שלמה תמיר
שלמה תמיר (20 בפברואר 1901, לוביץ', האימפריה הרוסית, 8 באפריל 1979, תל יוסף, ישראל) היה חלוץ, פעיל ההעפלה, סופר ואיש ציבור ישראלי.
 | |
| שלמה (ליפסקי) תמיר | |
| לידה |
20 בפברואר 1901 לוביץ', האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
8 באפריל 1979 (בגיל 78) תל יוסף, ישראל |
| שם לידה |
שלמה ליפסקי |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
תל יוסף |
| תאריך עלייה | 1921 |
| תקופת הפעילות |
מ-1922 |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד כשלמה ליפסקי בעיר לוביץ' שבשטחי האימפריה הרוסית ושוכנת במאה ה-21 בפולין, ליצחק ושרה לבית באום. משפחתו השתייכה לחסידות קוצק, אך הוריו נמנו עם אנשי התנועה הציונית. הוא רכש השכלה תיכונית בבית ספר עברי מרשת "תרבות" בלודז'. במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית, עזב לאנטוורפן שבבלגיה ובה הצטרף לחוגי פועלי ציון ונבחר לוועד המרכזי שלה.[1][2] בהמשך, עבר לפריז והחליט להגר לארצות הברית, אך מאורעות תרפ"א בארץ ישראל והשלכותיהם על היישוב הובילו לשינוי דעתו.
בספטמבר 1921 עלה לארץ ישראל המנדטורית, הצטרף לגדוד העבודה ונמנה עם מקימי קיבוץ עין חרוד. ב-1922 הצטרף למשק תל יוסף.[3][1]
ב-1933 יצא לשליחות בצ'כוסלובקיה מטעם המוסד לעלייה ב'. שם פעל בקרב תנועות החלוץ, "העובד", והחלוץ הצעיר במטרה להעלות יהודים מהמדינה, וחבר לפעיל העלייה ברוך קונפינו שניהל מפעל העפלה פרטי מבולגריה ודרכה. פעילותו התמקדה בזקרפטיה ובה הצליח לארגן כ-5,000 יהודים לעלייה, ומהם עלו בהמשך כמה מאות. הוא נמנה עם מקורביו של חיים קוגל ונקלע למספר עימותים על השלטונות על רקע פעילותו. ב-1935 נבחר מטעם התנועה הציונית בצ'כוסלובקיה כנציגה לקונגרס הציוני. לאחר האנשלוס עבר לפראג במטרה לסייע ליהודים מאוסטריה להגר עם רכושם דרך צ'כוסלובקיה.[2] ב-1939 נשלח על ידי ברל כצנלסון ואליהו דובקין לבודפשט להפסקת מפעל העפלה פרטי שנוהל על ידי אקוש אפשטיין וברוך קונפינו, ולקחת פיקוד על העלייה מטעם המוסד לעלייה ב'. תמיר התרשם מהצלחת מפעל העלייה הפרטי, ומאי יכולתו של המוסד לעלייה ב' לסייע באספקת ספינות מעפילים והחליט לסייע לקונפינו. הוא הגיע להסכם עם קונפינו ושיתף עימו פעולה במפעלו. סיועו המרכזי היה לארגון הפלגות הרודניצ'אר שהעלתה 1,638 מעפילים לארץ ישראל.[4] בהמשך, שב לארץ ישראל, נפגש עם אליהו דובקין בביתו, ביחד עם ברל כצנסלון, יצחק טבנקין, אליעזר קפלן וישראל אידלסון לצורך קבלת אישור רשמי בדיעבד לסיועו לקונפינו. בסיום הפגישה, קיבל את אישור מוסדות העלייה לסיוע לקונפינו במפעל ההעפלה הפרטי שלו, וזאת בתנאי שיתבצע באופן חשאי.[5]
בהמשך, בשלהי מלחמת העולם השנייה התגייס לבריגדה היהודית ובה שירת ביחידת תובלה. ב-1948 נשלח על ידי המוסד לעלייה ב' לברזיל בכדי לארגן העלאת יהודים משם, והוא שהה במדינה עד אפריל 1949.[6]
לאחר הקמת המדינה, עם העלייה ההמונית נשלח ביולי 1952 למעברת תל-ירוחם ובה כיהן כמנהל המעברה במקום. תמיר פעל מול המוסדות המיישבים לפיתוח המעברה, במקום לחסלה, ולמען מיצובה כיישוב ספר מועדף. מאבקו נחל הצלחה חלקית בלבד, משום שהמעברה לא חוסלה, אך לא פותחה להוציא הקמת ספרייה ובית חרושת לקרח. לאחר שנה, עזב תמיר את תפקידו.[7]
ב-1966 חבר לידידו ברוך קונפינו וסייע להעלאת יהודים ממאיורקה. מדובר היה בקבוצה של ארבע משפחות אנוסים ששבו ליהדותם ורצו לעלות לישראל.[8]
הלך לעולמו בקיבוץ תל יוסף בגיל 78 ונקבר בקיבוצו. תמיר היה נשוי לדבורה לבית וילנסקי (1900–1975), ילידת וילנה ואב לאליהו (1931–1988).
מכתביו עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- אברהם יריב, שלמה תמיר-נקרולוג, באתר קיבוץ תל יוסף
- ספריו של שלמה תמיר, באתר סימניה
- שלמה ליפסקי טס להונגאריה, הצופה, 13 באוקטובר 1939
- שלמה תמיר, עם בואה של אירמה פולאק, דבר, 21 במאי 1940
- שלמה תמיר, תעלולי סרסורים ארצישראליים בגולה, דבר, 23 בדצמבר 1948
- י.אביעם, הד גדול למאמר קטן, מעריב, 11 בנובמבר 1957
- הספר "הקיבוץ בחיי יום יום" תורגם ליפאנית ויתורגם לסינית, דבר, 26 בנובמבר 1971
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 שלמה תמיר, באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה.
- ^ 1 2 דוד תדהר (עורך), "שלמה תמיר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יט (1971), עמ' 3402.
- ^ שלמה תמיר, באתר קיבוץ תל יוסף.
- ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939–1949, הוצאת עם עובד, תל אביב–יפו, 2004, ISBN 9651317116, עמוד 52.
- ^ יוסף קונפורטי, מפעל העלייה של דר' קונפינו 1939-40, 2011, באתר "כולנו בולגרים".
- ^ עולים מבראזיל, דבר, 12 באפריל 1949.
- ^ דוד מוצפי האלר, התיישבות בנגב הישראלי: מתווכים בירוחם בין שוליים למרכז, באתר academia.edu, עמודים 34–36.
- ^ שלמה תמיר, הפרסום על עולי מאיורקה, דבר, 13 ביוני 1966.