שלמה חנוך רבינוביץ

רב פולני

רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ (ה'תרמ"בי"ח באב ה'תש"ב; 18821942) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות ראדומסק.

האדמו"ר הרביעי של חסידות ראדומסק
שלמה חנוך רבינוביץ
Salomon Henoch Rabinowicz
Rabbi Shlomo Chanoch Hakohen Rabinowicz.gif
לידה 1882
ה'תרמ"ב
ראדומסק, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באוגוסט 1942 (בגיל 60 בערך)
ורשה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ורשה
מקום מגורים ראדומסק, סוסנוביץ
מקום פעילות ראדומסק, סוסנוביץ
תקופת הפעילות ? – 1 באוגוסט 1942 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו שבחי כהן
אדמו"ר חסידות ראדומסק ה־רביעי
בחשוון תרע"אי"ח באב ה'תש"ב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

הרב שלמה חנוך הכהן נולד לרבי יחזקאל, האדמו"ר מראדומסק, מחבר "כנסת יחזקאל". הוא היה נינו של רבי שלמה, מייסד השושלת, בעל "תפארת שלמה". הרב התחנך ב"חצר" של אביו האדמו"ר, ולמד תורה מפי הגאון מאמסטוב. היה בעל כישרונות גדולים, ואחדים מחידושיו בהלכה שחידש מימי נעוריו נדפסו בספרי שו"ת שונים.[2] אחרי נישואיו עסק במסחר והצליח מאוד בעסקיו. לאחר שנפטר אביו האדמו"ר בי"ח בחשוון תרע"א, עלה לכס האדמו"רות והוא בן 29. הוא נודע בכך שלמרות היותו אדמו"ר מפורסם, היה קשור ואף נסע לאדמו"רים אחרים (למשל, לר' ישראל מצ'ורטקוב), כך שהיה גם אדמו"ר וגם חסיד. מפעלו הגדול היה ייסוד רשת ישיבות "כתר תורה". הרשת הקיפה שלושים ושש ישיבות ברחבי פולין וגליציה, ויחד עם חותנו, הרב משה דוד רבינוביץ, ניהל את הרשת. תוך כדי הנהגתו הרוחנית, הוא המשיך לעסוק במסחר וזכה לעושר רב. את רוב כספו הקדיש להחזקת הישיבות ולתמיכה בעניים. למרות עיסוקיו, הוא שקד על הכנת שיעוריו שהצטיינו בסדר ובדייקנות. הוא היה מאורגן מאוד וקבע זמנים מדויקים ללימוד כל מקצועות התורה בזמניהם, ולכך חינך את חסידיו ותלמידיו.[4] האדמו"ר זכה לחסידים רבים, ושמעו יצא גם בגליציה. כך קרה שבקרקוב היו יותר שטיבלך של ראדומסק מאלה של גור. הוא היה ידוע גם בספרייתו הגדולה שכללה כתבי יד יקרים, והייתה הספרייה היהודית השנייה בגודלה בפולין (הראשונה הייתה של הרבי מגור).[5]

בתקופת השואהעריכה

בפרוץ המלחמה נפש האדמו"ר בצד הגליצאי של הרי הקרפטים. באותו זמן היה מקום מגוריו הקבוע בסוסנוביץ, ולפי מה שמסופר בספר "קדוש השם" של הרב שמעון הוברבנד חיפשוהו הגרמנים כבר בתחילת הכיבוש, ומכיוון שלא מצאו אותו בביתו הוציאו את זעמם על אחד מגדולי תלמידיו וירו בו. האדמו"ר לא חזר לביתו אלא נסע ללודז', שם הייתה לו אפשרות לעזוב את פולין. אך הוא לא נעתר להפצרות חסידיו לברוח, ואמר: רצוני להיות עם כל היהודים. בחנוכה ת"ש (1939) יצא מלודז' והגיע לוורשה, חבול בגופו ומרוט זקן. שם התאכסן בבית אחד מחסידיו. חסידים רבים התקבצו לשמוע את תורתו ולהשתתף בתפילות וב"טיש" שניהל. למרות חולשתו ממחלת הסוכרת ומהתלאות, המשיך בלימודו ודחה הצעות לברוח. אף על פי שכאן כבר היה חסר אמצעים כספיים, המשיך לתמוך בנצרכים וארח נזקקים על שלחנו. הוא המשיך במנהגו לבקר אדמו"רים אחרים למרות הסכנות הכרוכות בכך. כדי לשחררו מעבודות כפייה רשמו אותו כעובד בחברת "חסד של אמת", אך עד מהרה עלה עליו ועל משפחתו הכורת.[6][7]

בשבת י"ח אב תש"ב, בשעה 4, פרצה פלוגת חיילים לביתו, רח' נובוליפקי 30, עברה מדירה לדירה והרגה באותו בית 150 איש, ביניהם את האדמו"ר ואת כל משפחתו. הרבי נקבר באוהלו של האדמו"ר מנובומינסק. לפי גרסה אחת אמר הרבי לרוצחים לפני מותו: אני יודע שבאתם להרגני, ואני בוחר למות בביתי ולא אי שם בקרון מלא רעל.[8]

משפחתועריכה

בתו היחידה, רייזל, נישאה לרבי דוד משה רבינוביץ, שהיה בן דודו האדמו"ר רבי נתן נחום רבינוביץ מקרימילוב. הרב דוד משה שימש כראש רשת הישיבות והיה מועמד לעמוד בראש ישיבת חכמי לובלין אחר פטירת הרב מאיר שפירא. נולד להם בן יחיד, אברהם אלימלך יחזקאל אהרן, שנפטר בהיותו בגיל ארבע ונטמן בבית החיים בעיר סוסנוביץ.[9]

חיבורועריכה

  • שבחי כהן - על התורה ועניינים בש"ס
  • ברכת שלמה - על התורה ועניינים שונים בש"ס. וצילום ירחוני כתר תורה שיו"ל בישיבת כתר תורה לפני השואה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Poznanski, Yehieil. "Remembrances of the Past". Radomsko Memorial Book. בדיקה אחרונה ב-7 ביולי 2011. 
  2. ^ .[1]
  3. ^ Tannenbaum, Rabbi Gershon (7 באפריל 2009). "Radomsker Rebbe's Yahrzeit". The Jewish Press. אורכב מ-המקור ב-15 June 2012. בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2011. 
  4. ^ [3]
  5. ^ בנימין מפתח תקווה, תולדות ושורשים - עצי משפחה: האדמו"ר רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ מראדומסק, תולדות ושורשים - עצי משפחה, ‏יום שני, 6 באוגוסט 2012
  6. ^ Farbstein, Esther (2007). Hidden In Thunder: Perspectives on faith, halachah and leadership during the Holocaust. Feldheim Publishers. עמ' 118. ISBN 965-7265-05-3. 
  7. ^ Schindler, Pesach (1990). Hasidic Responses to the Holocaust in the Light of Hasidic Thought. Ktav Publishing House. עמ' 74. ISBN 0-88125-310-3. 
  8. ^ ראו: הנתיב האחרון של גדולי התורה בגיטו ווארשה, בית יעקב, גיליון 47, ניסן תשכ"ג (1963), עמ' 8, באתר HebrewBooks
  9. ^ אהרן סורסקי, זיכרון כהן ירושלים תשע"ה