שלמה אלישיב
הרב שלמה אלישיב (בכתיב יידי: עליאשאוו; י"ב בטבת תר"א, 5 בינואר 1840 – כ"ז באדר תרפ"ו, 13 במרץ 1926) היה מחשובי המקובלים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בעל ספרי ה"לשם שבו ואחלמה", על שמם הוא מכונה גם בעל הלשם.
 | |
| שלמה אלישיב, "בעל הלשם" | |
| לידה |
5 בינואר 1840 תר"א זאגר, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
13 במרץ 1926 (בגיל 86) תרפ"ו ירושלים, פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| מדינה |
ליטא |
| השתייכות | מקובלים |
| תחומי עיסוק | קבלה |
| תלמידיו | הרב אהרן שלמה מהריל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב משה יעקב רביקוב. |
| חיבוריו | לשם שבו ואחלמה |
  | |
קורות חייםעריכה
נולד בזאגר (Żagory) בליטא לרבי חיים חייקל ולסתירה גיטא. למד אצל אביו ואצל רבי גרשון תנחום ממינסק וכן בישיבת טלז.
הרב אלישיב זכה להערכה רבה מחכמי התורה של תקופתו. החזון אי"ש אמר עליו שהוא "המקובל האחרון". הרב קוק, שלמד איתו כתלמיד חבר כשהיה רבה של העיירה זיימל, קרא לו "גדול המקובלים בדורנו". ואף מצוטט משמו כי אמר עליו שהוא בקיא בחדרי הקבלה כמו שאדם בקיא בביתו[1].
היה מורו של הרב אהרן שלמה מהריל ועמד בקשרים עם הראי"ה קוק והרב אריה לוין.
עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ד והתיישב בירושלים. נפטר בכז באדר תרפ"ו (13 במרץ 1926) ונקבר בגוש הנביאים בבית הקברות הר הזיתים. על הלוויתו סיפר רבי אריה לוין: "כשהוציאו המטה ברחובה של עיר הספידו מע"כ רבינו הגאון הצדיק המקובל מרן רבי אברהם יצחק הכהן ... בבכי תמרורים, ובתוך דבריו התפרץ בבכי וצעק בקול מר: אבי אבי רכב ישראל, אילו זכינו היינו רואים בעינינו כי פסק עמודא דנורא בין דידיה לדידן כראוי לחד בדרא או לתרי בדרא ... ואמנם ראינו פלא כשהעלו את ארונו אל מעלת הר הזיתים והתחילו להתעסק בקבורתו, זכינו כל המשתתפים שמה לראות בעינינו עמודא דנהורא כעין מראה הקשת תחת כיפת השמים ממזרח למערב עד סתימת הגולל, כולם ראו ותמהו".
לרב אלישיב נולדו בן ושלוש בנות. בתו הינדא נישאה לרב מרדכי פרבר משאוולי. בתו חיה מושא נישאה לרב אברהם אלישיב, שאימץ את שם חותנו בעת עלייתם לארץ. בנם הוא הרב יוסף שלום אלישיב. בתו שרה לאה נישאה לרב שלום צבי קרומינסקי, רב בויגאווה ובסוף ימיו בחיפה.
ספריו והגותועריכה
בספריו שנקראו בשם כולל "לשם שבו ואחלמה" הוא מבאר ומרחיב את שיטת האר"י בקבלה, ומתפלמס עם שיטותיהם של מקובלים אחרים. הספר כלל ארבעה חלקים עיקריים (לפי סדר הדפסתם):
- ספר הקדו"ש: הקדמות ושערים - "לכל מי שחשקה נפשו לכנוס בהיכלי הקודש פנימה..."[2]
- ספר הדע"ה: הוא דרושי עולם התוהו - "סוד המלכין קדמאין... ומדרגות מצב העולמות שקודם החטא ושינויים אשר על ידי החטא"[3]
- לשם שבו ואחלמה, חלק הכללים- "בסוד אריגת העולמות והשתשלותם מהעולם היותר עליון אשר ברום מעלה עד סוף כלל העולמות..."[4]
- לשם שבו ואחלמה, חלק הביאורים - פירוש על עץ חיים (ספר) של רבי חיים ויטאל
לאחר פטירתו נדפס ספר "גליוני לשם שבו ואחלמה", מגיליונות שכתב בשולי ספריו, וכן "נגלות לשם שבו ואחלמה" המלקט מתוך ספריו את העניינים השייכים לחלק הנגלה שבתורה. נותרו עדיין בכתבי יד ביאורו על ספר היצירה, וביאור על ספרא דצניעותא[5].
הרב אלישיב היה תומך של שיטת הגר"א בקבלה שדגלה בהיצמדות למקורות התלמודיים. באחד מספריו כתב ה"לשם" נגד שיטותיהם בקבלה של הרמח"ל ושל הבעל שם טוב[6]. עם זאת במקום אחר[7] נראה שחזר בו מלייחס לרמח"ל את הדברים.
לקריאה נוספתעריכה
- הרב שריה דבליצקי, ארי במסתרים
- אור יקרות: תולדות חייו של רבי שלמה עליאשוב וקשריו עם הראי"ה קוק, הוצאת "אור האורות"
- יאיר פרבר, 'גלות התורה: בין הרב אלישוב בעל הלשם למסורת תלמידי הגר"א', דעת 76, תשע"ד, עמ' 111-128
- ארז פלג, 'עוד על פולמוסו של ר' שלמה אלישיב נגד "המקובלים שבדורנו"', דעת 79-80, תשע"ה, עמ' 183-203
קישורים חיצונייםעריכה
אודות
- הרב אריה לוין, תולדות מחבר ספרי לשם שבו ואחלמה - ר' שלמה עליאשאוו זצוק"ל, באתר אוצר החכמה
- 'אלישוב, ר' שלמה ב"ר חיים־חייקל („המקובל משאוולי”)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 29 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1227).
- אליעזר באומגרטן, היסטוריה והיסטוריוסופיה במשנתו של ר' שלמה אלישיב
- אביעד ברטוב, את מי תקף בעל ה'לשם'? על פולמוס פרשנות הקבלה, עלון ישיבת הר עציון (1150)
- משה דוד צ'צ'יק, קונטרס "ארי במסתרים", בתוך כתב העת ישורון
- כרטיס קבר באתר הר הזיתים
- רבי שלמה אלישוב בעל הלשם - באתר תולדות ושורשים
ספרו "לשם שבו ואלחמה"
- ספר הדע"ה - חלק א', באתר HebrewBooks חלק ב', באתר HebrewBooks
- ספר הכללים - חלק א', באתר HebrewBooks
- חלקי הביאורים וחלקי הדרושים - חלק ב', באתר HebrewBooks
