שלמה ישראל שיריזלי

שלמה ישראל שֶׁירֶיזליראשי תיבות: שַיִ"ש; בלועזית: Salomon Israel Cherezli;‏ 20 במרץ 187827 במרץ 1938) היה מו"ל, מתרגם, סופר ועיתונאי ביישוב. דמות מרכזית בתרבות הלאדינו בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20. יש הרואים בו את המוציא לאור הראשון של ספרות חילונית בארץ ישראל.[1]

שלמה ישראל שֶׁירֶיזלי
שלמה ישראל שיריזלי בצעירותו
שלמה ישראל שיריזלי בצעירותו
שלמה ישראל שיריזלי בצעירותו
לידה 20 במרץ 1878
ט"ו באדר ב' תרל"ח
ירושלים
פטירה 27 במרץ 1938 (בגיל 60)
כ"ד' באדר ב' תרצ"ח
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מו"ל, מתרגם, סופר, עיתונאי
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה ספרות, פובליציסטיקה
תקופת הפעילות 18891938 (כ־49 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

שלמה ישראל שיריזלי נולד בשנת 1878 בירושלים למשפחה יהודית-ספרדית מיוחסת שמוצאה מהעיר סרס, ביוון של ימינו, אז באימפריה העות'מאנית, ומכאן שמה. אביו הרב רפאל ישראל היה ממייסדי וגבאי בית החולים משגב לדך. אמו לונה ריקה הייתה בת הרב יוסף מרדכי מיוחס, שהיה שד"ר ועד העדה הספרדית בירושלים להודו, ונכדת הרב יוסף בכור ויטאל, ממקובלי בית-אל. דודו הוא הרב מרדכי ישראל שיריזלי.

שיריזלי למד בתלמוד תורה של היישוב הספרדי ולאחר מכן בבית ספר של כל ישראל חברים. הוא היה חבר בחוגים של צעירים ספרדים בעד השפה העברית ועסק בפעילות ציונית-עברית מגיל צעיר.

שירזלי עסק מנעוריו בכתיבה ותרגום בלאדינו, השפה העיקרית של היישוב הספרדי בארץ ישראל ושל קהילות ספרדיות אחרות באימפריה העות'מאנית. בשנים 1889–1890 פרסם שלוש חוברות של כתב עת ספרותי בלאדינו בשם "ליברו די פאסאטיימפו" ("ספר לשעת הפנאי") שכלל סיפורים מתורגמים. בשנת תרנ"ט (1898) ייסד חנות ספרים וספרייה של ספרות חול והומור בעברית ובצרפתית בירושלים. בכך היה בין החלוצים להפצת ספרות חילונית בעיר. בשנת 1901, ביחד עם בן-ציון טרגן, ייסד כתב-עת ספרותי דו-שבועי בלאדינו בשם "גואירטה די ירושלים" ("גינת ירושלים"), שהופיע במשך כשנה וכלל בעיקר תרגומים ללאדינו של ספרות יפה אירופית. בשנת 1904 רכש, בשותפות עם טרגן, את בית הדפוס של אליעזר בן-יהודה והיה למו"ל של עיתוני בן-יהודה ("הצבי" ו"השקפה") ושל הכרכים הראשונים של מילון בן יהודה. לאחר שנה טרגן ירד למצרים ושיריזלי נותר הבעלים היחיד של בית הדפוס. בשנת תרס"ט (1909) ייסד את עיתון "הפרדס" (איל פאראדיזו / דער פארדעס) שיצא לאור במהדורות תלת-לשוניות בשפות עברית, לאדינו ויידיש.

שיריזלי היה מבין הראשונים בארץ ישראל שהוציאו לאור ספרות חילונית. ישנם חוקרים, למשל מוטי נייגר, הרואים בו אף את החלוץ בתחום[1], אף-על-פי שבית הדפוס שלו חסר כמה מאפיינים של הוצאה לאור של ממש. כמחצית הספרים היו בלאדינו, ושיריזלי היה אחד משני מפיצי ספרות הלאדינו הגדולים בירושלים (ביחד עם משה עזריאל). עיקר ספרי הלאדינו שהדפיס היו מהדורות של רומנים וסיפורים שפורסמו בהמשכים בעיתונות הלאדינו שבבעלות אלכסנדר בן-גיאת באיזמיר. בעברית פרסם בעיקר תרגומים ממיטב ספרות העולם. בנוסף הדפיס ספרות חול וספרות רבנית בעברית. הספרים הודפסו על נייר פשוט, במהדורות כיס שנמכרו במחיר זול. בסכ"ה יצאו בבית הדפוס כמאה ספרים בין 1902 לסוף מלחמת העולם הראשונה, ביניהם "הגנובה" מאת ויקטור הוגו בתרגום בן-יהודה וחמישה ספרים של חמדה בן-יהודה. פועלו התרבותי פורץ הדרך נשכח מחיבורים מאוחרים, בגלל היותו ספרדי איש ירושלים, שפעל במנותק מהמרכז הספרותי שהתפתח מאוחר יותר בתל אביב, ומהמוסדות המפלגתיים.[1]

שירזילי עסק גם בתרגום ללאדינו ובכתיבה בלאדינו ובעברית בעצמו וכמו כן שימש בתור הכתב הירושלמי של עיתוני לאדינו מערי טורקיה ויוון.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה אולץ על ידי הממשל העות'מאני למכור את בית הדפוס. היה חבר מטעם העדה הספרדית בוועדה המקומית לשיתוף פעולה עם ועד הסיוע האמריקאי להקלת המצוקה ביישוב היהודי. במהלך המלחמה גויס לצבא העות'מאני ושירת כחובש וכעוזר לרוקח באזור אנטוליה. בשעות הפנאי לימד עברית בקרב הקהילה היהודית המקומית. לאחר המלחמה חזר לירושלים ויזם מחדש חנות ספרים קטנה אשר הספיקה רק בקושי לפרנסת משפחתו. עם זאת היה מעורב בפעילות צדקה וייסד את אגודת "המרפא" שיועדה לספק טיפול רפואי למעוטי יכולת.

היה נשוי לרחל בת הרב חזקיה שבתי, ולבני הזוג נולדו שלושה ילדים. לאחר פטירתה נשא את חנה בת ר' אברהם מורסיאנו, ולהם שלושה עשר ילדים נוספים.

שיריזלי נפטר במרץ 1938, בגיל 60. נקבר בבית העלמין בהר הזיתים. על שמו קרוי רחוב בשכונת מזכרת משה בירושלים סמוך לבית מגוריו.

לקריאה נוספת עריכה

  • יעקב חגואל, שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש): האיש, מפעלו הספרותי ותרומתו למפעל הספר בלאדינו בירושלים בראשית המאה ה-20, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, 2009.
  • חגית אדיב ופנינה עילם, משפחה של שי"ש: קורותיה של משפחת שיריזלי בירושלים 1807–2007, ירושלים: חמו"ל, 2007.
  • אבן שי"ש: ציון לאחד מבני ציון היקרים ... מר שלמה ישראל שיריזלי: חטיבה לזכרונו מאת מוקיריו ומעריציו, יצא לאור על ידי פנחס בן צבי גראייבסקי, ירושלים:דפוס סלומון, [תרצ"ט].
  • שלמה אלבוחר, "שלמה ישראל שירזלי (שי"ש) – איש ירושלים", שבט ועם, ה (י) (1984), עמ' 261–278.
  • יצחק ר' מלכו, "שלמה ישראל שיריזלי", בהאיר המזרח: יהודי ארצות הקדם בתקופת התחיה הלאומית, ירושלים: הוצאת הספרים הארץ-ישראלית צבי הרכבי, תש"ד 1943, עמ' 23–26.
  • Samuel G. Armistead and Joseph H. Silverman, "Judeo-Spanish Ballads in a MS by Salomon Israel Cherezli," in: Izaak A. Langnas and Barton Sholod (eds.), Studies in honor of M.J. Benardete: Essays in Hispanic and Sephardic culture, New York: Las Amencas, 1965, pp. 367-387. (גרסה מורחבת: Samuel G. Armistead, Joseph H. Silverman, Tres calas en el romancero sefardi: (Rodas, Jerusalén, Estados Unidos), Madrid: Editorial Castalia, 1979)

קישורים חיצוניים עריכה

על משפחת שיריזלי:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 מוטי נייגר, מוציאים לאור כמתווכי תרבות: היסטוריה תרבותית של מאה שנות מו"לות עברית בישראל (2010-1910), ירושלים: הוצאת מן, 2017, עמ' 61–63 [1]