שלומי אלדר
שלומי אלדר (נולד ב־11 בפברואר 1957) הוא עיתונאי ישראלי, במאי של סרטים תיעודיים וסופר עיקר כתיבתו עוסק בנושאי ביטחון צבא של מדינת ישראל. הוא שימש כתב ועורך בערוץ 1 בין 1990 ל־2003 וכתב חדשות 10 לענייני רצועת עזה מ־2003 עד נובמבר 2012. הוא כותב בנושא צבא וביטחון בעיתון הארץ.
לידה |
11 בפברואר 1957 (בן 67) הרצליה, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
השכלה | |
פרסים והוקרה | פרס סוקולוב |
קישורים חיצוניים | |
פייסבוק | shlomi.eldar |
טוויטר | shlomieldar |
ביוגרפיה
עריכהנולד בשכונת נווה ישראל[1] בהרצליה בשם סלמאן פרג'[2]. הוריו ושלושת אחיו עלו לישראל מהעיר חילה, עיראק במבצע עזרא ונחמיה. אביו עבד במלון השרון ואחר כך בתעש, ואימו הייתה תופרת.[1] למרות חלומו לשרת בגלי צה"ל ולהגיש את מצעד הפזמונים הלועזי, הוא גויס ליחידה 8200 ושם נוצל הידע בערבית שרכש בבית[1][2].
בעל תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ומדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני בלימודי המזרח התיכון בעת החדשה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
אלדר החל את הקריירה שלו בתקשורת כשדרן רדיו ברשת ג', כשהיה בן שלושים[2]. לאחר קורס כתבים בטלוויזיה, החל ב־1990 לעבוד בחטיבת החדשות של הערוץ הראשון ככתב לענייני חינוך. זמן קצר אחר כך הועבר לתפקיד הכתב בדרום, ובין השאר סיקר את הנעשה ברצועת עזה לאחר חתימת הסכמי אוסלו. לאחר מכן שימש כתב מדיני וכתב לעניינים מיוחדים. במסגרת זו נשלח לסקר את תוצאות רעידת האדמה באיזמיט, ושידר את חילוצה של הילדה הישראלית שירן פרנקו מהריסות בניין בידי צוות חילוץ של פיקוד העורף.[3] אלדר שימש גם עורך מבט לחדשות ו"יומן".
לאחר הקמת חברת החדשות של ערוץ 10, הצטרף לשורותיה ככתב ברצועת עזה. בשנת 2003 יצא בשליחות הערוץ לעיראק לצלם את סרטו הראשון, "עוקף בגדד", שתיאר מסע במדינה השסועה לאחר מלחמת המפרץ השנייה ולכידתו של סאדאם חוסיין. בתוך כדי הכנת הסרט איתר אלדר בעיר אל־חלה את בית הוריו.
בשנת 2005 פרסם בהוצאת ידיעות ספרים את ספרו "עזה כמוות".[4] הספר הוא המסע העיתונאי, האישי שלו, לאורך שני עשורים ברצועת עזה, בין אינתיפאדות, בין חלום השלום למציאות עגומה, קריסת הסכמי אוסלו ויציאתה של ישראל מהרצועה בהתנתקות בקיץ 2005 ועליית חמאס. בשנת 2007, זכה בפרס סוקולוב בתחום התקשורת האלקטרונית על סיקור הנעשה בעזה.
במהלך תקופתו ככתב בעזה התעמת לא מעט עם גורמים בצה"ל, וביקר את פעולות הצבא בשטחים.[5] בין השאר – כאשר דיווח על הריסת בתים במבצע קשת בענן[6]; כאשר ניסה להוכיח שפגז צה"ל גרם למותם של שבעה מבני משפחת ראלייה בחוף עזה[7] ביוני 2006; ובדצמבר 2008, כאשר עוכב לחקירה לאחר שהפר צו אלוף שאסר על כניסת ישראלים לרצועה, כשהצטרף לספינה שהפליגה מקפריסין לעזה.[8] בסרטו "חיים יקרים" ציין אלדר כי הוא משוכנע שעמיתו, צלם פלסטיני, נפגע מירי חיילי צה"ל שכוון לעבר אלדר.
במהלך מבצע עופרת יצוקה העלה אלדר לשידור חי את עז א־דין אבו אל־עייש, רופא מרצועת עזה שזעק לעזרה ותיאר את הרג שלוש בנותיו ואחייניתו מפגיעת פגז של צה"ל בביתו. השידור חולל זעזוע בישראל, והיה אחד הגורמים להכרזת ראש הממשלה אהוד אולמרט על הפסקת אש וסיום מבצע עופרת יצוקה.[9]
בשנת 2010 יצא לאקרנים סרטו הדוקומנטרי "חיים יקרים" ("Precious Life"), המתאר מאבק על חייו של תינוק פלסטיני הסובל ממחלה גנטית שממנה מתו שתיים מאחיותיו, ברקע הסכסוך הישראלי–פלסטיני והמלחמה בעזה. התינוק פונה למרכז הרפואי שיבא וטופל בו בידי ד"ר רז סומך. לאחר שידור כתבה בחדשות 10 התקבלה תרומה כספית מאב שכול יהודי, שאיבד את בנו החייל, המאפשרת השתלת מח עצם שתציל את חיי התינוק. בסרט ציינה האם כי היא מייחלת שבבגרותו יהיה בנה שאהיד ושהיא תשלח אותו לפיגוע התאבדות בירושלים.[10] הסרט זכה לציון לשבח בפסטיבל הקולנוע ירושלים והוקרן בהמשך השנה גם בפסטיבל הסרטים הבין־לאומי בטורונטו, בפסטיבל הקולנוע בטליורייד, בקולורדו, ארצות הברית, ב פסטיבל הסרטים בלייפציג ועוד. בספטמבר 2010 זכה הסרט בפרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר, ואף נכנס לרשימה המקוצרת של הסרטים הדוקומנטריים המועמדים לפרס אוסקר האמריקאי. "חיים יקרים" נרכש להקרנה ברשת HBO והופץ להקרנות בבתי קולנוע בצרפת,[11] בקנדה, ביפן ובאוסטרליה.
בחודש מאי 2012 יצא לאור ספרו "להכיר את חמאס" בהוצאת כתר, שבו חשף את ערוץ התקשורת בין ח'אלד משעל, מנהיג חמאס, לראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט, בתיווכם של איש קשר זר וראש השב"כ יובל דיסקין. הספר זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.
בנובמבר 2012 הודיע על פרישתו מערוץ 10.[12]
ב־2013 עבר לוושינגטון, בירת ארצות הברית, ועבד במכון המחקר וילסון סנטר.[13] ובאוניברסיטת NYU בניו יורק, ואוניברסיטת מרילנד.
ב־2015 השתתף בתוכנית המציאות "מאסטר שף VIP"[14] והיה המודח השלישי.
ב־2017 זכה סרטו הדוקומנטרי "ארץ זרה"[15] בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה.[16] ב־2018 זכה הסרט בפרס אופיר לסרט התיעודי הארוך הטוב ביותר. בנאום הזכייה אמר אלדר: "את 'ארץ זרה' התחלתי לצלם לפני שש שנים, הרבה זמן במונחים של סרט, פסיק בחייה של מדינה. לפני שש שנים, אף אחד עוד לא חשב לעלות עם D-9 על בית המשפט, אמנים לא נרדפו ואוימו, הורים שכולים לא ננזפו, הערבים לא נהרו לקלפיות, סיפוח היה רעיון עיוועים של ימין קיצוני שולי, הדתה לא הייתה מילה בלקסיקון שלנו, ולא היה חוק לאום שהגדיר סופית ערבים, דרוזים וצ'רקסים כאזרחים סוג ב'"[17]. הסרט נרכש לשידור בתאגיד השידור הציבורי, ועורר את מחאתה של שרת התרבות מירי רגב, שטענה כי אין מקום לשדר סרט המבקר את ישראל בערוץ טלוויזיה ציבורי.[18]
בשנת 2021 יצא לאקרנים סרטו "להיות ענת קם". הסרט צולם במהלך מסע מחוף אל חוף בארצות הברית עם ענת קם, שהורשעה בריגול חמור לאחר שהדליפה מסמכים סודיים לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו. בסרט התקיים מפגש בין ענת קם לדניאל אלסברג, חושף מסמכי הפנטגון לניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט, מסמכים שהובילו למחאה המונית ברחבי ארצות הברית ודרישה להפסקת מלחמת וייטנאם. הסרט התקבל לתחרות הרשמית של פסטיבל דוקאביב[19] והיה מועמד לפרס אופיר לשנת 2021.[20] בעקבות הסרט, לטענתו, ענת קם שנשפטה והורשעה בסעיף ריגול חמור, זכתה למחילה בציבוריות הישראלית שראתה בה עד הפצת הסרט כבוגדת בעמה. אף על פי שהדעות חלוקות על כך, קם מונתה לעורכת מדור דעות בעיתון הארץ ובפוסט שפרסמה טענה כי אלדר הציל את חייה. לאחר תשע שנים בארצות הברית, שב אלדר לישראל ב־2022. מאז הוא יוצר כתבות המשודרות בחדשות 13 ובכאן חדשות.
באוקטובר 2023, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, קרא לשקול היטב את הכניסה לעזה לנוכח העובדה שחמאס חטף והחזיק כ־200 ישראלים.[21] ובמאמר המשך שפורסם בהארץ ב-17 באוקטובר 2023 טען אלדר שגורל החטופים שנחטפו ב-7 באוקטובר על ידי חמאס לא נמצא בראש סדר העדיפויות של קבינט המלחמה וכי ישראל מעדיפה את חיסול חמאס על פני שחרורם.[22]
בשנת 2023 החל להגיש פודקאסט בשם "הפודקסט של שלומי אלדר" מבית All•in.[23]
בחודש מאי 2024, בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שודר בערוץ 13 סרטו התיעודי הרביעי "מי שמע על חולית? הקיבוץ שנותר בצל". הסרט תיעד את הטבח שבצעו מחבלי חמאס בחברי קיבוץ חולית. אלדר טען בראיונות שהתקיימו עימו עם יציאת הסרט, שזה סרטו החשוב ביותר.
בחודש יוני 2024 ראה אור ספרו "חמאס מתנועה חברתית לפשעי מלחמה". הספר הוא הוצאה מעודכנת ומורחבת של ספרו הקודם "להכיר את חמאס". לספר החדש נוספו 3 פרקים חדשים בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר 2023. אחד מפרקי הספר " לא קונספציה, פוליטיקה" עוסק בקונספציה שהוביל נתניהו לאחר שובו לתפקיד ראש הממשלה בבחירות 2009, ובעיקר לאחר מבצע צוק איתן ( 2014) ברצועת עזה, שבעקבות תוצאותיו החליט נתניהו לשמר את שלטון חמאס ברצועת עזה ולסמן את יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן כאויב. אלדר טוען כי נתניהו הצליח לייצר נרטיב שקרי בדעת הקהל הישראלית לפיו יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הוא מחולל טרור אף על פי שידע את יעילותו של התיאום הביטחוני שקיים בין מערכת הביטחון הישראלית למנגנוני הביטחון הפלסטינים. בניית הקונספציה של הבידול בין רצועת עזה לגדה וסימונו של אבו מאזן כאויב, ייושמה על ידי נתניהו מטעמים פוליטיים כדי לרצות את הימין הישראלי שחשש מפשרות טריטוריליות ביהודה ושומרון ולשמר את שלטונו. כריתת הברית בין נתניהו לימין המתנחלי ואחר כך גם עם הימין המשיחי, ממשיכי דרכו של מאיר כהנא הייתה לפי אלדר המסד שעל פיו נבנתה קונספציה שבה חמאס הוא נכס והרשות הפלסטינית היא נטל וזה היה הגורם העיקרי למחדל ה-7 באוקטובר 2023.
בחודש יולי 2024 החל אלדר בסדרת כתבות דוקו לאתר רלוונט בשם "מלח הארץ", מסע בישראל של אחרי ה-7 באוקטובר.[24]
כתבה על אמונת חמאס כי בכוחו לכבוש את ישראל
עריכהבכתבה מאפריל 2024, ראיין אלדר מספר פלסטינים עשירים ובכירי פת"ח שנמלטו למצרים מרצועת עזה בעקבות מלחמת חרבות ברזל, תארו כיצד תפיסות דתיות משיחיות השפיעו על הנהגת חמאס בהובלת יחיא סנוואר.[25] לפי סופיאן אבו זיידה, כשנתיים לפני המלחמה, החל משנת 2021, החלו בהנהגת חמאס לדבר במונחים דתיים של אחרית הימים ועל מימוש "ההבטחה האחרונה" (אל-ועד אל אחי'ר). שבה כל בני האדם יהפכו למוסלמים. לדבריו, סנוואר ואנשיו פרשו פרשנות קיצונית ומילולית של "ההבטחה" ופרוש זה חלחל לכל המסרים שלהם - בדרשות, נאומים, הרצאות בבתי ספר ובאוניברסיטאות. המסר המרכזי היה קיום ההבטחה האחרונה כולל הריגת כל ה"כופרים" או המרתם בכוח לאסלאם.[25] מסרים אלה היו גלויים, הן לאנשי מודיעין ולכל מי שעקב בתקשורת או בטוויטר אחר המסרים של סנוואר ואנשיו. אלה שמלבד הגרעין המרכזי של הנהגת חמאס, רוב מי שהקשיבו למסרים אלה - כולל העיתונות, המודיעין הישראלי, אנשי פת"ח וחלקים גדולים מתושבי עזה, החשיב את הדברים כדברי טרוף או מסר שנועד לטובת יחסי ציבור כדי להסיט את תשומת הלב מהבעיות הכלכליות והמצוקה של תושבי עזה. רק מעט אנשים הבינו שמדובר בתהליך של הכשרת הלבבות למתקפה ענקית של חמאס.[25]
בכיר אחר בפת"ח שהיה בקשרים עם חמאס, והתראיין בעילום שם, (תחת השם "איאד") העיד כי הבין גם הוא בשנת 2021 כי מגמת חמאס להקצנה, כאשר רעיון "ההבטחה" הפך מרעיון שהיה בקרב כמה "עשבים שוטים" לרעיון שקנה מקום מרכזי בהנהגת חמאס של סנוואר. לפי "איאד" אנשי חמאס הכינו את מתקפת הפתע על ישראל שכן העריכו כי תודות להתערבות אלוהית יעלה בידם לכבוש את כל שטחה של ישראל. הוא מתאר כיצד אנשי חמאס תכננו גם תוכניות "ליום שאחרי" שבו יחלקו את ישראל למחוזות שונים וימנו מנהלים מטעמם. לדבריו יום אחד התקשרו אליו והציעו לו להיות מנהל של וועדה שתשקם את אזור רמלה ורחובות.[25] אלדר מספר בנוסף על כנס "ההבטחה האחרונה" שנערך ב-30 בספטמבר 2021 במלון קומודור ברצועת עזה, שבו דנו בפרטי פרטים של ניהולה העתידי של ישראל לאחר שזו תיכבש ומשווה אותה לוועידת ואנזה. לדגומא, הפלסטינים ערכו רשימת נכסים בישראל, ודנו באופן חלוקתם וניהולם, ועסקו גם בצורך למנוע "בריחת מוחות" של מומחים יהודים לאחר הכיבוש. הכנס היה ידוע לרבים בפלסטין, ותועד על ידי ארגון ממרי. הנושא היה גלוי לגמרי אבל לדברי אלדר זכה להתעלמות מצד ישראל, בין היתר עקב החלשות יחידת חצב שעסקה באיסוף מודיעין גלוי, ופרוקה הסופי ב-2021.[25]
חיים אישיים
עריכהאלדר מתגורר בנס ציונה עם אשתו, העיתונאית והמחזאית מיכל אהרוני. לזוג שני בנים. לאלדר שלושה ילדים נוספים מנישואיו הראשונים.[26]
ספריו
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- שלומי אלדר, ברשת החברתית פייסבוק
- שלומי אלדר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- שלומי אלדר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- שלומי אלדר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- שלומי אלדר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- שלומי אלדר באתר "הארץ".
- יוני בינרט, מעזה באהבה, באתר nrg, 3 בנובמבר 2010
- פגישה עם רוני קובן עונה 8 | שלומי אלדר, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 29:16)
- שלומי אלדר - "מלח הארץ": פרק 2 - חלק ב', הוידוי של מושל עזה, סרטון בערוץ "רלוונט", באתר יוטיוב (אורך: 11:19), 26.8.2024
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 ציוץ של שלומי אלדר ברשת החברתית אקס (טוויטר), 16 ביולי 2023
- ^ 1 2 3 ינאי יחיאל, "אני במרכז, אבל עצם העובדה שאני מסקר פלסטינים מתייגת אותי כשמאלני", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2023
- ^ "אפשר קולה?": בחזרה לחילוץ הדרמטי של שירן פרנקו, סרטון בערוץ "כאן חדשות, תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 05:52)
- ^ על הספר "עזה כמוות", באתר ידיעות ספרים
- ^ שלומי אלדר, נפצע במילוי תפקידו, באתר העין השביעית, 1 במרץ 2005
- ^ רן בנימיני, עם שלומי אלדר בעזה, באתר העין השביעית, 1 ביולי 2005
- ^ נעמה לנסקי, משחקי כבוד, באתר הארץ, 27 בפברואר 2007
- ^ גילי איזיקוביץ, העיתונאי שלומי אלדר עוכב לחקירה לאחר שיצא מרצועת עזה, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2008
- ^ בן כספית, אני מסופק: אהוד אולמרט בראיון פרידה, באתר nrg, 24 בינואר 2009
- ^ קובי בן-שמחון, להציל את מוחמד אבו-מוסטפה. שלומי אלדר עשה סרט על חיינו כאן, באתר הארץ, 1 ביולי 2010
אריאל קריל, ראווה ישראלית: אל תנכסו את "חיים יקרים" של שלומי אלדר למאמץ ההסברה, באתר וואלה, 12 באפריל 2011 - ^ מרב יודילוביץ', "חיים יקרים" יוקרן ב-30 בתי קולנוע בצרפת, באתר ynet, 23 במרץ 2011
- ^ דוד אברהם, נטישה נוספת בבית הוורד: שלומי אלדר עוזב את ערוץ 10, באתר וואלה, 26 בנובמבר 2012
- ^ שלומי אלדר(הקישור אינו פעיל, 29.9.2021) באתר המכון
- ^ הכירו את המתמודד שלומי אלדר, באתר מאקו, 25 בינואר 2015
- ^ ארץ זרה - סרטו התיעודי של העיתונאי שלומי אלדר, בערוץ יוטיוב של כאן 11
- ^ פסטיבל הסרטים חיפה 2017: "העדות" ו"ארץ זרה" הם המנצחים הגדולים, באתר וואלה, 12 באוקטובר 2017
- ^ שגיא בן נון, "האופה מברלין" הוא הזוכה הגדול בטקס פרסי אופיר, באתר וואלה, 6 בספטמבר 2018
- ^ משה בנימין, למרות מחאת רגב: כאן 11 ישדר את "ארץ זרה" של שלומי אלדר, באתר אייס, 28 בפברואר 2018
שגיא בן נון, "האופה מברלין" הוא הזוכה הגדול בטקס פרסי אופיר, באתר וואלה, 6 בספטמבר 2018 - ^ להיות ענם קם באתר דוקאביב
- ^ מי יהיה הנציג לאוסקר? אלו המועמדים לפרסי אופיר 2021, באתר מעריב אונליין, 16 באוגוסט 2021
- ^ שלומי אלדר, לכבוש את ייצרנו לפני שנכבוש את עזה, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2023
- ^ שלומי אלדר, ישראל לא ממהרת להחזיר את החטופים. היא מעדיפה את חיסול חמאס, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2023
- ^ הפודקסט של שלומי אלדר, באתר Spotify
- ^ שלומי אלדר - "מלח הארץ": פרק 1, החיילים של גודו, סרטון בערוץ "Relevant רלוונט", באתר יוטיוב (אורך: 10:32)
- ^ 1 2 3 4 5 שלומי אלדר, בחמאס באמת חשבו שהם יכבשו את ישראל. הם כבר חילקו את המדינה לקנטונים, באתר הארץ, 4 באפריל 2024
- ^ שני ליטמן, למה שלומי אלדר הרגיש לא רצוי פה?, באתר הארץ, 14 במרץ 2018
- ^ מאיה בקר, שלומי אלדר נכנס לראש של סינוואר, באתר הארץ, 2 ביולי 2024