אוטונומיה

מידת ריבונות או יכולת תפקוד בלתי תלויה
(הופנה מהדף שלטון עצמי)

אוֹטוֹנוֹמְיָהיוונית: αυτονομία "עצמיות בחוק"; מקור המושג בצירוף המילים αὐτο - עצמי, ו-νόμος - חוק, שמשמעו: 'הקובע חוק לעצמו'), מושג רחב שהוראתו הכללית מציינת מידת ריבונות או יכולת תפקוד בלתי תלויה, בתחום פעילות כלשהו או ביחס לפרמטרים כלשהם. המושג עשוי לשמש להתייחסות לאופן הפעולה של פרט או גוף חברתי, כמו גם של מערכות ביולוגיות ושל מכונות ועצמים מופשטים (כגון, פונקציות מתמטיות), ומהווה מושג בסיסי במגוון תחומים החל מפילוסופיה של המוסר ותאוריה פוליטית וביואתית, דרך סוציולוגיה ופסיכולוגיה ועד לביולוגיה, רפואה, הנדסה ומתמטיקה.

השימוש הראשון המוכר במונח הוא מאמצע המאה השבע עשרה (1623-4) אך את שורשיו הרעיוניים ניתן למצוא כבר בפילוסופיה היוונית העתיקה.

לאוטונומיה הגדרות רבות ושונות, חלקן רואות בה מושג כללי המקיף תחתיו אלמנטים רבים, ואחרות רואות באוטונומיה מושג שאפשר לפרק אותו לחלקים, כך שגורם עשוי להיות אוטונומי במידה מסוימת אך לא באחרת. הפילוסוף ג'ואל פיינברג (אנ') טען שיש ארבע משמעויות מרכזיות לאוטונומיה: 1. היכולת של גורם לשלוט בעצמו. 2. שליטת הגורם בעצמו בפועל. 3. שאיפה של הגורף לשלוט בעצמו. 4. מערך זכויות המכירות בריבונות הגורם על עצמו[1].

בשימוש העממי מבטא המונח בדרך כלל שאיפה לחירות בתחום מסוים של החיים. שימוש זה מטשטש את ההבחנה שתבעו פילוסופים בין 'אוטונומיה אישית', ל'אוטונומיה מוסרית' ו'אוטונומיה פוליטית'. "אוטונומיה מוסרית, ששורשי הדיון בה מיוחסים בדרך כלל לעמנואל קאנט, היא היכולת של הפרט להתלבט ולבחור לעצמו את חוקי המוסר המנחים אותו, במקום להיענות ללא שיקול דעת לתכתיבים חיצוניים; אוטונומיה אישית היא יכולתו של פרט לקבל החלטות לגבי עצמו ולנתב את פעילותו (הגדרה זו אינה מתייחסת בדרך כלל להיבטים או תכנים מוסריים); ואוטונומיה פוליטית היא מצב בו החלטותיו של הפרט מכובדות, מוערכות ונענות במסגרת הקשר פוליטי."[2]
בהקשרים מדיניים משמש המושג אוטונומיה להגדרת מצב בו לאוכלוסייה מוגדרת (אם מבחינה טריטוריאלית או זהותית) מוענקת ריבונות עצמית מוגבלת. לרוב מדובר בממשל עצמי האחראי לניהול ענייני הפנים (כולל חקיקת חוקים), כאשר בכל הנוגע לענייני חוץ, ביטחון, מסחר וקשרי חוץ, הישות האוטונומית כפופה לחלוטין לשלטון המרכזי; לעיתים מדובר בריבונות רחבה או צרה יותר (למשל, אוטונומיה תרבותית).

בהקשרים שאינם חברתיים, כבהתייחסות למערכות ביולוגיות ומכניות או לעצמים מופשטים, משמש המושג לציון מידת החופש של המושא לפעול ללא תלות במערכות חיצוניות או פרמטרים מסוימים.

בפוליטיקה עריכה

 
מדינות הכוללות לפחות אזור אוטונומי אחד

טריטוריה או ישות אוטונומית עריכה

המושג אוטונומיה משמש בין היתר לתיאור מצב בו אזור מסוים במדינה, או לקבוצה מסוימת בתוך מדינה ישנה זכות לשלטון עצמי מוגבל, הכולל חקיקת חוקים הנוגעים לענייני פנים, כאשר בנושאי חוץ, ביטחון וסחר היא כפופה לשלטון המרכזי.

קיומה של טריטוריה אוטונומית בתוך שלטון מרכזי מעיד לעיתים על חולשת השלטון המרכזי כיוון שעצם הענקת זכויות והכרה בעצמאותה החלקית של אוכלוסייה מסוימת מהווה ויתור של הגורם השולט על שליטתו באותה אוכלוסייה.

אוטונומיה מלאה היא בדרך-כלל דרישת קדם לעצמאות מדינית, אולם אוטונומיה לא תמיד מובילה לעצמאות. באוטונומיה קשרי הפנים מנוהלים על ידי התושבים של המתחם האוטונומי אך אין להם רשות לנהל קשרי חוץ.

דוגמאות לאוטונומיות הן כורדיסטן, גרינלנד והונג קונג. בישראל הרשות הפלסטינית מתקיימת באוטונומיה חלקית בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה (שבפועל נמצאת תחת שליטת חמאס).

בדרך כלל באזורים המוגדרים כאוטונומיה מועלית דרישה לקבלת עצמאות מלאה, כמו במקרים של קטלוניה וחבל הבסקים בספרד, צ'צ'ניה הנמצאת תחת שלטון רוסיה.

בפילוסופיה עריכה

אוטונומיה אינדיבידואלית היא רעיון שבאופן כללי מקובל לייחס ליכולתו של אדם לקבל שליטה על עצמו, לחיות את חייו על פי סיבות ומניעים הנתפסים כמגיעים משליטה אותנטית שלו, ולא כתוצר של כוחות חיצוניים מניפולטיביים או מעוותים[1].

הגישה לפיה האוטונומיה של האינדיבידואל היא נושא חשוב – כזה ש"חברה מוסרית" צריכה לשאוף להגיע אליו – הלכה והתקבלה במערב בעת המודרנית שחלק מהתפתחות ההומניזם. על אף שגישה זו התקבלה במערב באופן נרחב, ניסיון לקבוע את התנאים המדויקים הנדרשים לאוטונומיה מציף מחלוקות שונות, וכן ישנם קולות הגותיים שמפחיתים במעמדה של האוטונומיה[1].

אוטונומיה ממלאת תפקיד בתפיסות של חובה ואחריות מוסרית, בהצדקה של מדיניויות חברתיות שונות, סוגיות הנוגעות לחירויות וזכויות שונות (כגון חופש הביטוי והזכות לפרטיות) ובהיבטים רבים של תאוריות פוליטיות (למשל, בביקורת מול גישה פטרנליסטית). נוסף על כך, נושאים הקשורים לאוטונומיה נמצאים בשיח בתחומים דוגמת גיבוש מדיניות חינוך, אתיקה ביו-רפואית, היבטים שונים של פמיניזם (לדוגמה, כאשר חברה יוצרת תנאים אשר מצמצמות את האוטונומיה של נשים בחברה)[1].

האוטונומיה היא נדבך מרכזי בגישה הקאנטיאנית בפילוסופיה של המוסר, וגם בעלת מעמד חשוב בגרסתו של ג'ון סטיוארט מיל לליברליזם תועלתני. גישות אחרות מאתגרות את התפיסה שהאוטונומיה היא ערך מרכזי ובהן אתיקה של דאגה, סוגים מסוימים של תועלתנות ואתיקה של הסגולה הטובה[1].

כדי להגיע לאוטונומיה, מקובל להכיר בשני תנאים שעליהם להתקיים - האחד עוסק בעצם היכולת של אדם לפעול ללא מגבלות, והשני במסוגלותו של אדם להיות אותנטי. כדי להגיע למצב של אותנטיות, נדרשות יכולותיו של האדם להרהר באופן חופשי ורציונלי ברצונותיו וערכיו, וכן יכולותיו לפעול ללא הונאה עצמית שיטתית ובמידה של שליטה עצמית[1].

סוגים והגדרות עריכה

לעיתים נעשית הבחנה בין שני מובנים של אוטונומיה, "אוטונומיה מוסרית" – יכולתו של אדם להכיל על עצמו בחירה אישית בפעולה המוסרית – ו"אוטונומיה אישית" – יכולתו של אדם לנהל את בחירות חייו. מושג האוטונומיה האישית מתכתב עם נושא חירות האדם, אם כי מידת החפיפה תלויה בהגדרות המדויקות של המושגים, אשר מצויות במחלוקת. על פי הגדרה אפשרית, ההבדל בין מושג החירות לאוטונומיה האישית, היא שבעוד חירות עוסקת ביכולתו של אדם לפעול כדי להפוך את רצונותיו ליעילים, אוטונומיה עוסקת בעצמאות ובאותנטיות של הערכים והרגשות שמניעים מלכתחילה את הרצון של האדם לפעול[1].

רובד נוסף שיש לגביו הבחנה, מתייחס להבדל בין "אוטונומיה בסיסית" – ההכנה המינימלית באחריותו של אדם למעשיו ויכולתו להתנהל באופן עצמאי – לבין "אוטונומיה אידאלית" – שאיפה נשגבת אליה על האדם לשאוף, בניסיון להפוך לאותנטי באופן מקסימלי, ונטול השפעות מניפולטיביות מהסביבה. לא ברור האם ניתן להגיע למצב של אוטונומיה אידאלית, או שמדובר רק במצב שיש לשאוף להגיע אליו[1].

מושג האוטונומיה הבסיסית משפיע גם על תפיסה משפטית, ועומד מאחורי גישות לפיהן, למשל, קטינים מתחת לגיל מסוים אינם יכולים להיחשב אוטונומים באופן מלא, ולכן מקבלים מגורמי החוק יחס שונה מזה של בגירים[1].

הבחנה שלישית היא האם אוטונומיה מתארת את מצבו הכללי של האדם, או שעשויה להתייחס להקשר מסויים בחייו של האדם. למשל, אדם עשוי להיות אוטונומי במרבית המרחבים של חייו, אולם להיות בעל אוטונומיה מוגבלת רק בהקשר של התמכרות לסיגריות[1].

ודוק: על אף שלכאורה ככל שהעניין משמעותי יותר לחייו של אדם, היינו חושבים שיכולת הבחירה יותר קשורה באוטונומיה, אין זה תמיד כך. אף שבחירה בקרן פנסיה עשויה להיות חשובה מאוד לרווחת האדם הבוחר בה, מקובל לחשוב שמה שחשוב בקרן הוא התשואות ממנה בלבד. לכן, אדם שמפקיד את גורל החסכונות שלו בידי יועצת פנסיה אינו פחות אוטונומי. לעומת זאת, אדם שייתן לחברה שמתמחה בבחירת מקצוע לבחור עבורו את הקריירה עלול להיות פחות אוטונומי וכך לאבד משהו משמעותי בחייו. דוגמת הקריירה אינה אינטואיטיבית, משום שהאדם בחר להפקיד את גורל הקריירה שלו בידי החברה, אך ניתן לחשוב על מצב בו הדבר הזה היה קורה בכפייה באמצעות חוקי המדינה והיה מביא אנשים לבחור במקצועות שבאופן כללי יותר טובים להם.

אוטונומיה במובן זה נוטה להיות מבולבלת עם מספר קונספטים נפרדים:

  1. נוטים לבלבל היא בין אוטונומיה לבין מקסום הרווחה. ייתכן מאוד שאותה חברת ניהול הייתה טובה יותר מהפרט בבחירת המקצוע המתאים לו, אך בכל זאת ניתן לומר שהיא פגעה באוטונומיה שלו.
  2. נוטים לבלבל בין אוטונומיה להגשמה עצמית. ג'וזף רז במאמרו "Autonomy, Toleration and the Harm Principle" מסביר שהגשמה עצמית היא הפיתוח של היכולות שפרט נהנה מהן למקסימום ("Self relazation consists in the developement to their full extent of all the valueable capacities a person possesses."). ברי שאדם יכול להגיע להגשמה עצמית באופן אוטונומי, אך ניתן גם לעשות מניפולציה ולגרום לאדם להגשים את עצמו, מובן שלא מתיישב עם אוטונומיה. ודוק: אמנם רז מבהיר שהגשמה עצמית נפרדת מאוטונומיה, אך עדיין יש בין השתיים קשרים מעניינים. לפי רז, אדם אינו אוטונומי אם הוא לא יכול לבחור להגשים את עצמו. רז מדגים מצב בו אדם אינו אוטונומיה באמצעות "דוגמת האריה": אדם שכל חייו בורח מאריה ובוחר בין נתיבי בריחה ואמצעי מילוט אמנם מבצע המון בחירות משמעותיות, אך הוא אינו אוטונומי.

מובן נוסף של אוטונומיה נוגע למרחב אינטרסים שכל אדם נהנה משליטה בלעדית בו. במובן הזה, אוטונומיה היא היכולת ליהנות מאי התערבות של אחרים בתחום מסוים של אינטרסים והניהול שלהם. האינטרסים המוגנים במובן זה הם בדרך כלל הפרטיות, הכבוד ושלמות הגוף.

דוגמה למובן זה של אוטונומיה ניתן למצוא בדיון להצדקות של הגנה עצמית. על פי התפיסה במשפט הגרמני, האמנה החברתית מביאה לכך שאדם מוותר על מרבית החירות שלו כחלק מהחוזה החברתי, אך האינטרסים החוסים תחת אינטרס האוטונומיה נשארו כבמצב הטבעי. לכן, כאשר פרט תוקף פרט אחר, בין אם התוקף אשם ובין אם לאו, הוא חודר למרחב האוטונומי של המותקף (לעיתים מנוסח כ"פגיעה באוטונומיה"), שם למדינה אין סמכות לגיטימית להתערב בחירותו להגיב.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אוטונומיה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 John Christman, Autonomy in Moral and Political Philosophy, אוניברסיטת סטנפורד, ‏First published Mon Jul 28, 2003; substantive revision Mon Jun 29, 2020
  2. ^ Jane Dryden, Autonomy: Overview, Mount Allison University, באתר IEP