פתיחת התפריט הראשי

רקעעריכה

התפתחות שירת הבקשות במרוקועריכה

שירת הבקשות התפתחה במרוקו בשלבים החל מהמאה ה-16, וככל הנראה הובאה למדינה על ידי שד"רים, לאחר שהתפתחה בצפת סביב הקבלה הלוריאנית. בראשיתה, הייתה שירת הבקשות במרוקו תופעה מוזיקלית-פיוטית שנפוצה בצורה מצומצמת יחסית, והתרחבה רק לאחר הוצאתם לאור של קובצי שירה מסודרים. עד הוצאתם לאור של קבצים אלו, שירת הבקשות במרוקו התנהלה לפי נוסחים של קובצי כתבי יד, שהיו מצויים בידי רבנים ופייטנים בלבד. לרוב, לכל קהילה היה נוסח נפרד משלה, וחלק גדול מהפיוטים שהושרו בקהילות אלו היו קבוצות של פיוטים שמקצתם חוברו בתקופת תור הזהב של יהודי ספרד, והשאר חוברו על ידי משוררים ופייטנים מקומיים. מתוך קובצי פיוט אלה היה הפייטן מקריא את הפיוטים, כמנצח על השירה, אולם קבצים אלו לא הכילו את כללי הנובות האנדלוסיות, המחולקות ל-11 מקאמים ו-55 משקלים.

שירת הבקשות התנהלה כמתואר לעיל עד סוף המאה ה-18 לערך. בתקופה זו, חי במרקש הרב שלמה הכהן, שהיה בקיא בפיוטים, בנובות ובמשקליהן. הוא קיבץ את הפיוטים והשירים שהיו קיימים ברשותו, וברשות חבריו הפייטנים, במטרה להוציאם בקובץ מסודר. הלחנים של פיוטים אלו, הנקראים "לקדים", על שם היותם עתיקים מאוד, היו ללא מקצב, וכן לא היו מסודרים לפי נובות אנדלוסיות או מקאמים מסוימים, שכן הם היו עתיקים יותר מהלחנים האנדלוסים, המבוססים על משקלי ה"אלא האנדלוסיה". לאחר שאסף הרב הכהן את הפיוטים, הוא ערך ביניהם התאמה וחילקם ל-11 קבוצות, המותאמות ל-11 סוגי הנעימות האנדלוסיות. הוא שילב את הפיוטים בתסדירי ה"אלה האנדלוסיה" המקוריים, והחריז את הטקסטים הערביים לעברית. לבסוף הכניסם לספר שחיבר, תחת השם "כתר כהונה". הספר נותר אמנם בכתב יד, אך הועתק על ידי פייטנים שחפצו לעשות בו שימוש. כך החלה שירת הבקשות במקומות מרכזיים להתנהל לפי הספר, ובמקביל, בבתי כנסת פחות מרכזיים המשיכה שירת הבקשות הוותיקה להתקיים לפי נוסחים עצמאיים וללא כללי הנובות.

בשנת 1856 הוציא לאור המשורר הרב אברהם אלמליח ממוגדור את הספר "שובע שמחות". הספר, שהודפס בליוורנו, הכיל את פיוטי ה"לקדים" שאסף הרב אלמליח, יחד עם פיוטים שכתב בעצמו.

בשנת 1890 הוציא לאור המשורר "שייח" הרב דוד יפלח יחד עם הרב יצחק בן יעיש (יעיס) הלוי ממוגדור את הספר "רני ושמחי". הספר, שהודפס בווינה, הכיל מקבץ של רוב כתבי היד של שירת הבקשות, והספרים המודפסים שכבר יצאו לאור, והכילו פיוטים שונים. מטרת הקובץ הייתה לייצר נוסח אחיד ומגובש, שיהיה מקובל על כל קהילות יהודי מרוקו.

הקובץעריכה

עריכה והוצאה לאורעריכה

בשנת 1921 עלה רעיון לאסוף את שירי ה"לקדים" וה"לג'דיד" מהספר "כתר כהונה", ולהוציאם בשני כרכים נפרדים: כרך שירי ה"לקדים" ייקרא שיר ידידות, והכרך השני, הכולל את המחרוזות העבריות של ה"אלא האנדלוסיה" ייקרא "כתר כהונה". לשם כך התאגדו המשוררים הבולטים במרוקו באותה התקופה, הרב דוד יפלח, הרב דוד אלקיים, הרב חיים אפריאט ותלמידו, הרב חיים עטר ממרקש. תחילו אספו את השירים והפיוטים שחלקם היו עדיין בכתב יד, וסידרו אותם לפי כללי הנובות האנדלוסיות, וחילקו אותם ל-19 חלקים, בהתאם לפרשיות השבוע. כן אספו את הקצידות שלא היו בהישג יד, וצירפו אותן בסוף כל חלק, בהתאם לפרשת השבוע. קצידות אלו הכילו את סיפורן של פרשיות השבוע, אולם לחלק מהפרשיות לא נכתבו עדיין קצידות. בהצעת הרב יפלח, הרב אלקיים חיבר את הקצידות החסרות, בחריזה עברית, לפי כללי החריזה הערבית. מטרתם הייתה ליצור מהדורה מעודכנת וערוכה לקובץ הפיוטים "רני ושמחי", ולאלו שקדמו לו.

עד להוצאת הקובץ לאור, הייתה מסתיימת שירת הבקשות שתי שבתות לפני חג הפורים. שבת זו הייתה חסרה לפייטנים וליהודי מרוקו, בשל קרבתה לחג הפורים, ולשם כך חרז הרב דוד אלקיים תסדיר עברי מלא עבור פרשת זכור, הכוללת גם קצידה המתארת תיאור את ניסי החג. לאחר עבודת העריכה הודפס הקובץ במרקש בשנת 1921[1]. בהקדמה לקובץ, הסבירו העורכים כי בחרו להוציא לאור את הקובץ לאחר שראו כי נפלו טעויות רבות בקובץ "רני ושמחי".

ספר "כתר כהונה" שערכו גם כן, לבסוף לא יצא לאור בחיי העורכים, ובסוף המאה ה-20 הודפס הספר תחת השם "מאיר השחר השלם" על ידי הפייטן הרב מאיר אלעזר עטיה, שקיבץ את כל שירי הרב שלמה הכהן, וחריזות של משוררים נוספים, שחוברו על פי המוזיקה האנדלוסית.

תוכןעריכה

הקובץ כולל כ-550 פיוטים, ולכל אחת מהשבתות שבתקופת שירת הבקשות, מפרשת בראשית ועד פרשת זכור, הותאמו ונערכו מספר פיוטים מותאמים, בין 16 ל-23 עבור כל שבת.

המודוסים, הלקוחים ברובם מהמוזיקה האנדלוסית הקלאסית של מרוקו, מותאמים לכל שבת ושיר בנפרד, ומסודרים לפי רצף מוזיקלי מתוכנן. מלבד לחנים אלו, ישנם בקובץ גם מעט לחנים עם השפעות מזרחיות, שככל הנראה הגיעו מארץ ישראל על ידי שד"רים, וגם לחנים יהודים ייחודיים, שאין להם מקבילים בתרבות המוסלמית.

עורכי הקובץ קיבצו את הפיוטים ממספר תקופות, החל ממשוררי ספרד בתקופת תור הזהב, כדוגמת רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי ורבי אברהם אבן עזרא, המשך במשוררים כדוגמת רבי ישראל נג'ארה, וכלה בפיוטים של משוררים צפון אפריקאים נוספים בני דורם, כדוגמת רבי דוד אלקיים, שהיה אחד מעורכי הקובץ.

רוב החריזות בקובץ הן פרי ידיו של הרב שלמה הכהן, והשאר של משוררים נוספים, כדוגמת הרב אברהם קוריאט ממוגדור.

תפוצהעריכה

זמן קצר לאחר הוצאתו לאור, הפך הקובץ לאנתולוגיה הקלאסית של הפיוטים בקרב יהודי מרוקו, וכיום שירת הבקשות של יהודי מרוקו מתנהלת ברובה לפי הקובץ.

לאחר צאת המהדורה הראשונה בשנת 1921, יצאו בהמשך מהדורות נוספות בירושלים, בשנים 1961, 1968 ו-1979 על ידי הפייטן הרב משה אלפסי.

עם עליית יהודי מרוקו לישראל, מנהג שירת הבקשות שלהם ידע עליות ומורדות. רבי דוד בוזגלו, שעלה ארצה בשנת 1965, נדד בין יוצאי מרוקו באזורי הפריפריה, וחידש את תרבות הפיוט ושירת הבקשות מתוך הקובץ בישראל.

בשנת 1979 חיבר הרב רפאל חיים שושנה מהדורה מיוחדת ומחודשת של הקובץ בשם "אעירה שחר", הכוללת שלושה חלקים המכילים תיקונים, ניקוד לפיוטים וביאור בשם "כנפי שחר" המפרט אודות מבנה הפיוטים, צורת החריזה שלהם ומוטיבים נוספים. בסוף הכרך השלישי כתב הרב שושנה את תולדות חייהם של המשוררים שחיברו את השירים הכלולים בקובץ. בהמשך הוציא לאור הפיטן הרב שלמה סוויסה גרסה מחודשת לקובץ, יחד עם תיקוני גרסאות והגהות, תחת השם "שיר ידידות החדש".

כיום זוכים פיוטים מהקובץ לביצועים אמנותיים של תזמורות אנדלוסיות שונות. הרב מאיר אלעזר עטיה הקליט לראשונה את פיוטי הקובץ, ואף הוציא מהדורה משלו לקובץ, כולל תווים עבור תלמידים. הזמר ג'ו עמר הוציא אלבום שירים מתוך הקובץ יחד עם מקהלה, ובשנת 2006 הוציא ארגון "ברית יוצאי מרוקו" אלבום שירים מתוך הקובץ, בביצוע הפייטנים ליאור אלמליח, דוד ויצמן ודוד אוטמזגין. בשנת 2015 הקים המוזיקאי יגל הרוש את אנסמבל "שיר ידידות", העוסק בפיוטי הקובץ ושירת הבקשות של יהדות מרוקו. בשנת 2016 הוציא האנסמבל את האלבום "אעירה שחר", בו משתתפים בין היתר דוד דאור וישי ריבו.

לקריאה נוספתעריכה

  • הקדמת הספר שיר ידידות החדש, מאת הרב שלמה סוויסה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך לפי רוב המקורות, אולם לפי פרופ' חיים זעפרני הספר הודפס לראשונה בשנת 1913