פתיחת התפריט הראשי

שיר אסירי עכו

שיר אסירי עכו הוא שירו של זאב ז'בוטינסקי. חובר בתקופת היותו עצור עם חבריו אנשי ההגנה בכלא עכו, על השתתפותם בהגנה על היישוב היהודי ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, במאורעות תר"ף 1920; תקופה שאותה תיאר לימים גם ב"אבטוביוגרפיה" מפרי עטו.[1] נושאי השיר הם אהבת ארץ ישראל, ז'בוטינסקי מונה את האתרים וחבלי הארץ: הר חרמון, המושבה מטולה, דן, הגלעד ואילת (קיבוץ אילת השחר). הוא מעלה על נס את מותם של גיבורים על משמרת היישוב היהודי, ובכלל זה יוסף טרומפלדור וחבריו במאורעות תל חי שהתחוללו בחורף תר"ף 1920.

ככל שיריו ותרגומיו של ז'בוטינסקי, גם שיר זה נכתב בהברה ספרדית (בשונה למשל מרוב שירתו של ביאליק), מתוך אמונתו בהתאמתה ובעתידה בספרות העברית המתחדשת.[2] על פי פרופ' דן מירון, השיר הוא חלק משירתו הציונית הפוליטית של ז'בוטינסקי, שבה "מצא הז'אנר של ההימנון הציבורי, ...את גיבושו המודרני השלם, ה'קלסי', הראשון"; ז'בוטינסקי הטביע בהם "מוזיקליות", "בהירנות" במבע, ושימוש ב"מילון' הכלל יישובי, ובכלל זה של "השמאל הציוני".[3]

השיר הולחן על ידי יוסף מילט והיה אהוד ביישוב, לזרמיו. נהגו לשיר אותו במסיבות ובהתקהלויות חגיגיות והוא זכה לביצועים רבים.

מילות השירעריכה

מִנִּי דָן עַד בְּאֵר שֶׁבַע,
מִגִּלְעָד לַיָּם,
אֵין אַף שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ
לֹא כֻפַּר בְּדָם.

דָּם עִבְרִי רָווּ לַשֹּׂבַע
נִיר וָהַר וָגַיְא;
אַךְ מִדּוֹר וָדוֹר
לֹא נִשְׁפַּך טָהוֹר
מִדַּם חוֹרְשֵׁי תֵּל חַי!
 

בֵּין אַיֶּלֶת וּמְטוּלָה,
בְּקִבְרוֹ דּוֹמֵם,
דֹּם שׁוֹמֵר גְּבוּל אַרְצֵנוּ
גִּבּוֹר גִּדֵּם.

אָנוּ שֶׁבִי, אַךְ לִבֵּנוּ
אֱלֵי תֵּל-חַי בַּצָּפוֹן;
לָנוּ, לָנוּ, תִּהְיֶה לָנוּ
כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן.

לקריאה נוספתעריכה

  • דן מירון (הקדמה), יוסף קיסטר (מבוא), אילן מצל בגיא, זאב ז'בוטינסקי ושירתו, תל אביב: הוצאת המסדר על־שם זאב ז'בוטינסקי, תשס"ו-2005.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו: זאב ז'בוטינסקי, אבטוביוגרפיה, ירושלים: הוצאת ערי ז'בוטינסקי, תש"ז-1947, עמ' 318-307.
  2. ^ דן מירון, אילן מצל בגיא, עמ' 59.
  3. ^ דן מירון, אילן מצל בגיא, עמ' 125-111.