שלמה דוברת

איש עסקים ישראלי

שלמה דוברת (נולד ב-22 ביולי 1959) הוא איש עסקים ישראלי, שותף כללי וממייסדי קרן הון הסיכון כרמל ונצ'רס ובעבר יו"ר ועדת דוברת לרפורמה בחינוך בישראל.

שלמה דוברת
לידה 1959 (בן 65 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

דוברת הוא בנם של אהרן דוברת, שהיה איש עסקים בכיר בישראל ושל דליה לבית צור (בתו של יעקב צור (טשרנוביץ)). הוא גדל בשכונת רחביה שבירושלים. שירת בצה"ל ביחידה 8200 של חיל המודיעין. לאחר שחרורו מצה"ל פנה ללימודי כלכלה באוניברסיטת תל אביב, אך לא סיים אותם בשל עסקיו בחו"ל.

שלמה דוברת נשוי ואב לשלושה ילדים.

קריירה עסקית

עריכה

עוש"פ

עריכה

בשנת 1982 הקים ביחד עם אנשי העסקים שאול שני ועודד פלג את חברת "עוש"פ" ("עודד ושאול פרטנרס"), וב-1983 מונה למנכ"ל החברה, בהיותו בגיל 24. בשנת 1985 הונפקה עוש"פ בנאסד"ק (תחת השם "עושפ טכנולוגיות" - "Oshap Technologies") וגייסה סכום של 6 מיליון דולר. בתחילת דרכה התמחתה עוש"פ בהשקעה בחברות תעשייתיות, הרכישות הראשונות שביצעה היו בבלגיה, ולצורך כך אף העתיק דוברת למספר שנים את מקום מגוריו לאנטוורפן, וניהל שתי חברות בהם השקיעה עוש"פ. חברת מדיקל, שעסקה בתחומי ההדמיה הרפואית, וחברת פגארד, שעסקה בייצור מכונות לעבוד שבבי. עוש"פ החליטה לצאת משתי הפעילויות שהיו מפסידות ולהתמקד בתחום התוכנה. היא השקיעה בחברות מינט (MINT) מהרצליה שסיפקה פתרונות תוכנה בתחום הפיננסי, דקלוג (Decalog), חברה צרפתית שסיפקה פתרונות לניהול נכסים וטקנומטיקס.[1] בשנת 1999 נמכרה עוש"פ לחברת סאנגארד (SunGuard) ב-220 מיליון דולר בעסקת חילופי מניות, שהניבה לדוברת 40 מיליון דולר. מינט (ששמה שונה ל"סאנגארד ביזנס אינטגרשן") ו"דקלוג" מוזגו לתוך "סאנגארד", שגם עסקה בפיתוח תוכנה לשוק הפיננסי, ואילו טקנומטיקס המשיכה לפעול כחברה עצמאית.[2]

טקנומטיקס

עריכה

בשנת 1983 ייסד את חברת טקנומטיקס והחזיק במניותיה דרך עוש"פ. החברה עסקה בפיתוח תוכנה לניהול תהליכי ייצור. דוברת היה מעורב באופן אישי בפיתוח המוצרים, בניית התוכנית השיווקית והקמת ארגון מכירות בינלאומי ושימש כנשיאה וכמנכ"לה מהקמתה ועד שנת 1995. דוברת המשיך לשמש כיו"ר מועצת המנהלים עד 2001 וכדירקטור עד 2005. טקנומטיקס הונפקה בנאסד"ק בשנת 1993. במהלך השנים גייסה החברה כ-80 מיליון דולר בנאסד"ק ועוד כ-10 מיליון בהנפקת איגרות חוב. עם מכירת עוש"פ עברה השליטה על טקנומטיקס לסאנגארד. בשנת 2001 נשחקו מניות טקנומטיקס בצורה ניכרת בשל תוצאותיה העסקיות ונפילת שוק ההייטק. דוברת ניצל את מחיר המניה האטרקטיבי וקנה חזרה את השליטה מסאנגארד יחד עם מנכ"ל החברה דאז הראל בית-און.[3] בשנת 2004 הגיעה החברה להכנסות שיא בסך 100.6 מיליון דולר. בשנת 2005 נמכרה טקנומטיקס שוב, הפעם לחברת UGS האמריקאית תמורת 228 מיליון דולר במזומן. דוברת, שהחזיק ב-8.3% מטקנומטיקס, קיבל בעסקה זו כ-19 מיליון דולר.[4]

קבוצת ההשקעות ויולה

עריכה

בשנת 1999 ייסד, יחד עם אביו ושותפים נוספים מקבוצת עושפ וטקנומטיקס, את קרן הון הסיכון "כרמל ונצ'ורס". הקרן הראשונה שהוקמה בשנת 2000, "כרמל 1", גייסה 171 מיליון דולר.[5] "כרמל 2" הוקמה בשנת 2005 וגייסה 201.5 מיליון דולר. "כרמל 3" הוקמה בשנת 2008, וגייסה 235 מיליון דולר.[6] בסך הכל מנהלת הקרן למעלה מ-600 מיליון דולר. במהלך השנים השקיעה כרמל בחברות סטארט אפ רבות והייתה שותפה במספר עסקאות מכירה גדולות, הבולטת שבהן, ECI.

במקביל הקימו את קבוצת ההשקעות ויולה, קרן השקעות פרטיות, שהקימה מספר קרנות להשקעה בחברות ותיקות ולא רק בחברות סטארט אפ, ובהמשך שונה גם שמה של "כרמל ונצ'ורס" שונה ל"ויולה ונצ'ורס".

בסוף שנת 2001 רכש דוברת יחד עם אביו והאחים עופר 10% ממניות חברת ECI, שהייתה בקשיים חמורים, ב-50 מיליון דולר.[7] הוא לקח חלק פעיל בפעילות החברה כיו"ר מועצת המנהלים שלה, ביצע בה שינויים מבניים יסודיים, מכר חלקים ממנה וארגן אותה מחדש בשתי חטיבות עסקיות. בשנת 2004 חזרה החברה לרווחיות וב-2005 הכפילה את ערכה. בשנת 2007 נמכרה ECI לקרן ההשקעות הבריטית אשמור (Ashmore) ולאיש העסקים שאול שני תמורת 1.2 מיליארד דולר.[8] הצלחתו של דוברת בשיקום ECI העלתה אותו לתודעה הציבורית כאיש עסקים מוביל בתחום ההייטק.[9]

ועדת דוברת

עריכה
  ערך מורחב – ועדת דוברת

בשנת 2003 הוקמה ועדה ציבורית במטרה לבצע בחינה מקיפה של מערכת החינוך במדינת ישראל ולהמליץ על תוכנית שינוי כוללת – פדגוגית, מבנית וארגונית – וכן על התוויית דרך ליישומה. דוברת מונה ליו"ר הוועדה, שכללה ברובה אנשי חינוך, ושמה נקבע ל"ועדת דוברת". הוועדה הניחה על שולחן הממשלה המלצות מרחיקות לכת לרפורמה במערכת החינוך, חלקן שאובות מעולם העסקים, כגון אוטונומיה פדגוגית, ניהולית ותקציבית של בתי-הספר, תגמול מורים על פי הישגים, חיזוק מעמד המנהל ועוד.[10] מסקנות הוועדה לא יושמו, בין השאר בשל ביקורת רבה שהופנתה נגדן מצד ארגוני מורים ובשל מחסור בתקציב מתאים.[11]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שלמה דוברת בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה