"שיר השכונה" הוא שיר־מערכון מאת חיים חפר (מילים), סשה ארגוב (לחן) וגיל אלדמע (עיבוד). השיר בוצע לראשונה בתוכניתה השנייה של להקת התרנגולים בשנת 1963. הוא זכה להצלחה רבה, למרות אורכו הבלתי שגרתי (מעל שש דקות), והיה לשיר השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי תשכ"ג (1963).

את השיר הזמינה נעמי פולני, מייסדת הלהקה, שביקשה מיוצרים שירים בנושא "השכונה". לאותה תוכנית נכתבו גם השירים "כשאת אומרת לא" מאת דן אלמגור ו"יוסי ילד שלי מוצלח" מאת ע. הלל. שפתו של השיר – "שפת ילדים מהשכונה", המתובלת בסלנג ואף משלבת התייחסות לאברי גוף ("מסובבת את התחת") – עמדה בניגוד לשפה העברית הנמלצת של שירי התקופה. לדברי פולני לא הייתה בכך התרסה אלא מציאותיות[1].

השיר עורר סערה ציבורית עם צאתו, ונאסר לשידור ברדיו למשך שנה עקב רמיזות אלימות ומיניות המתייחסות לאורח חייהם של צעירים "בני טובים" ("מלפנים היא מתפתחת, היא לובשת כבר את זה")[2].

השיר כולל שירי רחוב תקופתיים ("בן־גוריון שבר חלון"; "לדה גול יש אף גדול"), שירי משחק (אן דן דינו, אָסוּמַנְיָה אַבּוּדַנְיָה, אלרי), קטעים ארוכים של לעג הבנים על הבנות ("לא רוצים יותר לשמוע/ על בגדים ותסרוקות/ לכולן חסר קצת מוח/ וכולן מפונדרקות" או "נעזוב את הבננות/ שילכו לעזאזל," והפזמון "לא רוצים לישון רוצים להשתגע/ ולא רוצים בנות מחורבנות" החוזר בשינויים) וקטעי הווי של קבוצת חברים מלוכדת.

בין הדמויות בעלות השם בשיר:

  • פושקש – שחקן הכדורגל ההונגרי פרנץ פושקש
  • דני זיידל ("מי קיבל בלתי מספיק/ דני זיידל הצדיק"), אביה של הזמרת קרן אן[3]
  • שמעון רודי – איש שרירים תל אביבי אשר, לדברי יורם קניוק, "פירק שרשראות ברזל בשיניים לאורם של שני פנסי אופנועים והנערות היו נתלות לו על השרירים"[4][5]

באוקטובר 1963 הוקלט השיר פעם נוספת על ידי "להקת השכונה" המסתורית ששמות חבריה לא צוינו/ הייתה זו יוזמה פרטית של כמה חברים מלהקת פיקוד מרכז שבעקבותיה נשפטו החיילים[6][7].

השיר בוצע פעם נוספת על ידי משתתפי "פסטיגל 1996", וקוצר בכמה שורות.

בפרק השלישי בעונה החמישית של היהודים באים בוצעה גרסה פארודית לשיר על בסיס משפט השדה שבוצע למאיר טוביאנסקי.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה