שלושים יום קודם החג שואלים ודורשים בהלכות החג

שלושים יום קודם החג שואלים ודורשים בהלכות החג היא הלכה הקובעת כי יש ללמוד את הלכות הפסח שלושים יום לפני חג הפסח.

מקור ההלכה

מקור ההלכה הוא במקרא על פי פירוש התלמוד:

ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו... ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא

— ספר במדבר, פרק ט', פסוקים ב'–ו'.

שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ר' שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות מאי טעמא דתנא קמא שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני שנאמר 'ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו' וכתיב 'ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם'

— תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ו', עמוד א'.

בגמרא מבוארת דעת תנא קמא ששואלים ודורשים בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום, שכך למדנו ממשה רבנו שבפסח ראשון באר עניינו של פסח שני שבא שלושים יום אחריו ואילו רבן שמעון בן גמליאל סובר שצריך רק שבועיים קודם.

דעת תנא קמא נפסקה להלכה בשולחן ערוך, וישנה מחלוקת האם ההלכה היא תקנת חכמים או דין דאורייתא.

שאר החגים

שבועות וסוכות

הביא המשנה ברורה מחלוקת האם הלכה זו נוהגת גם בשבועות וסוכות:

• יש אומרים שהלכה זו נוהגת גם בשאר ימים טובים משום שעיקר התקנה נוסדה כדי להתכונן להבאת הקורבנות, ובכל אחד משלושת הרגלים היו מביאים שלושה קורבנות: עולת ראייה, שלמי חגיגה ושלמי שמחה, ולכן ראוי ללמוד שלושים יום לפני כל אחד משלושת החגים את הלכות החג.
• יש אומרים שהחיוב הוא רק בפסח משום שיש בו הלכות מרובות, כגון אפית מצות, הגעלת כלים וביעור חמץ, שאם אין עושים אותם היטב קודם הפסח אין להם תקנה בפסח, משא"כ בשאר ימים טובים שאין בהם ריבוי הלכות, שעצרת הרי היא ככל יום טוב ואין בה הלכות המיוחדות לה, וכן בחג הסוכות מעיקר הדין כשרה סוכה של שתי דפנות ושלישית אפילו טפח ורוב לולבים ואתרוגים כשרים, ודי בכמה ימים קודם החג כדי ללמוד הלכות החג.

בתלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ח, עמוד א', פירשו את הביטויים "פרוס העצרת" ו"פרוס החג" כחצי מהשלושים יום שלפני שבועות וסוכות (בהתאמה).

חנוכה ופורים

• כתב התוספות שאין דין זה נוהג בפורים, ובקונטרס חסדי אבות כתב, שאף בחנוכה אין דין זה נוהג, שאם בפורים שעיקרו מ'דברי קבלה' וקראוהו יום טוב, אין דין זה נוהג, קל וחומר בחנוכה, שאינו אלא מדרבנן ואף לא קראוהו יום טוב.

שיטה אחרת מצמצמת את משמעות ההלכה ואומרת שכוונת ההלכה לתת זכות קדימה במשך אותם 30 ימים לאנשים שישאלו בנושאי פסח על פני אנשים שישאלו בנושאים אחרים. אבל זה לא אומר שחובה ללמוד רק הלכות פסח בימים אלו.

ההלכה בזמננו

ישנם מספר שיטות בפוסקים לגבי ההלכה בזמננו:

• כתב הרב יואל סירקיש בספרו בית חדש שכתוב במחזורים שעכשיו בגלות שאין לנו קרבנות אז די לדרוש בשבת שלפני הפסח, והוסיף וכתב, שלאחר שגרם העון שנתפזרו פיזור רב וגרים בכפרים ועיירות ובשבת הגדול באים לקהילה במקום שיש רב דורש, ונשארים שם עד אחר המועד, לכן לא נהגו לדרוש בענייני החג עד שיתאספו כל בני הכפרים בשבת הגדול לשמוע דברי הרב.
• כתב הרב שניאור זלמן מלאדי בספרו שו"ע הרב 'שבדורות הללו אין החכם שונה הלכות שלושים יום קודם החג לפי שהכל כתוב בספרים, ומצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהיה בקי בהן'.
• טעם נוסף הובא בנימוקי הגרי"ב שהטעם שאין דורשין בהלכות החג שלושים יום קודם החג, כיון שכל עיקר התקנה הייתה רק בבית הוועד [שכך הובא בתלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק א', הלכה א' ובתוספתא מסכת מגילה: 'שואלין בהלכות פסח בפסח וכו' בבית הוועד שואלין ל' יום'], ועכשיו אין לנו בית הוועד.

קישורים חיצוניים

• שי אגמון, שואלין ודורשין, מאבני המקום, י"ג תשס"א, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.