שלמה לויזון
שלמה לויזון (בכתיב יידיש: לעוויזאהן; 1789 – ט"ו בניסן ה'תקפ"א, 17 באפריל 1821[1]) היה חוקר, בלשן ומשורר עברי, איש תנועת ההשכלה, מחבר "מליצת ישורון".
קורות חייו
עריכהשלמה בן יהודה ליב לוי מוהר נולד בעיירה מור שבהונגריה. לימים בחר לעצמו את שם המשפחה לויזון (Löwisohn), על שם אביו. לצד החינוך היהודי הרגיל בתורה ובתלמוד למד גם את שאר ספרי המקרא ושלא כמקובל זכה גם לחינוך אירופי במנזר הקָפוצ'יני המקומי, בו למד גרמנית, לטינית ומתמטיקה. בצעירותו קרא ספרי מדע וספרות רבים ולמד בעצמו צרפתית ואיטלקית.
בשל מצוקה כספית בא ב-1809 לפראג והחל ללמוד בישיבת פראג. בפראג התיידד עם ההומוריסטן מוריץ ספיר(אנ') ועם האחים המשכילים ברוך ייטלס ויהודה ייטלס, והתקרב לחוג המשכילים של פראג. בשלב מסוים עזב את הישיבה והחל ללמוד באוניברסיטת קארל בפראג, ובה למד סורית, יוונית ואנגלית. בפראג גם הדפיס את ספריו הראשונים, "שיחה בעולם הנשמות" ו"בית האוסף".
ב-1815 בא לווינה לשמש שם כמגיה בבית הדפוס של אנטון שמיד, שבו עבדו באותה תקופה משכילים רבים ובהם שמואל רומאנלי, יהודה ליב בן-זאב ושמשון בלוך. בווינה הוציא לאור את ספריו "מליצת ישורון", "מחקרי ארץ" וספרים אחרים.[2]
ב-1820, בעקבות לחצים מכיוונים שונים, לרבות פרשת אהבה נכזבת, לקה בנפשו, ואולי מדובר בהחמרה במחלת נפש שממנה סבל כל חייו. הוא חזר לעיר הולדתו ושם נפטר ב-1821, בהיותו בן 32 בלבד.
ספריו
עריכה- שיחה בעולם הנשמות (פראג תקע"א 1811) – שיחה דמיונית בין המדקדק הימי-ביניימי רד"ק ובין המדקדק איש השכלת ברלין יואל ברי"ל על ענייני דקדוק ומליצה עברית.
- בית האוסף (פראג תקע"ב 1812) – על הדקדוק והמילון של לשון חז"ל, מתוך הנחה שהייתה לשון מלאכותית ולא מדוברת. נדפס גם כמבוא למשנה במהדורת המשנה שהדפיס אנטון שמיד.
- מליצת ישורון (במקור: ישֻרון; וינה 1816, ובמהדורות נוספות, האחרונה רמת גן 1988) – ספרו החשוב והמפורסם ביותר, עוסק באסתטיקה של המקרא ושל השירה העברית. בתחילה מבוא שירי-מליצי בשם "המליצה מדברת", בהמשך דיון במושגי היופי, הנשגב והמשל, ואחר כך דיון בחלקים מהמקרא וניתוחם על פי מחקר הספרות בזמנו, בין השאר על פי הרדר ולאות'. לשם הדגמה הובאו שיריהם של משוררים עבריים ובהם ריה"ל, רמח"ל ורנה"ו, ותרגומים של משוררי האומות ובהם הורטיוס, ורגיליוס ושקספיר.
- מחקרי ארץ (וינה 1819) – מחקר מודרני וסקירה של מקומות המופיעים במקרא, החיבור העברי הראשון העוסק בגאוגרפיה מקראית. תורגם לגרמנית ב-1821. יעקב קפלן הוציא בווילנה (1839) עיבוד שלו בשם "ארץ קדומים" עם מבוא של מרדכי אהרון גינצבורג, שהשפיע כנראה על הרומנים המקראיים של אברהם מאפו.
- ביאורים ותרגומים של קינות ופיוטים.
- Vorlesungen über die Neuere Geschichte der Juden (וינה 1820) – חיבור מקיף, מן הראשונים בסוגו, על ההיסטוריה היהודית. יצא לאור רק הכרך הראשון.
מהדורות בנות-זמננו של כתביו:
- שלמה לעוויזאהן, מחקרי ארץ: לקסיקון גיאוגרפי של כתבי הקודש; מבוא מאת ג' קרסל, תל אביב: מחברות לספרות, תש"ה.
- שלמה לויזון, "מליצת ישרון", בתוך: טובה כהן, מליצת ישרון לשלמה לויזון: היצירה ויוצרה, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ט 1988, 111–364. (מהדורה מבוארת של "מליצת ישורון")
לקריאה נוספת
עריכה- ראובן פאהן, שלמה לעוויזאהן: ציור תולדתי-תרבותי, לבוב: סנונית, תרפ"ב. (הספר בארכיון האינטרנט)
- יעקב פיכמן, "שלמה לויזון", בספרו: אנשי-בשורה: שבע מסות, תל אביב: מוסד ביאליק ע"י דביר, תרצ"ח 1938, עמ' מט–נו. (באתר היברובוקס)
- יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך א, ירושלים תשי"ב, עמ' 261–274.
- שלמה לויזון, משורר, בלשן, חוקר: מבחר מכתביו; מבוא: ראובן מיכאל, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים – המרכז לחקר תולדות ישראל ע"ש בן-ציון דינור, המרכז לחקר תולדות מרכז-אירופה ('קונטרסים – מקורות ומחקרים', 64), תשמ"ד 1984.
- טובה כהן, מליצת ישרון לשלמה לויזון: היצירה ויוצרה, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ט 1988. (מונוגרפיה ואחריה מהדורה מבוארת של היצירה)
- ראובן מיכאל, "שלמה לויזון", בספרו הכתיבה ההיסטורית היהודית מהרנסנס עד העת החדשה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ג 1993, עמ' 147–155. (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ראובן שהם, "לויזון – המליצה האלוהית מדברת" בספרו סנה בשר ודם: פואטיקה ורטוריקה בשירתו המודרניסטית והארכיטיפית של אורי צבי גרינברג, שדה בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון, 1997, עמ' 36–39. (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- Ignaz Reich, Beth-El : Ehrentempel verdienter ungarischer Israeliten, pp.72-77, Löwisohn Salomon (לדפדף לעמ' 88 באתר הספרייה הלאומית)
קישורים חיצוניים
עריכה- כתבי שלמה לויזון בפרויקט בן-יהודה
- רשימת הפרסומים של שלמה לויזון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת מאמרים על שלמה לויזון באתר רמב"י
- עודד מנדה-לוי, שלמה לויזון, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- איזידור זינגר, אלכסנדר ביכלר (אנ'), "שלמה לויזון", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- יעקב רבינוביץ, לתולדות ספרותנו החדשה, הפועל הצעיר, טורים 2–3, 9 בינואר 1920
- ראובן פאהן, שלמה לויזאהן: (ציור ספרותי למלאת מאה שנה להולדתו), הצפירה, 22 באפריל 1921, המשך, 28 באפריל 1921, המשך, 6 במאי 1921, המשך, 13 במאי 1921
- דניאל בן-נחום, משוררים ושירתם | שלמה לויזון, על המשמר, 13 במאי 1955, המשך
- שלמה לויסון (1789-1821), דף שער בספרייה הלאומית
- שלמה לויזון, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- E. M. Stern, Lebensskizze über Salomon Löwisohn, Der Orient 1 (1840), 10–11
מפרסומיו:
- מחקרי ארץ, וינה 1819, באתר היברובוקס
- ממאמריו בעיתונות היהודית בשפה הגרמנית באתר Compact Memory
- מליצת ישורון
הערות שוליים
עריכה- ^ לפי פאהן, שלמה לעוויזאהן: ציור תולדתי-תרבותי, לבוב: סנונית, תרפ"ב. להלן 'לקריאה נוספת'. בעמ' 20 הערה 3: על מצבת קברו נכתב התאריך ט"ו בניסן ה'תקפ"א תאריך זה הוא 17 באפריל 1821. הצגנו את התאריך שעל המצבה. אך פאהן עצמו מזכיר תאריכים נוספים: איגנץ רייך במאמרו על לויזון, שהיה המקור לידיעותיו הביוגרפיות של פאהן שם, קבע את תאריך הפטירה: 25 באפריל 1822 וכך כתב גם היינריך גרץ. פאהן מעיר שהרב אלכסנדר ביכלר כתב לו שצריך לומר סיון במקום ניסן, לגרסה זו התאריך הוא ט"ו בסיוון ה'תקפ"א, 15 ביוני 1821 וכך נוקט גם נפתלי בן-מנחם, ספרי מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ל, עמ' 142 (ושם בטעות הדפוס: 5.6.1821 וצ"ל: 15). התאריך המוזכר ב-Jewish Encyclopedia בערכו, וכן במקורות נוספים - 27 באפריל 1821, כנראה שגוי.
- ^ סופר כי ר' משה סופר המליץ למדפיס שמידט בווינה לקבל את לויזון למנהל בית הדפוס שלו (יהודה נחשוני (רזמיבש), רבנו משה סופר ה'חתם סופר': אישיותו ופעליו, תורתו והליכותיו ... דעותיו ומורשתו ..., ירושלים: משאבים, תשמ"א 1981, עמ' 215).