שלום רוזנברג

פילוסוף והוגה דעות ישראלי

שלום רוזנברג (1935י"ב באדר ה'תשפ"ג, 5 במרץ 2023[1]) היה הוגה דעות יהודי דתי, ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, בה היה ראש החוג למחשבת ישראל. רוזנברג עסק בעיקר בפילוסופיה של הדת, יחסי דת ומוסר, יחסי דת ומדע, ופרשנות והרמנויטיקה בהגות היהודית והכללית.

שלום רוזנברג
דצמבר 2006
דצמבר 2006
לידה 1935
בואנוס איירס, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 במרץ 2023 (בגיל 88 בערך)
ירושלים, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט שלמה פינס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין מחשבת ישראל, תאולוגיה יהודית, פילוסופיה יהודית, פילוסופיה, דת ומדע עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ עמנואל לוינס, מר שושני, ז'אן-פול סארטר, מרטין היידגר
מדינה ישראל
פרסים והוקרה יקיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רינה עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.shalomrosenberg.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

רוזנברג נולד בשנת 1935 בבואנוס איירס שבארגנטינה למהגרים ממזרח אירופה. בילדותו למד בבתי ספר יהודיים ואצל מלמדים פרטיים ששכר אביו בנציון. את הלימודים הכלליים השלים במסגרות אקסטרניות. בבואנוס איירס גם רכש השכלה אקדמית בהנדסה אזרחית (1950–1957) ובמקביל למד בישיבת "חפץ חיים". בהמשך למד בפקולטות למתמטיקה ומשפטים באופן חלקי.

בשנת 1963 עלה לישראל, ולמד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, בזכות מלגה בחסות ארגון אונסק"ו, בה השלים את לימודי התואר הראשון בפילוסופיה ובמחשבת ישראל בשנת 1965.

בין מוריו: הרב יעקב פינק – רבו בתקופת בגרותו; הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס; מר שושני – שנחשב בעיניו כגדול מוריו, דמות מסתורית שרוזנברג ואחרים מזהים כהלל פרלמן[2], שעליו אמר "העולם מתחלק לשני חלקים. אלה שהכירו אותו ואלה שלא הכירו אותו"[3]. בין מוריו באקדמיה: אפרים אלימלך אורבך, שמשון רוזנטל ויוסף בן שלמה, שלדבריו גרם לו לאהבת הפילוסופיה.

קריירה עריכה

בשנים 1966–1968 חזר לארגנטינה ולימד פילוסופיה יהודית ב"מדרשה העברית" בבואנוס איירס. חזר לישראל בשנת 1968 והשלים באוניברסיטה העברית את התואר השני בהצטיינות יתרה. עבודת המאסטר שלו עסקה במושג האינסוף בימי הביניים (1969). עבודת הדוקטורט שלו, בהצטיינות יתרה, עסקה בלוגיקה ואונטולוגיה בפילוסופיה היהודית במאה ה-14, בהדרכתו של שלמה פינס (1974).

החל משנת 1970 החל ללמד בחוגים לפילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. בשנת 1974 מונה למרצה, בשנת 1978 למרצה בכיר. הפך לפרופסור חבר בשנת 1982, ומונה ב-1992 כפרופסור מן המניין, כיהן כראש החוג למחשבת ישראל בין 1985 ל-1986, ומשנת 2004 היה פרופסור אמריטוס.

היה פרופסור אורח במרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת סאו פאולו, ועוד. שימש כחבר באקדמיה לפילוסופיה יהודית בארצות הברית. היה חבר בוועדה בינלאומית שעסקה בהוצאה לאור של תרגומי אבן רושד, ובמסגרתה היה ממונה על התרגומים העבריים. היה חבר במערכת 'מחקרי ירושלים במחשבת ישראל' ו'דעת', ובוועד המנהל של המכון לחשיבה וליהדות בת זמננו שעל יד אוניברסיטת בר-אילן. בשנים 2002–2003 היה חבר במזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. היה חבר בוועדה למונחי הפילוסופיה של האקדמיה ללשון העברית, וראש החוג למחשבת ישראל במכללת הרצוג שבאלון שבות. השתתף בכתיבה באנציקלופדיה העברית (ערכים משיח, ור' חסדאי קרשקש). שימש כראש החוג למחשבת ישראל בבית מורשה ובמכון לנדר שבירושלים, ולימד במרכז האקדמי שלם קורס של מחשבה יהודית בעת החדשה.[4]

מחקריו ושיטתו עריכה

רוזנברג יצר גשרים בין ההגות היהודית לפילוסופיה הכללית והשתמש בהישגיה של הלוגיקה החדשה והכלים הפילוסופים שפותחו במאה ה-20 כדי להגיע להבנה שלמה יותר של ההגות היהודית הקלאסית, באמצעות חקר קטגוריות לוגיות ואונטולוגיות. בין מאמריו הבולטים, מאמר על מושג האמונה והקטגוריות האפיסטמיות בימי הביניים, ומאמר על האונטולוגיה הניאואפלטונית. רוזנברג עסק במחקר המתודות ללימוד התלמוד, ובעיקר י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. והוא חשף כתב יד של הרלב"ג לבניית תחשיב מתמטי עבור לוגיקה מודלית.

בנימין איש-שלום מזהה שלשה צירים בפעילות המחקרית וההגותית של רוזנברג: ציר העוסק בלוגיקה, בחשיבה מדעית, ובסוגיות של 'דת ומדע'; ציר העוסק בסוגיות של 'דת ומוסר', דיון מקיף בסוגיית "והלכת בדרכיו", ודו-השיח בין האתיקה היהודית לאתיקה הכללית, בעיקר במשנתם של אריסטו, קאנט, וניטשה[5]; וציר העוסק בסוגיות יסוד של האמונה היהודית, בעיקר תפיסת התורה וההתגלות ותפיסת הגאולה והמשיחיות. בעשור האחרון עסק בין היתר במחלוקת התאולוגית בין התניא לבין נפש החיים, יחסי דת ומוסר ובכלל זה חקר משנתו של עמנואל לוינס, ופילוסופיה של הדת, בייחוד ממשה מנדלסון ועד לפרנץ רוזנצווייג.

רוזנברג השתמש בין היתר בקולנוע, בספרות כללית, באגדות עם ובפסיכולוגיה כדי להסביר ולהמחיש תפיסות ורעיונות בהגות היהודית והכללית.

מתלמידיו עריכה

פעילות ציבורית עריכה

רוזנברג השתתף בייסוד מעלה - המרכז לציונות דתית ובהקמת בית מורשה. השתתף בחוגי הידברות, בהם חוג "הגות" וכחבר המועצה הציבורית של נאמני תורה ועבודה. לאחר רצח יצחק רבין, יזם התקרבות בין דתיים לחילוניים בחוג בשם "שחרית", שעם משתתפיו נמנו העיתונאים ירון לונדון ואמנון דנקנר. מאז שנת 2000 היה בעל טור שבועי בעיתון "מעריב" בנושא פרשת השבוע, והיה בעל טור חודשי בעלון "שבת בשבתו" במשך כשנתיים. בעיתון "מקור ראשון" היה מספר שנים בעל טור בענייני פרשת השבוע, בו כתב על פרשת השבוע מנקודת מבט פילוסופית, והוא המשיך לפרסם מאמרי הגות כמעט מדי שבוע בעמוד האחרון של מוסף שבת של עיתון זה[6]. אנשי הכת היפנית מקויה יצרו איתו קשר.

חיים אישיים עריכה

נישא לד"ר רנה, פסיכולוגית קלינית, והיה אב לשבעה. התגורר בשכונת גבעת שאול בירושלים[7]. ניהל אורח חיים טבעוני.

הוקרה עריכה

כתבים עריכה

ספר יובל לכבודו

בשנת 2007 ראה אור על ידי בית מורשה בירושלים ספר יובל לכבודו בשם "בדרכי שלום – עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג". עם כותבי המאמרים בספר נמנים הרב אהרן ליכטנשטיין, אביעזר רביצקי, מרדכי רוטנברג, רבקה הורביץ, בנימין לאו, יוסקה אחיטוב ואחרים[9].

ספרים פרי עטו
  • לוגיקה ואונטולוגיה בפילוסופיה היהודית במאה הי"ד, 1974, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה
  • טוב ורע בהגות היהודית, סדרת האוניברסיטה המשודרת, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, (בעריכת רחל שיחור), 1985 (תורגם לאנגלית, ספרדית ויפנית)
  • תורה ומדע, סקירה רחבה של ההתייחסויות השונות של הוגים יהודים למדע, ירושלים: הוצאת משרד החינוך והתרבות, 1988 (מהדורת PDF באתרו (אורכב 01.11.2016 בארכיון Wayback Machine)  )
  • בעקבות הכוזרי, פרקי מבוא למחשבת ישראל, הוצאת ספריית מעלה, 1991 (תורגם לאנגלית ויצא בשם In The Footsteps Of The Kuzari בשני כרכים) יצא לאור במהדורה מחודשת בהוצאת קורן בשנת 2023 תחת השם המחשבה היהודית לגווניה - מן הכוזרי ועד ללוינס: פרקי יסוד בהגות היהודית.
  • לא בשמים היא, תורה שבעל פה מסורת וחידושים, הוצאת תבונות, 1997
  • בעקבות הזמן היהודי, הפילוסופיה של לוח השנה, הוצאת ידיעות ספרים, 2013
  • גשר צר, אמונה בעולם של ספק על פי ר' נחמן מברסלב, מגיד, 2022.

ספריו תורגמו לאנגלית, לגרמנית, לספרדית וליפנית.

ספרים בעריכתו
  • הערות למושג האינסופיות בפילוסופיה היהודית ביה"ב: ויחסה למסורת הפילוסופית הכללית, 1970
  • הפולמוס על כתבי הרמב"ם – פרקי עזר למורה, 1972
  • סוגיות במשנתו של הרמב"ם, המחבר - שלום רוזנברג; בהשתתפות – עמוס ספראי, ישראל פיפקו, 1983
  • מקורות לתולדות תורת התארים בפילוסופיה היהודית בימה"ב, 1975
  • פרקים בתולדות הפרשנות הפילוסופית של המקרא, הוצאת בר אורין, 1970
  • פרקים בתולדות המשיחיות בישראל, עם יעקב אלבוים ויוסף דן, 1972
  • פרשיות עיוניות בתולדות ישראל, עם יעקב אלבוים ויוסף דן, 1975
  • מנחה לשרה – מחקרים בפילוסופיה יהודית ובקבלה – מוגשים לפרופסור שרה א' הלר וילנסקי, עם משה אידל, דבורה דימנט, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1994
  • יובל אורות – הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל – בעריכת שלום רוזנברג ובנימין איש שלום, הוצאת ספריית אלינר ובית מורשה בירושלים, מהד' שנייה מתוקנת, תשס"ה-2005
ממאמריו

פרופ' רוזנברג פרסם כמאתיים מאמרים בבמות שונות, בהם:

  • הזיקה לארץ ישראל בהגות היהדות – מאבק השקפות, קתדרה 4 (תמוז תשל"ז), עמ' 148–175. הופיע גם בקובץ ירושלים, הוצאת יד יצחק בן צבי, תש"מ, עמ' 75–103.
  • "תורת השמות בפילוסופיה היהודית בימי הביניים", עיון כ"ז א-ד (תשל"ו - תשל"ז), עמ' 105–144. (הופיע גם בקובץ לזכרו של יהושע בר-הלל בעריכת יהודה מלצר עיון כז, תשל"ו-תשל"ז, עמ' 144-105.)
  • "חקר המקרא במחשבה היהודית הדתית החדשה", בקובץ המקרא ואנחנו, בעריכת אוריאל סימון, המכון ליהדות ולמחשבה בת זמננו רמת-גן, על ידי הוצאת דביר, תל אביב תשל"ט, עמ' 86–119.
  • "השיבה לגן-העדן – הערות לתולדות רעיון הגאולה הרסטורטיבית בפילוסופיה היהודית בימי הביניים", בתוך הרעיון המשיחי בישראל, יום עיון לרגל מלאת שמונים שנה לגרשם שלום, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשמ"ב, עמ' 37–86.
  • "ארבעה טורים לר' אברהם בן ר' יהודה תלמידו של ר' חסדאי קרשקש", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ג [ד] (תמוז תשמ"ד) עמ' 525–621.
  • "מבוא להגותו של הראי"ה", בספר יובל אורות, בעריכת בנימין איש שלום ושלום רוזנברג, ירושלים תשמ"ח, עמ' 27–105.
  • "הפרשנות הפילוסופית לשיר השירים – הערות מבוא", תרביץ נט [א/ב] (תשרי–אדר תש"ן), עמ' 133–151.
  • "אונטולוגיה ניאופלטונית", בקובץ מנחה לשרה, בעריכת משה אידל, דבורה דימנט ושלום רוזנברג, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ד, עמ' 347–366.
  • "פוסט-מודרניזם, פרספקטיבה יהודית", בקובץ תוך וקליפה בתרבות המערבית, הוצאת תבונות, אלון שבות תשנ"ו.
  • "דמוקרטיה והלכה – פרספקטיבה פילוסופית", בקובץ מדינת ישראל: בין יהדות לדמוקרטיה, בעריכת יוסי דוד, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2000, עמ' 179–209.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא שלום רוזנברג בוויקישיתוף

מכּתביו:

הערות שוליים עריכה