פתיחת התפריט הראשי

שכונת מונטיפיורי

שכונת מונטיפיורי היא שכונה בתל אביב המשתרעת בין מרכז עזריאלי בצפון ובין רחוב יצחק שדה בדרום, ומנתיבי איילון במזרח עד לרחוב המסגר ולדרך בגין במערב. השכונה הוקמה בשטחו של פרדס מונטיפיורי שהיה הפרדס הראשון בארץ ישראל שניטע וטופל בידי יהודים.

שכונת מונטיפיורי
Tel Aviv Montefiore Old House.jpg
מידע
עיר Emblem of Tel Aviv.svg תל אביב-יפו
תאריך ייסוד 1925
על שם משה מונטיפיורי
שטח 1,126 דונם
מספר תושבים 1,230
קואורדינטות 32°04′08″N 34°47′22″E / 32.068888888889°N 34.789444444444°E / 32.068888888889; 34.789444444444 
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain.png
 
שכונת מונטיפיורי
שכונת מונטיפיורי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

פרדס מונטיפיוריעריכה

בשנת 1842 רכש הרב יהודה הלוי מרגוזה, רבה של העיר יפו, יחד עם חכם אברהם פנסו וחכם יחיאל בכר, חלקת אדמה בגודל של 103 דונם על גדות נחל איילון (ואדי מוסררה), צפונית-מזרחית ליפו. הרב נטע על השטח פרדס ובו 5,310 עצים, מהם 2,210 עצי הדר[1]. בבאר בפרדס הותקנה אנטיליה ונבנה בו מבנה שנועד לשמש כמחסן.

בשנת 1855 נרכש הפרדס על ידי משה מונטיפיורי ונקרא על שמו. במקום נספרו אותה עת 1,406 עצים, והוא הוחכר לאנשי חוות הר התקווה. עם חיסולה של החווה עבר הפרדס מיד ליד, וב-1894, לאחר מותו של מונטיפיורי, נמסר לידי חברת כל ישראל חברים, שמסרה אותו בתורה לטיפולה של הנהלת בית הספר מקוה ישראל.

בשנת 1922 נעקר הפרדס, ושטחו חולק ונמכר ב-1925 כמגרשים. אלה נרכשו בידי יהודים לא אמידים אשר הקימו במקום את השכונה. בשדרות יהודית מס' 12 בשכונה נותר העץ האחרון מפרדס מונטיפיורי. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 נעקר העץ בזהירות והועבר לגן הטרופי בגני יהושע, שם הוא עדיין מלבלב ונותן פירות.

השכונהעריכה

 
השכונה מהאוויר

השכונה הוקמה כשכונת מגורים עצמאית וירוקה ונודעה תחילה בשם "גנניה". ביוני 1943 צורפה לעיר תל אביב[2] ונסללו בה כבישים ומדרכות. כן הוחלו בה כל החוקים שהתקיימו בתל אביב, בהם חוק שהגביל את דמי השכירות בשכונה[3]. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 התפתח אזור תעשייה מדרום לשכונה[4] ועם הזמן נכנסו מוסכים, מפעלי תעשייה זעירה לתוך השכונה ואף מכוני ליווי והימורים, למורת רוחם של חלק מתושבי השכונה[5], אשר דרשו הגדלת אחוזי הבנייה במגרשים כדי למשוך לשכונה דיירים אמידים שיבנו ווילות ורבי קומות[6]. משנת 1966 התלבטה העירייה בשאלה האם להפוך את השכונה כולה לאזור תעשייה או לקבוע בו חלק למגורים וחלק לתעשייה[7], כאשר הנטייה הייתה להגדירה באופן רשמי כאזור תעשייה[8]. בתחילת שנות ה-70 הוחלט לקדם תוכנית מעורבת שכללה מגורים לצד מלאכה זעירה, לפחות לתקופת ביניים, וניתן אישור לבניית רב קומות ראשון בשכונה[9]. בשנת 1973 קבעה הוועדה המחוזית שהשכונה תיועד למלאכה ומשרדים, אך רק מסוגים שלא יפריעו לתושבים[10]. שלמה להט, שנבחר לראש עיריית תל אביב בתחילת 1974 ביקש לקדם את הפיכת השכונה לאזור תעשייה[11][12], ובינואר 1976 קידמה העירייה תוכנית מתאר שהעדיפה עסקים בשכונה, אך מבלי למנוע לחלוטין בנייה למגורים[13]. בשנת 1985 היו מחירי המשרדים בשכונת מונטיפיורי זולים יחסית לשאר תל אביב[14]. החל משנות ה-90 של המאה ה-20 החלה פריחה איטית של האזור שהתבטאה במעבר של אמנים ואוכלוסייה צעירה לשכונה.

בעשורים הראשונים להקמתה ידעה השכונה מספר שיטפונות שנגרמו מקרבתה לנחל איילון[15]. בשנת 1952 הוגבהו הקירות התומכים שבגבולה המזרחי של השכונה ובכך הוסר האיום. לאחר שבקיר הישן נוצרו בקיעים הוחל בבניית קיר נוסף בסוף 1965[16]. קירות אלו מפרידים עד היום בין השכונה לבין נתיבי איילון.

במרכז השכונה נמצא רחובה הראשי, שדרות יהודית, הקרוי על שם רעייתו של הנדבן, הליידי יהודית מונטיפיורי. בשכונה ממוקמים תיאטרון תמונע, המרכז הרוחני הודיה, המכינה הקדם אקדמית "רום פרט", המתמקדת בסיוע לסטודנטים בעלי לקויות למידה ובית יהדות וילנה. בשכונה התגוררו בעבר הבמאי נתן אקסלרוד, המשורר יעקב רימון, המשוררת אלישבע והסופר יהושע בר יוסף.

גלריית תמונותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • יעקב מרקל: שכונת מונטיפיורי, הוצאת המחבר, 2009.
  • צבי אילן: אתרי טיול בארץ ישראל-מדריך לאזור המרכז והדרום (פרדס מונטיפיורי), הוצאת עם עובד, 1982.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תל אביב ואתריה, "אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל", 48-49, מרץ 1987, עמ' 57
  2. ^ מה פירוש הרחבתם של גבולות העיר, דבר, 7 בינואר 1943
  3. ^ הגבלת השכירות של בתי עסק בשטח המורחב של תל אביב, דבר, 10 ביוני 1943
  4. ^ הושלמה רשת הכבישים בשכונת עזרה ובצרון, דבר, 28 ביולי 1964
  5. ^ תושבי שכונת מונטיפיורי: אין כבישים יש רעש, מעריב, 13 בינואר 1966
  6. ^ אברהם רותםשכונת מונטיפיורי מחדשת עלומיה, מעריב, 9 בנובמבר 1964
  7. ^ אברהם רותםשכונת מונטיפיורי שם מפואר ועתיד מעורפל, מעריב, 10 באפריל 1966
  8. ^ שכ' מונטיפיורי תובעת, מעריב, 25 ביולי 1968
    רבינוביץ: עוד לא הוחלט על עתיד שכונת מונטיפיורי, דבר, 7 באוקטובר 1971
  9. ^ אברהם רותםשכונת מגורים כלואה בין בתי מלאכה ומוסכים, מעריב, 20 בינואר 1972
  10. ^ גורל שכונת מונטיפיורי, דבר, 8 במרץ 1973
  11. ^ מחאה סוערת של תושבי שכ' מונטיפיורי, דבר, 18 בנובמבר 1974
  12. ^ להט מחדש הדיון, דבר, 23 בינואר 1975
  13. ^ דנקה הרניש, אושרה עדיפות למפעלי תעשיה, דבר, 22 בינואר 1976
    צפוי מאבק ציבורי בעניין מדיניות הבנייה בשכ' מונטיפיורי, דבר, 26 בינואר 1976
  14. ^ עמירם פליישר, שלכת בדמי השכרה, מעריב, 26 ביולי 1985
  15. ^ שכונת מונטיפיורי ניזוקה בשטפון, דבר, 14 בנובמבר 1938
  16. ^ קיר מגן נגד שטפונות, מעריב, 28 בדצמבר 1965
שדרות שאול המלך ורחוב קפלן
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
תחנת שאול המלךשכונת מונטיפיורינתיבי איילוןתחנת הרכבת תל אביב השלוםגשר עזריאלידרך בגיןרחוב דובנוברחוב אבן גבירולקריית מאירמכון תל אביב לחזנותהתיאטרון הקאמריהמשכן לאמנויות הבמהספריית בית אריאלהמוזיאון תל אביב לאמנותהיכל המשפטרחוב ויצמןבית החולים איכילובבית שלום עליכםבית אסיהבית אמריקהמגדל אמות השקעותבית הדר דפנהשדרות שאול המלךבית העיתונאים על שם סוקולובמגדל הקריהבית אמות משפטלונדון מיניסטורסגינת דובנובבית אירופהבית ציוני אמריקהמגדל דניאל פרישמגדל מרגניתמגדלי עזריאלימגדל המטכ"להקריהשרונהרחוב קפלןבית הסופרמגדל המוזיאון 

1 לונדון מיניסטורס, 2 בית אמות משפט, 3 מגדל מרגנית, 4. מגדל המטכ"ל, 5. תחנת הרכבת תל אביב השלום,
6. גשר עזריאלי, 7. מגדל הקריה, 8. המשכן לאמנויות הבמה, 9. ספריית בית אריאלה, 10. מוזיאון תל אביב לאמנות,
11. היכל המשפט, 12. מגדל המוזיאון, 13. בית אסיה, 14. מגדל אמות השקעות, 15. בית אמריקה,
16. בית אירופה, 17. בית הדר דפנה, 18. בית ציוני אמריקה, 19. מכון תל אביב לחזנות,
20. בית העיתונאים על שם סוקולוב, 21. בית הסופר, 22. מגדל דניאל פריש, 23. בית שלום עליכם,
24. התיאטרון הקאמרי, 25. תחנת שאול המלך.