שלמה אבן וירגה
שלמה אבן וירגה (ה'ר"כ, 1460 - ה'שי"ד 1554) היה היסטוריון ורופא יהודי ספרדי בדור גירוש ספרד, מחבר הספר ההיסטוריוגרפי "שבט יהודה".
| לידה |
1460  |
|---|---|
| פטירה |
1554 (בגיל 94 בערך) |
| מדינה |
ספרד |
  | |
ביוגרפיה עריכה
שלמה אבן וירגה נולד בספרד למשפחת חכמים נכבדת. היה ידוע כרופא וכחכם. כחמש שנים לפני גירוש ספרד נשלח לאסוף ממון לשחרור היהודים שנשבו בעיר מאלגה שנכבשה על ידי הקתולים. בזמן גירוש ספרד עבר לפורטוגל שם חי כאנוס ובשנת 1506 עבר ממנה לאיטליה. בהמשך נס לטורקיה, ככל הנראה לאדירנה. שם הוא חזר ליהדות.
שבט יהודה עריכה
ערך מורחב – שבט יהודה (ספר)
בהיותו בטורקיה, חיבר אבן וירגה את הספר "שבט יהודה", וזאת כעשרים שנה לאחר גירוש יהודי ספרד. חיבור זה הוא דיווח על רדיפות היהודים בארצות ובתקופות שונות, וגם דיון בתופעת שנאת ישראל באמצעות דיאלוגים או 'שיחות' מדומיינות בין מלך נוצרי, חכם נוצרי וחכם יהודי. בהקדמה קצרה מספר שלמה אבן וירגה שהוא מצא את הדיווח של מספר רדיפות בסיום עבודתו של יהודה אבן וירגה, שהוא העתיק, ועל אלו הוא הוסיף את סיפורם של הרדיפות בני זמנו; האוסף הושלם אחר כך והוצא לאור בידי בנו יוסף אבן וירגה. הכותרת "שבט יהודה" מרמזת ליהודה אבן וירגה ("שבט" היא המילה העברית המקבילה ל"Verga" בספרדית), אך כמובן זוהי גם רמיזה למשמעותה האחרת של המילה 'שבט'=מקל חובלים, כי תוכנו של הספר ברדיפות שהוטחו על ראשי היהודים.
העבודה מתארת שישים וארבע רדיפות, מלבד סיפורם של פולמוסים רבים והתוויית מנהגי היהודים בארצות השונות. אבן וירגה השתדל לפתור את החידה, מדוע היהודים בכלל והיהודים הספרדים בפרט סבלו מהרדיפות יותר מאשר כל עם אחר. הוא נותן לכך סברות שונות, בהן עליונותם של היהודים, בעיקר ההיבדלות מהנוצרים בענייני אוכל; טרדותיהם היו גם עונש על חטאיהם. בהכללה, אבן וירגה אינו מתאמץ להסוות את האשמות שהנוצרים טפלו על היהודים ובמקרים רבים אף מדגישם ביתר שאת.
היות שעבודה זו היא מצבור מאמציהם של שלושה מחברים, היא מאורגנת בסדר כרונולוגי. אין כל קשר בין שלושת הסופרים, אולם הסגנון העברי ניכר. אבן וירגה שלט בלטינית, והביא סיפורים רבים ממקורות לטיניים. ספרו אף מכיל מסה אודות תקופת בית ראשון.
חשיבותו של הספר עריכה
יום-טוב ליפמן צונץ (בהערותיו לספר מסעות בנימין מטודלה) מצביע על חשיבות עבודתו של אבן וירגה מנקודת מבט גאוגרפית: חיבורו מכיל מספר רב של שמות מקומות, כמו גם תיאורם של מנהגים מקומיים.
אליעזר שביד מצביע על חלוציותו של 'שבט יהודה' בניסיון לדיון רציונלי בסיבות הטבעיות לתופעת האנטישמיות, בהצבעה על מישורים חברתיים תרבותיים ופוליטיים ספציפיים המסבירים את התופעה. בנוסף, 'שבט יהודה' מציג הערכה מאוזנת, ובנקודות מסוימות אף ממש חיובית, ביחסו היהודי של אבן וירגה כלפי התרבות הנוצרית. חידושו, לפי שביד, ב"השקפה סובלנית התופסת את הייחוד הדתי כעניין סובייקטיבי ולא כעדיפות מוחלטת של דת על דת".[1] שביד חותם בהערכה כי מבחינות רבות מטרים 'שבט יהודה' את האווירה התרבותית של ספרות תנועת ההשכלה היהודית בראשיתה.
על חשיבותו של הספר יעידו מהדורותיו הרבות, כמו גם תרגומיו לשפות נוספות: אמנם, בן זמנו היחידי של וירגה אשר עשה שימוש בעבודתו הוא ככל הנראה שמואל אושקי, בספרו 'ניחומים לתלאות ישראל' (Consolacao as tribulacoeus da Israel, Samuel Usque). אך הספר הודפס ותורגם פעמים רבות. "שבט יהודה" הודפס לראשונה בטורקיה בשנת 1550; ומאז יצא לאור פעמים נוספות. הוא תורגם ארבע פעמים ליידיש, לראשונה בקרקוב ב-1591. תרגום יידי, עם תוספות (שבט יהודה השלם) פורסם בווילנה בשנת 1900.[2] הוא תורגם לספרדית על ידי מאיר דה לאון באמסטרדם ב-1640 וללטינית בידי גנטיוס בשנת 1651; לגרמנית בידי מ. ויינר בהנובר ב-1856. חלקים ממנו תורגמו על ידי אייזנמנגר בספרו "Entdecktes Judenthum", חלק ii; על ידי שודט (Shudt) בספר "Judische Merk-wurdigkeiten"[דרושה הבהרה], חלק i; ומנחם מאן הלוי (שבט ישראל) וזנדר (Auswaahl). בשנת תש"ז יצאה מהדורה מדעית של הספר על ידי עזריאל שוחט עם מבוא מאת יצחק בער.
מהדורת הדפוס (שנת 1680) של התרגום הלטיני של ג'ורג' ג'נטיוס לספר 'שבט יהודה' מכילה טעות בולטת כבר בעמוד הפתיחה: הכותר העברי המקורי מופיע שם בטעות-כתיב: 'שבת יהודה'. ג'נטיוס בחר לתרגם את משמעות הכותרת כ"שבט"=בני שבט היהודים (Tribus Judae), במקום המשמעות הנוספת של "שבט"=שוט, או מקל-חובלים, ובכך החמיץ את כוונת הכותרת להסגיר את תוכן החיבור: קורות המכות שהוטחו על ראשי היהודים.[3]
אמינותו ההיסטורית של הספר הוטלה בספק במידה רבה בידי איזידור לב. לב החזיק בדעה, כי אף על פי שאבן וירגה היה סופר מקורי, הוא אינו תמיד אמין, וכמה מהחומרים שבהם השתמש שייכים לסוגת האגדה. אבן וירגה גילה עניין מיוחד במחלוקות דתיות שנערכו בין היהודים לבין הנוצרים; והדיווח המלא של חילוקי הדעות הללו ניתנו בעבודתו. ברם, אפילו הם נדמים כבדויים - אולי היוצא בכלל זה הוא ההוצאות להורג בטורטוסה. על כל פנים, רב ערכו של "שבט יהודה" בתיאור הפולקלור היהודי והמסורות הפופולריות שהוא מכיל.
בקטע של הספר המתאר את המקדש, הוא מצטט דיווח מהקונסול הרומי "מארקוש קונשול רומאנו היושב לשופט היהודים אשר בירושלים" על מידות בית המקדש, נוהלים ותאורים אחרים. החלק שמתאר את הנעשה ביום כיפור מובא בהרבה מחזורים ליום כיפור כהקדמה לפני קריאת פיוטי "העבודה". וכן תיאור על הנעשה בערב פסח להמונים שמביאים את קורבן פסח, המובא בסידורים ומחזורים רבים לאחר סדר הקרבת קרבן פסח.
לקריאה נוספת עריכה
- ספר שבט יהודה: יומן תעודי של מאורעות הגרוש מפי עד ראייה / לרבי שלמה אבן וירגא. ירושלים: הספרייה הספרדית, מכון בני יששכר, תשנ"ב.
- ספר שבט יהודה / לרבי שלמה ן' וירגא, הגיה וביאר עזריאל שוחט, ערך והקדים מבוא יצחק בער, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ז.
קישורים חיצוניים עריכה
- ספר שבט יהודה
- ויכוח יהושע הלורקי - השמד הארבעים (שבט יהודה, ורשה תרפ"ח), באתר "דעת"
- תבנית בית המקדש - השמד הששים וארבע (שבט יהודה, ורשה תרפ"ח), באתר "דעת"
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "שלמה אבן וירגה", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1279-1278, באתר היברובוקס
- פרופסור דוד פלוסר, אנטומיה של שנאת ישראל, דבר, 1 באפריל 1977
שלמה בן יהודה וירגא (1460-1554), דף שער בספרייה הלאומית
