שי לביא

שי לביא (נולד ב-16 באוקטובר 1970) הוא פרופסור מן המנין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב והחל מינואר 2017, משמש ראש מכון ון ליר בירושלים.

שי לביא

פרופ' שי לביא
לידה	16 באוקטובר 1970 (בן 53) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
מעסיק	אוניברסיטת תל אביב

ביוגרפיה

שי לביא נולד בתל אביב ולמד בחינוך הממלכתי-דתי, בתיכון אמי"ת גוש דן. לפני שירותו הצבאי למד בישיבת הר עציון באלון שבות. הוא בוגר התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 1995 סיים תואר שני בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה גם כן באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2001 השלים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, בתוכנית ללימודי משפט וחברה (Jurisprudence and Social Policy). עבודת הדוקטור שלו עסקה ב- "The Modern Art of Dying: The History of Euthanasia in the United States".

בשנת 2002 מונה למרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, בשנת 2006 עלה לדרגת מרצה בכיר, בשנת 2011 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 2018 קודם לפרופסור מן המנין. ייסד וניהל את מרכז אדמונד י' ספרא לאתיקה בשנים 2017-2012.

תחום המומחיות של לביא הוא סוציולוגיה ופילוסופיה של המשפט. מחקריו עוסקים בצמיחתן של דילמות אתיות בהתחלה ובסוף החיים וביחסים בין דת וחילון. ספרו "The Modern Art of Dying: A History of Euthanasia in America", זכה בפרס הספר הטוב ביותר בתחום הסוציולוגיה של המשפט לשנת 2006, מטעם האגודה הסוציולוגית האמריקנית.

לביא הוא חבר מערכת בכתבי עת בתחום עיסוקו, כגון "Critical Analysis of Law"‏, "Law, Culture and Humanities Journal",‏"Law & Society Review" ו"תיאוריה וביקורת".

בצד פעילותו האקדמית לביא חבר במשך השנים בפעילות ציבורית ובכלל זה היה חבר בוועד ההקמה של עמותת "אנו פליטים", וחבר בוועדת הלסינקי העליונה לניסויים רפואיים בבני-אדם.

פרופ' לביא זכה במלגת פולברייט, בפרס צלטנר לחוקר צעיר במשפטים, במענק להקמת מרכז מינרבה לחקר סוף החיים, ובמענק מחקר מקרן GIF לחקר ביו-אתיקה וחברה בישראל, בטורקיה ובגרמניה. כיהן כמרצה אורח באוניברסיטת קורנל, באוניברסיטת טורונטו, בישיבה-אוניברסיטה בניו-יורק, ובאוניברסיטת הומבולדט בברלין.

לביא הוא בן-זוגו של האמן שי עבאדי.

קישורים חיצוניים

• פרופ' שי לביא, באתר הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל אביב