ויקיפדיה

שלמה בר וינר

שלמה בר וינר, או בשם העט שלו, יעקב גרויאנובסקי (23 בספטמבר 1911 – 10 באפריל 1942) היה יהודי פולני מאיזביצה קויאווסקה, שנמלט ממחנה ההשמדה חלמנו במהלך השואה בפולין. מכונה לעיתים בטעות כשלאמק ביילר (Bajler) בספרות על ידי משפחת אחיינו, אברם ביילר מזמושץ'. שלמה בר וינר נמלט מיחידת העבודה בחלמנו ותיאר בכתב את הזוועות להן היה עד במחנה ההשמדה, זמן לא רב לפני מותו לאחר מכן בגיל 31 בתאי הגזים בבלז'ץ. התצהיר שלו ידוע בכינוי "דו"ח גרויאנובסקי".[1]

ביוגרפיה עריכה

שלמה בר (שם חיבה שלאמק) נולד באיזביצה קויאווסקה שליד קולו ב-23 בספטמבר 1911 לסוחר היהודי יצחק וולף וינר (שהיה בן 35) ולסרנקה לבית לסקוב (Laskow).[2] הם התגוררו באיזביצה, צפונית לחלמנו, לפני השואה, בשטח פולין שבין שתי מלחמות העולם. ב-1939 סופח חלק זה על ידי גרמניה הנאצית כחלק מהוורתגאו המיועד ל"גרמניזציה" - למילוי בתושבים ממוצא גרמניה תוך סילוק הפולנים והיהודים. בשנת 1940 הקימו הנאצים גטו באיזביצה עבור 1,000–1,600 יהודים. ב-6 בינואר 1942 גורש וינר למחנה ההשמדה חלמנו, ועבד בעבודות כפייה בזונדרקומנדו של המחנה.[3][4] ב-14–15 בינואר 1942 חוסל גטו איזביצה בגירוש 900–1,000 יהודים להשמדה. שלאמק היה עד למות משפחתו במשאיות הגז. הוא הוקצה על ידי האס-אס ליחידת הקבורה. ביום שני, 19 בינואר, ברח וינר על ידי קפיצה ממשאית שהסיעה את עובדי הכפיה אל מחנה משנה ביער ז'וכוב (Rzuchów).[5]

דו"ח גרויאנובסקי עריכה

 
יהודים מגטו לודז' עולים על משאית

וינר הצליח להגיע לגטו ורשה באזור הגנרלגוברנמן בפולין הכבושה. הוא יצר קשר עם קבוצת עונג שבת בראשות עמנואל רינגלבלום ומסר מידע מפורט על עדותו במסגרת פעולתו בזונדרקומנדו במחנה חלמנו. הוא תיאר את הליך ההשמדה בחלמנו צעד אחר צעד: כיצד נרצחו האנשים שהגיעו במשאיות גז; המכות הבלתי פוסקות של האס-אס; כיצד נוקו החלקים הפנימיים של הטנדרים לאחר פינוי המתים; וקבורת הגופות בקברי אחים שנחפרו לעומק[6] וינר תיאר את היחס האכזרי לאסירים שנאלצו להתמודד עם המתים, ואת בריחתו מהמחנה.[7] וינר כתב את דו"ח גרויאנובסקי לבקשת "עונג שבת" וזה שלח גרסה בפולנית לדלגטורה (נציגי המחתרת של הממשלה הפולנית הגולה). עותק בגרמנית הופק בתקווה שיעורר חמלה בקרב גרמנים כלפי היהודים.[8][9][10]

וינר היה מבוקש על ידי הגסטאפו והוברח לזמושץ'. לאחר מכן כתב לחבריו בגטו ורשה על קיומו של מחנה השמדה בבלז'ץ, 44 ק"מ בלבד מדרום לעיר.[8] ימים ספורים לאחר מכן, בערך ב-10 באפריל 1942, נתפס עם בני משפחתו המורחבת וגורש למחנה ההשמדה בלז'ץ עם כ-3,000 יהודים מגטו זמושץ' ברכבות גירוש[11][12] כעבור שבועיים, ב-24 באפריל 1942, הודיע האחיין בן ה-14 של וינר, אברם ביילר, בגלויה מזמושץ' לוורשה על גירוש דודו למחנה ההשמדה.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Szlamek Bajler". Deathcamps.org. 2014. נבדק ב-2014-03-04.
  2. ^ Patrick Montague (2012). Chełmno and the Holocaust: The History of Hitler's First Death Camp. I.B.Tauris Publishers. p. 241. ISBN 1848857225. נבדק ב-10 במרץ 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ Virtual Shtetl, Izbica Kujawska. (אורכב 22.03.2016 בארכיון Wayback Machine) Museum of the History of Polish Jews.
  4. ^ Szlamek Bajler and Family WordPress.com.
  5. ^ Jon E. Lewis, Voices from the Holocaust pages 101–102 (Google Books).
  6. ^ Heath, Alan. "Chelmno Waldlager". Youtube.com.
  7. ^ ARC (2006), Szlamek Bajler, also known as Yakov Grojanowski (extract from deposition), Death Camps.org. Sources: Martin Gilbert, Lucjan Dobroszycki.
  8. ^ 1 2 Chris Webb (2010), Chelmno Diary: "Szlamek Bajler recounts his time at Chelmno" (extract from deposition with foreword) Holocaust Education & Archive Research Team.
  9. ^ "Grojanowski Report, Yad Vashem" (PDF). 2014. נבדק ב-2014-03-09. According to Yad Vashem summary the Grojanowski Report is available at the Jewish Historical Institute in Warsaw (copy in: YVA, JM/2713). It was translated into Hebrew by Elisheva Shaul, as "Taking of Testimony from the Forced Undertaker Jakob Grojanowski, Izbice-Kolo-Chelmno," Yalkut Moreshet 35 (April 1983), pp. 101-122.
  10. ^ "Chelmno, Yad Vashem" (PDF). 2014. נבדק ב-2014-03-04.
  11. ^ מרטין גילברט (1986), The Holocaust – The Jewish Tragedy, William Collins Sons & Co, London.
  12. ^ "Yad Vashem "Diaries", footnote 12" (PDF). 2014. נבדק ב-2014-03-04.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שלמה_בר_וינר&oldid=38393359"