שלמה מנדלקרן

מחבר הקונקורדנציה למקרא (1846–1902)
(הופנה מהדף שלמה מאנדלקרן)

ד"ר שלמה מנדלקרן (בכתיב יידי: מאַנדעלקערן; ט"ז בניסן תר"ו, 12 באפריל 1846, מלינוב, פלך ווהלין, האימפריה הרוסיתט"ו באדר ב' תרס"ב, 24 במרץ 1902, וינה, אוסטריה), חוקר מקרא וטקסטים, סופר ומשורר יהודי, מחבר הקונקורדנציה לתנ"ך "היכל הקודש". היה רב-כישרונות ורב-ידע בתחומים רבים – בשירה ובביקורת, בתרגום ובחקר המקרא והלשון העברית.[1]

שלמה מנדלקרן
לידה 12 באפריל 1846
מליניב, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במרץ 1902 (בגיל 55)
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שירי ישֻרון על פי לורד ביירון, מאת דר' שלמה מאנדעלקערן, לייפציג 1890. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 52

ביוגרפיה

עריכה

מנדלקרן נולד בעיירה מלינוב (Mlynov), סמוך לדובנא שבפלך ווהלין, בתחום המושב של האימפריה הרוסית. היה נכדו של שלמה דובנא.[2] למד תורה בחדר, ולאחר מות אביו שמחה דוב[3] בשנת 1862, בגיל 16, עבר לדובנא, שם המשיך את לימודיו התורניים. היה בקיא בחמשת חומשי התורה וזכר דפי גמרא בעל פה.[3]

בדובנא התקרב לחסידים ואל בנו של רבי מנחם מנדל מקוצק. למד תורה מפי הגאון ר' צבי ראפופורט הכהן ("עזרת כהנים", "תוספת העזרא" על ה"ספרא") ואצל יצחק אליהו לנדא.[3] אז הרבה מנדלקרן הצעיר ללמוד את התלמוד ומפרשיו בחברתו של למדן חריף אחד, ר' יהושע כהנא - אבל הוא לא הסתפק בתלמוד בלבד; הוא למד את ה"זוהר", את ה"תניא" ושאר ספרי קבלה.[3] כבן 18 נשא אישה, ולאחר שנה נולד להם בן.[3] ואולם, הוא ברח מאשתו האדוקה ומבנו התינוק לבית המדרש לרבנים בז'יטומיר. שם לא החזיק מעמד, ופנה אל וילנה ללמוד בבית המדרש לרבנים.[3]

בהמשך למד מנדלקרן שפות מזרחיות באוניברסיטת סנקט פטרבורג. על עבודתו בנושא "קטעים מקבילים בתנ"ך", העוסקת בשינוי הנוסח של ספרי מלכים ודברי הימים, קיבל מדליית זהב.[2] בשנת 1873 עקר לאודסה, שם שימש עוזר לרב ולמד באוניברסיטה משפטים.[1] קיבל תואר דוקטור למשפטים על חיבורו בנושא תורת הירושה בתורת משה ובתלמוד.[2]

בסוף שנות השבעים הוא הסתבך בפרשת זיוף שהביאה ליציאתו מרוסיה והכתימה את שמו לכל ימי חייו.[4] הוא שלח מכתב, בשם בדוי, מו"ל העיתון "המליץ", אלכסנדר צדרבוים, ובו סיפר על "עלילת דם" שהתרחשה, בכיכול, באחד הכפרים. צדרבוים פרסם את הידיעה, בעיתונו, ב 5 באוגוסט 1879 ולאחר שהתברר בחקירה שלא היו דברים מעולם, ובשל היות הסיפור - בעל פוטנציאל נפיץ, סגרו השלטונות את העיתון, למשך חמישה חודשים. כעבור מספר חדשים, עזב מנדלקרן את רוסיה[5] ובשנת 1880 התיישב בלייפציג, ועסק בהוראה. למד פילוסופיה בינה וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה.[2]

ב-1900 ביקר בארצות הברית, ולאחר שנה שב אל לייפציג. בעת ביקורו בווינה בשנת 1902 חלה, ונפטר בבית החולים היהודי בעיר. נקבר בלייפציג בקבר אשר קנה לו בחייו.[2] בלווייתו הייתה נוכחות דלה מאוד, והשתתפו בה אשתו והרב ד"ר משה גידמן.[2] שום חכם עברי לא הספידו בפניו, וגם העיתונים האשכנזיים המקומיים שדיווחו על דבר מותו כתבו על כך בקיצור ובשולי גיליונותיהם.[2] הניח טיוטה לקונקורדנציה של המדרש והתלמוד.

עבודתו

עריכה

מנדלקרן היה סופר פורה בכמה שפות, ובייחוד בעברית. עבודתו הראשונה הייתה "תרועת מלך רב", שיר תהילה לצאר הרוסי אלכסנדר השני. יצירות אחרות פרי עטו: "בת שבע" (פואמה), "עזרא הסופר" (רומן), "שיר שפת עבר" ועוד. בעבור הספר "דברי ימיה רוסיא" בשלושה כרכים קיבל מתנה מהקיסר אלכסנדר השלישי: טבעת שוהם יקרה.[2]

כבר בצעירותו, והוא אז בן 30, החל לרקום רעיון: חיבור קונקורדנציה עברית שלמה ומקיפה. אחרי פרעות שנות ה-80 ברוסיה ("הסופות בנגב") עבר לגרמניה והשתקע בליפסיאה (לייפציג), ושם ניגש להגשמת חלום חייו.[1]

הקונקורדנציה "היכל הקודש"

עריכה
  ערך מורחב – הקונקורדנציה "היכל הקודש"

עבודתו הגדולה היא הקונקורדנציה לתנ"ך "היכל הקודש" לד"ר שלמה מנדלקרן ("Veteris Testamenti Concordantiæ"). בשנת 1884 הוציא בגרמניה חוברת לדוגמה של הקונקורדנציה החדשה, והיא נתקבלה באהדה וברוב שבחים על ידי אנשי המדע. בשנת תרנ"ו (1896) הופיעה הקונקורדנציה במלוא הדרה וזכתה לתפוצה רבה בעשרות מהדורות באירופה, בארצות הברית ובישראל, גם בצילומים מוקטנים בכרך אחד או בשני כרכים. עד היום היא כלי שימושי לחוקרי לשון ומקרא. בסך הכול עמל על יצירתו קרוב ל-20 שנה.[1]

הקונקורדנציה זכתה עם הופעתה להכרה בעולם המדע היהודי והנוצרי, ודחקה כמעט כליל את רגלי הקונקורדנציות האחרות. היא הוצגה בעמים כקונקורדנציה המקפת והמושלמת ביותר בנמצא, בייחוד לאחר התיקונים והמילואים המרובים שנוספו בה בידי מלומדים במהדורות שראו אור לאורך עשרות שנים. היא מנוקדת זעיר שם זעיר שם להקלת הקריאה, מפרטת את כל מילות השימוש והיחס וכל מילות הגוף למיניהן ולנטיותיהן ושמות פרטיים. מנדלקרן התבסס על המסורה הגדולה.[1]

גלריית ספרים

עריכה

מספריו (לחצו על התמונה לדפדוף בספר):

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שלמה מנדלקרן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 אברהם אבן-שושן, קונקורדנציה חדשה לתורה נביאים וכתובים: אוצר לשון המקרא - עברית וארמית, שרשים, מלים, שמות פרטיים, צרופים ונרדפים, קרית ספר בע"ם, 1981. (בiw)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "המגיד", נפוצות יהודה, ‏10 באפריל 1902
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 יצחק סעגלמן, ספר מלינוב־מרוויץ, ועד יוצאי מלינוב־מרוויץ בישראל, 1970. (בiw)
  4. ^ הולצמן, אבנר, עלייתו ושקיעתו של המשורר הלאומי, עיונים בתקומת ישראל, כרך 21 (2011), עמ' 8
  5. ^ בתאל קולמן, בראש של מנדלקרן: החוקר שעשה סדר בתנ"ך והשתגע, מקור ראשון, 15 אוגוסט 2022