שליח ציבור

חזן העומד בתיבה ומוביל את התפילה
המונח "ש"ץ" מפנה לכאן. לערך העוסק בשנה העברית ה'ש"ץ (1629–1630), ראו ה'ש"ץ, לערכים העוסקים באישים ששם משפחתם ש"ץ, ראו שץ.

שליח ציבורראשי תיבות: ש"ץ) הוא כינוי לחזן בית הכנסת, המייצג את הקהל בתפילתו לאלוהים.

עמוד שליח ציבור מול ארון הקודש
עמוד תפילה מאבן וזכוכית, יצירת האמן אסף קדרון

על פי ההלכה שליח הציבור הוא אדם שעבר את גיל המצווה. בקהילות אורתודוקסיות, מדובר לרוב בגברים בלבד; בקהילות אחרות גם נשים. ראוי שיהיה אדם ירא שמיים, בעל מידות טובות, עניו, הגון וישר. שליח הציבור ראוי שיהיה מקובל על כל המתפללים כיוון שהוא שליחם לפני האלוהים.

רקע עריכה

בתקופות מוקדמות יותר של חז"ל ניתן היה לכתוב רק את התורה שבכתב כלומר את התנ"ך ואילו שאר דברי חכמים, פלפולים, הלכות, ברכות ותפילות שתיקנו חז"ל אסור היה להעלות על הכתב. על כן לשליח הציבור היה תפקיד חשוב ביותר בתפילה. שליח הציבור היה מתפלל בקול רם וברור את התפילה כולה, עבור היהודים שלא ידעו להתפלל או לא ידעו את התפילה בעל פה, וכך היו יכולים לחזור על דבריו או לשמוע אותו ולענות אמן וכך היו יוצאים ידי חובתם. מנהג זה נפוץ עד היום בקהילות ספרדיות ובקהילות נוספות.

בימינו עריכה

בשונה מפעם כעת מצויים סידורים לרוב בכל בית כנסת ועל כן תפקידו של שליח הציבור נעשה פחות חשוב ומעט שונה ממה שהיה. בקהילות אשכנזיות מסיים שליח הציבור פסקאות שונות בקול, וקורא את הקדיש, ברכות וחזרת הש"ץ ואילו שאר התפילה נאמרת בשקט. בקהילות ספרדיות לעומת זאת המנהג השתמר יותר ורוב התפילה נאמרת בקול על ידי שליח הציבור.

עם הזמן נוספו תפקידים נוספים כגון הנעמת התפילה במנגינות כל עדה לפי מנהגיה.

מקום עמידתו עריכה

המקום המיועד לשליח ציבור בבית הכנסת שונה בעדות השונות.

עמוד - בקהילות האשכנזיות מקובל לקבוע את מקום החזן סמוך לארון הקודש, ממולו או מימין לו (לפי מנהג ויז'ניץ משמאל). והמבנה שעליו מניח החזן את סידורו נקרא "עמוד".

בימה - בקהילות הספרדיות, האיטלקיות והתימנים עומד החזן בבימה שבמרכז בית הכנסת. יש שהקצו לו מקום נמוך, כדי לקיים את הפסוק "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" (תהילים ק"ל א'), ויש שהקצו עבורו מקום גבוה, על מנת שהקהל יוכל לראות ולשמוע היטב.

טלית עריכה

לדעת המשנה ברורה,[1] השליח ציבור חייב להתעטף בטלית, גם במנחה וערבית. מנהג זה נהוג אצל חלק מקהילות נוסח אשכנז, ובקהילות נוסח איטליה ונוסח תימן.[2] הוא בדרך כלל לא נהוג אצל קהילות נוסח ספרד,[3] ובקהילות הספרדים.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ משנה ברורה, סימן י"ח, סעיף קטן ה'
  2. ^ ראו בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, עמ' 112-140 שמאריך בהיסטוריה ובחשיבות מנהג זה.
  3. ^ אבל בהרבה קהילות הספרדים, מקפידים מסיבות קבליות שהש"ץ יתעטף בטלית בתפילת ליל שבת.


  ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.