הנמל היוונית פרינתוס שלחופי ים מרמרה. התחלואה ותסמיניה תוארו בצורה נרחבת בכרך השישי של סדרת הספרים "מגפות" (Epidemics) שפורסמו בקורפוס ההיפוקרטי, אולם זיהויה המדויק אינו ודאי[1].

ילד חולה בשעלת בעת התקף שיעול. המחלה הוצעה, יחד עם דיפתריה, שפעת ומחלות חסר תזונתיות, כאחד הגורמים האפשריים לשיעול פרינתוס

תיאור התחלואהעריכה

שיעול פרינתוס החל לקראת נקודת היפוך החורף, בדצמבר שנת 400 לפנה"ס בפרינתוס (כיום Marmara Ereğlisi, כ-15 ק"מ מזרחית לטקירדא שבטורקיה) והוא פשט בקרב כל שכבות הגיל והאוכלוסייה בעיר. תסמיני התחלואה הראשונים כללו שיעול ממושך ודלקת ריאות, אולם לאחר כ-40 יום החלו מרבית החולים להפגין כאב גרון, דלקת גרון, איבוד קול, עיוורון לילה, נימול ושיתוק החך והגפיים התחתונות. בהמשך מתואר כי כל חולה שהציג בנוסף למוזכרים לעיל גם תסמיני חום המלווים בצמרמורות ובקשיי נשימה, נכלל בקבוצת סיכון מוגברת למות מן המחלה בהשוואה לאלה שפיתחו דלקת גרון בלבד, אשר רבים מהם הצליחו להחלים בכוחות עצמם[2][3].

המחלה אמנם איימה על כל תושבי העיר, ברם היא התבטאה ברמות חומרה שונות בקרב האוכלוסייה. כך למשל מסופר כי ילדים סבלו מתסמיני עיוורון לילה קשים יותר בהשוואה למבוגרים, השפחות היו בסיכון גבוה יותר לפתח דלקות גרון וריאות בהשוואה לנשים חופשיות, ומספר הגברים שנדבקו היה גבוה בצורה משמעותית מזה של הנשים והילדים (ככל הנראה בגלל העובדה שגברים שהו בממוצע פרקי זמן ממושכים יותר מחוץ לבית בהשוואה לנשים ולילדים)[3].

זיהויים אפשריים למקור התחלואהעריכה

במשך תקופה ארוכה ניסו חוקרים לאתר את הגורם האחראי לכל התסמינים שתוארו בספר. אמיל ליטרה (Émile Littré), המתרגם והעורך של כתבי היפוקרטס במאה ה-19, התייחס אל המונח Epidemos ‏(ἐπίδῆμος), המופיע בקורפוס ההיפוקרטי בהתאם לגישה שהייתה מקובלת בתקופתו, דהיינו גורם בודד הוא זה שאחראי לפרוץ המגפה ולקשת תסמינים רחבה שבאה לידי ביטוי במהלך התחלואה. בתרגומו הציע לייחס את התחלואה למחלת הדיפתריה שבאה לידי ביטוי בשיעול, בקשיי נשימה קשים ובשיתוק שרירי פנים, צוואר, ופה. תרגומו של אמיל ליטרה השפיע רבות על הדרך בא בחרו החוקרים לראות את התחלואה בפרינתוס ובמהלך השנים הועלו גורמים נוספים לתחלואה, ביניהם שעלת, שפעת, שיתוק ילדים, דלקת המוח, קדחת דנגי ורבים אחרים. עם זאת, החוקרים התקשו למצוא מחלה אחת בודדת הגורמת לכל התסמינים שתוארו בקורפוס ההיפוקרטי. לפיכך כיום נוטים החוקרים להתייחס אל המונח Epidemos כפי שהיה מקובל בתקופתו של היפוקרטס, דהיינו כאל אסופת מחלות ותסמיניהן במקום מסוים ובתקופה מסוימת. התייחסות זאת מאפשרת לראות את שיעול פרינתוס לא כמחלה בודדת אלא בתור אסופת מחלות וכיום מקובל לייחס את התחלואה ל-3 מחלות עונתיות שכיחות: דיפתריה, שפעת (או ומחלות דמויות שפעת) ושעלת בשילוב עם מחלות חסר תזונתיות, דוגמת מחסור בוויטמין A שגורם לעיתים תכופות לפגיעה בראייה[2][3].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Pappas G, Kiriaze IJ, Falagas ME. (2008). Insights into infectious disease in the era of Hippocrates. International Journal of Infectious Diseases. Jul;12(4):347-50. PMID 18178502.
  2. ^ 1 2 Martin PM, Martin-Granel E. (2006). 2,500-year evolution of the term epidemic. Emerging Infectious Diseases. Jun;12(6):976-80. PMID 16707055.
  3. ^ 1 2 3 George Childs Kohn. Encyclopedia of Plague and Pestilence: From Ancient Times to the Present (3rd ed.). Facts on File, 2007, pp.79-80.